ראה: הברכה והקללה וספר המצוות

תוכן עניינים

מבנה הפרשה

פרשת ראה

דברים יא, כו – לב

פרשה זו היא פתיחה לפרשת המצוות, חטיבה שאפשר לכנותה ספר המצוות, והיא פותחת בשימת הברכה וקללה על הר גריזים והר עיבל, וסיום והמשכך ענין זה הוא להלן בפרשת כי תבוא אחר סיום פרשת המצוות (דברים כז, א) שאז סיים משה את סדר הקמת האבנים והברכות וקללות על הר גריזים והר עיבל. כי על כל המצוות האלה הוא שכרת שם ברית, ולפיכך פתח לומר ראה אנכי נותן לפניכם ברכה וגו', הברכה אשר תשמעון אל מצוות י"י אשר אנכי מצוה אתכם היום, כלומר להלן בפרשת המצוות הנמשכת מפרשת ראה ועד פרשת כי תבוא, ובסיומה הגיע לשימת הברכה והקללה בפועל וכריתת הברית על המצוות האלה.

ראה. ופתיחתו בלשון ראיה. שכן רוב דרשות הספר הזה פותחות בקריאה אל העם שישמעו, ועד כה אפשר לראות שלשה פתיחות לדרשות גדולות שפתחו כולם שמע ישראל "שמע ישראל את החקים ואת המשפטים", "שמע ישראל י"י אלהינו", "שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן", (וכל אלה הם כמו קריאות הכהן משוח מלחמה, שגם הוא פותח "שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה". וכל דרשות משה רבינו הם כמו דרשות הכהן משוח שהוא קורא לישראל שישמעו אל החוקים הנוהגים לקראת הכניסה לארץ ומלחמת הכיבוש). וכך היא המידה בדרשות על פה שהם רוב דרשות המוסר של הספר הזה. אך ספר המצוות נועדה להיות כתובה על האבנים, וכן נועדו ברכה וקללה זו להיות מתפרסמים בטקס הר גריזים והר עיבל שאפשר לצפות בה ולראותה, ולפיכך פתיחתו "ראה" על משקל פתיחות "שמע". זה לדברים הנשמעים וזה לדברים הנראים. וכבר אמר למעלה (דברים ד, ה) "ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים", וכוונתו על אלה החוקים הכתובים פה. ובסוף פרשת נצבים אחר אשר כרת איתם את הברית הזאת חזר ואמר (דברים ל, טו) "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע". פתח בלשון עתיד "אנכי נותן לפניכם היום", כלומר עתיד אני ליתן במסירת כל ספר המצוות ובכריתת הברית. ואחר מעמד הברית סיים לומר הנה עשיתי אשר הבטחתי לעשות, וכבר "נתתי לפניך". ומכאן ואילך עליכם לשמוע.

והקללה אם לא תשמעו.. וסרתם מן הדרך.. ללכת אחרי אלהים אחרים. לפי פשוטו כי עיקר התורה הוא שלא לעבוד עבודה זרה וכפי שרואים בספר זה פעמים רבות. וייתכן שהתורה רואה את כל שאר המצוות כהליכה אחרי י"י וממילא העבודה זרה תגרום לך ללכת אחרי חוקותיה.

דברים יא, כט – לב

לפי הענין מתחילה פרשת המצוות להלן (דברים יב, א), כלשון הפתיחה "אלה המצוות החוקים והמשפטים". וכך חילקם מסדר הפרקים. והיה ראוי לכאורה שיהיה הפסק פרשה לפניה.  דעת מסדרי פרשיות השבוע שהתחילו את הפרשה ראה מובנת, אע"פ שהיה אפשר לשייך קטע זה למעלה כסיום הפתיחות אל דרשת המצוות, הרי זה בוודאי מתאים גם לפתוח בה עצמה את פרשת המצוות, ודרך הפרשיות לא להתחיל מן המצוה אלא להקדים לה לפחות מעט מן הנרטיב כראוי. אך דעת מחלקי הפרשיות ששמו פרשה סתומה לפני ראה, ולפני והיה כי יביאך, ולא לפני אלה המצוות, צריכה לי עיון. ונראה כי הדגישו בזה כי מצוה זו לשים את הקללה על הר גריזים ואת הקללה היא בעצמה כמו אחד המצוות המנויות בפרשה. וכך היא לפי סגנונה 'והיה כי יביאך אל הארץ', שהיא הסגנון שבה מתחילים פרשיות רבות כאן. ולמדנו מכך שעצם קבלת ברית המצוות היא בעצמה מצווה. וכדרך שפירשו חז"ל שקבלת עול מלכות שמים ועול מצוות בעצמו מצוה מן המצוות היא.

דברים יב, א

אחר פסוק הפתיחה, (דברים יב, א) באה המצוה הראשונה "אבד תאבדון". משם ואילך באים פרשיות רבות של מצוות', סך כולם שבעה ושמונים פרשיות, יותר מחצי מהם (41) מתחילים "כי". עוד מספר גדול (23) מתחילים "לא". וחלקם נאמרו ללא תנאי. פרשיות הפותחות ב"כי" הם התלויות במצב מסוים, כלומר אינם מצוות חיוביות אלא מצוות שחלים על ידי מאורע מסוים. המתחילות לא הם מצוות לא תעשה, הם דברים שאסור לעשותם בכל זמן. והנשארים הם מצוות חיוביות, כעשיית שמיטה ומצוות המועדים. וראש למצוות חיוביות הוא "אבד תאבדון" לאבד את העבודה זרה ומקומותיה. (ואמנם לפי המציאות גם זה חל תחת "כי" שהוא כי יביאך אל הארץ, שכך הוא לפי סדר הפרשיות. אבל לפי הנראה מתוך כל החומש הזה איבוד עבודה זרה הוא 'המצוה',

