ברכת הרואה כרואה מקום שנעשה בו נס

מבט חדש למדתי מן השאלתות (פרשת וישלח, סימן כו במהדורה עם העמק שאלה). השאלתות פותח את דיני חנוכה באמירה שחובה עלינו להלל את ה’ בזמן שהתרחש להם נס, ולומד זאת מן הפסוק הללו את ה’ וגו’ כי גבר עלינו חסדו, משמע בכל זמן שגבר עלינו חסדו יש להלל.

והוא ממשיך ואומר שכך חייבים אנו להלל כאשר אנו רואים מקום שנעשה בו נס לאבותינו, כמבואר בפרק הרואה שהרואה מקום שנעשה נס לאבותינו אומר ברוך שעשה נס לאבותינו במקום הזה. מכאן ממשיך השאלתות ומפרש שאם כך הדין במקום הוא הדין בזמן. כשם שחובה להלל על הנס בשעתו ומקומו, ושוב חובה להלל על הנס בכל פעם שעוברים על אותו המקום. כך ממש חובה להלל על הנס בכל פעם שעוברים באותו הזמן.

ולכן בכל שנה שמגיע הזמן שנעשה נס לאבותינו אנו מברכים באותו מטבע ברכה של פרק הרואה, אם על המקום אומר שעשה נסים לאבותינו במקום הזה, הרי על הזמן אומר שעשה נסים לאבותינו בזמן הזה.