פתיחה

פתיחה למאמרי פורים תשע”ט

חידוש תורה מאתי תצא

הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו כי תורה מאתי תצא ומשפטי לאור עמים ארגיע[1]. אשר שם ליבו והקשיב אל פעימת רזי עולם בתוככי הזמן והנפש שלו הכיר שכל דרכי הזמנים וסדרי עולם אינם אלא חתירות של פתחי הקשבה ושערי האזנה[2] לשמוע בהם תורה חדשה. שאין החתירות הללו דומות האחד לחבירו כלל. אין פתחי שמים דומים לחלונות רבים שיש לארמון אחד שכולם מציצות על דבר אחד, אבל כל פתח ופתח מהם קורע חרך להיכל אחר וחדש, וכל מועד מן המועדים הקדושים שנועדים בהם שומעי התורה ונותנה פותח תורה חדשה אחרת, אמרו[3] תורה מאיתי תצא, חידוש תורה מאיתי תצא.

לא הרי התורה של פורים כהרי התורה של פסח ולא הרי התורה של פסח כהרי התורה של שבועות ולא הרי התורה של שבועות כהרי התורה של חנוכה. אלו אינם פירוטים ושערים שכולם מובילים לתורה אחת, שאילו היה הדבר כן לא היה צריך אלא מועד אחד. אבל כל אחד מהם הם עולמות שלמים ותורות שלימות עד שיספיק לאדם ללכת כל חייו בתורה אחת מאלה התורות. כמו תאמר לא תורה אחת יש אלא תורות רבים שכל אחד מהם שלם בפני עצמו, וזוהי תורת הויה תמימה שכל מצוה ומצוה וכל פרשה ופרשה וכל מועד ומועד שלימות יש בה שאפשר לדעת בה את כל היצירה מתחילת נקודה ראשונה ועד לאחרונה ולחיות בה את כל משך חיי אנוש[4].

***

כל כך מחודשים הם התורות המתחדשות וכל כך הם שונים זה מזה עד שבהכרח יקטרג המקטרג עליהם לומר ראה זה חדש הוא לא היה לעולמים, והרי זה עובר על מה שכתוב בתורה[5] לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו, ומה אתה מוסיף עלינו תורה חדשה. כאשר אמרו חכמים לאסתר[6] מהו שאת מוסיפה עלינו תורה ‘הלא כתבתי לך שלשים’ ולא רבעים. ואמרו[7] מ”ח נביאים התנבאו להם לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה, והוסיפה אסתר מקרא מגילה.

שבאמת, אין לך חידוש תורה שראוי הוא לשם חידוש שלא יוכלו לקטרג עליו שמוסיף הוא על הכתוב בתורה. ובהכרח כך היא, שכל מה שאי אפשר לקטרג עליו כך בוודאי אינו חידוש אפילו לאוזני שומעיו הראשונים, ומיד ששמעוהו יאמרו מיד הרי זה זיל קרי בי רב הוא ומה אתה בא לחדש עלינו. ואם יש במה שנתחדש שום חידוש ראוי לשם חידוש בהכרח שאינו דבר שיאמרו עליו כך ובהכרח שיקטרג עליו מי שאין אזניו כרויות לומר עברת על מה שכתוב בתורה אלה המצוות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, והקטרוג הזה בעצמו הוכחה כי חידוש תורה יש כאן. כהא דהמליצו ‘עושה חדשות – בעל מלחמות’. ומי שאין עליו מלחמה בהכרח לא חדשות הוא עושה.

***

חידוש כזה בלבד הוא שראוי להיקרא בשם חידוש, כי כל החידושים המתקבלים בפשטות ומבלי מלחמה אינם חידושים אלא פירוטים של התורה הקיימת כבר, כמי שאמר ‘אין תפקידנו לחדש חידושים אלא להבין את מה שכתוב’, ונמצא כל החידושים הללו אינם ראוים להיכתב באמת אלא לפי חולשת השומע שנצרך לכל הפירושים והפירוטים הללו כדי שתיכנס התורה לאזניו ויהיה לו בה השגה שלימה. אבל כאשר יגיע האדם לדעת השלם לא יצטרך שוב לכל הפירושים הללו, כפי שהקורא את התורה מן התרגום הנועד לילדים הרי כאשר הוא מתגדל ומגיע להבנת השפה המקורית שוב הוא זורק את התרגום ככלי אין חפץ בו.

