הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ וּפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי.
לֹא תַעֲשֶׂה כֵן לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי כָּל תּוֹעֲבַת יְהוָה אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם.
אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ.
אם כבר הושמדו מה החשש שינקשו אחריהם? ורש”י פירש תלמד מזה שהושמדו על זה לא לעשות כמעשיהם, והוכפלה הקושיא.
אלא שמדובר כאן לעשות לשמים את המעשים שהם עשו לאלהיהם, כלשון הפסוק עצמו איכה יעבדו הם את אלהיהם ואעשה כן גם אני – לא תעשון כן לי”א.
ולמה? מפרש הכתוב, כי כל תועבת י”י אשר שנא עשו וגו’. כלומר האיסור במעשי עבודה זרה אינה החלפת זהות האל בלבד אלא גם בעצם המעשים שלהם ישנם דברים שהם תועבה לי”י. ואין לעשותם אפילו לשמים. ולדוגמא שריפת הבנים באש.
וזהו שמסיים הכתוב לא תוסף עליו ולא תגרעו ממנו. כלומר למדתי אתכם כיצד לעבוד את י”י את זה הוא אוהב ודרכים אחרות הוא שונא, אל תחפשו לכם להוסיף עבודות אחרות מן החוץ או להחסיר בדברים שהוא אוהב.
אמנם צ”ע קצת דוודאי לא כל דבר שהם עושים הוא תועבה, ואולי הכוונה באמת להרחיק רק דברים כמו שריפת בניהם באש.
ועל פי הלכה למדו מכאן שיש שני סוגי איסור עבודה זרה, האחד ד’ עבודות שאסורים גם למי שאין דרכו בכך. והשני כדרך עבודתה שאסור כל שעבודתה בכך.
ונראה לי שהם איסורים שונים. כי עיקר ע”ז הוא קבלתה באלוה. וממילא גם כל השתתפות בדרכי עבודתה. אך ד’ עבודות אינם אסורים מצד קבלת ע”ז לבד אלא בעיקר מצד ייחוד העבודה לשמים. כלומר דווקא בגלל שהם דרכי עבודת י”י צריך לשמור אותם בבלעדיות אליו, כלשון הפסוק זובח לאלהים יחרם בלתי לי”י לבדו. ולכן אפילו אם אותם עובדי ע”ז לא שמעו מעולם על זביחה או השתחוויה ואינם יודעים מה אתה עושה זה נקרא ע”ז כי פוגם בייחוד עבודות אלו לשמים.
אך בדרך עבודתה לא מבואר אם זה ממשיך גם אחרי שנשמדה הע”ז. והרמב”ם בתשובה טען שאפילו זריקת מרקוליס שנהגו המוסלמים כבר אינו אסור שכבר ליבם לשמים, אבל אולי לישראל עדיין אסור לעשות כן?
ובכלל יש להסתפק בגדר דרך עבודתה, ומה עם מנהג שלהם שאינו דרך עבודה ממש, וכדומה? והרמב”ם כתב שיש לבית דין להיות בקי בדרכי הע”ז לפסוק בזה וצ”ע כיצד יפסקו לפי ההלכה או לפי המנהג ולפי איזה שיטה בע”ז..