משמעות החיים: בירור אנליטי
האשכול הזה הוא נסיון לברר בכלים אנליטיים מה יכול להיות משמעות ותכלית בחיים. בהינתן הנחה [סינתטית] אחת בלבד. שיש משמעות [אחת?] לחיים. ועלינו למוצאה.
מכיוון שנתארכו הדברים ועדיין לא הגעתי בו לידי בירור מספיק. העליתי אותה כבר בתקווה שיתרמו החברים יותר לדיון זה.
א. ההבדל בין משמעות לסיפוק או שמחה.
דבר ברור שמשמעות המילה משמעות שונה לגמרי ממשמעות המילה חיים שמחים או שלווים או מסופקים.
ייתכן שיהיה מישהו שיחיה חיי צער, שאם נמדד אותם במדד השמחה והשלווה בוודאי שחיים אלו אינם שווים לחיות. ועדיין יהיו חיים של משמעות. [והרי רובא דעלמא מודים שגם מי שחייו חיי צער גמורים אין זה נותן רשות להרוג אותו. אם כי יש לעיין אם ענין הזכות המוסרי לחיות ולא להרוג תלוי במשמעות החיים, ועי’ =]
יותר מזה, ייתכן שדווקא הקרבת השמחה והשלווה [בשביל הזולת, בשביל ה’] הוא שתיתן את המשמעות לחיים.
לחילופין, ייתכן מישהו שיחיה חיים שמחים לגמרי, ועדיין אין בהם שום משמעות. מכונת חיים וירטואליים מלאים שמחה ועונג עדיין אינם חיים בעלי משמעות כלל.
ב. ההבדל בין משמעות למוסריות
ייתכן שנגיד שמשמעות הוא להיות מוסרי. אבל עדיין זה לא הופך את מושג המשמעות לשווה למושג מוסריות. הרי אילו משמעות=מוסריות, לא היה כל משמעות למשפט שאומר שחיים בעלי משמעות הם חיים מוסריים.
יתר על כן, בהחלט ניתן לטעון שייתכן חיים משמעותיים הגם שאינם מוסריים. ואפשר לתת תשובה אחרת לשאלה מהו המשמעות שאינה-להיות מוסרי.
כמו כן, האם מי שאינו מוסרי אין ערך לחיים שלו? אפשר לטעון כך, אבל זה לא ברור כל כך עד להוות זהות בין שני המושגים.
[האם זה כן אומר שמוסריות לא יכול להיות משמעות.]
ואם כן, אפילו נסכים שהמשמעות זה להיות מוסרי, עדיין צריכים אנחנו לשאול, מה המשמעות עצמו. כלומר, מה נרוויח בלהיות מוסרי, ומה יש במעשה המוסרי שהוא נותן משמעות לחיים.
ג. אם כן-מהו משמעות עצמו
בכן, נשארה השאלה “מהו משמעות” פתוחה.
הפתרון היחידי שאני יכול לחשוב עליו הוא שמשמעות הוא כשמשהו שמקרב אותנו אל תכלית נכונה.
כמו שאנחנו מבינים שלטיסה יש משמעות רק אם היא מביאה אותנו ליעד. או שכסא הוא בעל משמעות ביחס לזה שאפשר לשבת עליו.
כלומר, דבר יש לו משמעות כשהוא משמש למטרה לשמו הוא נועד. כסא שבור אין לו משמעות בתור כסא, כלומר, הוא לא כסא, אבל יכול להיות לו משמעות בתורה עץ משומש.
אם כן, אם נשאל מהו משמעות החיים. אנחנו צריכים לבחון את זה לאור מה החיים משמשים , ולראות אם הם בהתאמה לתכלית הזה.
במילים אחרות, משמעות חיי האדם תלויים לגמרי בתכלית האדם.
ד. האם תכלית בהכרח תיתן משמעות
אבל עדיין אין המושג תכלית זהה למושג משמעות, אפילו אינו יכול לשמש מבחן יחידי אליו.
רובנו נודה שאילו נגיד שתכלית חיינו הוא פשוט לשרוד ולהעביר את הגנים לאיזה יצור יותר טוב מאתנו [שהוא יהיה לו באמת משמעות] , שזה לא יענה על השאלה “מהו המשמעות”, אם כי סביר שזה יענה על השאלה “מהו התכלית”.
אם כן, ראינו שלא כל תכלית בהכרח נותנת משמעות . אם כן צריכים אנחנו לחפש “תכלית משמעותית” בכדי לענות על השאלה “מהו המשמעות”
[האם יש כאן לולאה? משמעות תלויה בתכלית ותכלית תלויה במשמעות. יש לחשוב. אבל כנראה שלא.]
ה. תכלית
אם נאמר שהתכלית הוא מה שהבורא קבע כתכלית האדם.
ו. פירוש המילה תכלית
בכדי להבין זה צריכים אנחנו לברר לעצמנו פירוש המילה תכלית.
דהנה יש תכלית בערכין ויש תכלית מוחלט. אני יכול להגיד שתכלית טיסה זה להגיע לעיר מסוים. בזה יש לי תכלית לטיסה. אבל מה התכלית בהגעה לאותו עיר? נגיד לבקר מישהו. ומה התכלית בביקור? נגיד למסחר. ומה התכלית במסחר? להרוויח כסף. ומה התכלית בכסף? בסוף נגיע ל-לחיות. ומה התכלית בחיים?
שימו לב, שאילו נעצור בשלב הביקור ונגיד-לבקר את אימא שלי. לכאורה כאן נעצר הגלגל. מה התכלית בלבקר את האימא? כלום. לבקר אותה זהו התכלית. [למעשה זה אומר מעשה מוסרי או טוב, ועיין לעיל]
כלומר תכלית חייב להיות משהו שעוצר את השאלה, שאני לא יכול לשאול עליו מה התכלית. כי אם גם על זה אפשר לשאול את השאלה, אז שוב כל השורה שמאחוריו גם אין לה תכלית באמת [רק בערך השלב הבא, ואיזה תכלית זה?]
עלה בידנו שיש שני אפשריות. א’ תכלית מוגבלת. היינו שנתפשר ונחפש רק תכלית לעובדת החיים, בלי לשאול מה התכלית בזה התכלית. ונסתפק בזה. יכול להיות שזה בעצמו ייתן משמעות [והרי אנו רואים שכל מעשה בעלת תכלית נותנת לאדם הרגשה של משמעות. ] אבל כאמור, זה לא תכלית באמת.
ב’ תכלית אינסופית. בו נשאל בכל שלב לעולם מהו התכלית. ואז או שנמצא משהו שיוכל לעצור את הרגרסיה האינסופית. או שנחליט שהתהליך עצמו הוא התכלית.
ז. מה יכול לעצור את השאלה
בדומה לשאלת הסיבתיות. אין דבר בעולם שיכול לעצור את הרגרסיה הזאת אלא האלקים. [כמובן בהנחה שהוא קיים. וממילא שהוא עוצר את הסיבות האינסופיות. בלי ליכנס לדיון הזה עצמו] כלומר, אם בסופו של דבר נגיד שהתכלית הוא האלקים. נוכל לעצור שם את השאלה. מכיוון שאלקים הוא התכלית של עצמו כמו שהוא הסיבה של עצמו. [נשמע מסתבר??]
אבל למעשה, אילו נעשה את זה, נמצא נהפך כל דבר שבדרך לתכלית באמת. בדומה למשל הטיסה להרוויח כסף ולחיות. ברגע שיש תכלית לחיים. נמצא גם הטיסה וגם כל מה שבדרך אליה, הוא בעלת משמעות ובעלת תכלית באמת. בתנאי שבסוף הדרך מגיעים לתכלית.
אבל איך נגיע לאלקים.
