סיכום השיעור 📋
סיכום המיני-סדרה על אינטרנט, טכנולוגיה ועצות תורניות
ההקשר
השיעור הוא החלק השלישי והאחרון של מיני-סדרה על אינטרנט, טלפונים, מדיה חברתית, בינה מלאכותית וכל הנושאים הקשורים. הוא נאמר בערב פסח (שחל בערב שבת). שני השיעורים הראשונים היו תיאורטיים יותר; השיעור השלישי עובר לעצות מעשיות, אבל רק לאחר שחוזרים על היסודות.
—
חלק א: היסודות מהשיעורים הקודמים
יסוד ראשון: רק הקב”ה יש לו מציאות אמיתית
שום דבר בעולם אין לו מציאות מצד עצמו – רק הקב”ה (שם הוי’) הוא “הוי’”, כפי שהמהר”ל כותב בהקדמה לגבורות ה’. כל שאר הדברים הם כלים או דרכים להגיע אליו; ה”טוב” שלהם הוא משני – לפי כמה שהם מביאים אל ה’. “רע” לא אומר מציאות רעה עצמאית, אלא חלל – משהו שאינו מחובר לה’.
הבעל שם טוב אומר: רע הוא לשון “מלרע” – “למטה”. זה אומר חומר/קליפה – מדרגה שעדיין אינה מיוחדת לקדושה.
יסוד שני: מה זה “חומר”
– חומר לא אומר “רע” – זה אומר משהו שיכול להיות הכל, שאין לו גבול, אין לו ייחוד, אין לו ייעוד.
– “קדוש” אומר מיוחד – שייך למשהו מסוים. חומר הוא ההיפך: הוא לא מיוחד לשום דבר.
– חומר אינו חטא, אבל הוא שורש החטא (כמו טומאת מת – מוות אינו עבירה, אבל מוות הוא שורש כל העבירות).
– “חופש” במובן השלילי (הפקרות, “אני יכול לעשות מה שאני רוצה”) הוא החופש החומרי – לא חירות אמיתית.
—
חלק ב: שתי פתרונות כוזבים – ולמה שניהם כוזבים
1) גישת “חומת הטכנולוגיה”
לעשות מחיצה/חומה סביב האינטרנט (פילטרים, איסורים, נעילות). למה לא מספיק? כי זה לא מתקן את החומר – הבעיה נשארת בפנים; רק עומדים בחוץ ממנה.
2) גישת “אנטי-טכנולוגיה / זה רק כלי”
לומר שאינטרנט לא שונה מכל שאר הכלים, אין כאן סוגיה מיוחדת – כל אחד פשוט ינסה לעשות טוב. למה לא מספיק? כי זה מתעלם מסוג החומר החדש שהעולם הדיגיטלי מביא.
מה ששניהם מחמיצים
שניהם הם חשיבה של עולם אנלוגי – הם לא מכירים בכך שהמהפכה הדיגיטלית הביאה צורה חדשה של חומר: חומר יותר חומרי.
—
חלק ג: ההבדל של דיגיטל – סוג חדש של חומר
המשל: נייר מול מסך
– נייר: “ניר סובל את הכל” – אפשר לכתוב הכל, אבל מה שכותבים הופך לדבר אחד. הנייר מקבל צורה קבועה.
– מסך: אפילו בזמן שהוא מציג משהו, הוא עדיין יכול להיות הכל אחר – הוא אף פעם לא הופך ל”כלום”, הוא אף פעם לא מקבל צורה קבועה.
זה כמו בחור/מבקש ששומע מכולם אבל אף פעם לא הופך לכלום – הוא רוצה לשמור על החופש. לכן המסך כל כך מושך – הוא מייצג אפשרויות בלתי מוגבלות, חופש בלתי מוגבל. זה החומר החדש שהעולם הדיגיטלי מביא – חומר שאף פעם לא נעשה מיוחד.
—
חלק ד: הדרך הנכונה – משל החתונה
“שאלת חכם חצי תשובה”
אם מבינים בבירור את הבעיה, נפתחת כמעט אוטומטית הדרך לתשובה.
משל תאוות ניאוף
| גישה | משמעות | בעיה |
|—|—|—|
| פרישות (= חומה) | להסתגר מהכל | לא מתקן את היצר |
| הפקרות (= “זה רק כלי”) | לעשות מה שרוצים | אף פעם לא הופכים לכלום, אין תיקון |
| חתונה (= הדרך האמיתית) | להשתמש ביצר בקדושה | הפתרון האמיתי היחיד |
מה זה אומר “חתונה” כפתרון?
– זה לא מוריד את הניסיונות – עדיין יש מחשבות, ניסיונות ברחוב, רגעים קשים.
– אבל יש דרך החוצה: כמו רבא במסכת כתובות שמתעורר מאישה ברחוב ויכול ללכת הביתה לאשתו ולתקן את התאווה בקדושה.
– בחור בלי חתונה אין לו את הדרך – אין לו לאן להוציא את הכוח בקדושה. כשהוא נופל, הוא נזרק מעולם התיקון לגמרי. הוא יכול לטעון שהוא “פרוש” שחי בעולם המלאכים, אבל מצד שני הוא הרבה יותר פגיע.
הנקודה העמוקה יותר: עולם התיקון
– עולם התיקון אינו עולם בלי יצר הרע. זה עולם שבו ליצר הרע יש צורה – הוא משמש לצורך איש ואשתו, ילדים, בית יהודי.
– מי שחי בעולם התיקון, אפילו כשיש לו ניסיון, הוא לא יכול להפוך לעולם התוהו – יש לו מבנה, ייעוד, מסגרת.
– עולם התיקון לא יכול להיות דרך פרישות. עולם התיקון הוא להכניס צורה לחומר, לחיות כאדם בוגר עם מהלך מסודר – שכשנופלים היום, ממשיכים מחר.
—
חלק ה: שדים – מה קורה כשפוטנציאל נשאר בלי צורה
ההגדרה של שד
היצר הרע נקרא בגמרא שד. שד הוא מה שנוצר כשכוח חזק/פוטנציאל נשאר בלי צורה נכונה. זה כמו אנרגיה חשמלית בלי מבנה – זה מקבל “חצאי צורות”, לא צורות אמיתיות עם קיום, אלא נפשות/כוחות שנובעים מהפוטנציאל הלא מעוצב.
פירוש הרמב”ם: אדם שלא משתמש בדעתו לטובה לא הופך לבהמה – הוא הופך לגרוע מבהמה, כי הוא משתמש בשכלו להזיק ולא להועיל. זה נקרא שד.
העיקרון הקריטי: נייטרליות לא קיימת
כשיש פוטנציאל (חומר), הוא לא נשאר נייטרלי אם לא מכניסים בכוונה צורה. הוא נתפס על ידי “צורות חיים נמוכות” – כוחות נמוכים שתופסים אותו.
משל החמץ (מתאים לערב פסח)
– בצק הוא מצד עצמו נייטרלי – אפשר לעשות חמץ או מצה
– אבל באוויר מסתובבים תמיד חיידקי שמרים
– משאירים את הבצק לעמוד (שהייה) – נתפסים החיידקים ועושים חמץ אוטומטית
– כדי לעשות מצה צריך שמירה אקטיבית – בכוונה, במחשבה תחילה
– כך גם ברוחניות: בלי הכנסה אקטיבית של קדושה, נתפסים כוחות נמוכים
משל הדיבוק
דיבוק הוא נשמה בלי גוף – צורה בלי חומר, כמו טפיל או וירוס שצריך “מארח” לחיות עליו. כשאדם הוא בעל הבית על עצמו – נשמתו וגופו מחוברים כראוי – אין מקום לדיבוק להיכנס. כשאדם הוא קצת פתוח, שבור, לא מתוקן – אבל יש לו עדיין את כל הכוחות – הדיבוק נכנס ומנצל אותו.
הכלל: “זכה – שכינה ביניהם, לא זכה – אש אוכלתן”
לא יכול להישאר נייטרלי. כוחות גדולים בלי צורה הופכים או לכלי לקדושה, או שהם נתפסים על ידי שדים/דיבוקים/חיידקים.
—
חלק ו: אינטרנט כ”חורבה” מלאה שדים
היסוד של “ראש” בחבורה (ר’ אלימלך)
כל חבורה צריכה ראש – לא דיקטטור, אלא מישהו שמנהיג בסדר. כשאין ראש, הסטרא אחרא הופך לראש. בקבוצה בלי מנהיגות לגיטימית נכנסים “טפילים” – מחלוקת, עיוות, או מנהיגי כת. אותו דבר לגבי אדם בודד: מי שאין לו מנהיגות פנימית (שכל על גוף) – אצלו נכנסים טפילים שמנהיגים אותו.
אינטרנט כ”חורבה”
המחשב הוא “חומר בלי צורה” – הוא יכול הכל אבל הוא לא מוגדר לשום כיוון. זה הופך אותו ל“חורבה” – מקום שבו מונחים חומרי בנייה אבל לא בנוי, ושם מסתובבים שדים.
דוגמאות קונקרטיות ל”שדים” בעולם הדיגיטלי:
– פרסומות – שד גדול
– מחלוקת – איך אנשים מתווכחים בטוויטר
– דופמין-האקס, כעס-האקס, קורטיזול-האקס – מנגנונים שעושים אותך עצבני ותפוס
– מימים, בועות, רוחות – רעיונות שנכנסים פתאום וכולם מתחילים לחשוב משהו מטורף
לא מאשימים אדם אחד (לא מאסק, לא ביל גייטס). הם מכונות שמנהלות, אבל כיון שלא הוכנסה במחשבה תחילה צורה ברורה, נכנסים שדים מעצמם.
שדים וזנות – הסיפורים הישנים נעשים ממש
הזוהר והסיפורים הישנים מספרים על לילית ושדים שאוהבים זנות ופנטזיה. פעם זה היה בדמיון, היום הדמיון “התגשם” במסך. תמונה של אדם באתר היא “צלם” – צל של אדם, לא אדם. זו פנטזיה, זה לא בונה ילדים, זה לא בונה עולם. אבל לדמיון יש כוח – הוא לא קיים ממש, אבל יש לו כוח. זו הדיאלקטיקה של שדים: זו רק פנטזיה, אבל לפנטזיה יש כוח. שדים לא יכולים לחיות לבד – הם צריכים “נשא” (carrier), אדם שנושא את השיגעונות שלהם.
—
חלק ז: תורה כמסגרת נגד שדים
מצוות עשה ומצוות לא תעשה
הזוהר אומר: הקב”ה נתן לנו תורה עם שני חלקים:
– מצוות עשה = לבנות עולם התיקון (חתונה, ילדים, תפילין, תפילה, לימוד)
– מצוות לא תעשה = שמירה משדים ורוחות רעות – לא לאכול חמץ, לא לאכול חזיר, עינויים של יום כיפור, תקיעת שופר (מונע קטרוג) – אלו עצות מעשיות נגד קליפות
הגמרא בסנהדרין: “אין עוד מלבדו” – האם זה מספיק?
– רבי יוחנן: כישוף עובד כשמכחישים פמליא של מעלה
– רבי חנינא: “אין עוד מלבדו” כפשוטו – יש רק ה’, כישוף לא עושה כלום
מסקנת הגמרא: “שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה” – העצה של פשוט לומר “אין עוד מלבדו” עובדת רק למי שיש לו זכויות גדולות מאוד. לאדם רגיל זה לא מספיק – צריך עצות מעשיות.
—
חלק ח: עצה ראשונה – “אין עוד מלבדו” והתעלמות
“אין עוד מלבדו” – אמת מול דרך
– כאמת: כן, זו אמת מוחלטת שרק לה’ יש מציאות. כמו שהנפש החיים וספרי חסידות אומרים – כשחושבים “אין עוד מלבדו” מתבטלות כל הקליפות.
– כדרך/עצה: זו העצה הגדולה ביותר, אבל זו עצת חירום – כמו דפיברילטור להתקף לב. זה עובד ב”עזרה ראשונה”, אבל אי אפשר לחיות עם זה כסדר. בשלב מסוים, הלב צריך לדעת לעבוד בעצמו.
“נפישא זכותיה” לא אומר רק מצוות – זה אומר שהוא ידע להחזיק באמונה הזו בצורה נכונה. המעשה עם היהודי שיצא מהתוועדות, אמר “אין עוד מלבדו”, התנגש בקיר, ואמר: “אני רואה עדיין דברים מלבדך!” – זה לא סיסמה, לא מדבקת פגוש – זו השגה עמוקה שיחידי סגולה יכולים להגיע אליה.
יישום מעשי: “אבא לא בבית”
כשהיצר הרע בא לדפוק, עונים: “אבא לא בבית, בוא מאוחר יותר.” לא להילחם, לא לדון – פשוט לסרב להזמנה.
סוד ליל פסח
– “ועבר ה’ לנגוף את מצרים” – רק ה’ בעצמו, “אני ולא מלאך”
– פרעה בא לחפש את משה – “אני לא בבית, אני עסוק ב’אין עוד מלבדו’”
– כל הבעיות, כל ה”כולרע” וה”וירוסים” – הלילה זה פסח, הלילה חושבים רק על ה’
מעשה לוט
טעות לוט בליל פסח: הוא ניסה לדבר איתם – עם אנשי סדום. המלאכים אמרו: לא מדברים איתם, לא נמצאים שם. לא להיכנס לדיאלוג עם היצר הרע.
זה עובד טוב יותר כשכבר עומדים במשהו טוב – כשהולכים להתפלל, כשהולכים ללמוד, כשיש כבר קצת “זכויות נפשיות”.
שתי מסקנות שגויות מ”אין עוד מלבדו”
1. “הכל מותר” – יש רק ה’, אז מותר לחטוא – שקר.
2. “לשרוף הכל” – יש רק ה’, אז לשרוף את הסמארטפון – גם שקר, אף שזה נשמע יותר דתי.
“אין עוד מלבדו” הוא מעל ההבחנה האם צריך לשרוף או לא. פרישה/שריפה היא עצה זמנית – כמו חמץ: שורפים חמץ, אבל רק לזמן. לא אוכלים חמץ כל השנה? לא!
הרבי לא יכול – אבל ה’ יכול כן
האריז”ל (פתחי שערים) שואל: למה ה’ הוריד מלאך? כי המלאך היה נעשה קלה – הוא היה מאבד את מדרגתו. כך גם:
– הרבי, ראש הישיבה, המשגיח – הם לא יכולים ללכת לאינטרנט, כי הם היו נעשים קלים. כשרבי אומר “אסור להחזיק סמארטפון” – זו אמת בשבילו.
אבל היהודי הפשוט: “אני לא עם הרבי, אני עם ה’.” ה’ בעצמו יכול ללכת לאינטרנט – הוא לא הולך לאיבוד. “כל תנועות לא יתנפעלו” – ה’ לא מושפע. היהודי שהולך עם ה’ בעצמו – הוא גם יכול ללכת, כי ה’ גם שם.
—
חלק ט: עצה שנייה – פרישות זמנית (מודל “מצה”)
משל החמץ והמצה (זוהר)
הזוהר אומר שמצה היא “מיכלא דאסוותא” – מזון של ריפוי. מצה לא טובה יותר מחמץ מצד עצמה – בעולם בריא חמץ הוא המצב הרגיל. אבל מצה היא רפואה, כמו שהרמב”ם אומר: לפעמים צריך ללכת לקצה השני כדי לקבל בחזרה איזון בנפש. אחרי פסח אפשר כבר לעבוד עם חמץ ו”לתקן” אותו.
