סוד גלגולי הנשמות מזרע אדם הראשון

היה איש בשם אדם, ולו אשה חוה. לאיש היו חלומות גדולות, מה פירוש גדולות, גדולות כמו כל האנושות. בטרם הוליד את כל חיי האנושות (המכונים אחר כך על שמו ‘בני אדם’) וכולם בתוך חלומו היו נמצאים, והוא חלם על הדורות ועל האישים שבהם, ותיאר לעצמו כיצד יעשה הבן הראשון שלו השני ומה תעשה הנכדה של הבן השלישי שלו וכיצד יבנו לעצמם ערים ויכבשו את השמים ויתפשטו בכל הארצות וירדו בדגי הים. (היו חכמים שהציצו פעם לתוך החזון הזה לראות את חיי עצמם משתקפים בחזון אביהם וקראו להצצה זו ‘ספרא דאדם קדמאה’).

ומרוב להיטותו לצייר בחזונו את כל החיים המופלאים האלה ושקיעותו בחדוות הצלחת עולם זרעו. לא שת ליבו אל כל הקורה סביבו. ותאמר לו אשתו הנה פרי העץ אשר שמעתי עליו לאמר הוא נחמד להשכיל וטוב למראה, תיקח מפריו ותאכל ותדע טוב ורע ומה יהא בסוף כל דבר. ויהי הוא אוכל מן העץ הזה ופתאום שקע מחזון פלאות אל חלום בלהות. וגיהנום נפתחה לפניו ובו להט חרב מתהפכת והוא חוזה כיצד מתוך אותה הזרע יקומו עמים אכזרים ואנשים קשי עורף והוא ביקש את נפשו למות לאמר מה לי ולצרה הזאת, דימיתי להיות אברהם והנה אנכי אדולף, הוציאוני מפה.

ויהי הוא בורח מן החלום והולך למות ותאמר לו אשתו גזירתך קשה מן חלומך הרעה. ואתה תלך לאיבוד ולא יהיה בעולם לא צדיק ולא רשע ולא בינוני, נעשה נא לפחות בן אחד או שנים ותימלא הארץ, ואנכי לא נהיה יותר צעירה, אחר כך תחשוב כיצד לחנך אותם לנסות למנוע את הפראות, נביא עולם יהיה לפחות בינוני ובו קצת טוב, על השאר נדאוג אחרי החגים. וימהר האדם וידע את חוה אשתו ותלד בן ותקרא את שמו קין ותאמר הנה קניתי לפחות משהו לעת זקנתי. ותוסף ללדת את אחיו את הבל לאמר אם יהיה הבכור רשע יהיה השני צדיק או בינוני לפחות.

ואדם, הוא לא נרגע, רגע אחרי לידת הבנים האלה נמאסו עליו עולם וחפצו, אשה ומאכלים ובנים. ולא היה מסוגל להביט בפני אשתו או בפני בניה אשר ילדה לו. וכל פעם שהיה מביט בעריסה שלהם היה כל חלום הבלהות שלו על כל הרוצחים והפורעים והאכזרים מביטים אליו בחזרה מבין עיני קין והבל הקטנים, והוא אמר אנכי צדקתי, כבר ארד אבל שאולה, ומה לי ולכל זה. פרש מן החיים וישב לו בנהר עד צווארו בוכה ומתאונן על הוויתו. כמו מרחוק בטשטושי בכייתו שמע מה שקרה בין קין להבל ולא יכל להפנות אפילו את מחשבתו לכך, הוא ידע שכך יהיה העולם הזה.

מאה ושלשים שנה שלימות ישב בבכי ונהי הזה. יצאו דמעות עיניו והציפו את הנהר. ובמשך כל הזמן הזה היו מחשבותיו מתרוצצות בקרבו אנה ואנה. לאמר ושמא לא, אולי יש תקוה ואיכשהו נוכל לעשות את בני האדם כפי שדמיינתי בהתחלה. ומי יודע ישוב וניחם. ואילו היתה חוה שוכבת לצידו באותו רגע שעלו מחשבות אלה בליבו מן הסתם היה יודע אותה ומוליד בן צדיק שיגאל את העולם. אך הוא הלא יושב רחוק רחוק מן הישוב ורחוק ממנה, וכל המחשבות האלה לכדי ילד לא הגיעו, עזבו הם את גופם כעזוב זרע הנשפך מן הבחור המבוגר לאונסו בחלום, תוך חלומות על אשה וילדים שהיו יכולים להיות לו ועולם שהיה יכול להיות כפי שהוא צריך להיות אליבא דאמת, ושוב חזרו אותם חצאי הרעיונות והיו רודפים אותו, לאמר מה עשיתי ולריק יגעתי, וכך במעגל הזה הוא מסתובב, נעשו זרעים אלה שידים ולילים אשר רואים בני אדם בלילות כאשר הם מעיזים עוד לחלום.

הזמן עשה את שלו, וכעבור מאה ושלשים שנה כבר התעייף מכל הדבר הזה, אמר נו לא נשארים בחור לנצח, חזר אל חוה ואמר נו חלומות כבר לא יהיו, בא נשתית לפחות את העולם במשהו מיושב ובורגני כזה, ידע עוד את אשתו ותלד שת, לאמר שת לי אלהים זרע אחר, לא הבל הצדיק הסובל לא קין הרשע הרוצח, זרע.

וכך התנהלו להם הדורות, בני שת האדם הסביר. וכל אותם הדורות עוד היה זרע קין בעולם, והוא עוד דבק בו משהו מן היום הראשון שבחיי אדם הראשון. ויותר ממה שהיה זרע קין היו אותם חצאי הרעיונות של אדם הראשון עפים בעולם. קראו להם שדים ולילים. לפעמים בלילות כאשר הלכו במדבר היו פתאום עפים לבני אדם אותם החלומות ומיד הורסים את הנקרה בדרכם מרוב כעס ותסכול כדרך החזונות הגנוזים. אותם השגעונות שהגיעו לאנשי דור המבול להרבות אהבת היחוד ללא חשיבה על מטרה כלל, אותה הדחף שהניע לאנשי דור הפלגה לבנות משהו שיגיע לשמים, ולא משנה איך ואיפה. אותה הדחף שהניע לאנשי סדום לעשות חברה שתהיה אוטופית ולו לאיש אחד בפסגתו בלבד, לא היה כל זה אלא אותם שדים ולילים שהוליד אדם בעת תהפוכות מחשבותיו.

וכך נתגלגל הדבר עד שירדו אבותינו מצרימה יעקב ובניו. ויאמר פרעה הבה נתחכמה לו פן ירבה. ומי יודע איזה כוחות הרס ישנם עוד בבני האדם האלה, יותן עליהם עבודה קשה ולא יהיה להם זמן אפילו להוציא קרי. היו נשותיהם באות אליהם מבטאות את חלום הסבא ופרים ורבים ושורצים. אמר פרעה, הכל לבטלה הוא, יושלך ליאור תיכף. וכך בשקט תוך עבודה קשה הולך ונבנה לו משהו שהוא אותם חצאי המחשבות של האדם הראשון, של אברהם ושל יצחק ושל יעקב, ואותם התהיות על התהיות היו נדבקים בהם וגורמים לנוגשי פרעה להאיץ בהם לאמר כלו מעשיכם.

ותהר האשה ותלד בן ותרא אותו כי טוב הוא.

(שער הכוונות דרושי פסח)