סיכום השיעור 📋
סיכום השיעור – ערב שבת משפטים/שקלים
מבוא: סדר השיעורים
המגיד שיעור מסביר את מבנה השיעורים:
– ליל חמישי: שמונה פרקים – סדר עבודת האדם ותיקון המדות לפי דרך הממוצע של הרמב”ם
– שיעור זוהר ערב שבת: המדרגה הגבוהה יותר של אותם עניינים מצד קבלה וחסידות
—
חלק א’: דרך הממוצע ודעת
דרך הממוצע תלויה בדעת
– דרך הממוצע אינה סתם “ממוצע” – לא חם מדי, לא קר מדי
– המשמעות האמיתית: צריכה להיות דעת חיה – שריית שכל כה עמוקה שאי אפשר להגדירה בכללים בלבד
– אדם אינו יכול להיות כמכונה ההולכת רק לפי כללים מוכנים – הוא צריך להפעיל מחדש בכל רגע את שקול הדעת
דעת על פי קבלה
– דעת מכריעה בין חסד וגבורה (חכמה ובינה)
– משפט/תפארת: לא סתם “באמצע” – אלא מה שנכון בכל מקרה ספציפי
– “יחלוקו” (חצי-חצי) אינו תמיד המשפט הנכון – המשפט הנכון הוא לדעת מהו הדין בכל מקרה פרטי
—
חלק ב’: בית דין – התגלות חיה
מדוע צריך בית דין?
הקושיא: אם כל ההלכות כבר כתובות בשולחן ערוך, למה צריך בית דין חי?
הדעה המוטעית: בית דין הוא רק “היכי תמצי” לברר את המציאות, ואחר כך ליישם את הכללים כאלגוריתם.
האמת:
– בית דין הוא התגלות חיה של חסד, גבורה, תפארת
– שלושה דיינים = חסד, גבורה, תפארת (זוהר, בעל התניא)
– דעת תחתון = החיות החיה שעושה את ההכרעה עכשיו ברגע זה
בית דין הוא מתן תורה חדש
– “אלקים נצב בעדת אל” – הקב”ה מתייצב אצל הדיינים
– “דין היינו תורה” (גמרא ראש השנה) – לא רק יישום תורה, אלא מתן תורה חדש
– “כל דיין שדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב”ה במעשה בראשית” – הדיין יוצר דבר תורה חדש לכל מקרה ספציפי
– כל מקרה הוא הלכה בפני עצמו – אי אפשר פשוט להקיש ממקרה אחד לשני בלי דיין חי
מדוע לא ללכת לערכאות של גויים
– לא רק מסיבות פוליטיות – לא סתם כי לא רוצים לתת כח לאלילים
– העיקר: אפילו אם אותן הלכות כתובות בחוקי חמורבי – המכריע הוא תמיד הדיין החי
– לדיין היהודי יש: למד תורה, יותר יראת שמים, יכול לראות טוב יותר הלכה למעשה
—
חלק ג’: עדות צריכה דעת – לא רק ראייה
מדוע אנשים מסוימים פסולים לעדות?
– לא רק חשש משקר – קטן, גוי – לא הכל אפשר להסביר בחשש שקר
– עדות = דעת (אותו שורש) – כדי לראות צריך גם דעת
מצלמה פסולה לעדות
– שום רב לא יאמר שמצלמה כשרה לעדות – אפילו לא רפורמי
– שתי מצלמות בחופה אינן עושות עדות קידושין
– מצלמה כבר נותנת פירוש מסוים – לפי איזה זווית, מאיפה מתחיל, מה נחתך
– מצלמה היא גולם – אינה יכולה לראות כלום, שום דבר אנושי
גוי אינו יכול לראות קידושין
– דוגמא מעשית: גר תושב, גוי כשר – למה הוא פסול לעדות קידושין?
