נר שני שבת חנוכה תשפ"א – אור הסוד

תוכן עניינים

יש לאדם לקבוע מקומות קדושים בגופו, הם מקומות שכאשר ישים ליבו אליהם ממילא יטה אל מדרגת מוחין אחרת. אפשר לקבוע מקומות כאלה באברי הגוף עצמם במנוחתם ואפשר לקבוע בתנועות מסוימות או במעשים מסוימים. והם נעשים מקומות שמצטרפים בליבו כמקומות קדושים על ידי מחשבותיו הקודמים בהם וממילא הם בעצמם מעוררים קדושת מחשבתו בלא התאמצות.

וכן יש לו לקבוע בביתו מקומות כאלה, בפינה כלשהו או בחדר כלשהו או ליד המזוזה. וכאשר מרגיל נפשו בהם הרי בכל פעם שעובר שם אף ללא הודע תתעורר נפשו לחיות השכינה שהשרה שם על ידי הרגלו.

וכאשר מצליח אדם לקבוע מקום כזה אם בגופו אם בתנועותיו אם בסדר הזמנים שלו אפשר לומר שהגיע למנוחה. שכבר אינו צריך להתאמץ לבנות לו בית בכל פעם אלא פונה לאותו מקום המוכן לו מכבר, חנו כ"ה.

***

ודרך קביעת המקום הוא חציו בידי שמים וחציו בידי אדם. שכאשר מסתכל בתוכו פעמים רבות רואה שמקום מסוים נוטה יותר לאפשר את ההתבוננות ומקום אחר מקשה עליו. וכאשר בלא התכוונות ממילא נחה רוחו במקום מסוים ורואה שם את האל הרי הוא יודע שזה מקום טוב. פעמים מרגיש של נעליך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא ופעמים אומר אכן יש הויה במקום הזה ואנכי לא ידעתי.

ולפעמים עוברת השכינה ממקום אחד אל מקום אחר כמו וימאס באהל יוסף ויבחר בדוד עבדו, ואין אותו המקום שהיתה מניעה אותו לשהות בקודש שם מאפשרת עוד את ההכנה והוא מחפש מקום אחר.

ודרך כלל טוב לאדם שיכיר לפחות ב' מקומות כאלה שכאשר נסתם מקום אחד ילך אל השני כענין אם יבוא עשו אל המחנה האחת וגו'. כי כך הוא הסדר שיש סתימות מתחלפות מסיבות שונות וטובים השנים מן האחד, כאשר יפול אחד ילך אל השני ולהיפך. כי כל ביתה לבוש שנים אל תקרי שנים אלא שנים.

***

ולפעמים משיג שיכול לקבוע את הקודש דווקא במקום שנראה נחות ושפל. דרך משל בגופו של אדם על פי רוב חציו התחתון של הגוף קשה יותר לשהות בו את ההתבוננות הטהורה, בכל מה שתחת הפרסא, ועל הרוב שוהים בני אדם בנשימותיהם או בליבם אבל לא במעיהם ותחת להם ברגליהם. אבל לעתים רואה שדווקא שם נוח יותר והרגלים האלה הם דווקא מקום מושב קבוע לכל הגוף העומד עליהם, ואומר גלוי וידוע לפני כסא כבודך במקום נקבים נקבים וכו'. ואז אפשר לומר שזכה לתיקון הרגלים שהרי מהלכי הגוף קבועים יותר מהלכי הנפש ואם ישיבתו או עשיית צרכיו נעשים לו מקום קדוש בוודאי ישבע בו, כמו אברהם שנשבע תחת ירכו. וליעקב הוקשה הדבר הזה ומכל מקום מתוך קושיתו נקבע הירך למקום קדוש על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה עד היום הזה.

ולפעמים קובע שם דירתו באופן של הצד השני שדיברנו וזהו סוד מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל.