201. כל בראשית שיר השירים – זוהר הקדמת בראשית

תוכן עניינים

הזוהר מאמר א: כשושנה בין החוחים

הקדמת הזוהר דף ב, א

כנסת ישראל כשושנה שיש בה אדום ולבן

[בראשית ברא אלהים גו']

א] רבי חזקיה פתח: כתיב (שיר השירים ב') כשושנה בין החוחים. מאן שושנה, דא כנסת ישראל, בגין דאית שושנה ואית שושנה. מה שושנה דאיהי בין החוחים אית בה סומק וחוור, אוף כנסת ישראל אית בה דין ורחמי.

כנסת ישראל כשושנה שיש בה שלש עשרה מידות

ב] מה שושנה אית בה תליסר עלין, אוף כנסת ישראל אית בה תליסר מכילן דרחמי דסחרין לה מכל סטרהא.

אוף אלהים דהכא משעתא דאדכר אפיק תליסר תיבין לסחרא לכנסת ישראל ולנטרא לה, ולבתר אדכר זמנא אחרא.

חמש ישועות מסובבים לכנסת ישראל שהיא כוס של ברכה

ג] אמאי אדכר זמנא אחרא? בגין לאפקא חמש עלין תקיפין דסחרין לשושנה ואינון חמש אקרון ישועות ואינון חמש תרעין. ועל רזא דא כתיב (תהלים קט"ז( כוס ישועות אשא, דא כוס של ברכה.

כוס של ברכה אצטריך למהוי על חמש אצבען ולא יתיר, כגוונא דשושנה דיתבא על חמש עלין תקיפין דוגמא דחמש אצבען, ושושנה דא איהו כוס של ברכה.

מאלהים תניינא עד אלהים תליתאה חמש תיבין.

האור נגנז בברית ונכנס בשושנה

ד] מכאן ולהלאה אור דאתברי ואתגניז ואתכליל בברית, ההוא דעאל בשושנה ואפיק בה זרעא, ודא אקרי עץ עושה פרי אשר זרעו בו, וההוא זרע קיימא באות ברית ממש.

הברית נזרע במ"ב זיווגים

ה] וכמה דדיוקנא דברית אזדרע בארבעין ותרין זווגין דההוא זרעא, כך אזדרע שמא גליפא מפרש במ"ב אתוון דעובדא דבראשית.

מקורות ומפרשים

צורת פרשה ראשונה של בראשית לפי הזוהר

בראשית ברא

אלהים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום ורוח

אלהים מרחפת על פני המים ויאמר

אלהים יהי אור ויהי אור וירא                       

אלהים את האור כי טוב ויבדל             

אלהים בין האור ובין החושך ויקרא                 

אלהים לאור יום ולחושך קרא לילה

ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד

ביאור: הפסוקים הראשונים של בראשית נראים כשושנה

א] מאמר זה הוא פתיחה לפרשת בראשית, ואע"פ שנדפס בתור הקדמה לספר הזוהר הרי כל הקדמה זו כולה הוא כמו פתיחתא לפרשת בראשית, שהוא בעצמו בוודאי פתיחה אל כל התורה כולה אל כל העולם כולו, ופתיחות אלה דורשים את פסוקי בראשית שהם עצמם ראשיות ופתיחות רחבות שערים גדולים להיכנס בהם בכל התורה כולה.

משלי שיר השירים לקוחים מפרשת בראשית

ב] בתוך דיאלוגי אהבת האוהבים של שיר השירים מצינו שהחתן והכלה מכנים זה את זו וזו את זה בכינויי אהבה רבים בדימויים לקוחים מכל עולם הטבע. כל הכינויים הללו הלא הם דרכי ביטוי של אהבת קוב"ה וכנסת ישראל היא השכינה. וכאשר כולם לקוחים מדרכי הטבע הרי אנחנו רואים בזה מפורש כי כל מעשה בראשית משתתף הוא בסיפור הזה של אהבת קוב"ה וכנסת ישראל. ראוי וודאי לקרוא את פרשת בראשית ולראות בתוכו את דימויי שיר השירים כאשר הם נוצרים לא לשם עצמם בלבד אלא לשם תיאור אהבת השכינה והקב"ה, ולראות בכל תנועה בפרשת בראשית סיפור אחד של שיר השירים המבוטאת בתוך אותם דימויים טבעיים.

