פרשת בלק, מעבר להפיכת ה’ הקללה לברכה באהבת עמו. הוא עומד על מתח מובנה ביחס בין המלך ובין הנביא שלו. המלך הולך לנביא רק כי לנביא יש יכולת להגיד לו את שיקרה מעבר למה שהמלך יודע ורוצה. אבל אם הנביא באמת יגיד למלך את מה שהוא לא רוצה לשמוע הרי אחת דתו. לכן כל הנביאים או הנושאים תפקיד מקביל לזה בכל התרבויות מוצאים להם תחכומים מסובכים להתחמק מזה. כמו האורקל המפורסם של דלפי שאף פעם לא היה עונה בצורה ישירה והכל במשל ומליצה שתמיד יתאפשר לה להתחמק ולהגיד לזה התכוונתי. או כמו כל מיני באבות ש’מבטיחים’ לך מה שיקרה אבל כותבים איזה אותיות קטנות ש’זה לא באמת הבטחה אלא איחול או משהו’. או שאומרים נבואה רק כאשר מבחינים שהשואל לא באמת בטוח מה לעשות ומה שתגיד לו תהיה נבואה המקיימת את עצמה. אל תלך למלחמה כי זה מסוכן, לא ילך. תלך למלחמה כי תנצח, אם ינצח הרי טוב ואם לא לא יהיה מי שיתנקם מהנביא. וכו’. אבל מאחורי כל המשחקים האלה מונח הפרדוקס הגדול, שבמידה שיש תועלת למלך מהנביא כי הוא נביא אמת, אז הוא לא רוצה את התועלת הזאת. ובמידה שאין בו תועלת כי הוא נביא שקר, אז המלך רוצה אותו. (ירמיהו הנביא מנצל את הפרדוקס הזה באופן אחר רדיקלי ומנבא תמיד לרע ואומר לחנניה אני יש לי מטרה להחזיר בתשובה ואם נבואתי מוכחשת הרי אני פעלתי את דבר ה’ ואילו אתה מוכר את נבואתך למלך ומה שלא תגיד תהיה נביא שקר, אבל מדרגה זו של נביא אמת אי אפשר לקוות מנביא גוי או אפילו מאף באבא)
כך בלק בעצם הולך לבלעם ו’מזמין’ ממנו נבואה/קללה נגד אויביו. אבל בלעם כמו סוחר ממולח מבין שהמלך הזה יודע מדי טוב מה הוא רוצה. הוא אמנם נביא להשכרה אבל צריכים לדעת לשחק את המשחק. לא עושים ממש ‘קוויד פרו קוויד’, אני משלם לך כך ואתה תנבא לי כך. בלק מתנהג כמו בור שמגיע לאדמו”ר ‘הלא שילמתי לך פדיון שהבן שלי יבריא והנה הוא מת’, ‘לקוב אויבי לקחתיך והנה ברכת ברוך’. הלו זה לא בדיוק עובד ככה, צריכים להיות יותר עדינים. מה הוא חושב בלק הזה ממש מדברים ככה דוגרי הנה אני הלקוח שלך תנבא לי מה שאני מבקש. אפילו הנביא הכי להשכרה לא יסכים שתדבר איתו כך ויענה חס ושלום את אשר ישים ה’ בפי אותו אדבר. מה אתה מקלקל לו את כל התדמית. בלק מדבר כמו איזה טראמפ ‘אני הסוחר הכי מוצלח אני יודע איזה פוליטיקאיים קונים בזול’, הלו לא ככה קונים פוליטיקאים העסק לא יכול לעבוד אם כולם מספרים ככה בקול איך זה עובד. התפקיד של בלק מבחינת הסיפור הוא קצת כמו הילד הטיפש ששואל בקול לאדמו”ר המלוב”ן ‘וכמה ההוא שילם לך על המופת’.
ובלעם לכל אורך הדרך מנסה להציל את העסקה שלו עם השיניים, אולי כבר הבלק הגס הזה יתפוס את הרמז, אולי תלינו פה הלילה נעשה טיש ונשתה ביחד ואולי נגיע להשראה הנכונה בלילה. הנה אל תתן לי כסף תביא איזה קרבנות שאני במקרה הכהן שלהם ואוכל אותם, אולי ככה יצליח ההשראה ואמצא איזה דרך לקלל אותם. ובאמת בלעם כמו מתאמץ לא להגיד ברור את ככוונתו ‘וישא משלו ויאמר’, אולי תוך אריכות המליצות והמשלים בלק הטיפש לא ישים לב ויחשוב שאמר משהו לטובתו ובאמת מי יודע מה אמר בכלל. אבל לכל אורך הדרך הדיל לא מצליח, בלק לא יודע לשחק את התפקיד שלו לבקש-לא-לבקש הבטחה ולשלם-לא-לשלם עבורו, ובלעם ה’ מבלבל אותו שלא יצליח לעשות את העסקאות הרגילות שלו, וכך מתנהל כל הפרשה עד שבלעם כבר לא יכול והוא אומר אתה יודע מה, אני אראה לך שאני עצמאי, אולי אפסיד את העסקה הזו אבל הריווח שזה יביא למוניטין שלי בכל האיזור כנביא אמת אין לשער, הנה אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים.. ובלק כבר לא יודע מה הוא רוצה ממנו, תברח לך, אני לא צריך אדמורים שיגידו לי מוסר, היה לך ג’וב ולא עשית אותו, לא רוצה לראות אותך.
בקיצור זה פרשה קומדיה על נביאים ומלכים ומביא את היחס הזה לידי אבסורד עד שתצחקו.