ולפיכך יגיע זמן שבו כל הכתובים עתידים להיבטל[8], ופירשו בה[9] הטעם, לפי שכל דברי הכתובים רמוזים בדברי תורת משה, ואינם אלא פירוטים לחלשי אוזן שישמעו את כוונת משה. ככתוב[10] ולא נתן ה’ לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה. ולפיכך הוצרכו ישראל לכל דברי הנביאים והכתובים להכניס בליבם את דברי התורה ולפרט אותה בכל מיני פירוטים הנצרכים לפי מצבי ‘השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע[11]‘, אבל בשעה שיתקיים ‘ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם[12]‘, שוב לא יצטרכו לכל מוסרי ותורת הנביאים והכתובים וכל הכתובים יהיו בטלים.

אבל מגילת אסתר והלכות של תורה שבעל פה לא יתבטלו. כי אלה הם החידושים באמת שאינם נכללים במה שכתוב בתורה לבד, אבל יש בהם הוספה אמתית על מה שכתוב בתורה, כי הם החידושים באמת, ולפיכך יהיו נצרכים גם לזמן שבו כל צפוני התורה יהיו גלויים שאלה אינם נכללים בה אלא יש בהם חידוש אמת[13].

***

זכינו לדעת מעלה אחת יתירה ונפלאה שיש לתורה של פורים על התורה של שאר עתים וזמנים, שכל התורה של כל הזמנים, דהיינו של כל מועדי השנה, ושל כל הזמנים ההיסטוריים שהמועדים הללו מציינים, אינם אלא אזהרות ופירוטים של תורת משה. אבל תורת פורים יש בה חידוש באמת על תורת משה. ולפי שאין המועדים אלא פתחי תורה, ‘לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא כדי ללמוד בהם בתורה[14]‘, לפיכך כאשר תימצא תורת שאר הזמנים מיותרת תימצא גם המועדים עצמם, ולכך באותה שעה גם כל המועדים יהיו בטלים[15], שכן לא יהיה באחד מהם חידוש על חבירו ולא יהיה לנו מה ללמוד מסוכות שלא למדנו מפסח ולא יהיה לנו מה ללמוד מנס זה מה שלא למדנו מנס אחר, אבל ימי הפורים לא יהיו נבטלים כי הם מלמדים אותנו דבר חדש באמת שלא היה לעולמים.

תורת העולם הזה הבל בפני תורתו של משיח

משעמנו כך יתמה הלב וכי למה יתבטלו כל המועדים ולמה נדבר על כך ביום שמחתנו. וניחא שאמרנו שבתורת הפורים יש מעלה, מה חטאה שאר התורה ומה שחטאו שאר המועדים שיש לבטלם או שעתידים להתבטל. ואם יהיה ביטול כזה מה עניינו לפורים ומה עניינו שנדבר עליו בתורת ימי הפורים.

דע שביטול שאר המועדים איננו דין באותם מועדים אלא דין בפורים. שאין המועדים בטלים מצד פחיתות מעלתם אלא מצד גודל מדרגת הפורים. כלומר ביטול המועדים נובע מתוך הארת הפורים עצמו. ומתוך אותה החידוש שאמרנו עצמו. שמכיוון שבפורים נעשה תורה חדשה שהוא חידוש באמת, ממילא נחשבים שוב כל התורות האחרות שאין בהם חידוש ושאינם אלא פירוט ופירוש של הכתוב בתורת משה לבטלים.

