עומק הכאב של איכה הוא בגידת האלוהות בנו ‘היה אדני כאויב’, ודבר זה מבוטא בחריפות הכי גדולה באיכה פרק ב’, כאשר נתבאר. ונגעתי גם מעט בשורש כאב בגידת האלוהות פעם.
ורזא דרזין שהאלוהות הכי בוגדנית בעולם. הדבר הבוגדני ביותר בעולם הוא האלוהות. אי אפשר לסמוך על שום הבטחה הכי גדולה של האלוהות. כפי שלמדנו מכל הנביאים, ‘וירא יעקב מאד ויצר לו’, אע”פ שהובטח, כי הבטחות האל אי אפשר לסמוך עליהם. וכבר היה נביא אמת יונה בן אמיתי שביקש להתאבד ואמר טוב מותי מחיי הלא זה הדבר אשר דיברתי כי ה’ ניחם על הרעה, ואפילו הנביא שיש לו בטחון הכי גדול בדבר ה’ אינו יכול למכור את זה כי מחר ינחם ה’.
וסיבת הדבר לפי שהאלוהות מופשטת מן העולם אלפי פעמים, וכל הפשטה שאפשר לנו לציר ולכייל בכלי אינה מגעת לכדי הפשטת האמת לאמיתו של האלוהות מהעולם, עד שאין שום דבר שניתן דרכו לאחוז בו באל. אפילו בדברים שכולם הורגלו לאחוז אותו בו כהבטחותיו בתורה ובדברי נבואה. אפילו הנביא האמת הכי גדול משקר כשהוא אומר שיש על מה לסמוך.
ובכדי שלא נשכח לעולם שכל המשחק הזה של להביא אלוהות בעולם אינו דבר שאפשר לסמוך עליו ואינו דבר שיש בו תפיסה לעולם, נהגו משיגי האל לקבוע יום אחד בכל שנה לא לשמוח בשמחת השגתם ובבנין שבנו לו וסביבו וידעו אותו. אלא לשבת לארץ ולקרוע כסותם וללבוש שקים ולצעוק אהה כי אין על מה לסמוך והדבר הרחוק ביותר לבטוח עליו הוא האל. ואמרו כי אם היה לנו מקדש פעם ואם יש לנו תורה ותפילה ונבואה אין זה מובטח לעולם כי מן הרגע הראשון ‘חשב ה’ להשחית נטה קו’, השידוך הזה של האלוהות והעולם נשאר לעולם בלתי אפשרי ובכל חיבור כזה טמון אפשרות של חורבן כי את מהותו אי אפשר לבטל.