פקודי – כי הוא אמר ויהי

בראשית א יש לו קצב – rhythm כזה, כמו קצב פעימות הלב. שתי הפעימית שלו הם 'ויאמר' – 'ויהי כן'.
זה לא רק תיאור מעשה בראשית שלו זה שורש כל העולם , כל היחס שיש להשם ולעולם. הוא אומר-ויהי. בדיוק כפי שאמר. ואם משהו נחסר בויהי שאינו בדיוק כפי שאמר, זה שורש כל קלקול כלומר חטא. כמו בבריאת האור הראשון שלא כתוב ויהי כן.
כך הוא סדר עבודת האדם שלו כחלק מאותו פעימה של לב העולם. השם אומר-והאדם עושה. ברוך אומר ועושה. החטא של האדם זה כאשר השם אומר והוא לא עושה. הלב מחסיר פעימה. כל הקצב של העולם מתערער.

בנין המשכן הוא ממש חזרת מעשה בראשית בתוך האופי של מעשה האדם, שיש להם אותו קצב ממש ואין נתק בין זה לזה כמו שיש בבראשית ב (באמת גם שם זה לא ניתוק אלא זה מתחיל אחרת גם). וזה הטעם שכתוב פה כמה פעמים שבת באמצע המשכן כי המשכן הוא ממש ששת ימי המעשה, וכמו שרזל לומדים מלאכת שבת ממלאכת המשכן.

ואז יש שמחה של ויכולו, שהוא ההנאה הזו שהנה זה נשלם ומתחיל לפעול, ושלימות זה מתאחר בסיפור הזה אל פרשת שמיני, שהוא כמו השבת ממש של מלאכת המשכן (ואפשר לדרוש סוד שמיני מול שביעי , שמיני זה כמו יום ראשון אחרי השבוע של עבודה ומנוחה. כאשר כבר לא צריך גם לנוח אבל הכל כבר פועל, אבל עכפ זה המבנה פה) ביום השמיני אז הכל מתחיל לפעול. אבל הקצב של ויאמר -ויהי שהוא הדגשת ונועם אריכות פרשה זו שייך עוד לששת ימי המעשה של בראשית.

ולכן בצלאל היה חשוב כל כך. כי הוא ידע להיות כלי שרת ביד פעימת העולם שאם יש מאמר השם מיד ויעש בצלאל, וזה חכמת לב.

אם הייתם רוצים והיה לי זמן הייתי מגלה לכם השמחה שיש בכל פסוק ופסוק כאן.

שזה ממש הסיפור היחיד במקרא ובעולם מאז מעשה בראשית שבו אמר – ויהי. כי גם מעשה בראשית עצמו בסוף יש בו איזה פספוס שלא היה בדיוק כמו שאמר והאור נגנז והצמחים לא הוציאו למינם. אבל זה ההקמה שבו ויעש כאשר צוה הוא שמחה כמו שנבראו בו שמים וארץ ויותר.

גם המהלך המקביל פה בכל ספר שמות שהוא יציאת מצרים ומתן תורה לא הצליח. כי בסוף עשו עגל והלוחות נשברו והתורה לא עשתה בכלל מה שהיתה צריכה לעשות בעולם. וכל יציאת מצרים לא הצליח ומשה וכל הדור מתו במדבר ולא נכנסו לארץ. אבל אלה פקודי המשכן משכן העדות הוא מהלך נפלא מכל זה. המשכן לא משנה לו אם הוא במדבר או בארץ או בגלות הוא משכן העדות. עדות על מה כמו עדות שבת לבראשית. עדות כי הוא צוה ויעמד ויעש בצלאל כאשר צוה השם את משה.

וכמה זה מתאים משנכנס אדר כי זהו שמחה באמת וזה העולם שיש בו שמחה ישמח השם המעשיו שהיה כאשר רצה ועוד יותר טוב ממה שקיווה.

ובכל מספר ומספר מודגש כיצד אותו רצון נעלם שהביא שקל כסף ודינר זהב נעשה ממש ארון ועדות ומנורה ופרוכת ולא נפל דבר מדברו ריקם.

השאר תגובה