וכך אמרו “תורה שאדם למד בעולם הזה הבל הוא לפני תורתו של משיח[16]” דהיינו כפי ערך ההבנה שתנבע לעתיד, כאשר נדע את התורה לאמיתה, אין כל השגת התורה שלנו בעולם הזה תורה כלל אלא הבל. ולפיכך כל הכתובים וכל הספרים שבני אדם כותבים בחידושי תורה וכל הבנותיהם לא יהיו תורה כלל כלפי תורתו של משיח. ולא שבזמנם ומקומם לא היו תורה. אלא שהם בטלים לגמרי כלפי תורתו של משיח ונחשבים הבל ממש. ואפשר לטעום את הביטול הזה גם בימינו לפעמים מגיע אדם לרב חכם או לומד תורה חדשה או מבין השגה חדשה בתורה שמשנה לגמרי את כל תמונת העולם שלו וכל ההבנה שלו עד שאין לו מילה ודרך לשבח את התורה החדשה הזו אלא לומר שכל התורה שלמד לפני כן היה ביטול תורה.

וכך כאשר הגענו להשגה כזו בתורה של מגילת אסתר, אנו תמהים על עצמנו איפה היינו עד עכשיו ואיפה היו מוחנו ולבנו סתומים שהיתה תורה זו לפנינו כל הזמן וכל שהבנו בה זה הבל. ונמצא אין הפירוש שכל המועדים יש בהם פחיתות והם נבטלים אבל בפורים יש מעלה מיוחדת שאינה נבטלת. אלא הפורים עצמו מבטל את כל המועדים בערכו שכולם נדמים ללא אחר שמכירים את תורתו של הפורים כפי שכל הגלויות וכל הגאולות וכל התורות נדמים כלא כאשר שומעים מילה אחת מתורתו של המשיח עד שיתלונן אדם על התורה שקדמה לו על מה הוא עמל להבל.

תורת פורים ופורים תורה

וכשם שתורתו של עולם הזה נדמה להבל בפני תורתו של המשיח, כך תורתו של המשיח נדמה להבל בפני תורתו של העולם הזה. ולפיכך ‘אנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלוהים ומעונה[17]‘, שעוד לא נבראו כלים בעולם הזה שיכילו את תורתו של המשיח, וכאשר היא מופיעה במילים של העולם הזה היא נדמית לדברי הבל ושטות, שכל לבושי העולם הזה אינם יכולים להלביש את תורתו של המשיח. ולכן המשיח כשהוא בעולם הזה נראה נגוע, שהצרעת הוא חוסר התאמת לבוש העור לאדם, והמשיח היושב בשערי רומי והוא מתיר פצע אחד וקושר פצע אחד, כיון שלעולם אינו מרגיש בנוח בלבושיו והוא יודע שאין מקומו כאן.

תראה בשפת בני אדם ‘פורים תורה’ נחשב לתורה שאינה תורה באמת אלא בדיחה, אבל זה לפי שאין לתורת הפורים מקום להתקיים בעולם הזה באמת. וכאשר הוא נמצא בפי בפני אדם שבעולם הזה הוא נדמה למילים של שטות שאין להם שום משמעות מעבר למילים עצמם כי הוא באמת לא מצביע אל מציאות שבעולם הזה אלא למציאות שבעולם הבא, ומצד המציאות של העולם הזה הוא באמת מילים ריקות. ואין למילים אלה מובן באמת אלא למי שכבר ידע ליכנס לסוד הבסומי עד דלא ידע, כלומר שביטל את כל הידע המוקדם שלו וכל תנאי וגדרי הידע והתורה וכל מה שהוא חושב שהתורה אמורה להיות.

וכך אנו רואים בעינינו שהרבה אנשים מסתכלים על דברי תורה עמוקים של רזי תורה שבפי המשיחין ואומרים אין זה אלא דברי הבל ושחוק. וככל שתגדל ערך רזי התורה כך תגדל הליצנות שבני אדם מתלוצצים הימנה. כי באמת ובהכרח נדמו רזי תורה אצל אנשי העולם הזה להבלים. ולפיכך הקפידו חכמים על המלעיג על דברי חכמים, כי דברי החכמים באמת בהכרח יישמעו ללעג בעיני מי שאין לו אוזן בוחנת, ועל ידי שבני אדם מקבלים שלא ללעוג עליהם יזכו להבין אותם.