– הוא יכול לראות: בחור שם טבעת על אצבע של בחורה, הוא שומע את המילים
– הוא אינו יכול לראות: קידושין! – כי בעולם המושגים שלו לא קיים המושג “מקודשת”
– קידושין = קדושה (נמוקי יוסף) – לגוי אין את המושג של קדושה
המסקנה
– עדות צריכה דעת אנושית – נשמה חיה שמסתכלת ורואה קידושין
– זה עוד לפני השאלה אם הוא שקרן – הוא פשוט לא ראה את זה
—
חלק ד’: הסתכלות – היסוד של עבודת המדות
הכל מתחיל מהמבט
– עבודת המדות אינה מתחילה ממעשים – לא מה שאתה עושה הוא העיקר
– היא מתחילה מאיך שאתה רואה את העולם – ההסתכלות היא היסוד
– בלי ה”משקפיים” הנכונות לא רואים את היתום, את האלמנה, את הצורך – לא רואים מאיפה הלכה מתחילה
—
חלק ה’: שני רבדים של שלימות האדם
שלימות האדם באשר הוא אדם (פילוסופיה)
– חילוקו של ר’ אברהם אזולאי: אחד יכול להיות “האדם הכי טוב על פי פילוסופיא”
– הוא עושה את כל ספר המדות לאריסטו – זו שלימות האדם באשר הוא אדם
– זה אדם טוב, מאה אחוז – אבל עדיין לא הכל
שלימות הישראל באשר הוא ישראל (תורה)
– התורה באה בשביל עוד דבר – סוג חדש של שלימות
– “ואנשי קדש תהיון לי” – הזוהר אומר שזו המדרגה הגבוהה ביותר
– הקוצקער רבי: “אנשי קדש” = “אנושית קדוש” – קודש הוא סוג חדש של אדם
—
חלק ו’: נפש הבהמית לעומת נפש אלוקית
נפש הבהמית
– עולמו הוא עולם בהמי – הוא רואה גופים, הוא מבין גופים
– היחס שלו לכל דבר הוא גופים
נפש אלוקית
– לא שהנשמה היא אלוקים – אלא “אלוקית” כמו “שלווה” שייכת לשלום
– סוג חדש של אדם שעולמו הוא עולם אלוקי
– הקשרים שלו, התירוצים שלו, ההתייחסויות שלו – הכל אלוקים
– הוא עובד את ה’, מביא שפע מאלוקים, מביא אלוקים לעולם
—
חלק ז’: “לא תגנוב” – מבט חדש על העולם
משל הקוצקער רבי
– הגבאי אמר שגונבים כי הכל פתוח
– הקוצקער רבי: “מה פירוש? הרי כתוב ‘לא תגנוב’!”
– “לא תגנוב” חידש שיש “דבר של הזולת”
לפני סיני ואחרי סיני
– לפני סיני: רואים דברים יפים, רוצים אותם, לוקחים אותם – למה לא?
– אחרי סיני: רואים “בית של הזולת” – מבט חדש, משקפיים חדשות
– ה”זולתיות” של דבר היא מציאות חדשה שרואים
—
חלק ח’: משקפיים שבתיות – לראות אלוקות
“בשביעי יצא לחופשי חינם” – בחינת שבת
– שישה ימים עובדת הנשמה “מתגלגל בששת גלגלים” – הנשמה בגוף
– שביעי = חופשי = עולם החירות – חלק הנשמה שמעולם לא נכנס לגוף
מה פירוש נשמה יתירה?
– לא סתם נפש קטנה שמתווספת – אלא רמה חדשה של ראייה
– עכשיו רואים דברים אחרים – רואים אלוקות
“עדות למעשה בראשית”
– מהי עדות? אחד ראה, אחד לא
– עדות על מעשה בראשית = יש לי דעת חדשה, אני רואה את העולם כ”דבר נברא”
– אני לא רואה סתם עולם – אני רואה דבר שהקב”ה עשה
– “השמים מספרים כבוד אל” – את זה רואים עם משקפיים שבתיות
—
חלק ט’: “ואהבת לרעך כמוך” – יסוד כל התורה
יסוד התניא
– יסוד כל התורה כולה הוא “ואהבת לרעך כמוך”
– למה? כי מה שמחלק בין יהודים הוא רק גופותיהם
– נשמה היא הכל אחד – שם יש אחדות, שם יש רק אחד
שני רבדים של “ואהבת לרעך כמוך”
– רובד פשוט: נאמר לגוף – יותר מוגבל, דרך החומר
– רובד גבוה יותר (תניא): שלימות התורה – לראות יהודים מצד נשמתם
העבודה המעשית
– הקושיא: איך אני יכול לאהוב את היהודי השני? הוא שונה, הוא מתנהג אחרת
– התשובה: צריך להתרגל למבט חדש – ללמוד לראות יהודים אחרת
– החילוק: “יש לו נשמה” לעומת “הוא נשמה” – עניינים עמוקים
“אני בריה וחברי בריה”
– בריה פירושה דבר נברא – חידוש גדול!