ג] רבי חזקיה קרא פסוקים ראשונים של בראשית, שהם מתארים את היות הארץ מסובבת בתהו ובהו וחושך עד ויאמר אלהים יהי אור. והוא רואה בסיפור הזה סיפור אחד משיר השירים. הוא הדיאלוג בתחילת פרק ב כאשר הכלה אומרת אני חבצלת השרון שושנת העמקים, ולעומתה עונה לה החתן באותו המטבע, כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות. אף היא מחזירה את האהבה בכפליים ועונה כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים. והוא עומד על השלב האמצעי בדיאלוג הזה, כאשר האוהב אומר לה שאת כשושנה בין החוחים בין הבנות. הפסוק הזה הוא מענה למה שתיארה עצמה שושנת העמקים, אותם עמקים מלאות שושנים. אומר הוא לה שאינה כן בעיניו כי שאר השושנים הסובבים אותה הם הבנות חברותיה אינם נדמים בעיניו כשושנים אלא כחוחים. והוא רואה אותה יחידה בעיניו בולטת ביניהם כשושנה בולטת בין החוחים. ולא תאמר היותה נמצאת בין החוחים גורעת מערכה בעיניו אדרבה הוא חלק מתיאור יופיה ואהבתה כיצד היא בולטת בין החוחים ומתעלה עליהם.

ד] אמר רבי חזקיה, מאן שושנה. מי היא השושנה הזאת? דא כנסת ישראל. ומאי קמשמע לן הכל יודעים כי שושנת שיר השירים היא כנסת ישראל. אומר רבי חזקיה לא שושנת הנמשל בלבד היא כנסת ישראל אף שושנת הדימוי, היא כנסת ישראל העליונה שכינה דאצילות. כאשר קוראים אנחנו את כל הדימויים הללו אין לנו להשליך אותם ולהגיע אל הפרי שהוא הנמשל כביכול. כאילו היה אפשר לכתוב את כל שיר השירים בלי סבך הדימויים שלו ולומר אני אוהב אותך ואת אוהבת אותי יותר מכל האחרים וזה הרי לכאורה הפתרון של כל המשלים הארוכים שלה. אבל כל המשלים הללו הם מדויקים. כי שמות כל היצור מבטאים בצורה מדויקת את תחושות רגשות בני אדם הרבה יותר מן השפה המוגבלת מאד העוסקת ברגשות אלה ישירות לכאורה. כאשר הוא אומר לה שהיא כשושנה בין החוחים אין לתרגם זאת שהיא יפה בין המכוערות כי זוהי החלשה גדולה של מה שאמור כאן. אבל אם מתרגמים זאת יש לתרגם שהיא האישיות שלה האני שלה הוא שושנה הנמצאת בין החוחים. כשם שיש שושנה בצומח שגדל בין חוחים כך יש שושנה בנפשות שהוא רעיתי בין הבנות. כי כל הצומח כל החי כל מה שאפשר לדמות בלשון הם הכל אישים ממש, כשם שיש ריבוי בני אדם וכל אחד מהם סיפור שלם ואינו נכלל בכמה מילים שאפשר להכלילם בו שחור או לבן או ירוק, כך כל ריבוי הדברים שבעולם הם סוגי אישיות, כאשר אמרה 'אני' חבצלת השרון. האני שלי ממש הוא האני של חבצלת השרון. וכך הוא אומר לה שהיא ממש שושנה בין החוחים, לא פחות ולא יותר. והאני הזה שהוא שושנה בין החוחים הוא וודאי כנסת ישראל שכך היא.

שושנה עצמה יש בה אודם ולכן היא בין החוחים

ה] מהו השושנה שבין החוחים, אמר רבי חזקיה שיש שושנה ויש שושנה. כמה סוגי שושנים יש ולא כולם בין החוחים הם. וכך למעלה כמה מדרגות הם בשכינה וכמה מצבים הם בשכינה ולא כולם נקראים בין החוחים. אבל זו שהיא בין החוחים הרי זה מהות של השושנה עצמה ומדרגתה ולא מקומה האקראי בלבד. והיא השושנה הזאת יש בה אדום ולבן. כך כנסת ישראל יש בה דין ורחמים. כי השכינה חייבת לפעול את הדין כמו שהיא חייבת לפעול את הרחמים ואלמלא כן לא תתקיים צדק בעולם. ולפי שהיא חייבת לפעול דין היינו שיש בתוך השושנה עצמה גוון אדום, לכן היא נמצאת בין החוחים שמן הדין יוצאים כוחות הדין עד שנובעים מזה דברים רעים ממש ושורשם הוא אודם הדינים שבמלכות. ואז בולטת השושנה אף כשהיא בין החוחים והיא גורמת לחוחים בצד מה והיא יפה בעיניו כשושנה בין החוחים.