וכאשר אבדתי אבדתי

אם כן יש לנו לחקור כיצד נגלה את התורה הזאת וכיצד תופיע בנפשנו. ואם אמרנו שהתורה הזאת מבטלת את שאר התורות יש לנו לבדוק עצמנו שבעתיים שלא נהיה בבכלל המלגלג על דברי חכמים המבטל דברי תורה אלא נהיה בכלל תורתו של משיח שמהבלת את תורת העולם הזה, וכיצד נבחן את זה מזה. ואם באנו לחדש חידושי אמת בתורה כיצד נדע שהם חידושי אמת ולא צחוק באמת. וודאי יש כאן סכנה עצומה.

שמעתי ממורי ושמ”ו מרדכ”י, שמבחן זה הוא סוד קרבן העומר שהוא מנחת סוטה ככתוב בזוהר. כי ‘חדש אסור מן התורה’ כדברי החתם סופר. ואין זה מליצה בעלמא אבל באמת כל חדש מסוכן וצריך מתיר. והמתיר לחדש חידושי תורה ולהקריב מנחה חדשה להויה הוא סוד בדיקת מי הסוטה. ולפיכך כל שנה שאנו באים לקבל תורה חדשה וכל תלמיד חכם שרוצה לקבל את התורה מחדש צריך להסכים ולקבל על עצמו את דין בדיקת הסוטה.

והבדיקה פתחה חנה בתפלתה ‘אם ראה תראה בעני אמתך’, שחנה פתחה שערי נבואה ותורה חדשה בתפלתה שהתפללה במסירות נפשה. (ויחשבה עלי לשיכורה כי חשב שבוודאי היא נוגעת בסוד השכרות של פורים, ואמרה לא אלא כי אני אשה קשת רוח שמקבלת סוד זה בלחישה). וקיבלה על עצמה את בדיקת הסוטה ואמרה אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי. והיינו שהתלמיד חכם אומר אם באמת אין החידוש שלי ממקום נקי, אשתה את מי המרים האלה ויפול בטני וירכי, ואני מקבל על עצמי את האפשרות הזאת שאני טועה ואני מקבל על עצמו את הסכנה בתת ה’ את ירכך נופלת ואת בטנך צבה. אבל הדבר שווה לי. כי אם טהורה אני כתבת בתורתך ונקתה ונזרעה זרע. ואני מוכן ללכת בחשש להיות סוטה עבור צד הריווח שאוליד תורה חדשה.

וזו הבדיקה קיבלה על עצמה אסתר המלכה כאשר הלכה לאחשורש. והיתה בחשש סוטה ממש שהרי נסתרה ממרדכי, ואמרה וכאשר אבדתי אבדתי, אבדתי בעולם הזה אבדתי בעולם הבא. והשליכה את נפשה מנגד עבור הצלת התורה והולדת מגילת אסתר שהיא ‘ונקתה ונזרעה זרע’. וכאשר בא המן למרדכי מצאו שהיה עסוק בהלכות קמיצת המנחה שהיה זה ביום הקרבת מנחת העומר, ועל ידי בירור מי הסוטה של מנחת העומר נתברר שלבם טהור ונקי, ונולדה תורה חדשה שלא תתבטל.

נפשות הפורים לא יהיו נבטלים

עוד נתייחדה תורת פורים שהיא נאמרת תמיד בשם אומרה. שנקראת מגילת אסתר על שמה ונחגגים מרדכי ואסתר בפורים מבחינת נפשם באופן שאין נחגגים נפשות הפועלות בשאר הזמנים והחגים. והסיבה לזה הוא מאחר שהתורה של פורים הוא חידוש באמת המבטל כל תורה אחרת, והתורה הזו מושגת על ידי מסירות נפש של המחדש אותה. כך הנפש שמסר את נפשו על התורה הזו יש בו סגולה זו שאינו מתבטל. ונשאר תמיד שם אומרו על התורה שלו.

