פירוש יותר עמוק לסימן האמת של התורה הוא שמה שהתורה אינה מכסה על פשעי גיבוריה הוא אות שהאמת של התורה הרבה יותר עמוקה מן האמת הלימודית המוסרית שאנחנו מורגלים לפרש אותה לפיה.
צריך לדעת שהמטרה היותר עמוקה של תורה אינה בלבד להגיד לנו לעשות טוב ולא רע. כי גם זה פשוט ואינו צריך לפנים. וכל הפירושים שמחפשים בכל סיפורי התורה את המסר הלימודי , אינם אלא מצמצמים מאד את הלימוד של התורה לכדי שטח קטן מאד של דעת העולם. אפשר ממש לראות למשל ברשימות תועליות הרלב”ג, שגם אם הם וודאי מוסרים מועילים, מכל מקום הנפש היפה מרגישה שלא בשביל זה צריך את כל הרעש הגדול של סיפורי התורה. וכי עבור זה צריך כל הסיפורים הגדולים האלה לדעת כמה מוסרים פשוטים, הפירוש הזה נשמע תמיד כמו מגמד את הגדלות של הסיפורים לכדי דבר אחד פעוט.
אבל תורה באה בכדי לתאר את האמת של המציאות משורשה, ובאמת למי שיש לו לב לדעת יש כמה וכמה מדרגות של הסברים, אשר התמונה המוסרית המחלקת את העולם ומקריו לטובים ורעים ואומרת שהטובים מקבלים טוב והרעים רע, איננה אלא חלק זעיר מתוך כלל התמונה השלימה השורשית של המציאות. וכאשר רוצים לתאר את תהלוכות המציאות עצמה צריך לתאר את העוצמות של הדברים המתויגים אצל הסיפור המוסרי כרעים בדיוק כפי שצריך לתאר את העוצמות של הדברים המתוארים כטובים. כי כבר אין המטרה כלל ללמד ולשכנע להיות טובים ולא רעים וכבר אין אנו מבקשים את ההסבר הזה בלבד כלל, אבל הסיפור הכי גדול והכי כללי והכי עמוק של המציאות יש בה את כל הכוחות כולם ובכדי להכיר אותה צריך לדעת את כולה.
ולפיכך אל תתמה אם התורה מתארת את מחשבת הנחש ואת דרכי השכנוע שלו, כי ידיעת דרכי הנחש והשלכותיו על העולם במציאותו וההיסטוריה שלו והנפשות שלו כולם הם הידיעה השורשית במציאות. ואין התורה מתארת את מחשבת הנחש בכדי שנדע מה לא לעשות בלבד. אלא גם בכדי שנדע את הדרך הזו בעצמה שהוא חלק חשוב מהכרת תהלוכות המציאות. וכך אין התורה מפספסת לספר לנו את חטאי כל הקדמונים. כי אין המכוון רק לספר מה טוב ומה רע אבל הכוונה הוא לתאר את גודל הנפלאות של המציאות ושל בני אדם הגדולים המסמלים בנפשם את כל כוחות המציאות. ובאותם בני אדם וודאי פועלים הכוחות המתוארים בלימוד המוסרי כרעים כמו הכוחות המתוארים כטובים. ומעבר ללימוד שיש לנו ללמוד מה לעשות ומה לא לעשות יש לנו ללמוד מזה כיצד העולם הוא כפי האמת וכיצד הנפש היא כפי האמת וכיצד הולכים איתה וכיצד היא משפעת.
בני אדם הגדולים שהתורה מספרת עליהם אינה מספרת עליהם כי היו הכי צדיקים דווקא במובן המוסרי. כמו שהעירו רבים שאותם ארבעה שמתו בעטיו של נחש אינם הגיבורים של התורה כלל. אבל אותם האנשים שהם הגיבורים של התורה הם האנשים שהם המבטאים הכי קרובים אל האמת של האדם כפי שהוא. הנבחרים הם שנפשם משמשת צוהר לכל הכוחות כולם הפועלים במציאות, האפלים והמוארים. והם עמדו בהם והלכו בכל דרכיהם ועל ידי למוד התורה שסיפרה את הסיפור שלהם בכל צדדיו אנחנו לומדים להכיר את השורשים של המציאות ולומדים. ולפיכך החטאים של גיבורי התורה צריכה לימוד שלשם כך נכתבו, לא לדון אותם בשיפוט הקטן והקל של המוסר, כי עבור זה לא צריך לספר תורה כלל, אלא עבור להכיר את היצרים ואת הכוחות כולם ולדעת להמיר אותם ולנהוג אותם.