יישום מעשי – “ניתוק דיגיטלי”
כמו שלא אוכלים חמץ שבעה ימים בשנה, כך צריך להתנתק זמנית מהעולם הדיגיטלי. תאר לעצמך שכל היהודים היו שבעה ימים בשנה לא נוגעים במסכים, בטלפונים. היו “מוכרים אותו לגוי” (כמו חמץ), מכסים אותו בניירות, מוצאים חלופות. לא כי זה טרף – אלא כי צריך מרחק, אי אפשר להיות “שקוע במצולות ים”.
שבת כדוגמה
שבת היא כבר מודל כזה – כל היהודים חיים כבר פעם בשבוע בלי טכנולוגיה, וזה “בלי ספק תיקון” שעושה “סוג אחר לגמרי של אדם”. האדם שיודע ששבת הוא “לא שם” – זה נותן לו רמה בנשמה שמשפיעה על כל השבוע.
היסוד: חופש אומר “אני שולט”
חופש לא אומר שאין – זה אומר “אני שולט על הדבר, לא הוא שולט עלי.” העצה היא זמנית – כי האמת של “אין עוד מלבדו” אומרת שגם טכנולוגיה היא טובה. אבל בעולם הזה אי אפשר לקבוע את זה, לכן צריך לעשות את זה לזמן.
—
חלק י: עצה שלישית – להפוך את הכלי לקדוש (“ייחוד חומר וצורה”)
האנטי-תזה לגישת “טרף”
במקום לומר שטלפון הוא טרף, טמא, צריך לומר הוא קדוש! בטלפון יש כל התורה כולה, כל הנוסחאות, כל הסידורים, כל הכוונות, קופת צדקה, שופר – כמעט כל המצוות נכנסות. לכן צריך להתייחס אליו בקדושה: לא לגעת לפני נטילת ידיים, לעשות סדר ברכות – “אשר עשה לי את הפלאפון בקדושה”, לומר תפילה לפני הפתיחה.
תפילות ותחינות לאינטרנט
למה TAG לא מוציא סידור “סדר תחינות לאינטרנט”? – איזו תפילה אומרים כשנכנסים לאתר, איזו תחינה כשנכנסים למדיה חברתית (“שלא יכשילוני בחברי ואשמח בהם”). בני יששכר אומר: אם אין בסידור, אפשר לעשות בעצמנו – “בכל לשון שאתה שומע”.
החידוש העיקרי: לעבוד עם הצורה הפיזית – “חומרה, לא תוכנה”
אנשים חיים לא בעולם טכני של אפשרויות, אלא בעולם החפצים – עולם של דברים פיזיים עם חומר וצורה. לכן זה עושה הבדל גדול איך דבר נראה, איזו צורה יש לו, ולמה הוא מיוחד.
פילטר לבדו לא מספיק. פילטר רק חוסם גישה, אבל הכלי נשאר אותו דבר. צריך לעבוד עם גוף הכלי עצמו – הצורה הפיזית, רמת ה”חומרה”.
ההבדל בין כלים: טלפון, אי-בוק, טאבלט
– טלפון אינו ספר. אפשר טכנית לקרוא בטלפון, אבל המסך קטן מדי, האור לא טוב לזה – החומר לא נעשה להיות ספר. דבר שנעשה “להכל” מסתיים בלהיות כלום – זה המקום שבו כל השדים מסתובבים.
– קורא אלקטרוני / אי-בוק עדיף – הוא נעשה לקריאה, צורת
הגורם מתאימה למטרה.
– טלפון נעשה להיות טלפון – לתקשר, להיות בכיס. הוא לא נעשה לצפות בסרטונים – גוף הכלי אומר שזה לא מתאים לזה.
ייחוד – לייחד את הכלי למטרה
צריך לייחד את הכלי למטרה ספציפית, בדיוק כמו שמקדשים דבר:
– “הריני קונה ספר זה לשם לימוד התורה” – כשקונים אי-בוק, צריך לייחד אותו ללימוד. זה כמו מצה לשם מצת מצווה – מעשה הייחוד נותן צורה לחומר.
– משל הקידושין: אישה מתקדשת עם טבעת – מעשה פיזי. הטבעת נמצאת תמיד, וזה נותן צורה למציאות. כך גם צריך מעשה בגוף הכלי.
דוגמאות מעשיות
– לשים מדבקה על המכשיר.
– לקנות אייפד מיוחד רק לתורה – לשים אותו בארון הגמרות, להוציא אותו ולתת לו נשיקה כמו גמרא. למה אדם שלומד באייפד לא נותן נשיקה כשהוא מסיים ללמוד, כמו שעושה עם גמרא? כי הכלי לא קיבל את הייחוד.
המקום שבו הכלי נמצא – גם מעשה בגוף
מחקרים מראים: כשטלפון מונח על השולחן ליד אדם, הוא כבר נמצא שם מנטלית – הוא “זמין”, אפילו בלי להסתכל.
עצות מעשיות:
– לשים את הטלפון בחדר אחר כשלומדים – אפילו בפינה אחרת של החדר כבר עוזר.
– הניגוד בין התמונה הישנה של יהודי שלומד – “קפה, סיגריה, גמרא” – עם התמונה החדשה: “סיגריה עם טלפון” – זו מציאות חדשה בעולם הגופים.
– בית כנסת שלא מאפשר להכניס טלפונים – זו עצה נפלאה.
– טלפון על מדף מסוים במשרד, שמרימים רק כשהוא מצלצל – זה נותן צורה לכלי.
—
חלק יא: הגבלות זמן וכוח הנדרים
שליטה בזמן וזמינות
אדם לא צריך להיות זמין בטלפון מהבוקר עד הלילה. כשראש ישיבה או מעסיק מגביל את הגישה למדיה חברתית בזמן העבודה, הוא עושה טובה לכולם. האינטרנט שימושי, אבל זה לא אומר שצריך להיות שם כל הזמן. צריך לעשות זמנים קבועים – אולי שבת לבדה כבר מספיקה כהפסקה טבעית.
יסוד הנדרים – עצה עמוקה יותר מהתורה
ההבדל החד בין נדר לשבועה:
– שבועה היא: “אני לא אוכל בשר השבוע” – האיסור הוא על האדם, על התנהגותו.
– נדר הוא: “החפץ אסור עלי” – האיסור מונח על הדבר עצמו. חתיכת הבשר הופכת בשבילי כמו חזיר – לא לכולם, אלא לי.
למה נדר חזק יותר?
זה קשור ישירות ליסוד של “עולם החפצים”: כיון שאנשים חיים בעולם של חפצים עם חומר וצורה, הרבה יותר קשה לעבור על נדר מאשר על שבועה. כשהחפץ עצמו “הופך” למשהו אסור – כשחתיכת הבשר היא עכשיו חזיר בשבילי – אז האדם עובד עם המציאות הפיזית של הדבר, לא רק עם התחייבות מופשטת. זה כוח “נדר עלי דבר זה” – האדם יכול בעצמו לקדש חפץ ובכך ליצור מחסום חזק יותר.
—
סיום: הזרימה ההגיונית של כל הסדרה
1. יסוד א: רק הקב”ה הוא אמת; כל השאר הוא כלי/חומר.
2. יסוד ב: חומר = יכול להיות הכל = לא מיוחד = שורש הרע.
3. דיגיטל: חומר חדש, יותר אינטנסיבי – המסך אף פעם לא הופך ל”דבר אחד”.
4. שתי תשובות שגויות: חומה (פרישות) והתעלמות (הפקרות) – שתיהן לא מבינות את החומר החדש.
5. הדרך האמיתית: כמו חתונה – לתת לחומר צורה, ייעוד, קדושה – לחיות בעולם התיקון.
6. שדים: חומר בלי צורה נתפס אוטומטית על ידי כוחות נמוכים – נייטרליות לא קיימת.
7. עצה ראשונה: “אין עוד מלבדו” / התעלמות – חזק אבל זמני, כמו דפיברילטור.
8. עצה שנייה: פרישות זמנית (מודל “מצה”) – שבת, ניתוק דיגיטלי, זמנים קבועים.
9. עצה שלישית: חומרה, לא תוכנה – לייחד את הכלי פיזית, לעבוד עם עולם החפצים, נדרים על חפצים.
10. הכלל: כל אחד צריך לעשות “ניסוי וטעייה” לעצמו – זה לא שולחן ערוך עם כללים קבועים, אלא יסוד הבנה שצריך ליישם על המצב האישי שלו. המהלכים התורניים איך מתייחסים לחמץ, המן, פרעה – כלומר לסתירה בין רצון ושכל – אפשר ליישם מעשית על הבעיות שלנו בחיי היום-יום.
תמלול מלא 📝
אינטרנט, מדיה חברתית וטכנולוגיה דיגיטלית: פרספקטיבה של חומר ותיקון
הקדמה: ההקשר של השיעור
מגיד השיעור:
אחים יקרים, יהודים יקרים, כבר ערב פסח, כבר שרפנו את החמץ. קצת מוקדם שרפנו את החמץ, כי זה ערב שבת, ועדיין אוכלים אותו. אז אני רוצה לדבר קצת על זה.
וזה המשך, השיעור השלישי, ולכאורה זה יהיה החלק האחרון במיני סדרה שיש לנו כאן, בסוד האינטרנט, בסוד האינטרנט והטלפונים וכל הענינים הנלווים, מדיה חברתית, בינה מלאכותית, וכל הדברים.
זה המשך, העיקר נקודה היא בשני השיעורים האחרונים, שהיו במובן מסוים הקדמות תיאורטיות, ואנחנו ננסה היום להתחיל יותר מדרכים מעשיות. אני עוד אומר עוד יסוד אחד כזה, אבל דברים מעשיים שאפשר לראות לאור היסודות שהנחנו, ואפשר להבין למה אלו הן העצות, למה אלו הן הדרכים איך להתייעץ.
פרק א’: חזרה על היסודות – מציאות, חומר ורע
יסוד ראשון: רק הקב”ה יש לו מציאות אמיתית
מגיד השיעור:
השיעור הראשון היה כלל הדברים, הפשט של זה הוא שאין בעולם שום דבר שיש לו מציאות. מציאות יש רק להקב”ה, כל השאר הוא, כלומר אין לו דין הוי’, כמו שהמהר”ל אומר בהקדמה לגבורות ה’. הקב”ה נקרא י-ה-ו-ה, שם הוי’, הוא הוי’. כל שאר הדברים יש להם הוי’ משני, הם מקבלים ממנו קיום, או בשפה שלנו, הם כלים או אמצעים להגיע אליו.
אבל המטרה הסופית, גם ההתחלה והמטרה, היא כביכול האין סוף, האחד. וממילא אי אפשר לומר לא טוב ולא רע, על פי האמת, על שום דבר, רק על הקב”ה צריך לומר טוב. כל שאר הדברים, כמה שהם מביאים אליו, כמה שהם עוזרים – וצריך להבין מה זה אומר להביא אליו, זה לא סתם דבר לומר – כמה שהם עוזרים, הם טובים, כלומר הם טוב משני, הם טוב מצד שהם מחוברים לה’. וכמה שלא, זה מה שאנחנו קוראים רע.
מה זה אומר “רע”?
מגיד השיעור:
אבל רע לא אומר שיש לו קיום מצד עצמו לבד, רע אומר שזה חלל, כמו שהארכנו יותר בשיעור השני, שמשתמשים בזה שיש דבר שאינו ה’, וממילא הוא לא חייב להיות. הוא חייב בסוף להיות, אבל בינתיים, בעולם הבחירה, בעולם הזה, הוא לא חייב להיות ה’, הוא לא חייב להיות שום דרך לה’. הוא יכול להיות כאילו דבר בפני עצמו, או הוא יכול אפילו להיות מרחיק או מפריד כמו שקוראים לזה, וצריך לדעת גם מה הדברים, מה המילים אומרות.
ומצד זה, זה מה שאנחנו קוראים רע. במילים אחרות, כמו שאמר הבעל שם טוב הקדוש, כתוב בתולדות, אין דבר כזה רע, רע הוא לשון מלרע. מלרע, כמו שיש מילה מלעיל ומלרע. מלעיל אומר למעלה, מלרע אומר למטה. מלרע אומר שזה למטה.
מה זה אומר למטה? בשפה שלנו זה אומר חומר או קליפה. מה זה אומר חומר? וזה הארכנו יותר, הבחינה שמסבירים מה זה אומר חומר, ומזה אפשר להבין איזו פתרון ספציפי צריך להיות, איך בדיוק מביאים את זה לטוב.
יסוד שני: מה זה אומר “חומר”?
מגיד השיעור:
המילה חומר לא אומרת שזה רע, לא כמו תאווה, לא שזה אבסורד תאווה. היסוד, כשאומרים שיש כן, והמקובלים אומרים שיש כן נקודה שנקראת רע כביכול, שקוראים לזה הסטרא אחרא, החמץ, העמלק, היצר הרע, כמו כל הדברים שקוראים כן את השם רע על זה, “יוצרו קראו רע”, כן, כתוב בגמרא על היצר הרע, הוא נקרא רע. אז לא רע?
הפשט הוא, שזה שדבר יכול להיות הכל, הוא יכול להיות כל דבר. במילים אחרות, אין לו מעצמו גבול, כמו שקוראים לימיט, גבול. הוא לא מוגבל להיות דבר מסוים, הוא לא מיוחד. כן, יחוד וגבול, הוא לא מיוחד. הוא נקרא קדוש. קדוש אומר מיוחד, שייך למשהו, מיועד, כמו “מיועדת לי”, “מיוחדת לי”. הוא שייך למשהו מסוים.
וכל העולם, הבחינות שהוא חומר, וככל שדבר נקרא יותר חומרי, יש לו פחות יחוד, יש לו פחות גבול, הוא פחות דבר אחד, אפשר לומר שהוא יותר טהור, הוא יותר הרבה דברים. לא שהוא הרבה דברים בפועל, הוא יכול להיות הרבה דברים.
חומר הוא השורש של חטא
מגיד השיעור:
וזה הסברנו, וזו המילה כשאנחנו אומרים שחומר הוא רע כביכול, שזה טומאה, זה לא טומאה, אין לו שום חטא, אבל זה שורש של חטא. ודיברנו על זה, דיברנו כאן במקום אחר על טומאת מת, שמת זה לא עבירה להיות מת, אבל השורש של כל העבירות הוא להיות מת. השורש של כל העבירות הוא הדעת שחומר יכול להיות וזה לא.
פרק ב’: הבעיה של “כלים” וחירות
למה “זה רק כלי” זה לא מספיק
מגיד השיעור:
וזו הבעיה. ולפי זה הלכנו קצת יותר רחוק והסברנו שאם כך לא מספיק סתם לומר שהכל כלים, אין כלים טמאים ואין כלים טובים, זה תלוי מי משתמש בהם. שאלה כזו צריך להבין איך משתמשים בכלים. הקב”ה עשה את הכלים, אם לא נדע איך להשתמש בכלים, איך לתקן אותם, לא נוכל להביא אותם לה’. ממילא צריך להבין שהבעיה של הכלים, השורש של הכלים הוא שהוא חומר, שהוא יכול להיות כל דבר.
המשל של חירות ויצר הרע
מגיד השיעור:
והסברנו איך המשל של יצר הרע שקוראים חירות בלשון הלעז, פשט של חירות, נכון? השם המשותף, חירות, יש לו הרבה משמעויות. וכשאנשים חושבים שחירות אומרת, וצעירים ובני נעורים חושבים שחירות אומרת שאפשר לעשות כל דבר שרוצים, הרעיון של הפקרות, בינתיים כשמתבגרים מבינים שזה של בני נעורים, זה לא חירות אמיתית. יכול להיות שזה שלב שנראה, אבל זה לא חירות אמיתית. זה מבחינת חומר.
פרק ג’: שני הפתרונות השקריים
פתרון א’: לעשות חומה
מגיד השיעור:
והפתרון של החומר הזה הוא לא, כמו שאמרנו שכבר לא לשים קיר סביב זה, אז זה לא תיקון, או אפילו לא. כן, אפשר לראות בבירור את שני הפתרונות הילדותיים. כן, יש את הגישה שאומרת שצריך לעשות חומה סביב זה, זה לא פתרון. למה? כי זה לא מתקן את החומר. זה עולם אחר, ובגלל שהבעיה שיש נשארת כל הזמן. יכול להיות שעומדים מחוץ לזה, אבל זה נשאר כל הזמן.
פתרון ב’: “זה רק כלי”
מגיד השיעור:
ואותו דבר, האחר, האנטי-גישה שאומרת שזה רק כלי, גם זה לא פתרון. לעידן לא מתאים, שניהם משורשים באותה בעיה. שניהם לא מתאימים, שניהם עולמות אנלוגיים, שניהם לא מבינים את המהפכה הדיגיטלית. שניהם לא מתאימים לענין שיש משהו סוג חדש של חומר, או כמו שאמרנו שצריך להסביר שזו רמה חדשה של חומר, את זה צריך להבין היטב. אבל זה בהחלט סוג חדש של חומר, משהו צורה חדשה של החומר, אבל זה בעצם בדרך שזה מגיע אלינו, לכל הפחות זה חומר יותר חומרי, דבר שיכול להיות הרבה יותר דברים, כמו ההבדל של מסך דיגיטלי מנייר.
פרק ד’: ההבדל בין נייר למסך – סוג חדש של חומר
המשל של נייר
מגיד השיעור:
נייר יכול להיות הרבה דברים, נייר הוא נייר סובל את הכל, אבל מה שכותבים עליו יכול להיות רק דבר אחד. בעוד שמסך, אפילו בשעה שכותבים עליו הוא עדיין יכול להיות הרבה דברים. הוא סוג אחר לגמרי, אפשר להסתכל עליו הוא יותר חי.
המסך לא מקבל צורה
מגיד השיעור:
כמו שאנחנו אומרים, זה לכאורה גם חירות, אבל זה מאוד שונה. המסך בעצמו לא מקבל צורה, הוא לא נעשה שום דבר אף פעם. זה כמו, לא לקחת משל, כמו נער או בחור, כזה מבקש, הוא הולך לכל אחד, הוא שומע מכל אחד, אבל הוא לא נעשה שום דבר, הוא לא רוצה להיות שום דבר, כי הוא רוצה לשמור תמיד את החופש.
ועל זה אותו אדם מסתכל על המסך כל הזמן, זה נורא מושך, כי יש בזה את החופש, הוא יכול להגיע להכל, הוא יכול להביא הכל לכאן, הוא יכול להיות הכל.
פרק ה’: הפתרון האמיתי – שאלת חכם חצי תשובה
להבין את הבעיה זה הצעד הראשון
מגיד השיעור:
ומה שאנחנו צריכים לעשות ממילא הוא לא לא להבין את זה. אם אנחנו לא מבינים את זה, בין אם אנחנו עושים מחיצה מסביב ומסביב, ובין אם אנחנו אומרים, ממילא זה הבדל, אנחנו לא צריכים להתאים, אנחנו לא צריכים להיות שום סוגיה, אין שום סוגיה שנקראת אינטרנט בכלל, יש את אותה סוגיה ישנה של לעשות טוב ולא רע שתמיד הייתה. אלה לא נכונים, שניהם לא נכונים. למה? כי שניהם לא הבינו מה זה אומר להיות מסך, מה זה אומר להיות מחשב, מה זה אומר להיות הסוג הזה של חומר.
אם אנחנו מבינים כן, ותמיד שאלת חכם חצי תשובה, מה נשתנה, מה העדות והחוקים והמשפטים, מה שאנחנו שואלים, אם אנחנו מבינים בבירור את הבעיה, כמעט תמיד נפתח, לפחות נדע באיזה כיוון אנחנו צריכים ללכת לחפש את התשובה. אז עכשיו שהבנו בבירור את הבעיה, אנחנו יכולים לראות מאוד בבירור, נפתחות דרכים מאוד פשוטות איך למצוא את התשובה.
התשובה היא לא חומה ולא הפקרות
מגיד השיעור:
התשובה שהיא לא תשובה מבחינת לעשות חומה, לא התשובה של לומר שאין שום הבדל, אין, ממילא אין שום דין פילטר, אין שום לא פילטר, אין שום דבר, כל אחד יעשה איך שהוא מנסה להיות טוב. אלא יש כן דרך שאנחנו יכולים לנסות לפתור את הבעיה של זה.
ואנחנו מבינים, דרך אגב, אם אנחנו יכולים, וזה בהחלט בעיה, אני לא אומר שפתרון מלא לוקח את הבעיה. כן, פתרון מלא אומר שנשארת תמיד הבעיה, אין לי שום פתרון, נגיד, ברור. אני מתכוון שהמבט שהורדתי שבוע שעבר מראה כמעט מיד את הדרך לפתרון, אבל הסוג הזה של פתרון לא אומר שהלאה לא יהיו שום ניסיונות.
פרק ו’: המשל של חתונה – עולם התיקון
חתונה היא הפתרון לתאוות ניאוף
מגיד השיעור:
כמו לומר שהפתרון של תאוות ניאוף הוא להתחתן. להיות פרוש זה כמו תרגום, לומר סתם מה שאני רוצה, כמו השיטה הליברלית שאומרת “עשה מה שלא מזיק לאף אחד”, זו לא שיטה כי יש בזה יותר מדי חופש וזה לא מוביל לשום מקום, לא עושים, לא נעשים אף פעם שום דבר, לא נעשה אף פעם שום דבר מהיצר הרע הזה. אבל מה כן הפתרון? להתחתן.
חתונה לא לוקחת את הניסיונות
מגיד השיעור:
ולהתחתן אומר שלא הולך הניסיון, נכון? כשאומרים שהפתרון הוא להתחתן, לא להיות פרוש או להיות מופקר, אז אם כך מה? נשארים עם היצר הרע? היצר טוב עם היצר הרע? כי הוא ניסה להשתמש בזה בדרך הנכונה, בזמן הנכון? זה לא הולך, עדיין יהיו ניסיונות כשהוא רואה אחר, עדיין יהיו ניסיונות בעצמו, ובזמנים שאסור, וכן הלאה. עדיין יישארו כל הניסיונות שיש.
אבל חתונה נותנת דרך החוצה
מגיד השיעור:
אבל, זה הפתרון האמיתי היחיד, ומי שחי את החיים האלה, האמת היא, אפילו כשהוא נופל, כלומר, מישהו שלא יצא לו פת בסלו, ולא מישהו שיש לו פת בסלו, אפילו אם יש לו כן מחשבות אסורות, יש לו דרך איך, כלומר, הוא חי את זה, אפשר לומר יש לו דרך, כן, כמו שאומרים פשוט תרגום, מישהו שדומה לו פת בסלו, מישהו שיש לו פת בסלו, ומה זה יש לו פת בסלו?
המעשה של רב עמרם
מגיד השיעור:
כמו שרואים בגמרא, יש כל מעשה של רב עמרם, במסכת כתובות, הוא מתעורר מאישה ברחוב, הוא יכול ללכת הביתה ולומר לאשתו, ביתו ואשתו, לומר הנה, עכשיו הוא יעשה את זה בקדושה. העצה הזו אין לשום בחור שאין לו דרך להוציא את התאווה בקדושה. יכול להיות שהוא עדיין מהרהר, הוא עדיין היה מהרהר באחר, אבל יש לו דרך החוצה. זה דבר אחד שאפשר לומר, זה התרגום, כן, הוא נשאר עם הבעיה, אבל יש לו פתרון לבעיה.
פרק ז’: עולם התיקון – כשליצר הרע יש צורה
עולם התיקון הוא לא עולם בלי יצר הרע
מגיד השיעור:
אבל יותר עמוק הייתי אומר, שאדם שהתחתן, הוא חי כבר בעולם התיקון. עולם התיקון הוא לא העולם שאין בו יצר הרע. נכון?
עולם התיקון, זה העולם שבו ליצר הרע יש צורה, שבו היצר הרע משמש את אשתו, לצורך ניוול, לצורך איש ואשתו, לצורך להוליד ילדים, לצורך לנהל בית יהודי, הוא חי בעולם התיקון.
אפילו עם ניסיונות, הוא לא יכול להיות עולם התוהו
מגיד השיעור:
לכן, היצר הרע שיש לו, הוא יוצא לרחובות ויש לו ניסיון, או אפילו ממש ניסיונות שאדם יכול להיות לו, אפילו כשיש לו ניסיון הוא לא יכול להיות עולם התוהו.
—
[סוף חלק א’]
שדים, דיבוקים, ויסוד החומר בלי צורה: להבין את הסכנה של כוחות לא מעוצבים
ההבדל בין חתן לבחור בניסיונות
המעשה של רבא: לתקן תאווה בקדושה
כמו שרואים בגמרא, גמרא של רבא במסכת כתובות, שהוא מתעורר מאישה ברחוב, הוא יכול ללכת הביתה ולומר לאשתו, “להתכונן עבורו”. אומר, “בסדר, עכשיו הוא יעשה את זה בקדושה.”
העצה הזו אין לשום בחור שאין לו דרך להוציא את התאווה בקדושה. יכול להיות שהוא עדיין כאן הירהר – הוא עדיין היה מהרהר באחר – אבל יש לו דרך החוצה.
הפשט: אדם נשוי חי בעולם התיקון
זה דבר אחד שאפשר לומר, זה התרגום: הוא נשאר עם הבעיה, אבל יש לו פתרון לבעיה.
אבל יותר עמוק הייתי אומר, שאדם שהתחתן, הוא חי כבר בעולם התיקון. עולם התיקון הוא לא שהעולם אין בו יצר הרע. עולם התיקון הוא שהעולם שבו ליצר הרע יש צורה, שבו היצר הרע משמש את אשתו, לצורך ניוול, לצורך איש ואישה, לצורך להוליד ילדים, לצורך לנהל בית יהודי. הוא חי כבר בעולם התיקון.
לכן, היצר הרע שיש לו יוצא לרחוב ויש לו ניסיון, או אפילו ממש ניסיונות שאדם יכול להיות לו, אפילו להיות מוטרד מניסיון, הוא לא יכול להיות עולם התוהו. אפילו הוא נכשל בניסיון. אני חייב להיות בחור, אחד שאין לו בכלל את הכלי, אין לו בכלל את… כן, מה זה אומר, את החורים לציורי, בכלל פרק גופה. כשהוא נופל בזה, אפשר לראות אותו, הוא נופל בזה, הוא נזרק החוצה. כי הוא נופל לגמרי מעולם התיקון.
המצב של בחור: רחוק מעולם התיקון
אם למישהו יש ניסיון, חוץ מנשוי שיכול לחזור לאשתו, בישראל יש את האדם המתקן שלו. נשוי, במובן מסוים יכול לומר, אבל בחור יש לו היבט של להיות לגמרי פרוש – הוא לא גורם בכלל, הסוגיא הוא חי בעולם המלאכים, הוא לא גורם בכלל את כל הדבר הזה. הוא יכול לראות את זה כמילים של הניסיון שבמובן מסוים זה אמת, אבל מצד שני, ואנחנו יכולים להיות כל אחד יותר טהור.
המיקוד האמיתי: לא הניסיונות, אלא היסוד
המשל של אינטרנט: לא רק נוף
זה מה שצריך בכלל את אותו הדבר. זה משל טוב: העולם חושב הרבה פעמים שהבעיה העיקרית של האינטרנט היא נוף, אבל זה לא. באותו אופן אבל אני רוצה לומר, שסוג הפתרון שאנחנו הולכים לחשוב עליו זה לא הפתרון שנוגע לניסיונות. זה לא הניסיונות של הנות שזה אולי רק בעיה אחת, כשמסתכלים על זה כאילו הבעיה של זה מביאה לזה.
לא, אנחנו רוצים לומר את היסוד של הדבר עצמו, נכון? ולא הבעיה של ביטול זמן, של לשון הרע, של הסוג הזה שאתה נעשה אדיקטיבי, וכל מיני שטויות אחרות של הסחת דעת וכן הלאה שיש בזה.
פרישות זו לא העצה
אלא מה כן, מה שאני רוצה לומר הוא, ולא להתרחק, לא להיות פרוש. להיות פרוש זה, אנחנו מדברים על מה שיש מקום לזה, אבל זו לא העצה שאנחנו אומרים, זה לא עולם התיקון. עולם התיקון לא יכול להיות פרוש.
עולם התיקון הוא שאנחנו נאמר את הדרך איך אנחנו מתקנים את הדבר הזה. וזה שאנחנו נהיה כלים, שהצורה שלנו תבוא, אולי לא לגמרי מקבל צורה, אבל יכול בחיינו, זה לייף, כן?
כל עולם הזה הוא חומר שצריך צורה
כל עולם הזה, במובן מסוים הוא חומר שהוא כמו לא, כן? אנחנו אמרנו על האינטרנט שזה יותר יחיד כזה, אבל כל העולם הוא כך, כל היצר הרע גם כן. הוא לא מקבל צורה מצד עצמו, אבל אנחנו מכניסים אותו לתוך צורה, והוא מבין את עצמו, וזה נעשה איזה תיקון.
לחיות כאדם בוגר
אותו דבר, אני רוצה לומר לגבי איך אנחנו עושים את זה בצורה? אנחנו עושים את זה כאדם בוגר, בן אדם בוגר, ואחר כך יודע שזה לא יכול להיות שאין ניסיונות. זה אומר אבל שאנחנו לא נצטרך כשאנחנו נכשלים, גם לא, תמשיך הלאה, כי אנחנו נשרוף את זה – זה לא פתרון.
ואותו דבר לא נהיה כמו בחור שכשהוא נכשל הוא אבוד, הוא אבוד. בסדר, הוא לא הצליח היום, הוא יצליח מחר, כי יש לי כבר איזו דרך מסודרת איך לחיות עם זה.
אוקיי? זו התוכנית שלנו.
היסוד של שדים: מה קורה כשפוטנציאל נשאר בלי צורה
הקדמה: להבין את החומרה של הבעיה
לפני שאני אומר את זה, אני רוצה אבל להוסיף, להבין קצת ברור כמה חמור, כמה רחוק הולכת הבעיה של סוג דבר כזה שהוא חומר שאינו מקבל מרות, חופש שהוא לא רוצה לקבל מרות.
ואני רוצה לומר יסוד שכתוב בספרי קבלה, והיום, ואני ראיתי אצל אנשים שונים שמלבנים את זה יותר כך.
ההגדרה של שדים ורוחות
היסוד נקרא שיש בעולם שדים, שדים ורוחות. היצר הרע נקרא שד, זה ראינו בגמרא, היצר הרע קוראת הגמרא שד. היצר טוב נקרא מלאך קדוש, והיצר הרע נקרא שד.
מה זה פירוש שד? וכך מסביר הרמב”ן בדרכו, והרמב”ם והמקובלים בדרך קצת אחרת, ואני לא עוסק עכשיו בסוגיא להבין, אבל אני רוצה להבין אותו למעשה.
הפירוש: פוטנציאל חזק בלי צורה
שין-דלת הוא מה שקורה כשיש דבר שיש לו פוטנציאל חזק, יש כוח חזק, כמו אנרגיה חשמלית שהיא כוח נורא, ואף אחד לא נותן לזה צורה. יש צורות מסוימות, כאלה כביכול חצאי צורות, לא ממש צורות עם עצמיות, אבל כאלה נפשות שנעשות מזה. זה פירוש שד.
