במוצאי מנוחה קדמנוך תחלה

במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה –

בתחילה היה ‘סליחה’ מענה האל – “סלחתי”, אחריה היה ‘סליחות’ סדר הבקשה.

בתחילה היה סליחה, אחריה היה ‘סליחה’ פיוט כתוב, ליריקה נהדרת המשוחחת אודות הסליחה.

‘ויעבר הוי”ה על פניו ויקרא’ – ‘מלמד שנתעטף הקב”ה כשליח ציבור ואמר כל זמן שישראל חוטאים יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם’. הפכו קריאת הויה לתפילה ממנו אליו.

‘אל הורית לנו לומר שלש עשרה’. הנה עשינו את קריאתך תפילה. עכשיו ‘זכר לנו היום ברית שלש עשרה’.

‘סליחה’, כשימוש היומיומי, כקיצור מילים, סליחה שאני מבקש ממך, כמו קיצור של אני מבקש ממך שתסלח לי מראש על בקשתי.

בתחילה היו סליחות בתחילת שנה ולבסוף היו סליחות בסוף שנה. – נקל לבקש סליחה מאשר לבקש רשות.

רשות הסליחה נתונה מאת כותבה, מאת אותם המילים שקרא בפני משה בתורה, הורית לנו.

סליחה, סליחה, סולח, סלח לנו, צליל חלקלק לו, מתגלגל מן השיניים אל הלשון אל הגרון – ס-ל-ח. עוד יותר – נ-ס-ל-ח.

‘לך ה’ הצדקה ולנו בושת הפנים’, כאשר לקחנו את פסוקיו והפכנו את חץ כיוונם אליו. בושת ההופך פירוש פסוק והנה הוא נמצא בפני המחבר. ‘אתאנו על שמך – עשה למען שמך’.

בתחילה היה העיקר הפסוקים, אחרי כן לקחו לעיקר את הפיוטים. התלוננו הפסוקים על כך. ענו להם אין מחמאה כחיקוי המייתר את המקור.

בתחילה היה חזן אומר וקהל עונה, התחילו קהל אומרים, התלוננו חזנים על כך. ענו להם מי לנו גדול ממשה. ‘ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר’.

בתחילה היו מצדיקים את האל בפני העם, התחילו מצדיקים את העם בפני האל. ‘פנה נא אל התלאות ואל לחטאות’.

ממי, מאברהם אבינו, שהיו חצים הנשלחים עליו הופכים לעפר, והיה חוזר ומהפך אותו עפר לחיצים נשלחים על שולחיהם. ‘הנה נא הואלתי לדבר אל אדני ואנכי עפר ואפר’.

‘בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון’, נשלח שליח מפי בית דין שלמעלה ובידו הזמנה לדין. ענו ישראל ואמרו הרי נפסקה הלכה התובע הולך אחר הנתבע, תקדים אתה ותבוא אלינו. התאספו כולם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות פתחו ואמרו ‘אשרי יושבי ביתך’.