פירוש רמב"ן למעשה בראשית ודרך פירושו

תוכן עניינים

פירוש רמב"ן לבראשית א א הוא מיקרוקוסם יפה של דרך פירושו. אדגיש את הכללים ואראה את הפרטים.

א) פירוש מילות המקרא הוא כדברי אבן עזרא שהוא אמנם פה כדברי רש"י בפשט, והוא מסכים איתו שבראשית נמשך לפסוק הבא אבל לא מסכים איתו שאין כאן סדר בבריאה ולא כדברי רש"י שבראשית צריך להיות נסמך כי מצינו ראשית במקרא שאינו נסמך.

ב) המדרשות שהביא רש"י יפים אבל רש"י לא הבינם כנכון בעניינם. כרש"י חושב שיש קושיא עצמית למה יפתח בבראשית ולא במצוה ראשונה והלא זה קשה כי וודאי האמונה חשובה. החשיבות העיקרונית הזאת של האמונה הנכונה הוא אחד הדברים שרמב"ן העתיק מן הרמב"ם ולא עלה על דעתו של רש"י.

אבל הפירוש האמיתי של שאלת המדרש הוא שקשה למה לכתוב מעש"ב אם בכל אופן אינם מובנים. ונסמך בזה על נוסח המדרש המובא במו"נ (ולא ממש נודע מקורו) להגיד כח מעש"ב לבשר ודם אי אפשר.

ג) את המדרש צריך להבין לפי שלימות הקשרו ולא בליקוט שעשה רש"י ממנו. קושיית המדרש אינו על מעשה בראשית בלבד אלא על כל הסיפורים עד דור הפלגה. ולגבי זה התשובה נכונה להסביר מקור ארץ ישראל. בזה הוא נסמך על נוסח המדרש שבב"ר ואילו רש"י כנראה נסמך על מקור אחר.

זה הבדל עקבי בין רש"י לרמב"ן. הלומד מדרשי חז"ל ברבות ובתלמוד על הפסוקים ואחר כך את פירוש רש"י רואה כי רש"י ממש עושה ליקוט מדברי חז"ל ובורר מהם הנראים לו מתאימים לפשט המקרא. במובן זה רש"י מתכוון כפשוטו כשאומר שלא בא אלא לפשוטו של מקרא אבל מנעד האפשריות שהוא בוחר מתוכם את פשוטו של מקרא הוא כמעט מתוך מדרשי חז"ל בלבד בשונה מרשב"ם ואב"ע שפירשו גם משכלם.

רמב"ן כאשר הוא מתווכח עם רש"י בפירושים הללו כמעט תמיד חוזר אל המדרש עצמו (לרוב בראשית רבה) ומראה כיצד חכמי המדרש כבר נחלקו ומה בעצם דחקם לפירושיהם ואיך רש"י לא תמיד עקבי באיזה פירוש הוא בוחר ללכת וכו', ואילו רש"י עושה לקט הרמוני אקלקטי מדברי חז"ל.

[לא הבנתי לפי פירוש רמב"ן איך התיישב למה נכתב מה נברא ביום ראשון ומה נברא ביום שני וכו' והיה אפשר להתחיל מפרשת גן עדן שהוא המקרה הראשון שהאדם גורש ממקומו הטוב בחטאו.]

ד) הפירוש האמיתי של התורה במעשה בראשית וענייני הסוד נעלם מאתנו. בזה הולך רמב"ן בעקבות הרמב"ם ואולי חריף מממנו כי הרמב"ם התיר לעצמו לכתוב הסוד ברמזים יותר מפורשים מאשר רמב"ן. בכך שונה רמב"ן גם מן המקובלים עצמם לפחות בפירושי התורה שלא כתב את הסודות בשלימותם ולפעמים עושה עצמו שגם הוא אינו יודע אותם.

ואילו ברש"י לא מצינו זכר לכך שהסיפור האמיתי הוא סוד ואף לא בדברי חז"ל בפשוטם. כי אין דורשים במעש"ב הוא כפשוטו להגיד את המדרשות הרשומים על מעש"ב בציבור ומצינו כבר במדרש עצמו שהתירו לעצמם את זה בסוף. [אמנם רש"י חגיגה פירש מעש"ב שם מ"ב וגם את זה הוא בעצמו או חבריו כתבו במפורש ולא שמרו על הסוד].

ה) בגלל שרש"י לא ידע את הסוד, (ספק בעיני אם חושב שרש"י עצמו ידע את הסוד, לפחות אב"ע באמת לא ידע את הסוד) לכן המדרשים שמביא מוקשים ולפי הפשט יפה מקשה עליהם אב"ע למשל שמצינו הרבה דברים שנקראים ראשית במקרא ואיך אפשר לעשות דרשה על כולם בשביל וכו' שנקרא ראשית. אבל האמת שפשט כל מדרשות אלה בסוד, שראשית פה הכוונה לספירת החכמה ולפעמים לספירת המלכות וצריך לפרש כל מדרשות אלה לפי הספירות ולא לפי עניינם המדרשי הפשוט.