הפשט של הרמב”ם: אדם שלא משתמש בדעתו
במילים אחרות, אומר הרמב”ם למשל, אומר הרמב”ם בדרך הפשוטה: אדם יש לו דעת, כל אדם יש לו דעת, אפילו הוא לא משתמש בדעת באופן המתוקן יש לו דעת. כשהוא אדם השלם, אדם נכון, הוא משתמש בדעתו ובונה עם זה בניינים.
אם הוא לא אדם טוב, לא פשוט שהוא נעשה לא אדם, הוא לא נעשה בהמה. אומרים שאדם שאינו אדם הוא בהמה, זה לא נכון, אומר הרמב”ם, הוא הרבה יותר גרוע מבהמה.
למה הוא יותר גרוע מבהמה? כי הוא מועיל להזיק ולא להועיל, נכון? הוא יכול להשתמש בשכלו לעשות כל מיני טריקים מרושעים ולסבב לאנשים את הראש ולעשות עוולות, אבל עם שכלו הוא לא עוזר לבנות עולם, עולם מתוקן. זה נקרא שד, אומר הרמב”ם, זה נקרא שד.
הפירוש של המקובלים: כוחות ממשיים
בקבלה כתוב על זה יותר חד, כביכול שיש ממש, כך מתארים המקובלים, אולי זה באמת כך, שיש ממש כאלה כביכול כוחות, יש כאלה…
הכלל: ניטרליות לא קיימת
במילים אחרות, אפשר לומר כך: מה שהחומר הוא פוטנציאל, לא אומר עדיין שזה נשאר ניטרלי. כי כדי שיהפך מ… זה ניטרלי מצד מה שהוא הפוטנציאל, אבל כדי שיהפך מניטרלי, מהפוטנציאל, להיות איזה דבר טוב, צריך להיות בכוונה, צריך להיות שדווקא יעבדו כדי שיהיה כך. במילים אחרות, צריך בכוונה במחשבה תחילה להביא נשמה.
מה שאין כן אם לא הולכים בכוונה, לא פשוט שזה נשאר ניטרלי, זה נשאר כמו שזה. זה לא איך שהעולם עובד. מי שיסתכל סביב בעולם יראה שזה לא נעשה כך. כשזה נשאר ניטרלי, יתפסו…
המשל של חמץ: איך בקטריות נתפסות
הרעיון של חמץ
מה זה חמץ, כן? זה הרעיון של חמץ, נכון? שלוקחים בצק, בצק בעצם אינו חמץ, זה לא שחמץ הוא רע, אני רק רוצה תמונה לסוג הרעיון הזה.
לוקחים בצק, לכאורה הוא היה נשאר בצק. אם רוצים אפשר לעשות אותו חמץ, אם רוצים אפשר לעשות אותו מצה. בינתיים, זה נקרא שהייה, נכון?
המציאות: חיידקי שמרים באוויר
אבל המציאות היא, כמו שאומרים פיזית איך זה עובד, שיש בקטריות שונות, שמרים, שמרחפות באוויר תמיד, ולא שמים לב אליהן כי אין להן איפה להיאחז. אבל הן מרחפות באוויר כל הזמן. מסתבר, אולי יש מקומות שלא, אז לא קורה, אבל באופן כללי, באוויר מסתובבות תמיד חיידקי שמרים כאלה.
מה קורה כשמניחים את הבצק לעמוד
ואתה משאיר בצק למשך כמה שעות, למשך קצת זמן, למשך יותר משמונה עשרה דקות, ווטאבר, זה אולי חומרא, אבל משאירים למשך פרק זמן בצק, יתפסו בזה השמרים ויעשו אותו חמץ.
כדי לעשות מצה צריך שמירה אקטיבית
כדי לא לעשות אותו חמץ צריך שמירה נוספת, או לעשות צורה אחרת. אתה רוצה דווקא לעשות מצה אחרת, צריך להכניס את השמרים שלך, צריך לעשות איזה מעשה בפירוש כדי שהבקטריות הנפשיות, החיות שמסתובבות באוויר, לא יתפסו בזה. כך זה עובד.
הנמשל: צורות חיים נמוכות נתפסות בפוטנציאל
ואותו דבר, כשיש פוטנציאל, בפרט כשזה פוטנציאל חזק, אם לא מכניסים בזה בכוונה צורה, לא מכניסים בזה בכוונה נשמה, קורה איכשהו שיש צורות חיים נמוכות אחרות, סוג צורות נמוכות, שהן נתפסות בזה.
במילים אחרות, כביכול, לא יכול לומר מצד הצורה, אבל איכשהו, כשמסתכלים סביב העולם כך איך זה עובד, למה זה קרה, זה באמת כי יש כך כמו שיש בקטריות בגשמיות, יש אולי כאלה כוחות ברוחניות שמסתובבים ונתפסים, או זה לגבי אנשים שהם כך, כמו שמונח בנשמה של האנשים, היצר הרע של האנשים, ווטאבר זה בדיוק.
העובדה: כוחות גדולים לא נשארים ניטרליים
העובדה היא שדברים, כוחות גדולים, מכונות גדולות שאין להן צורה, לא נשארים ניטרליים. זה או שמכניסים צורת קדושה, אז זה נפלא, זכה מסייעין אותו, נעשה נפלא, זכה שכינה ביניהם, לא זכה אש אוכלתן, אש אוכלתן. זה לא יכול להישאר ניטרלי, כי יש כאן כוח כל כך חזק, ויש תמיד, לא יכול לומר עם תירוץ, אבל יש תמיד איזה חתיכת בקטריה שרוצה להיתפס, ואיך משאירים אותו להיכנס.
המשל של דיבוק: נשמות בלי גופים שמחפשות מארח
הרעיון של דיבוק
או כמו דיבוק, כן? בואו נבין את זה בדרך אחרת, אפשר להבין את זה כמו דיבוק. מה זה דיבוק? כך הולכים המעשיות, העולם עובד כך. האם יש דיבוקים בפועל ממש, ממש כך או לא, אבל הרעיון הוא רעיון אמיתי.
נשמות ערטילאיות: צורות בלי חומר
מה זה דיבוק? דיבוק הוא נשמות בלי גופים, כך קוראים להן, נשמות ערטילאיות. נשמות בלי גופים פירושו כאלה צורות, כאלה צורות, לגבי איך אפשר לחיות, שהן לא יכולות לעשות כלום עם דעתן לבד. רעיון לא עושה כלום. רעיון צריך להיות כמו טפיל.
רעיון צריך להיות לו גוף
רעיון צריך להיות לו על מה לחיות. רעיון צריך להיות לו חתיכת גוף, חתיכת חומר מה לאכול, כמו טפילים, כמו וירוסים ובקטריות וכל סוג צורות חיים עובדות בערך. צריך להיות על מה לחיות. כן, בקטריה או בקטריה אחרת לאו דווקא טובה, וירוס לאו דווקא רע, אבל זו צורת חיים שהיא חיה רק על שני.
אדם הוא דבר חי, דבר ביולוגי חי, טוב שהוא חי. וזה נקרא כאלה דברים שהם מסתובבים והם נתפסים, הוא לא יכול לחיות לבד, ממילא האינטרסים שלו הם להיתפס על מישהו שחי עם זה.
המעשה של דיבוק: נשמה מחפשת גוף
המעשה של דיבוק מראה תמיד שיש כזו נשמה בלי גוף שמסתובבת, היא תקועה, אין לה ביטול, היא לא יכולה לעשות כלום בעולם. למה? כי היא נשמה בלי גוף. או אולי לא ממש נשמה, אפשר לקרוא לזה רוח, צורה, איזו צורה כזו בלי גוף. וממילא היא מחפשת תמיד איפה שיש.
ההבדל בין דיבוק למשוגע
וכשאדם הוא בעל דעת מלא, וזה ההבדל בין מי שיש לו דיבוק למי שהוא משוגע, אין סתירה, אומר כבר דגל מחנה אפרים, החתן של בעל שם טוב.
כשאדם הוא נורמלי, הוא בעל הבית על עצמו, נשמתו וגופו ביחד כמו שצריך להיות, אז אין איפה שיתפוס אותו סוג החיות הזה.
כשאדם קצת פתוח
אבל כשאדם קצת פתוח, קצת שבור, קצת לא עם תיקון, הוא אבל אדם, יש לו עדיין את כל היכולות והכוחות, כוחות הדעת, כוחות היצירה, כוחות השכל, כוחות הרצון, כל הכוחות של אדם, בא הדיבוק והוא נתפס בו איכשהו, הוא יתחבר, והוא משתמש בו כדי לבצע כל מיני דברים שלא מתאים לאדם עצמו. כשקוראים לזה דיבוק.
זה אומר: רעיון משוגע מחפש גוף
וזה אומר, יש איזה רעיון, זה רעיון משוגע. זה רעיון, מכל מקום, אבל זה רעיון משוגע. רעיון משוגע בעצמו לא עושה כלום. הוא נתפס תמיד בפוטנציאלים שלא נעשו נכון עם צורה, שאין להם חומה בצורה.
כך העולם עובד
זו העובדה איך העולם עובד, והרעיון של שדים, הרעיון של דיבוקים, הוא ממש הרעיון, ואפשר להבין את זה בדרך משל. אבל מי שמסתכל לתוך העולם איך העולם עובד, בין אנשים ובין כל הדברים האחרים גם, יראה שזה עובד ממש כך. כמו שנאמר המשל של חמץ, זה משל טוב מאוד.
ההתחלה של נקודה חדשה: חבורה צריכה ראש
כן, יש דבר של רבי אלימלך, אני חושב, אומרים במקום כזה, שכל חבורה צריכה להיות לה ראש. ראש לא אומר שצריך לעשות ממנו גטשקע, אבל חבורה, מתאספים אנשים, צריך להיות ראש. זה יכול להיות קצת פראי.
שדים בעולם הדיגיטלי: מהרעיון עד לעצות מעשיות
היסוד של “ראש” בחבורה – הדבר של ר’ אלימלך
אני אומר שהרעיון של שדים, הרעיון של דיבוקים, הוא ממש הרעיון, ואני יכול להבין את זה בתור משל, אבל מי שמסתכל לתוך העולם איך העולם עובד, בין אנשים ובין כל הדברים האחרים גם, יש לו לראות שזה עובד ממש כך. כמו שאומרים המשל של חמץ, זה משל טוב מאוד.
כן, יש דבר של ר’ אלימלך אני חושב, אומרים במקום כזה: כל חבורה צריך להיות לה ראש. ראש לא אומר שצריך לעשות גטשקע, אבל חבורה, מתאספים אנשים, צריך להיות לה ראש. הוא יכול להיות קצת פחות פורמלי, יותר פורמלי. מי שמסתכל סביב יראה שזה אמת כמעט תמיד, חוץ אם ממש אנשים הם במדרגה גבוהה מאוד, חבורת תלמידים אמיתית שאוהבים זה את זה מאוד, ואפילו אז יש ראש, רק הוא מתנהג יפה עם כולם, no problem.
והוא אמר כך, כי אם אין ראש, הסטרא אחרא נעשה ראש. כך יש דבר של ר’ אלימלך שאומר.
כן, יש רבנים שקריים שמשתמשים בזה, מנהיגי כתות, שמיילד צריך הוא להיות הראש, לא מתכוונים לזה. אבל זה דבר אמיתי שהוא מוציא, ומי שמסתכל סביב על קבוצות של אנשים רואה.
למה ראש טוב הוא נחוץ
למה אם יש ראש הוא יכול להיות שונא סטרא אחרא? כן, זו לא ראיה. אבל כשיש ראש טוב, הוא מנהל את זה, יש סדר, הוא מחליט באיזו שעה מתפללים, או בבית המדרש הוא מחליט באיזו שעה מתפללים, ואילו הנהגות עושים כאן. מובן מאליו, הוא לא יכול להיות דיקטטור, אבל זו הצורה של הקבוצה אנשים.
כשאין ראש, בוודאי לכאורה זה ניטרלי, ואף אחד לא מחליט, אוקיי, ניקח הצבעות. ומי ילך לספור את ההצבעות? כן, זה לא כל כך פשוט.
כשהסטרא אחרא נעשה הראש
אבל העובדה היא, כמעט תמיד כשיש קבוצה כזו, בא איזה סטרא אחרא. יש כאלה בקטריות, כאלה טפילים, שהם נתפסים, נעשה שם מחלוקת גדולה, או נעשה ממש קבוצה מעוותת.
יכול להיות שיאמרו מנהיג כת, זה הסוג הרע של מנהיג, הוא בעצם כבר טפיל. הוא לא… הרבה פעמים הוא משתמש בעולם, אבל בעצם הוא הסטרא אחרא שנעשה הראש, כי לא היה ראש נורמלי.
אותו יסוד אצל אנשים בודדים
וכך אנשים, רואים אנשים שהם חסרי מנהיגות, כן, אנשים שהם לא יכולים להנהיג את עצמם, אין לו כוח הדעת, אין לו עצמאות, אין לו עמוד שדרה, הוא לא יכול להנהיג את עצמו, והוא מחפש תמיד רבי.
ואם יש לו רבי טוב זה טוב, או שהוא יכול בעצמו להיות ששכלו יהיה הרבי על גופו זה בטח טוב. אבל אם לא הוא נעשה מבולבל בראש, והוא נתפס.
טפילים שמחפשים אנשים שבורים
תרגום לעברית
יש כאלה טפילים, יש אנשים שמסתובבים, הם מחפשים איפה יש אנשים שבורים, שיש להם בוודאי פוטנציאל. אנשים הם אנשים, לכל האנשים יש פוטנציאל משונה, בוודאי יחסית ליצורים אחרים. אדם הוא אדם, הוא יכול לעשות בניינים עצומים, הוא יכול לעשות חורבנות עצומים.
ותמיד יש כאלה טפילים שמסתובבים, הם רוצים להיאחז בעץ שלא נחמד, במה שיכול להיות נחמד, הוא נחמד. זו הדרך שהעולם עובד.
אני חושב שבשיעורים שלנו אולי הסברנו קצת את היסוד של ניצול הנשמות שנתפסות, זה איך זה עובד.
אינטרנט ומחשבים כ”חומר בלי צורה”
עכשיו, מי שמסתכל על האינטרנט, כמו שהסברנו, עכשיו אני רוצה לעבור סקירה על כל פנים על זה.
הסברנו שהאינטרנט והמחשבים הם חומר בלי צורה משונה, יש לזה אפילו מצד עצם אדירות יותר, זה יכול לעשות יותר דברים, אבל זה לא עושה כלום עד שאומרים לו משהו לעשות. כל עוד לא אומרים לו, הוא יכול הכל, לא הכל ממש, אבל פשוט לומדים בדיוק איך זה עובד, זה יכול מאוד הרבה.
למה הוא יכול? כי הוא מאוד בסיסי, הוא תופס ברמה מאוד בסיסית, מאוד נמוכה, הרמה הבסיסית של קיום, שממילא הוא עדיין לא מוגדר בשום דבר. כן, מסך הוא רק דבר שיכול, אבל זה יכול לעשות אחרת.
דרך הטבע: שדים נכנסים פנימה
אז דרך הטבע, יש כל מיני טפילים, שדים, מזיקין, רוחות רעות, שנכנסים פנימה. זו המציאות.