– הוא אדם עם דעת, מדבר, נפש המשכלת, נפש אלוקית
– מושג חדש של “יהודי”: אדם עם נשמה – כשאני מסתכל עליך, אני רואה יהודי, לא סתם אדם
—
חלק י’: הסתכלות לצד זכות – עמוק יותר מדן לכף זכות
החילוק בין דן לכף זכות והסתכלות
– דן לכף זכות: אחרי שראו מעשה, חושבים איך לפרש אותו
– הסתכלות לצד זכות: הוא רואה אחרת את העולם מלכתחילה
– היסוד: כל דבר שאנו רואים, אנו רואים לפי אילו מושגים יש לנו בראש
התוצאות של המבט החדש
– מרמה זו יכולה לצאת אהבת ישראל שאין לה קץ
– צדיקים שמספרים עליהם דברים כאלה – כי הם מסתכלים אחרת
—
חלק יא’: סבא דמשפטים – גלגולים והמבט העמוק יותר
פירוש הזוהר במשפטים
– סבא דמשפטים: דורש פרשת משפטים על גלגולי נשמות
– פירוש הבעל שם טוב: דברים שלא נראים מקודם מתונים יותר – צריך להבין בסוד הגלגולים
המדרגות של ראייה
1. רמה ראשונה: הוא רואה עבד כנעני, עבד עברי, שומר שכר – קטגוריות הלכתיות
2. רמה גבוהה יותר: יהודי חסידי, מקובל – מתחיל לראות גלגולים, נשמות
“ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם”
– לא רק לומר את ההלכה – אני רוצה להראות לך לפניך
– להניח מבט חדש על העולם – על פי פשט ועל פי סוד
– סוד הגלגולים ועלילת המשפטים – עולם אחר לגמרי
—
סיכום הזרימה הלוגית של השיעור
1. דרך הממוצע צריכה דעת חיה – לא סתם כללים
2. בית דין הוא ההתגלות של הדעת החיה – מתן תורה חדש
3. עדות צריכה גם דעת – מצלמה וגוי אינם יכולים “לראות” קידושין
4. הסתכלות היא היסוד של עבודת המדות – איך מסתכלים על העולם
5. שלימות הישראל גבוהה משלימות האדם – “אנשי קדש”
6. נפש אלוקית נותנת מבט חדש – עולם אלוקי
7. “לא תגנוב” חידש את המציאות של “דבר של הזולת”
8. משקפיים שבתיות מאפשרות לראות אלוקות – “עדות למעשה בראשית”
9. “ואהבת לרעך כמוך” בא מלראות יהודים מצד נשמתם
10. הסתכלות לצד זכות עמוקה יותר מדן לכף זכות – רואים אחרת מלכתחילה
11. סבא דמשפטים מראה את המדרגה הגבוהה ביותר – לראות גלגולים ונשמות
תמלול מלא 📝
שיעור ערב שבת פרשת משפטים – סוד המשפט והדעת
(חלק א’ מתוך ד’)
נושא השיעור: המשמעות העמוקה של “משפט” ו”בית דין” על פי פנימיות, והקשר לתיקון המידות ודעת.
—
א. הקדמה: סדר השיעורים
מגיד שיעור:
רבותי, היום ערב שבת משפטים, שבת שקלים.