[ולי קשה כי גם אם פירוש המדרש הוא לפי סוד עדיין הדרש שלו צריך להתאים ואם יש קושיא ממקום אחר על גזירה שווה זו של ראשית מה זה עוזר שהנמשל של המדרש הוא הספירות עדיין צריך ליישב אם זה דומה לכל מקום שנאמר ראשית או לא. ואולי רמב"ן הבין שקושיית אב"ע הוא רק שלא הגיוני שהעולם נברא בזכות החלה וכאשר אתה מבין שחלה היא המלכות סרה הקושיא. ולא שת ליבו לקושיא הפרשנית עצמו אם דרך הפירוש הזה עקבי. והאמת שגם הסוד פה לא עקבי כי ראשית מפרש רמב"ן לפחות על שלשה ספירות שונות חכמה תפארת ומלכות וצ"ע].

ו) המשמעות התאלוגית בנוי לפי הרמב"ם עם תיקונים ושיפורים. כל העוקב אחר פירושו הברור והפשוט של רמב"ן לפסוקים ראשונים של בראשית יראה כי הוא מתכתב בכל מילה עם פירושו של הרמב"ם במו"נ ח"ב פ"ל. בכמה דברים הוא ממש מצטט אותו שלא בשם אומרו ובאחרים הוא מתקן אותו ולא מסכים איתו והכל שלא בשם המפורש. וצריך עוד לדון ולדייק בזה.

בכללות הם מסכימים שפירוש הפסוקים פה שיש חומר שמים וחומר ארץ וזה פירוש הפסוק הראשון. ופסוק השני אומר שחומר הארץ כולל ד' יסודות ארמ"ע. אך הרמב"ם לא מפרש מילת בראשית כמו הרמב"ן שזה יצירת החומר הזה מאין אלא שזה בריאת הזמן. וכן עוד הבדלים דקים רבים ביניהם ולא הבנתי כרגע.

הרמב"ם שם התקשה מאד בפירוש דברי פרקי דרבי אליעזר ורמב"ן סוף פסוק ח' כותב 'ואל יקשה בעינך מאמר רבי אליעזר הגדול וכו'. הוא ממש עונה לטענת הרמב"ם פה והכל בלי להזכירו כלל.

אכן הריטב"א שחיבר ספר זכרון להגן על הרמב"ם מטענות הרמב"ן (ובכך הלך בדרכו של רמב"ן עצמו שכתב השגות להגן על בה"ג מטענות הרמב"ם אע"פ שסבר ברוב הדברים שהרמב"ם צדק, וכן הריטב"א סובר שבאמת רמב"ן צודק על הרוב, כאשר הסביר יפה המהדיר במבוא) הבין נכונה שבדברים הללו של החומר הראשון ודברי פדר"א בא רמב"ן לחלוק על הרמב"ם והקדיש את הקטע הראשון בספרו להגן על הרמב"ם בזה. ודלא כדברי המהדיר שם שזה סתם השגה עצמאית על הרמב"ן ולא קשור לעיקר הספר.

ועיין תשבץ חלק ג ענין נג שמצדיק את הרמב"ם גם כן מדברי רמב"ן כי קושית הרמב"ם שאם מאמינים בחידוש מאין מה צורך בחומר הראשון ואם אין מאמינים בחידוש מאין מה עוזר החומר הראשון אם אינו קדום. ולא הבנתי בכלל מה רמב"ן מיישב על זה.

אלא אם כמו הניאופלטוניים שהדבר הקדום הוא האלוהות עצמו וזה השתלשל להיות הבריאה והוא עצמו בשלב מסוים החומר הראשון אבל הרמבן לא אומר השפה הזאת אלא שזה חומר ראשון נברא ואיני יודע מה דעתו באמת.

וזה בעיה כללית בכל שיטת הקבלה שאם צריך לומר בכל מקרה יש מאין כפשוטו אז אין תועלת בכל המהלך שלה ואכמ"ל.

ז) לפעמים מעתיק רש"י מדרש כאילו הוא משמעות הפסוקים אבל האמת שהמדרש הוא סוד ואיננו נצרך לביאור הפסוקים. כך כתב לגבי מים עליונים ומים תחתונים. משמע שרש"י חושב שהמדרש הוא פירוש הפסוק אבל הפסוק מובן בלי זה והמדרש אינו מדבר בתחתונים כלל אלא בעליונים ואין צריך לבאר אותו כאן כי אינו באמת מיישב קושי בפסוקים אלא נתלה בדרש לפרש סוד.

ח) הפסוקים מתפרשים על שלשה אופנים. לפי פשוטם בתחתונים שהארץ היא ארץ וכו' (האם גם חלק זה הוא סוד מסודות מעשה בראשית? או רק הסוד?). לפי סודם בעליונים שהשמים הוא ספירה וכו' (וזה הכל סוד שדעתינו בזה כטיפה מן הים ואין אנו יודעים לפרש כל הפסוקים לפי זה כראוי ואפילו אם ידענו היה אסור לפרש). ולפי הרמז על העתיד שהימים הם ששת אלפי שנים וכו'.

לא הבנתי מה שלפעמים מחלק בתוך הפסוקים עצמם שחלק בעליונים וחלק בתחתונים כמו בפירוש שהשמים בפסוק ראשון הם העליונים ושביום שני הם התחתונים. ולפעמים אומר שכל פסוק יש לו משמעות כפולה שלפי זה אין צריך בפירושים מסוג הזה. וכן לענין הרמז.