שדים ברשתות חברתיות ובפלטפורמות אינטרנט
וממילא, מי שמסתכל על רשתות חברתיות, או על יוטיוב, שהוא אולי סוג של רשת חברתית, או אפילו יותר כמו פורומים היימישים, שם יש סוג אחר של שדים שמנהלים אותם. כולם מונהגים על ידי שדים מסוימים. זה הדבר, צריך לומר את זה.
למה מימים ורוחות נכנסים פנימה
למה, במילים אחרות, אנשים מתבלבלים, כן, מתבלבלים. למה ברשתות חברתיות פתאום נעשית איזו רוח, איזה מים, איזו רוח, איזה מים, איזה… איזה… איך קוראים לזה? בועה… איזה רעיון נכנס פנימה, פתאום כל אחד חושב משהו מטורף. כל אחד חושב אחרת, או כל אחד שנחשף לזה.
זה כמו טפיל, נכנס פנימה שד.
והשד, מובן מאליו, הוא לא חי לבד, הוא חי באנשים שכותבים את זה, הוא חי בין האנשים שמתקוטטים, שמקללים אחד את השני בטוויטר, וכן הלאה.
זה שד.
וההנהגה של תפרשו, מי שנגד זה הוא ממש שד, או איזה שד נכנס בו, אני לא יודע.
הכל שדים.
הבהרה: מותר ללכת לשם, אבל צריך לדעת
לא אומר שאסור ללכת לשם.
אני רק אומר, שצריך להבין שיש שם הרבה שדים.
ובכל המקומות האלה מסתובבים שדים.
המשל של חורבה
זה כמו חורבה.
חורבה אומרת מקום שזה לא… זה יכול להיות משהו, אבל זה לא בית בנוי.
יש שם אבנים, יש שם כל מיני חפצים, חומרי בניין כמו שקוראים לזה, החומרים שבונים מהם.
ושם מסתובבים שדים.
צריך לדעת שמסתובבים שם שדים, צריך לדעת איך להיזהר משם, צריך לדעת את העצה.
דוגמאות קונקרטיות של שדים בעולם הדיגיטלי
אחד השדים הגדולים נקרא פרסומות, נכון?
אחד השדים הגדולים האחרים נקרא מחלוקת, או כל איך שקוראים לזה, דופמין הקס, אנגר הקס, קורטיזול הקס, שעושה אותך תמיד עצבני.
זה שד.
לא מאשימים אדם אחד
לשד יש סוג כזה, כביכול, אי אפשר אפילו להאשים אדם מסוים.
זה מה שאני עושה גם כשאני אומר שד.
זה לא לומר, מאסק הוא רשע, ביל גייטס שעשה את החלונות הוא שקץ.
הוא לא שקץ.
הוא מכונה חזקה משונה שהוא מנהל, שהוא חלק ממנה.
כשאין במחשבה תחילה
וטבע הדברים הוא, שלא שמים במחשבה תחילה שיהיה דרך מסוימת ולא דרכים אחרות, כמעט מאליו נכנסים השדים והם מתחילים להנהיג את העולם.
זה איך שזה.
כבר הארכתי מספיק על זה, עלה למעלה עיין שם, כל אחד יכול להסתכל, ויש לי רק חפץ נתתי דרך מסוימת איך אפשר להבין למה זה נראה כך ולמה אני קורא לזה שד.
אני אומר את זה רק שלא יאבדו.
שדים וזנות: הסיפורים הישנים נעשים ממש
וכל אחד יודע, כל הסיפורים הישנים על שדים הולכים ששדים אוהבים מאוד… זה הרי הסיפור של לילית למ”ד י’ למ”ד ת’, וכל הסיפורים שהולכים שכל השדים אוהבים מאוד זנות, הם אוהבים מאוד זנות, והכל סביב זנות.
זנות ופנטזיה
חלק גדול מהזנות הוא עם פנטזיה, כמו שכתוב בסיפורים הישנים, שיש כאלה סיפורים שהיה בחור שנתפס, הוא חשב שהוא הולך עם בחורה יפה, כל הסיפור, עד שגילה שזה היה שד, או שמות אחרים שהספרים קוראים לזה, ליצנים וכדומה.
הדמיון הפך “סלאביש” למסך
וכשזה נכנס לאינטרנט רואים שזה ממש כך.
אולי פעם היה משל היה בדמיון, היום זה גם בדמיון, אבל הדמיון הפך סלאביש למסך, נכון?
כשאחד מסתכל על אתר שם שיש שם דברים אסורים ויפים וכדומה, ובזה הוא עושה הוא עושה את זה פורה, הוא עושה, אני יודע מה הוא מביא ממש לנס לדברים אחרים, ובינתיים זה עד שזה שד.
צלם אינו אדם
תמונה של אדם, מהצד השני, תמונה של אדם היא גם צלם.
צלם, שד נקרא צלם, נכון?
צלם, צל של אדם, נכון?
זה לא אדם, זה לא אדם, זו פנטזיה ישנה.
מובן מאליו, שהפנטזיה נמצאת כמו שזה נמצא אצלך במוח, זה ממש גרוע מאוד.
אבל הרעיון של זה הוא פנטזיה, זה לא עולם אמיתי.
פנטזיה לא בונה עולם
לא מזה בונים ילדים לא מזה נולדים ילדים, לא מזה נבנה העולם.
עושים הרבה כסף על הפנטזיה זה חלק גדול מהמציאות מתחבר כאן צריך להבין.
זה לא רע, אבל אני מדגיש שהישן לכאורה זוהר על זה זה דבר חשוב, הזוהר והדרכים המיסטיות של חשיבה הם ממש מועילים, כי כך אפשר להבין מה קורה בסיפור פנימה ממש מה שתפסו אותו שם במושב ליצים שם בא לרבי והרבי נתן לו איזו סגולה שיאמר.
כן?
כך הולך הסיפור.
הדיאלקטיקה של שדים: דמיון עם כוח
במילים אחרות, אני לא רוצה להיכנס לנושא של על מי זה נופל, אבל זו עובדה שזה שד שנכנס באנשים.
שדים אוהבים סוגים מסוימים
השדים, שדים אוהבים סוגים מסוימים.
אחד, דבר אחד, חוץ מזה שהם אוהבים סתם לסבב ראש, לבזבז זמן ולתפוס אנשים לדאבון האנשים, כי כביכול השדים לא יכולים לחיות לבד, הם צריכים תמיד נשא, הם צריכים אדם שישא את השיגעונות שלהם, כי שדים זה זה לא לא.
שדים לא קיימים אבל יש להם כוח
זה רק דמיון, אבל לדמיון יש כוח.
זו הדיאלקטיקה שאני אומר כאן כל הזמן.
זה לא קיים אבל יש לו כוח, והעובדה היא שכך מסתובב העולם.
מהבעיה לעצה
עד כאן הוצאנו עוד בעיה, עוד… זה שימושי כי כך זה עוזר במקום לומר אתה ראש שנהרס שלא כדין, או התעוותת.
תבין את זה, אתה נלחם עם שד.
יש לזה הרבה כוח, וצריך למצוא את הדרך איך לתת עצה עם זה. יש סגולות מסוימות, ועכשיו אפשר להגיע למצוא דרכים איך לתת עצה כאן בפסוק.
תורה כשמירה משדים
הזוהר אומר הרבה פעמים שברוך ה’, להודות ולהלל לשמך הגדול על הכל, שהוא נתן לנו תורה.
מצוות עשה ומצוות לא תעשה
התורה יש בה מצוות עשה, מצוות לא תעשה.
מצוות עשה באופן כללי הוא איך בונים על עולם התיקון, כן:
– להתחתן
– להוליד ילדים
– להניח תפילין
– להתפלל
– לעשות מצוות
– ללמוד
זה החיוב.
מצוות לא תעשה: שמירה משדים ורוחות רעות
ומצוות לא תעשה, מה זה מצוות לא תעשה באופן כללי? וכתבנו על זה במאמר שלנו על הקורונה.
באופן כללי, מצוות לא תעשה הוא איך אדם נזהר מכל סוגי שדים ורוחות רעות.
באים כל הרציונליסטים ואומרים שמעולם לא היו שדים ורוחות רעות. עכשיו אנחנו מבינים שיש כאן ממש טוב.
דוגמאות קונקרטיות של מצוות לא תעשה
והתורה, כאן צריך לשמוע, צריך ללמוד מהתורה.
התורה, חלק גדול, כל מצוות לא תעשה, למשל:
– לא לאכול חמץ בפסח
– לא לאכול חזיר
– כל העינויים סוג יום כיפור
– כל הדברים האלה
אינם פשוט שלא עושים כלום. זו שמירה, זו הזהרות מקליפות מסוימות, רעות מסוימות, שדים מסוימים, רוחות רעות, כל מיני חזירים, כל מיני דברים לא טובים שהם מסתובבים.
והשופר מונע מהמקטרג, כן, כל סוגי דברים שצריך למצוא דרך, צריך לדעת מה הן עצות.
צריך עצות, לא סתם לומר “אין כלום”
וצריך עצות, אי אפשר סתם לומר, “אה, אין כלום.” זו עצה אחת, עצה מסוימת, זה לא.
הגמרא בסנהדרין: “אין עוד מלבדו” – האם זה מספיק?
הגמרא אומרת, אז בואו נגיד את העצות, וכאן אנחנו מגיעים לעצות.
המחלוקת בין רבי יוחנן ורבי חנינא
גמרא ידועה במסכת סנהדרין, מחלוקת:
רבי יוחנן אמר: “לא מנחשים כעובדי עבודה זרה, אלא כשמכחישים פמליא של מעלה.”
רבי חנינא אמר, הוא לא סובר כך: “אין עוד מלבדו” כפשוטו, יש רק אלוקים. הכישופים זה סתם אחיזת עיניים, אחד בא עם פסוק והוא אומר שזה לא עושה כלום, “אין עוד מלבדו”, יש רק אלוקים.
המסקנה: “שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה”
והגמרא אומרת שזה לא כל כך פשוט. למה? כי “שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה”.
העצה של לומר “אין עוד מלבדו” לא אומרת… לא אומרת
העצה של “אין עוד מלבדו” ויישומה המעשי
הגמרא של רבי חנינא: מתי עובד “אין עוד מלבדו”?
המעשה היה למעשה, אחד בא עם כישוף, הוא אומר, לך, זה לא עושה כלום, “אין עוד מלבדו”, יש רק אלוקים. והגמרא אומרת, אה, זה לא כל כך פשוט. למה? כי “שאני רבי חנינא דנפישא זכותיה”. העצה של לומר “אין עוד מלבדו” לא עובדת לכל אחד. זה עובד לרבי חנינא ש”נפישא זכותיה”, אבל זה לא עובד לסתם אדם. רואים שאנשים כן ניזוקים. זה קטע גמרא.
מה אני רוצה לומר מזה למעשה? למעשה אני רוצה לומר כך, ואחר כך אני רוצה לומר קצת דבר מעשי שיוצא מזה, ואחר כך עוד דברים מעשיים שיוצאים.
“אין עוד מלבדו” – אמת ודרך
עצה אחת, אולי העצה הטובה ביותר, שהיא היותר קרובה, היותר קרובה אל האמת, אבל זה לא כל כך פשוט לעשות את זה. כן, הנפש החיים אומר, ומובן מאליו בספרי חסידות, בוודאי כך, שאחד חושב “אין עוד מלבדו”, כמו שכתוב ברמב”ם בסוף הלכות יסודי התורה, אחד חושב על אלוקים, נתבטל כל הקליפות, כל הצרות. עובדה. אם אחד אומר “אין עוד מלבדו”, כישוף נתבטל.
במילים אחרות, השיעור הראשון באבני ברזל של הסדרה, יהודי תקוע נבוך באינטרנט, תקוע, הוא מתבלבל כל יום, הוא קם והראש שלו מסתובב לו מיד מזה. מה העצה? שיאמר שמע ישראל. זו תמיד עצה נגד הכל, נכון? שיאמר שמע ישראל, להיזכר בה’ אחד, וזה “יספר דקדושה יתעורר”, הכל נעלם, והוא לא משתמש בטובה, אבל כל הבעיות נעלמות. זו דרך אחת.
ואני הולך לומר שזה לא רק בבחינת “אמת”, אלא בבחינת “דרך”. זו עצה, זו עצה מסוימת. זו עצה חשובה, אולי בלי העצה הזו לא עובדת שום עצה אחרת. אבל זו עצה. זו העצה הגדולה ביותר.
המגבלה של העצה
מצד שני, במובן מסוים, העצה, קודם כל, צריך להבין את זה. ה… צריך להחזיק, הנפישא זכותיה לא אומר שהוא עושה מצוות. זה אומר, הוא הצליח להחזיק באמונה הזו. אדם רגיל, כמו אותו יהודי שהיה בפארברענגען, להבין “אין עוד מלבדו” הוא יצא מהרחוב, הוא התנגש בקיר, אומר הוא, “אני רואה עוד דברים חוץ ממך.” הוא התנגש. נכון? כן, העולם הוא לא ממש פנטזיה.
אז זה לא כל כך פשוט, זה לא סתם דבר, זה לא סלוגן שאומרים, זה לא מדבקת פגוש שמדביקים על המכונית, “אין עוד מלבדו”. “אין עוד מלבדו” הוא דבר שאפשר להבין, ויחידי סגולה צריכים להבין את זה, צריך לחיות את זה. אולי לכמה דקות בשבוע יהודי יכול לחיות את זה, אולי ליל פסח. אולי אלה שלמדו בשנה שעברה את השיעור של לפני הסדר, זה אומר דילוג באמת.
העצה של התעלמות: “אבא לא בבית”
היסוד של העצה
בספרים החסידיים מסבירים את סודות האריז”ל. האריז”ל אומר שזו לא הדרך היחידה הממשית, אבל לפעמים יש קליפה כל כך חזקה, שזו הלשון היחידה. וזה על אמת, הפתרון היחיד הוא לדעת שהכל כלום, רק אלוקים אמת, ורגיל כל מה שצריך לא להתחשב.
כך היה הרבה חסידים, היה בשושלת ראפשיץ, היה המנהג, כל המנהגים של קריאת שמע שעל המטה, כל הדברים שעוסקים בקליפות, הם לא אמרו. למה? קליפות לא קיימות. לא הבנתי, יש פירוש אחר, שלא יהיה מורא גיהנום, אבל הם אמרו, “זה לא קיים!” הם לא רצו להכניס ראש.
הדרך היחידה, במילים אחרות, אם התחילו להיכנס לעצות, זה אף פעם לא נגמר. העצה היא, התעלם. דרך אגב, התעלמות היא עצה נפלאה. מי שעוסק קצת במדע בין אנשים, צריך לדעת מתי להשתמש בזה ואיך, ובוודאי עם המידות של יצר הרע, ובוודאי צריך לדעת באיזה שלב להשתמש בזה, אבל “אני לא בבית, אבא לא בבית.” זו עצה נפלאה. בא, הוא אומר, “כן, אני חושב שאני צריך לעשות את האחר.” “אבא לא בבית עכשיו. בוא מאוחר יותר, נתראה.” נתראה מאוחר יותר, נראה הלאה.
הסוד של ליל פסח
זה הסוד של ליל פסח. ליל פסח, בא, בא, בא הקדוש ברוך הוא, “ועבר ה’ לנגוף את מצרים”. “וראיתי את מצרים בלילה הזה”. את זה מתרגמים מבינים, “אני ולא מלאך”. יש רק אלוקים אחד.
בא פרעה, “כן, איפה…?” “אני לא יודע, אבא לא בבית.” “כן, משה, לך תחפש.” “אני לא יודע, אני לא בבית. עכשיו אני עוסק ב’אין עוד מלבדו’.” עשיתי אתמול עבירה, גם אני לא יודע. אני לא עכשיו בבית. כן, זה אומר… זה אומר לסרב להזמנה.