ח. על משמעות “דתית”
דבר ברור שמבחינה אישית סובייקטיבית היות האדם “דתי” אינו בהכרח הופך את חייו לטובים או משמעותיים יותר.
מכיוון שמציאת משמעות מודעת לא ייתכן אלא שכל אחד בפני עצמו יחפש בעצמו וייתן לחייו משמעות.
[אם כי מבחינה אובייקטיבית אפשר לטעון שכן, שהרי בסופו של דבר למעשיו יש ערך לפי הדת, וגם בזה יש גדרים כמה ערך יש לפעולות דתיות לא מודעות]
ט. מנין לקחנו את המושג משמעות
דבר ברור שמושג המשמעות לא קיים בטבע ואינו ניתן לצפייה אמפירית. כלומר מבחנה אמפירית-אין משמעות לחיים ולעולם בכלל.
בכל זאת המושג הזה קיים, בדיוק כמו ששאר המושגים השכליים כמו סיבתיות קיימים. עובדא שאנחנו יכולים לדבר על זה ולהבין אחד את השני.
ובדיוק כמו שמושג הסיבתיות, אפילו נקצין לומר שאינו קיים באמת, בכל זאת נשתמש בו מכיוון שזה עוזר לנו להבין את העולם. כן מושג המשמעות נשתמש בו בכדי לחיות חיים של משמעות ולברר בין אפשריות שונות מהו משמעות ומה אינו.
בקיצור המושג הזה קיים סינתטית, ואנחנו מתייחסים אליו כאן כמציאות מוחלטת שמחייבת שיש משמעות, ועלינו רק לברר בין האפשריות השונות, בכלים אנליטיים.
בינתיים אני מעלה מה שהספקתי לכתוב ולתהות בנושא זה, אע”פ שאינו גמור ומוחלט, וטוב מעט לא כלום.
משמעות החיים -חלק ב’
אני חוזר לסכם את עיקר מה שלמדתי בבירור הקודם. [בעיקר באותיות א-ד] .ועיקר מה שאני חושב בו למוכרח הוא מה שהגענו בו בהגדרת המושג משמעות, בצורה שמתאימה למה שאנחנו רגילים להרגיש כחיים משמעותיים. והוא שמשמעות הוא עשייה שמקדמת את התכלית שלה.
כולנו יודעים שעשייה משמעותית=עשייה שמקדמת אותנו לתכליתה. כל אחד מוצא משמעות וסיפוק כאשר הוא חי עם תכלית מסויימת. דוגמא לדבר. לאכול ולשתות אינו פעולה שממלאת אותנו עם משמעות. אבל הכנת אוכל ושתייה, בפרט בשביל מישהו או משהו שחשוב לנו. כן יכול להיות משמעותי. [למעשה זה קשור לכלל שמובא בענין “נהמא דכסופא”, שמוצג בד”כ כתענוג היחידי הנכון, וע”ז מקשים הרבה, ובצדק. אבל לדרכנו הכוונה שלחם חינם אינו משמעותי. וזה הוא התכלית שיכול אדם לשאוף אליו, וזהו התענוג היחידי. מכיוון שפעולת הנאה לבד בלי עבודה אין בה משמעות. משא”כ עבודה שמביאה לקראת הנאה, הוא משמעותי. אם כי כאן קשה שאלת התכלית ולכן אין מקום ההסבר הזה עדיין בשלב הזה ודלגנו הרבה רק בשביל ההבנה שהתחדשה כאן]
וכאן אנחנו יכולים להישאר, ולחפש לנו איזה עשייה תכליתית שימלא את חיינו במשמעות, ולקוות שזה הוא משמעות החיים. אמנם כאן הוא המבחן אם אנו נשארים ללכת אחרי הרגש הלב, ונתבסס על ההנחה שכל ענין המשמעות אינו אלא רגש, וממילא כל מה שיפייס ולו באופן זמני, ולא נחפש יותר מזה.