אחת הדרכים שבהן אנחנו רוצים לבנות את השיעורים שלנו – מה שדיברתי בתחילת הזמן, שבת בראשית כוונתי, לא כל כך המשכנו באותה דרך, אף שבאמת הכל מתקשר עם הדרכים היסודיות, רק לא תמיד הסדר ברור כך במפורש על פי פשט – דיברנו שאנחנו עוסקים בשיעורים שלנו ביום חמישי בלילה, ב”שמונה פרקים” [של הרמב”ם], כדי להבין את סדר עבודת האדם, להבין את סדר תיקון המידות.
זה לפי המהלך שהרמב”ם מלמד אותנו, פחות או יותר אפשר לקרוא לזה המהלך של “דרך האמצע”. מי שעוקב שם יודע, שזה דבר הרבה יותר עמוק ממה שהעולם תופס. “דרך האמצע” תלויה בשכל הדעת, היא תלויה בהבנה נכונה, בהבנה אמיתית של מה שקורה.
ואמרנו שאנחנו רוצים להוסיף לזה עוד קומה, עוד שלב, שבערב שבת כשאנחנו לומדים שיעור זוהר, נוכל להראות קצת איך תמיד יש מדרגה גבוהה יותר להבין, מדרגה עמוקה יותר להבין את עצם הדברים מצד ה”אספקלריא המאירה” של הזוהר, של הקבלה, של הספרים החסידיים. הסברנו קצת – הייתה סדרת שיעורים – הסברנו מה זה בכלל אומר שיש שלב גבוה יותר של אותו דבר, בפרט של תיקון המידות, וזה היה נושא אחד שעברנו עליו מצד הנקודה הזו.
ב. יסודות של “אתערותא דלתתא” והרגל
היה עוד שיעור, לא היה שיעור הזוהר, היה השיעור של יום חמישי בלילה, שהבאנו את ה”צמח צדק” שהסביר – מאוד מעניין, אבל זה לא הנושא שלנו היום, אני מכניס את זה רק כדי להבהיר את הסדר – מה שהצמח צדק הסביר את הסוד של “באתערותא דלתתא אתער לעילא” [על ידי ההתעוררות מלמטה, מתעורר למעלה].
זה אחד מהיסודות, היסודות הבסיסיים ביותר של הזוהר, של החסידות, של כל סוג היחס שיש ליהודי עם אלוקיו על פי דרך הקבלה. שזה מתקשר עם הדרך של הרמב”ם שאומר “האדם נפעל לפי פעולותיו”, זו הלשון של ספר החינוך. זה להוציא את היסוד שאנחנו לומדים מאיך מתקנים את המידות.
יש שני דברים:
1. מה הן המידות ומה זה תיקון המידות – זו “דרך האמצע”.
2. הנושא השני הוא: איך כן? איך באמת המידות, איך מגיעים לשלמות?
ואת זה הרמב”ם הסביר, זה הסוד של “הרגל”, שעל ידי שמרגילים את עצמו הרבה פעמים באותו דבר, הרבה זמן, על ידי זה האדם גם בפנימיות מתוקן, הוא מקבל את המידות הטובות בפנימיות.
והובא שהצמח צדק אומר, שמה שהזוהר אומר “באתערותא דלתתא” – שכל דבר, כל התעוררות למעלה תלויה “בעובדין מלילא ורעותא” [במעשים, דיבורים ורצונות] – צריך לעשות מעשים, צריך לעשות דיבורים, צריך להיות רצונות. הוא אמר שזו אותה בחינה איך על ידי המעשים שהם תחתונים מתעורר הדברים הגבוהים יותר, שהם המידות, ועוד יותר גבוה, מתעורר למעלה, הקב”ה גם. שם הייתה שיחה עמוקה, אני לא יודע אם הצלחנו פעם להסביר באמת את החלק הקבלי שבו, אבל זה עוד נושא, נושא יסודי מאוד.
ג. המשמעות העמוקה של “דרך האמצע” ודעת
אני רוצה היום לדבר, קצת מקושר לפרשת משפטים, כמו שלמדנו אתמול. אני רוצה היום לעבור על נקודה שקשורה למה שהסברנו אתמול, דבר יסודי מאוד, ואני חושב שזה לא היה מספיק ברור. לפעמים כשאומרים את זה בדרך פנימיות מבינים יותר ברור גם את החיצוניות, גם את השלב הפשוט.