ואם כל המועדים יהיו בטלים. שכל נפש יש לה את חלקה בתורה, וכל נפשות רוב הזמנים מושרשים בזמנים שלהם. ומבחינת כל חלקי התורה אפשר לנפשות להתבטל. כהא שאמרו ואלו שאין להם חלק לעולם הבא. והדין הזה שורה על כל חלקי הנפש ששייכים לתורה הנגלית של שאר הזמנים. ואף התורה עצמה יש עליה מודעה רבה שאפשר לבטל אותה בכך. אבל הנפש של פורים אינו בטל. כי הנפש הזאת הוא חידוש עצמי כמו שהתורה של פורים הוא חידוש עצמי.

כי כל הנפשות יש להם סעד לתומכם, והם נשרשים באיזה אות בתורה שבכתב או באיזה מידה טובה או באיזה מועד או גאולה. אבל נפשות הפורים אין להם סעד לתומכם שהם אומרים וכאשר אבדתי אבדתי. והם מבטלים את נפשם מכל וכל. ואז כאשר הם עולים ממות לחיים נמצא נפשם מחודשת חידוש גמור מאין. והדבר המתחדש תדיר מאין אי אפשר לבטלו ואי אפשר לגזור עליו דין אין לו חלק שהרי אינו מבקש חלק שיש מכבר אבל הוא בונה בעצמו מעצמו את חלקו בעולם הבא. כמו אסתר המלכה שאינה מבקשת לה חלק באחד המועדים של ישראל אבל היא אומרת אלך בעצמי אל המלך ואעשה את התענית של עצמי ואקבל את החג של עצמי ואת הספר תורה של עצמי.

וכך מצאנו את עצמנו בנפשות האלה שהם פורים, חד אמר ארור המן חד אמר ברוך מרדכי, ומצאנו את עצמנו נזקקים לתורה זו שהיא יוצאת חדשה בכל יום. כי לא ידענו כיצד לחיות ולהסתמך בתוך התורה הישנה שהיתה נדמית תלויה עלינו הר כגיגית. וכאשר יצאנו לבקש את התורה החדשה מצאנו שהיא זוקקת מסירות נפש תמידית. כי אין בה מה שמאפשר לסמוך עליו מיום ליום ומחודש לחודש. אבל בכל יום היא כחדשה וצריכה להתחדש ממקורה כלומר מאין הגמור. ולכן קשה שבעתיים הדרך הזו של התורה מן התורה של הר כגיגית ולא קלה יותר. אבל כאשר אבדנו אבדנו כי לא נשארה לנו דרך פתוחה אלא הדרך הזאת וכך ידענו כי לעת כזאת הגענו וכי זאת נחמתני בעניי כי תורתך חייתני ויהי המילים האלה לנו כמות שהם כי תורתך ולא תורתינו ולא תורת משה ולא תורת שום נברא בעולם היא בלבד חייתני ולולא שעשועיה היינו אובדים ואובדים ממש.

וכאשר התבוננו אחורה על התורה הזו שבאה אלינו שוב לא ידענו איזה שם לקרא לו כי גם לעצמה לא השאירה סעד לתומכה וכאשר מסתכלים אנחנו בה שוב בלב גס ומבקשים להרגיש בה קנין הרי היא מונעת אותנו תמיד ואומרת אין זה אלא בדיחה בעלמא ‘פורים תורה’, ומה לך לחשוב שקנית דברי תורה, עד שכמעט הננו מתביישים ותוהים על הראשונות, עד שאנו נזכרים שכך היא דרכה של תורה זו מאין באת ולאין היא הולכת ואינה נותנת לך אחיזה בה כלל מעבר לאותו רגע שהיתה מחיה אותך ומצילה אותך מן המים הזידונים ואין לנו על מי להישען אלא ללכת שוב ושוב לבית המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי.