או שנלך אחרי השכל, היינו שנתבסס אמנם על הצורך והחיוב במשמעות שלא למדנו אותה באנליטיות, ונחפש את הדבר שיכול לענות על שאלת המשמעות באופן יותר אמתי וסביר. ולא באופן מזוייף. [וכאן יש לנו דילוג שני לכאו’ על האנליטיות. ובכל זאת סבורני שהוא מוכרח מתוך מושג המשמעות עצמה. מכיוון שמובן וברור שתכלית שקרית אינה משמעות נכונה, על אף שהיא יכולה לתת את הרגש המשמעות]
במילים אחרות, אנחנו יכולים להישאר בתוך הגבול הקטן שלנו, בנפש ובזמן ובעולם, ולהסתפק במה שמרווה את צורך המשמעות שלנו. [ואמנם גם לזה צריך ליותר מלאכול ולשתות, וצל”ע אם יש משהו שיספק אפילו את זה כראוי. אם כי זה לא חייב להיות במודעות שלה תמיד.]
או שאנחנו יכולים להרחיב את השאלה באופן שנחפש תשובה יותר אמתית. ונשאל למשל, מה המשמעות של העולם בכלל. [הרי אפילו דבר שאין לו מודעות ידועה לנו שישאל בעצמו את שאלת משמעותו, עדיין אין זה פוטר אותנו מלנסות להבין את משמעותו] ומה המשמעות של החיים, או של חיי המין האנושי, בכלל.
[וכאן אנחנו נכנסים לשאלת מטרת הבורא. שצרך דיון נפרד אם הוא מובחן משאלת משמעות חיי בנ”א, ואם יש דרך לפרנס את שאלה זו בלא להזדקק לבורא, או בלא להזדקק למטרת הבורא כמו שהוא לעצמו]
משמעות בחיים ומשמעות בבחירה.
יש לחלק בין שני דברים יסודיים, א’ משמעות החיים ככלל. ב’ משמעות אורח החיים של האדם, היינו איזה אורח חיים הוא משמעותי ועונה על שאלת משמעות החיים בכלל.
האם אפשר להפריד לגמרי בין שני השאלות?
במידה ונסיק שאין משמעות לעובדת קיום החיים בכלל, האם עדיין נוכל להגיד שפעולה מסוימת של האדם הוא משמעותי? במילים אחרות, בעולם בלתי תכליתי ובלתי משמעותי, האם יכול להיות משמעות למעשה פרטי שבתוכו? לכאורה ברור שלא. הרי איך יהיה בפרט מה שאין בעולם כולו.
לאידך גיסא, היות לעובדת החיים בכללו פשר ומשמעות, אינו בהכרח משליך על הפרטים הקיימים בתוכה שיהיו כולם משמעותיים. הרי גם בעולם תכליתי ומשמעותי, מוסכם שייתכן פרט או מעשה פרטי שאינו משמעותי או שהוא אפילו ההיפך מהתכלית.
כלומר, גם בעולם משמעותי, חייב האדם לפעול בבחירתו בכדי להשתייך למשמעות הזאת.
[האמנם? לא מדוייק. כי כל שהמעשה בחירי ויש לבחירה משמעות הרי הוא משמעותי, לו יהא משמעות שלילי. אבל הכוונה שאינו משמעות נכונה כי הרי הוא היפך מתכליתי. ועל כגון דא אנו מוצאים לשונות “מוציא את האדם מן העולם” וכדומה]
האם יש כאן אי-סימטריות? לא. כי גם אם נגיד שהיות חיי האדם משמעותיים תלוי בבחירתו. אין זה מחייב שהבחירה לבד תספיק להיות חייו משמעותיים, שהרי עדיין צריך שיהיה למשמעות הזאת משמעות. ואין שום משמעות יכול להתקיים בעולם חסר כל משמעות.
[בכך שללנו כמה פילוסופיות מודרניות הגורסות שאין משמעות החיים מתהווה אלא בבחירת והחלטת האדם לבד]