ניסינו להוציא נקודה, שחלק גדול מהמידות… והם אמרו, זו באמת תוספת על הנקודה הראשונה שהם אמרו עכשיו. הם אומרים שהנקודה הראשונה היא ש”דרך האמצע”, שהיא הדרך הנכונה איך להתנהג, היא לא סתם שאפשר לעשות ממוצע כזה, לא להיות לא חם מדי, לא קר מדי, בחינה כזו של “גולדילוקס” [משל לדבר שהוא בדיוק באמצע].
לא זה הסוד! אלא “דרך האמצע” פירושה שצריך להיות חלות, שריית דעת, דעת עמוקה מאוד. הדעת כל כך עמוקה שאי אפשר אפילו להגדיר אותה לגמרי בכללים, במילים, בפרטי הלכה לומר “כך וכך”.
צריך להיות תמיד חי! כן, זו ההבחנה. צריך להיות תמיד דעת חיה, צריך להיות עכשיו.
אי אפשר שהאדם יהיה מת, שהוא פשוט הולך לפי כללים, כמו מכונה, כמו מחשב; הוא עשה לעצמו כללים, הוא מתנהג לפיהם. לא! צריך בכל רגע להפעיל מחדש את שיקול הדעת, זה דבר חי. וזה מה שמביא את האדם לדרך האמצע, זה המשמעות של דרך האמצע.
אני לא זוכר מי הביא את זה, מהגאון מווילנא ואחרים שמסבירים שזה גם היסוד של דעת על פי קבלה: שדעת מכריעה בין שני צדדים. המשמעות היא לא פשוט שהיא הולכת באמצע – יש לך חסד, גבורה (או חכמה, בינה), ובאמצע יש דעת שעושה “אמצע”, כמו יעקב בין משה ואהרן. לא, זו גם המשמעות של משפט.
ד. משפט כהכרעה חיה
כל אחד יודע בזוהר: משפט, משפטים הוא כינוי למידת תפארת, ושורש התפארת הוא דעת. “נשמתא דתפארת” נקרא, זו הדעת.
משפט לא אומר להחמיר, לא להקל, אלא: מה נכון.
אבל “מה נכון” לא אומר שצריך לתת חמישים “יחלוקו” בכל פעם. “יחלוקו” זה לפעמים שהדין, שנכון הוא יחלוקו. אבל המשפט הנכון הוא לדעת מה הדין בכל מקרה, ודווקא סדר “השתדלות לפנים” – צריך להיות בית דין חי.
כן, אני מדבר בעולם של בית דין, כן, מבינים את זה קצת. לא חושבים על זה הרבה פעמים שזה גם תלוי באותו יסוד, אני מדבר על זה הרבה, איך הלכה צריכה לעבוד, איך הוראה צריכה לעבוד. כן, לא מבינים לפעמים, אני רוצה אפילו…
כן, ראיתי אפילו אחד שואל – לא אחד, הרבה שואלים – כשרש”י אומר “אשר תשים לפניהם” [שמות כ”א:א], ורש”י אומר “ולא דין עבדים כחברים”, ורש”י אומר אפילו הדיינים “כדיני ישראל” אוכלים ושותים. מה שקצת קשה להבין, זה דבר פשטני: צריך להיות יהודי, צריך להיות “חלב ישראל”, יש “משפטי ישראל”, סבורי חלב ישראל, שהיהודי צריך לראות את זה.
מה זה “משפטי ישראל” של “ולא דין עבדים כחברים”? שאותה הלכה… נגיד שזה לא רק אותה הלכה, כשיודעים קצת את הפרטים הרחבים של החוק החילוני, יודעים לפעמים מה שאפילו הפוך מהמשפטים היהודיים, שהוא הולך אחרי המשפטים הגויים לגבי כל מנהג המדינה ודינא דמלכותא וכו’.
אז מה מוסיף הדיין היהודי? צריך באמת להבין, זה לא וורט. ההשכלה להבין מה זה אומר, מה זה היה צריך לומר… בפועל זה שיחה אחרת. אבל מה שזה היה צריך לומר הוא, שמבינים, מתרצים את השיטה.