תרגום לעברית
כשאדם מתפלל, כך כתוב בכל ספרי החסידות, אבל זה עובד יותר בדרך כלל כשעומדים כבר בתוך איזה דבר טוב. במילים אחרות, כשיש כבר קצת זכויות רוחניות [spiritual merits]. אני הולך עכשיו להתפלל, אני הולך עכשיו ללמוד. אה, כל… כל החולאות, כל הדברים, כל הווירוסים הרעים בעולם קיימים. מה יהיה ככה? אבא לא בבית. בוא מאוחר יותר. היום זה ליל פסח, היום זה לא תשובה. היום זה לא לטפל בכל הבעיות. היום זה ליל פסח, היום חושבים על הקב”ה. כל הבעיות, אבא לא בבית. בוא מאוחר יותר.
המעשה של לוט
זה אחד העולמות איך זה עובד. זה בוודאי האמת לאמיתו כך, וממילא זו גם העצה, אפילו כשלא… זה כן, זה בא כן. אני יכול לשאול אותך את הקושיה של הגורליצר רב, “נו, העולם יש לו צרות זה לא, זה בא כן.” אכן, אבא לא בבית. הוא יכול לדפוק. “ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית” [and the men of the city surrounded the house]. זה המעשה של לוט בליל פסח. מסתובבים דורות שלמים סביב וסביב. נו נו, שיסתובבו. אני כאן, אני לא… אני לא מדבר איתך.
ולוט עשה טעות, הוא ניסה לדבר איתם. “בנות לוט” [the daughters of Lot] – זה כתוב בזוהר [Zohar: the foundational work of Kabbalah], הסוד של יציאת נפש ורוח [the departure of soul and spirit], החלק התחתון [the lower portion] של הניסיון של שחיטה [slaughter]. אני בשום אופן לא, אני לא כאן. המלאכים אמרו, “היום זה ליל פסח, היום לא כאן, לא עושים שחיטה, לא מדברים איתם.” כך זה, אתה יודע מה מדברים. אני לא מדבר עכשיו איתם, אני לא בבית. הוא לא יכול לראות אותי, כי אני חי עולם אחר. היום יש מסך בין ליל פסח לכל העולם. מזה יוצאים ועושים “שפוך חמתך” [Shfoch Chamatcha: “Pour out Your wrath”], כי יש כן עולם. אוקיי, “שפוך חמתך על הגוים” [Pour out Your wrath upon the nations]. אבל באופן כללי אין עולם, וזהו, ואני לא בבית.
המגבלה של העצה: פתרון חירום
זו עצה, זו עצה נפלאה, אבל זו עצה חירום. כלומר, מצד אחד זו התכלית, זו האמת לאמיתו. מצד שני זו עצה, כך מבין בנפש החיים, שהעצה אפשר להשתמש רק בשעת הדחק [in times of pressing need].
למה? כי רבונו של עולם עשה עולם, והאמת היא שאין בכל העולם. מי שחי רק בזה אינו בעל עולם הבא [one who merits the World to Come]. אה, העולם לא נעשה. זה לא עובד, האמת היא שזה לא עובד. זה עובד כעזרה ראשונה, כמו שאדם קיבל התקף לב. מזרימים לו, זה זרם חזק מאוד, וזה עוזר להחיות אותו, אבל זה לא אומר שאפשר לתת זרם כל הזמן לאדם. At some point, זה מפסיק to work. ו-at some point, צריך שהלב יוכל לעבוד בעצמו. צריך לדעת את הדרכים האחרות, הסוד של ספירת העומר [Sefirat HaOmer: the counting of the Omer], הסוד של שבעת ימי פסח האחרים. צריך לדעת את שאר הדרכים, שאר הענינים [the multitude of paths, the multitude of matters].
שתי הבנות שגויות של “אין עוד מלבדו”
הטעות הראשונה: הכל מותר
עוד דבר אחד שקשור לדרך של אין עוד מלבדו. זה מאוד חשוב, צריך להבין, זה לא אומר שזה קשור, אבל זה לא אומר את זה. נכון? דיברנו פעם על איוב [Iyov: Job] בפסח, שזה לא אומר שזו האמת. אבל, קשור לדרך הזו זה קצת הדרך של שריפת חמץ [burning of chametz].
אם מישהו יאמר שיש רק את ה’, אפשר להבין את זה בשתי דרכים, נכון? וצריך להבין את זה טוב מאוד. אחד יכול לומר, ממילא, אין הבדל, מותר לחטוא, יכול להיות כל העבירות, יכול להיות כל ההסחות. יש רק את ה’ ממילא. הכל רק לבושים [garments], הכל רק… כמו שאומר, “גאר און דרעג”. הכל גאר און דרעג, הכל לא משנה.
הטעות השנייה: לשרוף הכל
ויש כזה שבא יותר פרימיטיבי ואומר, אם כך, צריך לשרוף כל דבר אחר. אם יש רק את ה’, אומר שצריך לשרוף את הסמארטפון באש החמץ, כי יש רק את ה’. זה הרעיון של שריפת חמץ.
ומי צודק? מי הבין יותר טוב את אין עוד מלבדו? שניהם לא, נכון? אין עוד מלבדו הוא למעלה מההבדל אם צריך כן לשרוף את החמץ או לא לשרוף את החמץ.
דרך האמצע האמיתית
אלא מה? כמו שאנחנו אומרים שאין עוד מלבדו עצמו אינו התכלית השלמה, וזה דבר קשה לומר, אבל זו המציאות, מי שניסה רואה שזה כך.
ובדיוק כך יש מסוימים כמו לבושים לדעות. לבוש אחד הוא, לא אכפת לך מכל הדבר. כן חטא, לא חטא, הכל אותו אלוקים. והדרך השנייה, שהיא גם כמו עצה, כמו שאני אומר עצה שנובעת משמע ישראל, ולא שמע ישראל. כמו שאלה גדולה, שאם מישהו נמצא במקום סכנה [place of danger] צועק הוא שמע ישראל, שאתה משתמש בדבר הגדול ביותר לבעיה המטופשת שלך. איך זה מתאים? כן, זה מתאים. אבל זו בחינת עצה.
שריפת חמץ: עצה זמנית
ובאותה דרך יש עצה של שריפה. העצה חשובה מאוד לדעת, חשוב מאוד לדעת שהעצה היא עצה לזמן [for a time], כמו שלמדנו מכל הסוד של חמץ, חמץ הוא עצת היצר [the counsel of the evil inclination], חמץ הוא החומריות [materiality], חמץ הוא שורש כל החטאים [the root of all sins]. אם לא לאכול חמץ שנה שלמה? לא.
לשרוף את החמץ היא עצה זמנית. פרישות [separation/withdrawal] היא דרך, אבל זו עצה זמנית. למה זו עצה זמנית? כי זה רק לבוש מסוים של עבודה. העבודה לא אומרת שהקב”ה לא ברא את העולם, זה לא אומר שהעולם צריך להישרף. זה יכול להיפרד, ויש אמת בקשר, אבל זו לא האמת.
הרבי לא יכול – אבל הקב”ה כן יכול
למה גדולים צריכים להימנע
ממילא, יש עצה אחת. נגיד העצה המעשית השנייה. העצה המעשית הראשונה היא להתעלם, זה כמו מערבים את הגאווה בשביל הענוה [mixing pride for the sake of humility]. אבל הקב”ה, כמו שאומרים, כן, כתוב באריז”ל, פתחי שערים [Petachei She’arim: Gates of Understanding] מביא מהאריז”ל, כתוב בספרים כך, למה הקב”ה הוריד מלאך? אם לא הוא כבר לא מלך? כי המלך היה נעשה קל [would have become degraded]. אמת? כן.
במילים אחרות, זו לא תורה, זו דרך העבודה שלו. זו הדרך החסידית בעבודה, שאי אפשר לרדת ולעבור. במילים אחרות, הרבי והראש ישיבה והמשגיח וכל הצדיקים, הם לא יכולים ללכת לאינטרנט, הם לא יכולים ללכת לאן שאנחנו, כי הם היו נעשים קלים. בגלל זה הם שורפים נגד זה. כשמישהו אומר אסור להחזיק סמארטפון, הפשט הוא שהוא כמו המלאך שנעשה קל. אכן מלאך גדול, אבל היה מלאך גדול, עזא ועזאל [Aza and Azael: the fallen angels], שנעשה קל ועבר במבול [the flood], הוא נעשה קל.
היהודי הפשוט הולך עם הקב”ה
אומרים להם טוב מאוד, הרבי לא יכול ללכת. הרבי אכן לא יכול ללכת, כי הרבי היה נעשה קל. אבל אני לא עם הרבי, אני עם הקב”ה. הקב”ה כן יכול ללכת. היחידי שיכול ללכת לאינטרנט הוא הקב”ה עצמו, או היהודי שהולך עם הקב”ה עצמו. הקב”ה עצמו כן יכול ללכת, הוא לא נאבד. “כל תנועות לא יתנפעלו” [all movements do not affect Him] אומרים בשיעור היחוד [the lesson on Divine Unity]. הקב”ה לא נאבד, הוא גם לפני זה, וזו עצה, ממילא הולכים אל הקב”ה עצמו, הוא עושה ריקוד מעל כל הדבר, הקב”ה גם כאן.
הרבי אכן לא כאן, מה שכתוב בתורה שזה אסור, אבל הקב”ה לא צריך לציית לתורה. אבל רגע, כן, הוא מעל התורה, הוא גם שם. זו עצה אחת.
העצה האחרונה: מציאת מזון כרפואה
עוד עצה, שהעצה נראית שהרבי גם היה יותר מסכים, אבל האמת היא שזה לא עולם התיקון גם לא, זה רק זמני, כמו שהזוהר אומר שמציאת מאכל [finding food] היא רפואה [a remedy], העולם לא תופס מה הוא מתכוון.
האינטרנט והטכנולוגיה הדיגיטלית: עצות מעשיות מנקודת מבט תורנית
העצה השנייה: פרישות זמנית – מודל ה”מצה”
המשל של חמץ ומצה: רפואה, לא עיקר
הרבי אכן לא כאן. כתוב בתורה שזה אסור, אבל הקב”ה לא צריך לציית לתורה. רגע? כן, הוא מעל התורה, הוא גם שם. זו עצה אחת.
עוד עצה, שהעצה נשמעת שהרבי גם יותר מסכים, אבל האמת היא שזה לא עולם התיקון גם לא, זה רק זמני. כמו שהזוהר אומר שמצה היא מיכלא דאסוותא [מאכל של ריפוי – מזון של ריפוי], העולם לא תופס מה הוא מתכוון. יש לי תירוץ למה לא צריך לאכול מצה שנה שלמה. מה שהוא מתכוון לומר הוא, שזה לא דבר טוב, מצה אינה מצד עצמה טובה יותר מחמץ. להיפך, חמץ טוב יותר במקור. מצה היא רפואה, כמו שכתוב ברמב”ם, וכל אחד יודע, שיש דבר שצריך לעשות לשם רפואה.
בעצם לא טוב ללכת לקיצוניות, לא צריך ללכת לקצה השני, לא צריך לתת לגמרי את כל הכסף לצדקה, או לגמרי בשפלות רוח וכן הלאה. אבל מאחר ויש כל כך הרבה בעיות, זו יציאת מצרים, צריך ללכת לקצה השני. וזה הפירוש של הזוהר, שהזוהר אומר שלא לאכול חמץ הוא בחינת רפואה, זה לא בחינת טוב מצד עצמו, זה לא טוב יותר לאכול מצה בעצם, אבל יש מצבים שזה טוב יותר, צריך לעשות לצורך רפואה צריך לעשות כך. ממילא לכן שבוע שלם לא אוכלים שום חמץ, אחר כך, זה ייתן לנו את האמת, שזה מושך, זו רפואה, זה נותן לאדם שהוא מקבל בחזרה איזון בנפשו, דרך זה הוא יכול אחרי פסח כן לעבוד עם החמץ ולתקן אותו.
היישום המעשי: פרישות זמנית מהעולם הדיגיטלי
אותו דבר, מישהו נעשה במובן מסוים, אומרים פנימיות נרים לאנשים צעירים, או אנשים שהם בחינת נרים, או נשים שזה בחינת נרים וכן הלאה. הוא אומר, “אני לא מסכים לכל הדבר, אני הולך לשרוף את כל הדבר.” זו עצה, זו עצה. אני אשרוף, הוא עושה ממש פילטר חמור, או הוא זורק את כל הדבר. והוא אומר, “אני יודע שזו לא התכלית, אני יודע שזה לא טוב, כן, אבל אני עושה זמן מה לשמה, זה גם עולם מסוים מעל ארץ מצרים, זמן מה לשמה אני צריך להיפרד מכל הדבר זמנית, כי אני כולי מעורבב.”
זו עצה, עצה מעשית. הרבה אנשים, אני לא מתכוון רק הרבה אנשים, כמו התורה, אתה רואה עצה, אתה רואה כמה עמוקה התורה. כן, חז”ל אומרים שהתורה היא עצות עמוקות, עצות מרחוק כאניות סוחר, עצות עמוקות מגדולי ארץ. זו עצה עמוקה. היינו חושבים שהעצה היא תמיד הכל או לא כלום, או אדם אחד, והתורה באה ועושה סדר נפלא. יש חמץ, זו אכן בעיה עצומה, כל מצרים עצמה בחינת חמץ, כל הסטרא אחרא היא חמץ. ממילא מה לעשות? אה, אומר הוא כך, אוקיי, הראשון, פעם אחת בשנה, לשבעה ימים, לא לאכול חמץ. זו העצה.
ה”דיטוקס הדיגיטלי” של הרבי מסקווירא – ניסוי מחשבתי
צריך להיכנס, צריך קצת לכבד, צריך קצת להעריך את סוג העצה שהתורה נותנת, כי אנחנו לא יודעים לחשוב כך. כן, תדמיין, בא הרבי מסקווירא, והוא התבונן בקליפה השחורה של האינטרנט שראה בשמים, והוא אומר, אתם חושבים שהעצה היא כך שכל היהודים, כן, יש בעיה, ואומרים אמת, זה דבר יפה שצריך להחזיק, זה דבר יפה, לא שצריך להחזיק, כן, זו מצווה, זו חובה, אי אפשר לצאת מזה. אני אגיד לכם מה צריך לעשות? התבוננתי בענין של חמץ, למדתי את זה, הסתכלתי בכתבי האר”י [כתבי האריז”ל – כתבי רבי יצחק לוריא] מה עושים כשיש כזו קליפה. האר”י אומר שהעצה היא כך, התורה אומרת שהעצה היא כך: שבעה ימים בשנה כל היהודים הולכים על דיטוקס דיגיטלי.
לא נוגעים, כמו שהרבי מסקווירא אומר שעושים זאת שנה שלמה, אבל הוא לא החזיק מעמד. אבל לשבעה ימים בשנה! לא נוגעים במסכים, לא נוגעים בטלפונים, נמכור עם נדרי גדרים, נמכור לגוי. אם מישהו צריך זאת מאוד, ימכור לגוי. מובן מאליו, תמיד יש אופן שלא להיתקע. אבל זה המהלך שלו, נכסה בניירות, נשים, נמצא כל מיני דברים מה לעשות במקום החמץ. לשבעה ימים לא נוגעים בזה.