ותורה זו מלווה אותנו בכל יום ובכל עת ובכל שעה כי אינה יכולה להתבטל מאחר ואין לה אחיזה ביש כלל, וכל שהיא נראית יש הרי היא חוזרת ומראה פנים חדשות ומבטלת את עצמה, ולא נשאר לנו עצמנו אלא התקוה. שהיא גופה של האמונה. כאשר אנחנו מתפללים ולמינים אל תהי תקוה משמע שמה שיש למי שאינו מאמין הוא התקוה. ואין לנו יתר מן התקוה ולפיכך אנחנו ממשיכים ומתפללים ולא נבוש כי בכך בטחנו. כי את הבושה הזאת אנחנו מרגישים בכל יום ובכל שעה אזל סומקי ואתי חיוורי, מתביישים אנחנו בתורה שלנו זו תורה וזו שכרה שהרי בכל הסתכלות אחורה שאנו מבקשים להיאחז בה כיש היא נדמית לנו מכוערת ומזולזלת, ושוב מפנים אנחנו את מבטנו אל התקווה ואומרים להודיע שכל קויך לא יבושו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך אכי”ר.

***

[1] ישעיהו פרק נד פסוק ד

[2] היינו עליה אל הבינה ששרשה אוזן דא”ק .

[3] ויקרא רבה יג, ג

[4] והיינו בסוד התכללות התיקון שבו הכלל והפרט שווים לעולם, מתא זרע אחד ניתן ליצור אדם שלם ומאות אחת בתורה אפשר להוליד תורה שלימה כדין הלומד מחבירו אות אחת קורא לו רבי שהאות פרה ורבה.

[5] דברים פרק יג פסוק א, ולמד ממנו הרמב”ם את העיקר התשיעי.

[6] מגילה דף ז עמוד א

[7] מגילה דף יד עמוד א, ובירושלמי הלכה ה’ שכמה נביאים היו מצטערים על זה מדכתיב אלה המצוות.

[8] בירושלמי מגילה פ”א הלכה ה’ ונפסק ברמב”ם הלכות מגילה פרק ב’ הלכה י”ח. וביאור הסוגיא והדרשה מכתוב לא יסוף יתבאר בהרחבה במאמר ימי הפורים לא יהיו נבטלים.

[9] ראה פירוש האלשיך למגילת אסתר ט, כח הובא במראה הפנים על הירושלמי, וראה שו”ת רדב”ז ח”ב סימן תרס”ו.

[10] דברים פרק כט פסוק ג

[11] ישעיה פרק ו פסוק י

[12] יחזקאל פרק לו פסוק כז

[13] ובכך תבין פשט המאמרים הנזכרים ממסכת מגילה, שקשה עליהם אם למסקנה מצאו מדרש או סברא לכלול את מגילת אסתר אם כן אמאי נחשב להוספה על התורה. אלא שבאמת יש במגילת אסתר מה שאי אפשר למצוא בתורה בדרך של כלל ופרט כשאר הלכות הנלמדות מדרשות. וכוונת אותם הדרשות והסברות אינו שמגילת אסתר כתוב בתורה אלא שמצאו ממקורות הללו רשות להוסיף חידוש אמיתי לתורה.

[14] ירושלמי שבת פרק טו הלכה ג

[15] מדרש משלי ט, א, וראה ברמב”ם שם כל זכרון הצרות יבוטל. ודע שהם שתי דינים שונים אחד שאלת ביטול הכתובים והשני שאלת ביטול המועדים אלא דתליא הא בהא לפי דברינו, ומכל מקום נמצינו למדים שיש תורה לפורים ויש לה חגיגה וכל אחד מהם יש לעמוד עליו. וייתכן שבכלל ביטול הכתובים גם ביטול המועדים שהרי במגילת אסתר הוא שכתוב מצוות הפורים ואילו התבטלה המגילה ממילא היתה מתבטלת החג.

[16] מדרש קהלת רבה פרשה יא פסוק ח

[17] ישעיה פרק נג פסוק ד