הסדר הוא כך:
פשט – סוד – פשט (הוא הסוד)
או: העלם – גילוי – העלם (הוא הגילוי)
בתחילה כל התורה משל סתום. ומחפשים אנחנו להיכנס אל תפוחי הזהב הנסתרים במשכיות הכסף, למצוא דרך לפרש ולפרט את המובן הפנימי של הדברים לפי המשמעות המובנת לנו, שלא נהיה שבויים בדוגמות ריקות אלא נבין את פנימיות הדברים, נדע את המשמעות שלהם ואל מה הם חותרים. וכך הולכים אנחנו דרך ארוכה בחשיפת מטמוניות המשמעות שמאחורי המשלים המילים והסמלים של התורה המסורה אלינו.
משמתחילים אנחנו להשיג השגה שלימה, מגיעים אנחנו לחשוב באיזה מילים אפשר להכניס השגה זו. כיצד אפשר לכלול אותה באופן שנוכל לזכור אותה ולהתייחס אליה כדבר מוגמר ושלם, וכיצד נוכל להעביר אותה לאחרים בשפה מתקבלת וברורה. שכן ההשגה השלימה ארוכה כמספר השנים שלקח לנו להשיג אותה ודקה כעוצם דקות השכל עצמו, ואפילו לעצמנו לא נוכל לספר אותה שוב אלא אם נמצא לה דרכי זיכרון ומילים כוללות ומלבישות את חיות העניין, כל שכן שצריך למצוא דרך להסביר אותה לאחרים.
כאשר מנסים אנחנו לעשות את זה, מוצאים אנחנו פתאום את עצמנו שוב באותו שפה של משלים ומילים וסמלים, שנוצרו מלכתחילה כדי להכיל את הסוד, ומגלים אנחנו שהמשלים הללו הם באמת השפה הכי מדויקת להלביש בו את חיות הדברים. וכי כל שפה אחרת גם אם תנסה להיות יותר מפורשת ומגלה הרי היא בהכרח מפספסת חלק מן ההשגה ואינה מתמצתת את עיקרי הדברים שרוצים אנחנו לחזור.
חוזרים אנחנו ואומרים כמה גדול ומדויק שדיברה תורה במשל. ואין בינינו לילד שמתחיל לדבר את המשלים עצמם אלא שאנו יש לנו את ההבנה כמו שהיה למשה רבינו כאשר ראה את הדבר ערום והלבישו. והילד יודע את הלבוש אך עוד אינו יודע את שהוא מספר. וכאשר נבקש לגלות דבר זה לחברים ולתלמידים לא נמצא דרך טובה מלחזור על כל אותה הדרך. ומה יש לנו להוסיף אלא להיות מדריך תיירות, לספר את הסיפור הזה עצמו כיצד היה פשט ונהפך לסוד וחזר שוב לפשט, ולקוות שמתוך סיפור התהליך הזה ימצאו המבקשים ראשי פרקים למסעם.
כך סיפר רבינו משה בפתיחה לספר המורה, שהתחיל לחבר ספר שיגלה את סודות דברי חז”ל, וכאשר התחיל לעבוד עליו ראה שלא ימלט משני דברים, או שידבר בשפת ההעלמה הראויה, ונמצא לא יעזור כלום אלא יחליף משל במשל, או שיגלה הכל להמון וזה אינו ראוי. לא נשאר לו אלא לחבר ספר המורה, שהוא כשמו מורה את הנבוכים בדרכם. ומה יש לו להורות, הוא אומר בעצמו שאין לו את כל התשובות, אבל הוא רושם ציוני דרך להודיע לך שבהיותך בנקודת ציון זה אינך נאבד אלא כבר היו שם הרבה חכמים לפני, ושם בפניה יש לפנות ימין או שמאל וכך סובבים הולכים בכל הדרך הזו.
ומעשה שמעתי בחכם מקובל אחד שרצה לגלות את סודות התורה, הלך וכתב פירוש באריכות נפלאה לגלות כל סתום. חזר והתבונן בו וראה שגילה יותר מדי (כלומר שאינו כולל במילותיו את שלימות הדברים, כי עודף ה’לגלות’ על הדבר עצמו), הלך וכתב מהדורה שניה יותר מתומצתת ויותר קצרה. חזר והתבונן בה והנה עדיין אינה מספרת כראוי. חזר וניפה את כל אות ואת ובדק את כל שורה ושורה שלא יהיה בו אות מיותר ויהיה כל הפירוש מדויק בתכלית הדיוק מגלה מה שראוי לגלות באופן שלם ומדויק. חזר והביט בו והנה בידו פירוש מקביל מילה במילה לפירוש רש”י.
ואני מוסיף, החכם הזה היה רש”י בעצמו.