למה צריך בכלל בית דין? עומדים “ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם”, סך הכל המשפטים, הכללים שכתובים בפרשת משפטים. חוץ מזה הרי יש מצווה לעשות בית דין? כן, “שופטים ושוטרים”. יש פרשת משפטים ופרשת שופטים. למה חסר פרשת משפטים אצל פרשת שופטים?
ה. בית דין: לא אלגוריתם, אלא התגלות חיה
אז, אחד מבין, שכמו שאומרים “אשר תשים לפניהם”, לא מספיק לדעת את כל הכללים, לא מספיק לדעת את כל ההלכות, צריך גם באמת להיות בית דין. אלא מה צריך בית דין? מה, מה מוסיף בית הדין?
אפשר לומר שבית הדין מברר את המציאות. אומר אחד, אולי לטעות ולחשוב שבית דין הוא פשוט “היכי תמצי” לברר את המציאות, ואחרי שיודעים את המציאות מיד יודעים את ההלכה – זה אלגוריתם. יש כללים, על כל הלכה כתוב בתורה, מה הדין? ובית הדין פשוט מסתכל בספר הכללים, והוא אומר מה ההלכה!
האמת היא אבל לא כך. ומי שהוא בית דין שחושב כך, הם לא ראויים לתורה ולבית דין? בית דין הוא דבר אקטיבי. בית דין המשמעות שיש לזה שלושה… מה לא מספיק “אל תהי דן יחידי” שאין דן יחידי אלא אחד? פשוט אומרים, כן, כי אדם לבדו יש לו תמיד נגיעות, והדיינים האחרים הם משקל נגד לנגיעות של האדם, ולסימפתיות של האדם, ולהטיות של האדם. אוקיי.
אבל מה הסוד? הסוד אומר הזוהר, ששלושה דיינים הם חסד, גבורה, תפארת… מובא גם בהקדמת “תפארת תורה” כאן, וה”דגל” [דגל מחנה אפרים] האריך בסוד: חסד, גבורה, תפארת. שורש של שלוש המידות בדרך האמצע. שורש הדיינים פירושו חסד גבורה תפארת. זו קבלה, זו המבנה של בית דין, צריך להיות שלושה אנשים.
למה צריך להיות שלושה אנשים? למה צריך בכל פעם להיות שלושה אנשים? שוב, אפשר לומר: כל הלכה היה אפשר להכריע, באה התורה וההכרעה, שולחן ערוך כתוב מה ההכרעה, כבר לא צריך בית דין, כבר כתוב!
לא. המשמעות היא, שבית דין הוא התגלות חיה של הצדדים שתמיד קיימים, וההכרעה שיש ביניהם. אם שניים נגד אחד, כן, איך זה שהשלישי מכריע? במילים אחרות, שאין דבר כזה בעולם שזה כל כך מסובך, וכל דבר צריך לדעת בשיקול הדעת, צריך להיות שיקול דעת חי לפסוק כל שאלה.
בשיקול הדעת החי שנקרא משפט, יוצא מכל הכללים שלומדים, יוצא גם מהמידות הטובות שיש לו. דיין שאין לו מידות טובות, הוא גם יפסוק לא נכון.
ו. דעת תחתון: עבודת הנשמה
ואנחנו הולכים לנסות להסביר את זה מבוסס על מה שאמרנו שהמידות תלויות בשיקול הדעת, ושהמידות עצמן יש בהן דעת. אנחנו רוצים להסביר את הדעת על פי קבלה קצת, אבל אנחנו מבינים, אם מבינים את נקודת היסוד של דעת שאנחנו קוראים “דעת שכל מעשי” – הרמב”ם קורא לזה, על פי קבלה נקרא דעת תחתון, לא דעת עליון שמכריע בין חכמה ובינה, אבל דעת תחתון שמכריע באמת בין חסד וגבורה.
עבודת הנשמה היא דעת תחתון. מה זה דעת תחתון? דעת תחתון אומר שצריך להיות דעת חיה. דעת תחתון הוא באמת ה”חיות הגלגלים”, כמו שלומדים בכוונות האר”י, כן? כוונות האר”י, שיביאו דעת תחתון, שיתנועע, שיהיה חי.