אלה החקים והמשפטים…

  1. אבד תאבדון (דברים יב, ב)
  2. כי ירחיב (דברים יב, כ)
  3. כי יכרית (דברים יב, כט)
  4. כי יקום בקרבך (דברים יג, ב)
  5. כי יסיתך אחיך (דברים יג, ז)
  6. כי תשמע באחת עריך (דברים יג, יג)
  7. לא תאכל כל תועבה (דברים יד, ג)
  8. את זה לא תאכלו (דברים יד, ט)
  9. כל צפור טהורה תאכלו (דברים יד, יא)
  10. עשר תעשר (דברים יד, כב)
  11. מקצה שבע שנים (דברים טו, א)
  12. כי יהיה בך אביון (דברים טו, ז)
  13. כי ימכר לך אחיך (דברים טו, ב)
  14. כל הבכור (דברים טו, יט)
  15. שמור את חודש האביב (דברים טז, א)
  16. שבעה שבועות תספר לך (דברים טז, ט)
  17. חג הסכת תעשה לך (דברים טז, יג)
  18. שפטים ושטרים תתן לך (דברים טז, יח)
  19. לא תטע לך אשרה (דברים טז, כא)
  20. לא תזבח (דברים יז, א)
  21. כי ימצא בקרבך (דברים יז, ב)
  22. כי יפלא ממך דבר (דברים יז, ח)
  23. כי תבא אל הארץ (דברים יז, יד)
  24. לא יהיה לכהנים הלוים (דברים יח, א)
  25. וזה יהיה משפט הכהנים (דברים יח, ג)
  26. וכי יבא הלוי (דברים יח, ו)
  27. כי אתה בא אל הארץ (דברים יח, ט)
  28. כי יכרית (דברים יט, א)
  29. וכי יהיה איש (דברים יט, יא)
  30. לא תסיג גבול (דברים יט, יד)
  31. לא יקום עד אחד (דברים יט, טו)
  32. כי תקרב אל עיר (דברים כ, י)
  33. כי תצור אל עיר (דברים כ, יט)
  34. כי ימצא חלל (דברים כא, א)
  35. כי תצא למלחמה (דברים כא, י)
  36. כי תהיין לאיש (דברים כא, טו)
  37. כי יהיה לאיש (דברים כא, יח)
  38. וכי יהיה באיש (דברים כא, כג)
  39. לא תראה את שור אחיך (דברים כב, א)
  40. לא תראה את חמור אחיך (דברים כב, ד)
  41. לא יהיה כלי גבר (דברים כב, ה)
  42. כי יקרא (דברים כב, ו)
  43. כי תבנה (דברים כב, ח)
  44. לא תחרש (דברים כב, י)
  45. גדלים תעש לך (דברים כב, יב)
  46. כי יקח איש (דברים כב, יג)
  47. ואם אמת היה הדבר (דברים כב, כ)
  48. כי ימצא איש (דברים כב, כב)
  49. כי יהיה נערה בתולה (דברים כב, כג)
  50. ואם בשדה (דברים כב, כה)
  51. כי ימצא איש (דברים כב, כח)
  52. לא יקח איש (דברים כג, א)
  53. לא יבא פצוע דכה (דברים כג, ב)
  54. לא יבא ממזר (דברים כג, ג)
  55. לא יבא עמוני (דברים כג, ד)
  56. לא תתעב אדומי (דברים כג, ח)
  57. כי תצא (דברים כג, י)
  58. לא תסגיר עבד (דברים כג, טז)
  59. לא תהיה קדשה (דברים כג, יח)
  60. לא תשיך לאחיך (דברים כג, כ)
  61. כי תדר נדר (דברים כג, כב)
  62. כי תבא בכרם (דברים כג, כה)
  63. כי יקח איש (דברים כד, א)
  64. כי יקח איש (דברים כד, ה)
  65. כי ימצא איש (דברים כד, ז)
  66. השמר בנגע הצרעת (דברים כד, ח)
  67. כי תשה ברעך (דברים כד, י)
  68. לא תעשק (דברים כד, יד)
  69. לא יומתו (דברים כד, טז)
  70. לא תטה משפט (דברים כד, יז)
  71. כי תקצר (דברים כד, יט)
  72. כי תחבט (דברים כד, כ)
  73. כי יהיה ריב (דברים כה, א)
  74. כי ישבו אחים (דברים כה, ה)
  75. כי ינצו (דברים כה, יא)
  76. לא יהיה לך בכיסך (דברים כה, יג)
  77. זכור (דברים כה, יז)
  78. והיה כי תבוא (דברים כו, א)
  79. כי תכלה לעשר (דברים כו, יב)

היום הזה י"י אלהיך מצוך לעשות את החקים האלה ואת המשפטים…

"ספר מצוות" זה מסתיים במצוות וידוי מעשרות, וכפי שהיא התחילה בברכה אשר תשמעון, כך גם המצווה האחרונה בה כבר יש בה ברכה מפורשת, ככתוב בוידוי מעשרות "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל". הרי התחילה ספר המצוות בברכה שהיא מצווה (והוא מצוות "ונתתם את הברכה" כנ"ל) וסיימה במצווה שהיא ברכה,(והוא מצוות אמירת "השקיפה ממעון קדשך").

גם בתוך ספר מצוות זה הרבה מצוות מסתיימות בברכה, ….

לפי הפשט רשימת מצוות זו הוא שנאמר עליה "וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת", שהרי זוהי התורה שעליה נכרת ברית. והטעם שיהיו מצוות אלה כתובות על האבנים הגדולות ויוכלו הכל לראות אותם וללמוד מהם את המצוות.