משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. אין מתנות לאביונים של פורים כמו עוד פרט במצוות צדקה של כל השנה, או ניסיון לעזור לאביון לשמוח גם הוא בפורים. אבל הוא חלק מתוך המשתה ושמחה של הפורים. הוא עניין נלוה אל המשתה ושמחה שלו. ובאמת מצד עניינו אינו בגדר צדקה כלל אלא בגדר שמחת פורים.
שכל צדקה שבעולם נובע מתוך חסרון ומתוך דין. הרי העני חסר והדין נותן שהעשיר יחלק לו מיתרון כספו. ולפי מידת חיסרון העני כך מגיע לו משיעור הצדקה. וכך למדנו שיעורים שונים בחלוקת הצדקה ומי ראוי אליו ודיני קדימה וכו’, שכל אלה הם דינים בצדקה של כל השנה שנובע לפי שורת הדין ולפי שיקול הדעת לפי החיסרון ולפי מידת הראוי להשלמתו.
שונה ממנו מעות פורים שאין מדקדקים בו. כלומר הוא אינו נובע מתוך שיקול הדעת וחישוב הצורך כלל. מגבית פורים חולק מקום לעצמו שאינו חלק מקופת הצדקה של כל השנה כלל. כי מגבית פורים הוא כולו עשירות. לא כצדקה של כך השנה שעשירים נותנים אותו לעניים. אלא שמנקודת המבט של פורים הכל עשירים וההרחבה שלו מגעת לעניים כעשירים לא מתוך חישוב הצורך של העניים והשלמתו אלא מתוך משתה שלם אחד. וגם אם יהיה עשיר גמור או רמאי שיפשוט ידו יצאו בזה ידי חובה כי אין המטרה כלל לעשות את החשבון של הצדקה המטרה הוא לחיות באינסופית.
***
ובנשימה אחת נאמר משתה ושמחה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים. וגם אם נחלק בדיניו לכמה פרטים שונים הרי יום הפורים אחד. ואין המתנות אלא פירוש של השמחה כשם שלבסומי עד דלא ידע הוא המשתה שמפרש את אופי שמחת פורים כך לחלק מעות פורים לכל הפושע הוא הנתינה שמפרש את אופי שמחת פורים וכן משלוח מנות והכל ענין אחד, כשם שמשלוח מנות אינו תלוי בצורך כי הוא לעשירים כעניים כך מתנות לאביונים אינו תלוי בצורך.
ואם נחפש תמונה לזה הרי הוא הסיפור הראשון של המגילה שעשה המלך לכל העם מקטן ועד גדול. ובוודאי אפשר להיות טיפש ולהסתכל על המשתה הזה כצדקה של אחשורש שהזמין גם את העניים ויהיה להם מה לאכול אבל המפרש כך הוא שוטה שאינו יודע לקרוא. אחשורש מזמין מקטן ועד גדול לא מתוך הכרה בעניות וחסרונות הנמצאים בעולם אלא דווקא מתוך עשירות, שאין עניות במקום עשירות וכלום חסר בבית המלך. העניים שהוא מזמין שם אינם שם לקיים מצות צדקה של המלך בשעת שמחתו, הם שם כי שמחת המלך עצומה עד שהיא מבטלת את המחיצות שבין עשיר ועני.
ולעולם צריך ללמוד מזה הפירוש גם לכל השנה, כמו שאמרו בשמחת יום טוב ושמחת אתה והלוי והגר. או מי שעושים סעודה לעניים בעת שמחתם. שאם ההסתכלות על זה הוא כאילו שצריך לקיים מצות צדקה בשעה שאתה נהנה ולא לשכוח את צער העניים הרי זה סתם כניסה לקטנות וצמצום בזמן שאמור להיות גדלות ושמחה. ובוודאי זה דבר טוב לא לשכוח את העניים וצערם אבל מה הקשר בין זה לשמחת יום טוב. אבל פירוש העניין שיש לך לשמוח ביום טוב שמחה רחבה כזו עד שלא יהא בו הבדל כלל בינך לבין המסכן וממילא ישתתף בשמחתך. אבל אם עושים טקס של ‘סעודת עניים’ ו’חלוקת צדקה’ לכבוד החתונה ואין מרחיבים את השמחה עצמה שתכלול גם את העניים ויפסיקו להיות עניים לפחות לשעה אין זה אלא לועג לרש.
ועל כל פנים מתנות פורים עמוקה גם מזה, שאין הכוונה המתנות לאביונים לקיים מצות צדקה כלל. ומי שמקיים את המצוה כך לא התחיל להבים כלום. אבל עיקר המצוה הוא כשאינו מחלק כסף מתוך מצוה כלל, אלא כאשר מקיימים את הפסוק כסדרו משתה עד דלא ידע ומשלוח מנות ואוכל יפה, ואז מבקש ממנו חבירו כסף והוא אינו מבין בכלל למה שהכסף יהיה בכיס שלו ולא בכיס שלו, ובעולמו של האינסוף יש מספיק כסף לכולם. זה הוא קיום מתנות לאביונים של פורים לפי כוונתו האמיתית.
ובאמת מתנות לאביונים היפה ביותר שראיצי בעולם הוא בחבורת עניים שהתיישבו לאכול סעודת פורים ביחד והביא כל אחד חתיכת קוגל מביתו וחילק לחבריו והביא כל אחד מיינו והוציא כל אחד את הפרוטות מכיסו וחילקו עם חבריהם שגם להם אין יותר מפרוטות . וכאשר תעשה חשבון כספי בסוף היום לא הרוויחו כלום כי אם החליפו זה בזה. אבל אם תעשה את החשבון של אהבה ושמחה הרוויחו עולם ומלואו שהרי ביטלו את המחיצות הכספיות המחשבתיות והרוחניות בין איש לרעהו.
***
וזה הסוד הוא גם למבקש. כי יש כלל בתר עניא אזלא עניותא. וכאשר מבקש העני בתור עני ממילא רודף הכלל הזה אחריו וגם אם משלים את חסרונו עדיין חי בעולם של חסרון ועניות ולעולם לא ירוויח מספיק להתעשר. אבל העני החכם מתלבש בפורים לעשיר גדול. עד שהוא ממאן אפילו לקבל מתנות חינם ואומר אל תאמר אני העשרתי את אברם יש לי כל אני לא צריך לטובות שלך כמסכן. ובבזה לא שלחו את ידם כי מה הם צריכים לעשות מלחמה לקחת ביזה יש לנו די והותר משלנו. ואז בכלל הוא שהעשירות רודפת את העשיר וממילא יהיה לו די והותר.