דעת תחתון במשמעות שעכשיו ברגע זה צריך להיות קדוש, יהודי שיש לו דעת נכונה, שהוא יכול להכריע, שהוא יכול לראות נכון איך רואים נכון את המקרה, את המקרה שהיה, והוא יכול נכון לפסוק על המקרה. כל מקרה, וכך כתוב בהלכות עדות, בהלכות דיינים, “לפי מעשה”. כל מקרה הוא הלכה בפני עצמו.
ז. מתן תורה חדש
“אלקים נצב בעדת אל”. מה זה “אלקים נצב בעדת אל”? הקב”ה מתייצב אצל הדיינים, “שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך”. מה קורה כאן? בית דין הוא דבר מיסטי. בית דין, מה קורה כאן? בית דין הוא סך הכל להכריע לפי הכללים שכתובים בחושן משפט? לא.
בית דין הוא התגלות חדשה של מתן תורה. “דין היינו תורה”, כתוב בגמרא ראש השנה. מה זה דין היינו תורה?
כמעט תמיד מתכוונים שדין הוא רק שלום בעלמא. סך הכל, צריך ליישם את ההלכה שכתובה בתורה. לא. כמעט אולי שוכחים שדין הוא מתן תורה. זה מתן תורה חדש. “כל דיין שדן דין אמת לאמיתו כאילו נעשה שותף להקב”ה במעשה בראשית”. נעשה מתן תורה חדש.
מה זה מעשה בראשית? הוא הרי אומר כמו… מעשה בראשית הוא יש מאין. אתה עושה יש מאין? לא.
סוד המשפט והעדות: דעת, ראייה, והחלות של בית דין
חלק ב’ מתוך ד’
—
פרק ב’: בית דין – מתן תורה חדש
זה אומר שעכשיו ברגע זה צריך להיות נשמה יהודית קדושה שיש לה דעת נכונה, שהיא יכולה להכריע. למה? כי היא יכולה לראות נכון איך רואים נכון את המקרה, את המקרה שהיה, והיא יכולה נכון לפסוק על המקרה.
כל מקרה, וכך כתובה הלכה: “אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות”, כל מקרה הוא הלכה בפני עצמו. “אֲלֵיהֶם נָתָנוּ בְּדַעְתָּא” – זה “אֲלֵיהֶם נָתָנוּ בְּדַעְתָּא” [זה נמסר לדעתם]. הקב”ה מתייצב אצל הדיינים, “וְאַתָּה תְּנַחֵם אֶת יִשְׂרָאֵל הַמִּתְבַּיֵּשׁ”.
מה קורה כאן? בית דין הוא לא דבר מיסטי. בית דין הוא לא סך הכל להכריע לפי תקנות שכתובות בחושן משפט. לא, בית דין הוא חלות חדשה של מתן תורה. “דין היינו תורה”, כתוב בגמרא בשבת. מה זה דין היינו תורה? כמעט תמיד מתכוונים שדין הוא רק שלום בעלמא, צריך סך הכל ליישם את ההלכה שכתובה בתורה.
לא, כמעט תמיד מתכוונים שדין ודיין הוא מתן תורה, מתן תורה חדש. “כָּל דַּיָּן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ נַעֲשֶׂה שׁוּתָּף לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית” (שבת י.). נעשה מתן תורה חדש. מה זה מעשה בראשית? הוא הרי לא עושה יש מאין? לא, דיין עושה דבר תורה חדש למקרה הזה.
מה זה דבר התורה החדש? זו החלות של התורה והדעת תחתון, שהוא יכול לראות בדיוק מה קורה במקרה הזה, ולהכריע לפי כל מה שהוא יודע, לפי כל מה שהוא מבין. ומכיוון שהוא מבין, והוא מפליא [מוציא את זה], הוא עושה חלות של זה במקרה הזה.