מישהו ישאל, מה זה אומר, זה טריפה? לא! אבל אנחנו צריכים למצוא, אנחנו צריכים… מה שאני מבין הוא, אדם צריך בנפשו להיות לו מרחק מסוים, הוא לא יכול להיות טבוע, נכון? הוא לא יכול טבוע במצולות ים [שקוע בעומקי הים], הוא לא יכול להיות כמו בור מלא נחשים ועקרבים [בור מלא נחשים ועקרבים], הוא לא יכול, הוא צריך למצוא מרחק. ממילא, הוא צם. לשבעה ימים לא נוגע בזה. מה יהיה בשבעה ימים, נתפוצץ? לשבעה ימים אי אפשר לשרוד? לא, כל אחד שורד כמעט שבעה ימים בלי חמץ. כדי ויכול נפש [עד כמה שהנפש יכולה], כדי ויכול נפש.
שבת כדוגמה: פעם בשבוע בלי טכנולוגיה
אבל כמעט כל אחד שורד את אותו דבר, פעם אחת בשבוע בשנה לא נוגעים בטלפון כלל. אנחנו עושים כך כבר בשבת. כל היהודים מתנהגים כך פעם בשבוע, לא רק פעם בשנה, וזה בוודאי אחד התיקונים הגדולים. אפשר להדגיש, בכלל נאמר לנו בצדדי שבת אסור להחזיק טלפון, לא ברור איזה איסור זה. אבל כל היהודים מתנהגים כך, ובלי ספק שזה תיקון.
כלומר, זה עושה סוג אחר לגמרי של אדם. זה עושה שכל השבוע הוא לא נאחז. למה? כי הוא יודע ששבת הוא לא שם, לא כי הוא יודע, יש לו כמו רמה בנשמה שבה הוא לא נוגע בזה. ומובן מאליו, זה לא אומר שזו גאווה רח”ל, כי זה קשה לפעמים. האדם שקשה לו לא לגעת, הוא כן משתמש בטלפון שלו בשבת. אז אולי רק שבת אחת בשנה, שבוע אחד בשנה, אולי לכבוד פסח.
חשבתי הרבה פעמים, להנהיג מנהג כזה שבפסח לא מסתכלים. אני לא יכול, אולי זה לא מעשי. אבל אולי דברים מסוימים, הייתי שנים שבפסח לא נכנסתי לרשתות חברתיות. אמרתי, פסח זה יום טוב, זה הגיוני מאוד, לא כי אני קדוש, זה יום טוב, רוצים לבלות עם המשפחה, אני לא רוצה להשתמש במחשב. אני לא יכול, אני לא רוצה.
חופש אומר “אני שולט”
נדבר יותר מעשית איך אפשר לבצע עצה כזו הלכה למעשה. לאתר הזה אני לא נכנס. אה, שם מדברים רק דברי תורה. טוב מאוד. זו מצווה גדולה להיכנס שנה שלמה. זו גם מצווה גדולה לאכול חמץ שנה שלמה, אבל בפסח לא. וכך מקבלים חופש. זה אומר חופש. חופש אומר, יש לי מרחב, אני שולט על הדבר, לא הוא שולט עלי. וזו העצה השנייה מעשית.
למה זה זמני? השאלה של “אין עוד מלבדו”
חלק ה’: העצה השלישית – קידוש הכלי
ברור שזה גורם לאי-נוחות אצל הרבה אנשים, כן, זה בנוי על “אין עוד מלבדו” של יציאת מצרים. אבל זה זמני. למה זה זמני? אפשר לומר, אדרבה, ה”אין עוד מלבדו” האמיתי הוא זמני. אנחנו בעולם הזה לא יכולים לקבוע אותו לקביעות. אבל לא תופסים, כי זו לא האמת. ה”אין עוד מלבדו” האמיתי הוא שאפילו זה טוב. אבל מילא, אבל יש זמן מסוים שזורקים את ה”אין עוד מלבדו” דרך הדרך. ובשביל זה מותר לעשות זאת לזמן, כדי שלא לטעות. רבינו יונה לא אוכל חמץ כל השנה, הוא ידע שזו תוספת. זו הדבר השני. העצה השנייה.
שתי העצות האלה קרובות יותר לדברים ידועים שכל אחד יודע. עכשיו אני רוצה להמשיך לעצות שלא כל אחד יודע. במילים אחרות, שה-TAG [Technology Awareness Group] מעולם לא שמע עליהן. על שתי העצות האלה, כנראה כבר מדברים.
—
העצה השלישית: להפוך את הכלי לקדוש – ייחוד חומר וצורה
מעשה עם ראש של TAG: האנטי-תזה לגישת ה”טריפה”
אז הנה, המעשה היא כזו, פגשתי פעם אחד מראשי TAG, שהוא מתפלל אצלי בבית הכנסת. פעם פגשתי אותו בפורים בסעודה, ואמרתי לו כך, אני חושב שהוא עושה טעות גדולה. הוא מסתובב ואומר, יש לי את שלי, ואני אומר בשיעור שלי שיש לי תוכנית בשבילו. הוא מסתובב ואומר לכל אחד שטלפון הוא טריפה, הוא טמא, ואינטרנט הוא טריפה, הוא טמא.
יש לי תוכנית בשבילו, בואו נעשה החלפה, אדרבה ואדרבה, תחשוב רק, נחשוב בדרך הזו. ודווקא אומרים לכל אחד, דווקא אומרים שזה דווקא קדוש. זה דווקא קדוש.
הטלפון כ”דבר קדוש” – כל התורה כולה בכלי אחד
טלפון הוא מין קדושה, כל העבודה נמצאת בטלפון. הוא יכול להגיע לכל העולם, כל דברי תורה נכנסים פנימה. תתאר לעצמך, כן? זה לא סתם. סידור רגיל יכול להיות רק סידור אחד, הוא יכול להכיל את כל הנוסחאות, כל הסידורים, כל הכוונות בבת אחת. זה לא נורמלי. זו קדושה שאין כדוגמתה. כל התורה כולה עם כל אוצר החכמה, עם כל… עם צדקה, עם קופת צדקה, עם שופר, אפשר לעשות הכל ביחד. בקיצור, כמעט כל המצוות נכנסות לתוך הטלפון. כל התורה כולה בוודאי נכנסת. וזה בוודאי דבר קדוש מאוד.
תפילות וברכות על הטלפון
אין שום ראיה לומר לציבור, למשל, זה דבר קדוש מאוד טלפון. אסור לגעת בטלפון לפני שנוטלים ידיים. ובבוקר, קודם, צריך לעשות אחרת. ואחר כך, ואולי צריך לעשות סדר ברכות. אשר קדשנו, אני לא יודע, אשר עשה לי את האינטרנט, אשר עשה לי את הטלפון בקדושה. עושים ברכה. חכמים תיקנו ברכות על כל פעולה. זה דבר, כן? ואצלנו, זו עצה. היהודים נאבקו בבעיה גדולה, איך חיים? אדם אוכל ושותה והכל, איך חיים? אלא עושים ברכה על כל דבר. מה זו ברכה? עושים נוסחאות.
אצלנו אנחנו רגילים, דווקא, אנחנו לא יכולים לעשות ברכות חדשות. אוקיי, אני לא יודע. אם אפשר לעשות את האינטרנט, אפשר אולי לעשות ברכות חדשות גם, אני לא יודע. אבל כמו שר’ מוטעלע דעברעצינער אומר, הגויים יכולים, אבל החסידים לא יכולים. אנחנו לא יכולים לעשות ברכה חדשה. צריך דווקא להיות ברכה בבוקר לפני פתיחת הטלפון.
עם הברכה צריכה להיות תפילה. כמו שאומרים שאוכלים על העיניים, “שלא תרגילני בסורס אוכל ואל תביאני לידי חטא” [שלא תרגילני למאכלות משובחות ואל תביאני לידי חטא]. צריך בקצרה, צריכה להיות תפילה.
ההצעה: “סדר תחינות לאינטרנט”
למה TAG לא מוציא סידור “סדר תחינות לאינטרנט”? איזו תפילה, איזו תחינה אומרים כשנכנסים לאתר כזה, איזו תחינה אומרים כשנכנסים לרשת חברתית, “שלא יכשילוני בחברי ואשמח בהם” [שהחברים שלי לא יכשילו אותי ואשמח בהם]. תפילות פשוטות, שצריך לומר. כמו שבני יששכר אומר על דברים אחרים, אם אין תפילה בסידור, אפשר לעשות בעצמך. לא צריך להיות האריז”ל, לא צריך להיות האריז”ל, “בכל לשון שאתה שומע” [בכל שפה שאתה שומע]. אתה לא חייב לעשות משהו בנוסח הזוהר הקדוש. צריך לעשות.
הנקודה העמוקה יותר: לקחת ברצינות את הכלי
אבל מה שאני רוצה לומר יותר עמוק, אני רוצה לומר יותר עמוק, שהוא צריך לקחת ברצינות את הכלי. להפוך אותו לקדוש. להפוך לקדוש זה בדיחה. להפוך אותו לרציני. במילים אחרות, בואו נחזור לתוכנית שלנו. אמרנו שהצרה הגדולה היא, סוד הצרה הוא, שיש כאן חומר שיכול לעשות הכל, אבל הוא לא יודע מה הוא רוצה לעשות. הוא רוצה תמיד לוכל לעשות הכל, הוא לא רוצה לעשות כלום.
ייחוד חומר וצורה – שינויים בצורה הפיזית
לכן, העצה לזה היא, אולי זה לא… אני חושב שאפשר, והאמת היא שיש כמה וכמה תיאורטיקנים, אנשים שעובדים על זה, אבל הבעיה היא שאין מספיק כסף בזה, אז זה לא כל כך מפורסם. אבל אפשר, כל אחד בביתו יכול לעשות דברים מסוימים כאלה, וזה עושה ממש שינוי עצום ביחס כולו.
מה צריך לעשות? צריך להתחיל לייחד את החומר עם הצורה. לייחד לטובה. למשל, זה אולי טכנית עכשיו לא כל כך נכון, אבל זו עובדה שזה כן נכון. זה למשל, אייפד, טאבלט, שאומרים שאפשר להיות עליו הכל. מה הבעיה? אפשר להיות גם דברים אחרים. נכון? יש עצות. אני לא יודע, אני חושב שהפילטר הוא לאחור.
החידוש: לא רק תוכנה, אלא הגבלות פיזיות
אבל העצה צריכה להיות בדרך האחרת. צריך לקחת את זה, את זה, איי סקול מוכרים אייפד כזה שיש עליו הכל יפה. אני חושב שזה אבל אייפד ראוי גם. צריך לעשות, יש, מוכרים היום מכשירים כאלה, זה דווקא לענקים. צריך לעשות מכשיר שהוא לא עשוי, אולי הוא לא עובד בכלל, או צריך להיות דין בחומר, לא רק בצורה. זה חידוש. פילטר זה עדיין הכל, ואתה רק לחצת על “חסימה”. לא, צריך להיות את הצורה, את הגוף, את חתיכת הפלסטיק.
צריך לקחת ברצינות את חתיכת הפלסטיק, כי חתיכת הפלסטיק, טכנית זה נכון, הוא ייעשה באותו מחשב שנמצא בגדול ובקטן, זה לא עושה שום הבדל. כי האנשים שלנו, אפילו עם דעת גדולה והכל, אנחנו עדיין חיים בעולם החפצים. בעולם החפצים אני מתכוון לעולם המציאות, אבל בעולם של אובייקטים.
רמת החומרה: מעשים בגוף הכלי – העצה השלישית
היסוד: אנשים חיים בעולם החפצים
מורה: זה חידוש. פילטר זה עדיין הכל – אפשר לעשות הכל, רק שמים חסימה. לא. צריך להיות את הצורה, כן, את הגוף – חתיכת הפלסטיק. צריך לקחת ברצינות את חתיכת הפלסטיק. כי חתיכת הפלסטיק – טכנית מה ההבדל מאיזה צורה זה. זה בעצם אותו מחשב שנמצא בגדול ובקטן. זה כן עושה הבדל.
בשבילנו אנשים – אפילו שיש לנו דעות גדולות בהכל – אנחנו עדיין חיים בעולם החפצים. חפצים פירושו החומר והצורות, אבל בעולם של אובייקטים. אז ממילא, איך רואים את האובייקט עושה הבדל גדול. צריך להיות אובייקטים מסוימים שהם דברים מסוימים.
ההבדל בין כלים: טלפון, ספר אלקטרוני, טאבלט
טלפון מול ספר אלקטרוני – החומר לא עשוי להיות ספר
אז הדבר הראשון, למשל, הלכה למעשה – אני למשל, אוהב מאוד טלפון שמאוד נוח לקרוא עליו על מסך או על מסך. אני צריך לקנות לו הבדל נוסף בשביל זה. טלפון הוא לא זה. קודם כל הוא קטן מדי. שנית, האור לא מתאים. בכל מקום, יש פלטפורמות בלתי מוגבלות שאפשר לראות לא רק מהצורה. מהחומר, זה לא באמת עשוי להיות ספר.
כן, יש ספרים אלקטרוניים, שהם עשויים יותר שאפשר לקרוא. אמנם אפשר טכנית לקרוא על הכל, אבל זה לא עשוי! החומר, זה לא עשוי! זה עשוי בשביל הכל, דבר שעשוי להיות הכל מסתיים בלהיות כלום, וזה רחמנא ליצלן סכנה לכל השדים.
הצורך בייחוד – לייחד את הכלי לתכלית
לכן צריך לעשות, אולי צריך לעשות כוונות, יש כאן שאלות שלמות, איך צריך לייחד. צריך לחפש על זה, זה לא דברים פתורים לגמרי, חלק גדול כי הכלים שאנחנו קונים עשויים אצל השדים. אבל יש מסוימים, למשל שאפשר לקנות, בחנויות כל אחד יכול לקנות. אפשר לקנות ספר אלקטרוני, דיו אלקטרוני, איך שזה נקרא, שפחות או יותר טכנית אפשר לעשות הכל על זה. המצב שכל זה עסוק, שטכנית הספר יכול, הוא יכול. זו לא הבעיה שלנו. כל דבר אפשר. עם מסמר אפשר לתקוע בראש של אדם, ואפשר לבנות בית. אפשר, בקנה מידה גדול אפשר.
צריך להיות ייחוד, וצריך שגורם הצורה, הכלי, החומר ממש של הדבר, זה יהיה ספר. והאמת היא שאין מספיק, צריך לעשות אפילו יותר. יחסר לו כריכה, וצריך לעשות שזה יהיה, וזה קשור לכל השיחה על סקיומורפיזם ודברים.
מעשה בגוף הכלי – לא רק בנשמה
צריך לעשות יותר לגוף מאשר לנשמה. זה לא נושא של הפנימיות, זה יותר נושא של החיצוניות, האחר הוא של הגוף, הכלי של הדבר. צריך להיות שאפשר לייחד, אם לא אפשר לייחד אותו, אז זה לא עובד.
אדם קונה כלי מסוים, אז הוא מייחד, הוא אומר “הריני קונה לשמה”, זה אומר לשמה. לוקחים מצה ועושים אותה לשם מצות מצווה. אם הוא קונה ספר והוא אומר “הריני קונה ספר זה, הספר האלקטרוני הזה, לשם לימוד התורה, לשם לימוד חכמה”, הוא הולך לקרוא בזה, אפילו לשם לימוד הנאות. שזה יהיה העיתון, אין בעיה. כן, זה לא ממש עיתון, וכל פעם מגיע אוטומטית העיתון. בוודאי, זה יותר נעים, עוד יותר טוב.
אבל עכשיו, שזה יהיה העיתון, וצריך לעשות מעשה, ההלכה היא מהזמנה בדרך כלל צריך לעשות מעשה. צריך לעשות מעשה בגוף הכלי, בגוף הדבר, שמיוחד לדבר.