ו] את כל זה אפשר לנו לראות ממש בפסוקים ראשונים של בראשית. כי השושנה היא שם אלהים וודאי. והיא הארץ בכינויי השם אלהים. והנה כל פרשת בראשית סובבת סביב שם אלהים שהיא הפועלת כל מעשה בראשית בל"ב אלהים שבה. אך תיכף שנזכר אלהים תיכף הארץ היתה תהו ובהו וחושך. הרי אלהים מיד שפתחנו את התורה היא כבר כשושנה בין החוחים. וכל כך למה לפי שכוחות הדין נצרכים בה כי מן התהו ובהו וחושך נעשה דין על ראש הרע והם המאפשרים את קיום העולם, ומזה נובע בהכרח שישנו גם רע ממש וכמו שרמזו במדרש תהו ובהו וחשך על מלכויות רעות.

שלש עשרה מילים הסובבים את השם אלהים

ז] השושנה הזאת מסובבת שלש עשרה עלים. כך כנסת ישראל מסובבת שלש עשרה מידות של רחמים. כלומר לפי שבהכרח יש בה אודם צריכים אנחנו להמתיק את האודם שבה על ידי מידות הרחמים. ומידות הרחמים אינם מבטלים את כל מציאות הדין אבל הם גורמים שיתיישב הדין במקומו ויהא משמש למה שהוא צריך ולא יישפך בכעס. הרי שלש עשרה עלים הם עצמם העלים שיש בהם אודם ולובן והם מידות הרחמים.

ח] כבר אמרנו שורש כל מעשה בראשית הוא שם אלהים, כאמור בראשית ברא אלהים. ולפי האמת היה אפשר לסיים כאן את הפרשה ולא לכתוב שום מילה אלא המילה אלהים. ואם נרצה לפרט יותר אפשר לכתוב ל"ב פעמים השם אלהים שהוא ל"ב כוחות שבה מל"ב נתיבות חכמה שהם כוחות כל מעשה בראשית. אך לא נסתיימה פרשת בראשית בכך אלא הוסיפה מילים רבים סביב שמות אלהים שבה. ולפי הפשט חשבנו כי מילים אלה הם פעולות אלהים והם מילים של חול הסובבים את מילות הקודש של השמות. אך כבר יש בידינו קבלה של אמת שכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה. כלומר לא השמות המפורשים בה בלבד רומזים אל התפשטות האור א"ס בעולם אלא גם שאר התיבות שבמקרא כולם הם כינויי השם, אלא שהם התפשטות השם באופנים יותר רחבים עד שמן אלהים נעשה את השמים ואת הארץ, וכן מכל שם הרי המילים הסובבים אותו הם הכינויים לאותו השם ואין ריבוי הכינויים חזרה על אותו דבר אלא הם מראים את הבחינות הרבות האינסופיות שאפשר לתפוס בהם את השם. ויש ביניהם יחס לבין השם כיחס הענף אל השורש, ויש לראות כיצד כל שם במקרא מוליד ומוציא את המילים הסמוכות לו.

ט] הלך רבי חזקיה וקרא את פסוקי בראשית עם המשקפיים של פסוק כשושנה בין החוחים, אשר משקפיים אלה כבר ידענו שהם השכינה שבה כוחות הדין מסובבת שלש עשרה עלים שהם מידות הרחמים. ומה ראה. הנה אלהים ראשון במקרא וודאי הוא השכינה שהיא בין החוחים. והנה מן המילה אלהים נבעו עוד שלש עשרה מילים שהם א] את ב] השמים ג] ואת ד] הארץ ה] והארץ ו] היתה ז] תהו ח] ובהו ט] וחושך י] על יא] פני יב] תהום יג] ורוח. אלה הם שלש עשרה מילים עד שנזכר שוב שם אלהים. הרי יש לנו לצייר את מילים הללו כשלש עשרה העלים הסובבים את השושנה שהוא השם אלהים הראשון, והם המגינים עליה מפני האודם שבתוכם וממתיקים אותם. והרי אודם זו אפשר לראות במילים הללו ממש שהם תהו ובהו וחושך. ולפי שאמרנו שהכוחות מתחלקים בין הלבן והאדום אפשר לראות גם זה בפסוקים הללו ממש כי ששת המילים הראשונים הם הלובן והם א] את ב] השמים ג] ואת ד] הארץ ה] והארץ ו] היתה וששת המילים האחרונים הם האודם והם ז] תהו ח] ובהו ט] וחושך י] על יא] פני יב] תהום והשלש עשר הוא המכריע ביניהם ומשלים אותם והוא ורוח המביא אותנו אל אלהים השני (רמ"ק).