ההשפעה של ייחוד – איך זה משנה את המציאות
כשהכלי מיוחד, הדבר האחר לא קיים
ופתאום, אתה תשים לב, שאם למישהו יש דבר כזה, הדבר האחר לא קיים. טכנית הוא יכול. טכנית, הכל טכנית. אבל אנחנו לא חיים בעולם של טכנית. אנחנו חיים בעולם של דברים, של חפצים. החפץ עכשיו, זה ספר. עכשיו הוא יגיד, “אה, זה הספר שלי.” אם הוא לא במצב רוח לקרוא, הוא לא עושה את זה. טכנית אפשר גם לקרוא על טלפון, וטכנית אפשר גם הרבה דברים. הוא לא מדבר עכשיו מטכנית, הוא מדבר עכשיו מהדרך שאנשים חיים בפועל, שזה בעולם החפצים.
אותו דבר להיפך – טלפון עשוי להיות טלפון
ואותו דבר להיפך, כן? כלומר, אם למשל, וכאן זה כבר יותר מסובך, טלפון עשוי שיהיה תמיד בכיס שלך ושירדוף אחריך. שיהיה “שירה בוקע כלב”. וזה חסר, לצערנו זה חסר בהרבה מצבים, אבל זה לא חסר כל כך חזק. וזה לא קרה כלום. וצריך לעשות את המעשה בגוף הדבר, שאני עושה כאן על הנקודה של העצה השלישית, שבאמת אפשר לעשות שיעור שלם רק על פרטים של העצה, אבל אני מרגיש שזה צריך כל אחד לעשות ניסוי וטעייה לעצמו, ויש גם הרבה עבודה לעשות באמת.
עצות מעשיות: לעבוד עם גוף הכלי
לעבוד ברמת החומרה, לא רק ברמת התוכנה
ואם מישהו רוצה לעשות טכנולוגיה כשרה, הוא צריך לדעת שמה שהוא צריך לעשות באמת זה לעבוד על הגוף במקום לעבוד על השמיים, לוודא שלא יוכלו להגיע. ואז כן יוכלו להגיע, זו לא הבעיה. זה צריך להיות ברור, אולי למשל המכשיר שעושים יש לו אפילו דבר כזה, כן, ה-24, איך זה נקרא? הוא מכשיר מוזיקה, זה מה שהוא. יש לו צבע מסוים, גודל מסוים שעשוי טוב בשביל זה, אולי כן, אולי לא. וזה הוא. זו עובדה נוראה. זה הרבה לא על… לא יכולים שם את הטכניקה, אולי יכולים טכנית, כן, אני לא יודע אם יכולים כן או לא, זה לא הנושא. זה לתת צורה לחומר, הוא נתן צורה לחומר.
החומר מקבל את הצורה מהכלי
להיפך, אבל במובן מסוים מצחיק, החומר הוא מה שמקבל כאן, הוא נותן את הצורה, החומר נותן את הצורה לחומר, כי הכלי עושה את זה שזה יהיה סוג כזה של דבר.
החשיבות של היכן הכלי נמצא
או אם למישהו יש טלפון ומניח אותו במקום מסוים. ראיתי במחקר ובדקתי את זה, זה אמת לאמיתה, שאדם שיש לו טלפון והוא רק נמצא עליו, אז הוא כבר במובן מסוים במוחו הוא שם, הוא זמין. זו עובדה, רוב האנשים. שוב, טכנית, הכל. אני לא מדבר מטכנית, אני מדבר עכשיו מאיך אנשים עובדים בפועל. סוג העצות שהתורה נותנת תמיד. והוא שם לב שהתורה נותנת תמיד עצות כאלה.
אני כבר ארוך מדי ואני כבר מאריך מדי, אז… אבל אם למשל אדם רוצה להיות לא מוסח מהטלפון שלו, עשו מחקר, צריך לשים את הטלפון בחדר אחר. אולי אפילו בפינה אחרת של החדר כבר עוזר.
התמונה הישנה מול התמונה החדשה של יהודי לומד
זה על השולחן שלי, אם אני יושב ללמוד ולצד הגמרא שלי יש טלפון, אז זה הפשט, אתה לא צריך להסתכל, אתה לא צריך… מה יש תמונה של יהודי שלומד? התמונה הישנה של יהודי שלומד נראית אדם, אוקיי, קפה, סיגריה עם גמרא. ככה נראה יהודי שלומד והוא כאן, נכון? יש לו כבר סיגריה והוא לא צריך ללכת לשום מקום.
תמונה של היום נראית יהודי עם סיגריה עם טלפון. היה לי, טלפון פשוט הוא בדיוק רע כמו סמארטפון במובן הזה. יש לי הרבה ניסיון מזה, אני לומד בחברותות כבר עשרות שנים, עשרות נעלמים עם זה, ואני גם עושה את זה. אבל זה מה שזה. עכשיו מה קורה? זה פשוט סוג חדש של תמונה. לא התמונה טכנית של מה שאפשר לעשות, זו תמונה חדשה של המציאות, והאנשים חיים בעולם הגופים, לא רק בעולם טכנית של מה שאפשר באופן רדיקלי לעשות.
המציאות החדשה – ללמוד עם כל השדים בצד
לכן, אם יושבים עם גמרא וטלפון בצד, יושבים עם גמרא ועם כל השדים בצד. אין בעיה, בוודאי לא הולכים להסתכל, הולכים אולי להתקשר רק במקרה חירום לענות, אז הכל בסדר גמור.
אבל עם בדוק ומיניסטר, עשו מחקר על זה, שכל אחד יכול לעשות את תכונות השורה, שזה יהיה קצת פחות. כמו שאתם מכירים, לא צריך שום דבר גדול, אתם יכולים להיות ששבת יש הרבה לא חלשים להתמודד עם סלולרי או ספר או גמרא. לא, כי אפילו השבת גם, יש לו צורך תחילה גם להרים את הטלפון באמת, ואותו דבר מהערות. לא, זה עושה הבדל. וזו עוד דוגמה למה שצריך לעשות מעשה.
עוד דוגמאות מעשיות: מדבקות, ייחוד, ונישוק הכלי
צריך לעשות מעשה – להניח את הטלפון על שולחן אחר
צריך לעשות מעשה, זה ילמד, קח את הטלפון שלך, התעלם, על השולחן הבא. עשו את זה. לא, קונים מנעול. צריך למצוא עצות לזה. בתי כנסת כאלה, שיש להם כאלה… לאחרונה, אני חושב שזו עצה נפלאה. זו גם עצה טובה, סיפרתי בקולד איימסטא. אני נכנס לבית כנסת שלא מאפשר. ויש כאלה, אני לא אהיה שווה בכל כך הרבה פרטים. אלו שתי עצות שאני אומר מעשית.
הכלל: ברמת החומרה, לא ברמת התוכנה
אבל כלל הדברים הוא, שבמקום לחפש עצות ברמת התוכנה, צריך לחפש עצות ברמת החומרה. עצות ברמת החומרה פירושן, שצריך לעשות, בוודאי אנחנו רוצים, שתי העצות הראשונות שאמרתי, כמו לגמרי מעבר לעושר, אם אנחנו רוצים להיכנס לחיים שלנו עם העולם, צריך למצוא עצות ברמת החומרה.
דוגמאות מעשיות: מדבקות, נישוק, וייחוד
אולי לשים מדבקה, צריך לעשות מעשים בעולם הזה, שמייחדים את החומר לצורה מסוימת. כמו שאישה לא מתקדשת בלי כלום, היא מתקדשת עם טבעת, והמנהג הוא שהיא מניחה את הטבעת תמיד, עכשיו היא אישה מקודשת. אותו דבר, צריך לקחת את הטלפון ולשים עליו מדבקה, לא המדבקה שכתוב עליה תגיות, מכשיר כשר. אולי גם כן. במובן מסוים, לא משוגעים לחשוב כך.
לקנות אייפד מיוחד רק לתורה
אבל זה צריך להיות רק היכטימעל להתחיל לרוץ. צריך לעשות שזה יהיה, שהטאבלט הוא גמרא. זה אומר שזו גמרא, נותנים לה נשיקה. למה לא נותנים לה נשיקה? ראיתי אנשים לומדים בטעם עם אייפד, הוא לא נותן פעם נשיקה לאייפד כשמסיים ללמוד, או הוא מתחיל כמו שהוא עושה לגמרא. למה חסר?
יפה מאוד. וקנה אייפד מיוחד, טבול אותו, בסדר, אפשר לשאול אם זה יורד במקוה, מצא איזו דרך. קח אייפד מיוחד, ועל האייפד הזה יהיה רק תורה. למה מתאים אולי כך? כי חכמים פעם היו צריכים לבדוק משהו? אני לא מתכוון טכנית. אני מתכוון לייחוד.
ושים עליו מדבקה גדולה, “זו גמרא”. שים אותו בארון הגמרא, וקח אותו החוצה ותן לו נשיקה. זה דבר קדוש.
ההבדל בין טלפון לטאבלט – החכמה החסידית
טלפון עשוי לרוץ אחרי אדם
ואם לאדם יש טלפון, זה לא כל כך תכליתי. טלפון, גורם הצורה הוא שזה יהיה דבר שרץ כל הזמן אחרי אדם. צריך לדעת למה זה עשוי. אבל זה דבר חשוב, אני מתקשר עם יהודים אחרים, זו מצווה גדולה. צריך לעשות את כל השמירות ולייחד אותו לזה. וזה לא בשביל…
האנשים החסידיים תופסים את היסוד – טאבלט, לא טלפון
אני מתכוון למשל, הרבה מהאנשים החסידיים תופסים קצת את הדבר, ואומרים, עושים טאבלט, לא טלפון. אני סבור שיש בזה חכמה גדולה. צריך הרבה יותר, הרבה יותר עמוק, הרבה יותר רחוק ללכת עם סוג ההבנה הזה, נכון? אולי טלפון לא עשוי על… יש סיבה טכנית, זה דבר נוסף שאני לא מקיים שום…
טלפון לא עשוי לצפות בסרטונים
טלפון לא עשוי לצפות בסרטונים. למשל, הוא מאוד קטן, לא נעים לצפות בסרטונים. אם צריך לצפות, צריך לצפות ממש כך, מול העיניים. זה ממש כך, אתה חוסם את עצמך מכל העולם. זה גוף מאוד בעייתי.
אז אפשר לראות, טלפון מאוד טוב להיות טלפון. הוא מאוד לא טוב לדברים אחרים שהכניסו בו. והאמת היא, צריך, לא כל הדברים, אולי לוואטסאפ זה טוב, ולדברים מסוימים. אבל הוא מאוד לא טוב לצפות בסרטונים, ואפשר לראות שזה…
סיכום: היסוד של העצה השלישית
צריך לדבר על זה הרבה יותר. אני רואה שיש כאן הרבה מאוד פרטים שאולי צריך כבר להיות שיעור שלם בחינוך. אבל עיקר יסוד הדברים הוא זה, שצריך לטפל, צריך לעסוק בסוג החומרה הזה, לא רק סוג החומרה, אלא איפה שהוא נמצא.
דוגמה: איפה הטלפון נמצא במשרד
אם למישהו למשל יש משרד או מקום, והטלפון שלו נמצא על מדף מסוים, וכשמצלצל הוא צריך להרים אותו וללכת איתו, הוא כבר נתן צורה מסוימת לזה. אולי איזה סוג אפליקציות הוא שם, עוד עצות טכניות שונות שהעולם יודע ומבין ואנשים שנוגע בזה, אלו כולן דרכים איך אפשר לחיות עם זה, כשצריך לחיות עם זה, ואלו כולן עצות.
זה לא שולחן ערוך חדש – כל אחד צריך לעשות ניסוי וטעייה
ואני לא יודע אם כדאי, אולי כן ראוי לעשות כמה וכמה פרטים, אבל אני לא אעשה יותר מדי שזה יהפוך לשולחן ערוך שלם, אני לא אעשה שולחני ערוך חדשים. אבל הרעיון, הרעיון הבסיסי הוא זה,
עצות מעשיות לשליטה עצמית דיגיטלית: הגבלות זמן וכוח הנדרים
שליטת זמן וזמינות
וצריך גם, דרך אגב, כשאנשים צריכים לשלוט בלוחות הזמנים שלהם, לא יכול להיות שאדם צריך להיות זמין בטלפון שלו מהבוקר עד הלילה.
אם יש בוס רע או ראש כולל רע, אני יודע מה, ראש ישיבה רע שהוא אומר, “במשרד הסמוך אף אחד לא יכול להיות זמין ברשתות חברתיות” וכן הלאה, אני חושב שהוא עושה טובה לכולם. הוא ילך אחר כך, לא קרה כלום שהוא יהיה מוגבל בדרך מסוימת.
האינטרנט הוא משום כך שימושי, לא אומר שצריך להיות שם כל הזמן. אם מישהו הוא ממש משוגע, הוא מסתכל רק ב… סליחה, יש לי גם הסחות דעת עכשיו.
צריך למשל לעשות זמן כמו שבת. אולי מספיק שבת, דרך אגב, אני לא אומר שבת, אולי שבת זה יותר ממספיק. אבל אלו סוג הדרכים שאפשר לחשוב. אפשר לחשוב עוד הרבה.
יסוד הנדרים – שיטה תורנית לשליטה עצמית
רעיון היסוד של נדרים
כל הסוגיה של נדרים שבנויה על זה, שיהודי יכול לקדש חפץ מסוים. הגם מדאורייתא יש שבועות, יש דברים שאסרת על עצמך וקידשת על עצמך. אבל הפירוש הוא שיהודי יכול בעצמו לעשות “נדר עלי דבר זה”.
ההבדל בין שבועה לנדר
והמעלה הגדולה, מה הדבר, נכון? אדם עושה נדר. למה הוא לא יכול לומר, “אני אעשה שבועה”? מה ההבדל בין שבועה לנדר?
הוא עושה שבועה, “אני לא אוכל השבוע רק כך וכך.” לא. הוא עושה… נדר שונה משבועה. נדר הוא פשוט אני אומר, “דבר זה אסור עלי”.
עכשיו, כשהוא רואה את זה… מה ההבדל? למה אנשים עושים נדרים ולא רק שבועות? כי זה עוזר הרבה יותר.
כוח ה”דבר זה אסור עלי”
כשאדם אומר, את החתיכה הזו, את סוג הבשר הזה, את הבשר, או את סוג הבשר, או את חתיכת הבשר, עכשיו זה אסור עלי, עכשיו זה בשבילי חזיר. זה לא חזיר לכולם, בשבילי זה חזיר.
פתאום תראה, יש הרבה פחות סיכוי שהוא יעבור על נדרו חלילה, מאשר עכשיו תגיד לו, “אני לא רוצה לאכול בשר השבוע”. יש הבדל גדול.
מובן מאליו, אדם יכול להתיר לעצמו שבועה, יש גם דרך. אלו כולן עצות מרחוק וקמיע, שצריך ללמוד.
סיום: המסר המעשי של פסח
ואני מקווה שכל אחד יהיה לו פסח שמח, וללמוד מהתורה, מהדרכים שהתורה נותנת עצה עם הסתירה, עם המן, עם פרעה, עם חמץ, אפשר ללמוד מעשית על החיים שלנו לסוג הבעיות שלנו.
יום טוב שמח.
✨ Transcription automatically generated by OpenAI Whisper, Editing by Claude Sonnet 4.5, Summary by Claude Opus 4.6
⚠️ Automated Transcript usually contains some errors. To be used for reference only.