כוס של ברכה על חמשה אצבעות

י] המשיך רבי חזקיה וראה כי שוב נזכר שם אלהים פעם אחרת, ושוב ממנו יוצאים חמשה תיבות. ושוב נזכר עוד פעם ונובעים ממנו חמשה תיבות וכך חמשה פעמים שהם כל מעשה היום הראשון של פרשת בראשית. אמר מה הם חמשה תיבות אלה, גם אותם אפשר לראות בשושנה כי שושנה זו יש בה לפעמים שני רבדים של עלים, הפנימי ובו חמשה עלים ועוד מעגל חיצוני בעל שלש עשרה עלים. והם כולם סובבים ומחזיקים את הזרע האמצעי שבתוך הפרח. [לפי פירוש המפרשים סדר המילים והתיבות כך הוא. אלהים ראשון הוא הבינה והיא מוציאה שלש עשרה מילים אל אלהים השני שהוא המלכות. ושוב אלהים השני הוא הבינה והיא מוציאה חמש ספירות אל המלכות שהוא אלהים השלישי. ולא הבינותי הסדר כראוי אלא אלה הם דימויים רוכבים זה על זה]

יא] מה הם חמש אלה? הם חמישים שערים, כי המלכות עומדת על חמשת ספירות [ואין עומדת כאן שהיא עומדת מעל גביהם שהרי היא נמוכה מהם בסדר השתלשלות אלא שהיא נסמכת עליהם, ולפי הסדר הם עליונים עליה אבל לפי שהם מחזיקים אותה אפשר לראות אותה מעליהם והבן] שהם חגתנ"ה, ואלה החמש כל אחד מהם נפתח בשלימות לעשר והם חמישים שערי הבינה. ואלה הם הספירות העיקריות דהיינו המידות שעליהם המלכות עומדת, והם חמשת המילים א]מרחפת ב]על ג]פני ד]המים ה]ויאמר, שהם חמשת עלים תקיפים הסובבים את השושנה. [ומשמעות תקיפים היינו כי אלה הם בניינה ממש, ואילו י"ג עלים של מידות הרחמים הם מרככים את הדין שבה אבל אינה נסמכת עליהם אלא הם מגינים וסוככים עליה].

יב] כשם שדמינו את כל זה בשושנה בין החוחים ועליה כך אפשר לדמות את זה בכוס של ברכה. כי השכינה היא כוס של ברכה וודאי היא הכלי המקבלת בתוכה את כל הברכות. וכוס של ברכה עומדת על חמש הם חמש אצבעות יד ימין האוחזת בה [ויש נוהגים מזה להחזיק כוס של ברכה 'על גבי' חמש אצבעות ממש ואין זה משמעות הזוהר אלא כפשוטו שהיד עם חמש אצבעותיו מחזיק את הכוס ואין צורך להמציא צורות אחיזה בשביל זה] שהם רומזים לחמשת ספירות אלה המחזיקים אותה. ועל זה כתוב 'כוס ישועות אשא'. ישועות הם חמשת ספירות המושיעים את הכוס.

יג] מכאן ואילך, כלומר אחר שהשושנה התחזקה מי"ג עלים ומחמש עלים, הגענו אל האור. שכן אלהים השלישי בפסוק מה הוא מבטא, יהי אור ויהי אור. ומהו אור זה, הוא המשך חמשת העלים. כי האור הזה הוא אור שנגנז לצדיקים כמאמר חז"ל. ולמדנו סוד אור גנוז לצדיקים שהאור הראשון אור החסד של בראשית אין הוא עצמו נכנס לתוך העולם אלא אחר שנגנז מקודם בתוך ספירה הנקראת צדקי שהוא היסוד, ואותו היסוד הוא הנכנס אל השושנה וזורע בה זרע. כלשון הכתוב אור זרוע לצדיק. הרי כינה הכתוב לאור בדימוי מן הצומח שהוא נזרע, הצדיק הזה הוא עץ עושה פרי אשר זרעו בו, הזרע נמצא בו ומשם הוא נכפל כשהוא נכנס אל השושנה.

יד] כשם שדמות הברית נזרע במ"ב זיווגים, כי הכל יודעים שסוד מעשה בראשית הוא שם מ"ב שהוא מ"ב אותיות בתחילת פרשת בראשית. והשם הזה הוא כמו צמיחת העצים אחר אשר נזרעו בתוך השושנה, הוא יציאת העולם אל הפועל. אך קדמה לו עוד מ"ב שהוא חקיקת השם המפורש עצמו בשם מ"ב. כי שם הויה עצמו ובמילוי אלפין ובמילוי המילוי הם ביחד מ"ב אותיות. והיינו האור הזרוע לצדיק כשם שיש מ"ב בהתפשטותו באותיות בראשית כך יש מ"ב באור זרוע לצדיק והוא בשם מ"ב עצמו [וענין זה יש לבאר בפני עצמו].

201. כל בראשית שיר השירים – זוהר הקדמת בראשית
Weekly Shiur

 
Play/Pause Episode
00:00 / 31:29
Rewind 30 Seconds
1X