זה דבר חדש, ואי אפשר להקיש ממקרה אחד לשני. מובן מאליו, אפשר לעשות “דמיון מילתא למילתא” [להשוות דבר אחד לשני], אבל החלות של הדמיון מילתא למילתא היא עצמה דבר שצריך דיין חי. וזה על פי הלכה באמת: אם אין דיינים חיים ואתה רוצה לומר פסק, אין לך שום תוקף.
אפשר להוציא מוסר השכל מזה, צריך לדייק, אבל יש דרכים מסוימות שחייב להיות כל דבר הוראה חדשה, וההוראה עושה משהו. הוא לא סתם כמו שאחד חושב, פשוט דיין הוא מי שיודע את התורה. לדעת את התורה זה תנאי להיות דיין, זה חלק מהחינוך של דיין, אבל הדיין הוא זה שפוסק על המקרה הספציפי. אי אפשר להקיש מאחד לשני בלי שיהיה בהיקש דין חדש, דין תורה חדש, דיין חדש ששלוש דעות אמת – החסד, גבורה, תפארת – יעשו דבר חדש.
וזה בסופו של דבר אותו סוד של מה שכתוב שעבודת ה’, שואלים אותה שאלה: מתפללים כל יום? לא, תפילה היא דבר חי. מתפללים את התפילה של היום, חדשה, כי לפי המצבים של היום, לפי המציאות של היום, כל רגע הוא אחר.
פרק ג’: איסור ערכאות – ההבדל בין חוקים לדיין חי
ועל זה, עכשיו מבינים למה לא ללכת לגוי [ערכאות]. כל העניין של הגויים, הרי הכוונה רק להוציא רשע. אומרים אפילו העניינים שבדיני ישראל שאסור ללכת אליהם. לא אומרים כי זה פסימי, או אפילו קבלה שצריך להאמין בנשמה יהודית, או כי יש לו חוקים טובים יותר. או אפשר לומר פוליטית: לא רוצים לתת כוח לאלילים.
מה רע? אל תגיד סתם פוליטיקה, התורה היא לא סתם פוליטיקה שצריך ללכת לבית דין מקומי. מה רע בלא מקומי, אם זה בדיוק כשר, זה בדיוק טוב?
לא, מה שההלכה מוציאה היא, שאין דבר כזה. כשמסתכלים בכללי ההלכה, חוק, ספרי החוקים, אנחנו מביאים את כל ספרי החוקים, אנחנו מקישים, רואים שהמשפטים וחוקי חמורבי כתובות אותן הלכות, אז ממילא זה אותו דבר? לא!
מהו המכריע? תמיד – בין אצל יהודי, בין תמיד – זה הדיין. האדם החי שמסתכל על המקרה ורואה מה הוא פוסק. זה ודאי הדיין היהודי, ונדמיין לעצמנו, הוא מבין יותר טוב, הוא למד את התורה, לא למד סתם איזה חוק ומשפט העולם. יש לו יותר יראת שמים, כן? ובמילים אחרות, יראת שמים היא גורם, הוא יכול לראות יותר טוב הלכה למעשה מהשטח, ממש איך חל המקרה.
אם אתה צריך ללכת אליו, לא לעובד כוכבים ומזלות, אה, יש לו אותה הלכה? זה לא משנה לי. ההלכה הרבה פחות חשובה, אבל כמה שהיא חשובה, היא הרבה פחות חשובה מההסתכלות, ההסתכלות החיה שיש לדיין בשעה שהוא מסתכל על המקרים. זה היסוד שהסברתי בדרך נוספת בנושא של בית דין, של “הַשּׁוֹפְטִים אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם”.
פרק ד’: עדות על פי פנימיות – ראייה דרך דעת
אבל הוא אומר שאני רוצה להוציא נקודה, על פי קבלה, על פי חסידות, שאפשר להבין קצת יותר טוב. מהי ההסתכלות? כי העולם לא מבין. העולם חשב, על כמה סיפורים אתמול, העולם חשב שזה אמור להוציא ביקורת, שאפשר לבקר אנשים שהם עיוורים, אנשים שיש להם נגיעות, אנשים שמחזיקים את עצמם מאוד פרומים כשזה מגיע לעניינים שלהם, ולא תופסים!
לא, אני מחזיק שיש כאן דבר עמוק יותר. אני רוצה להוציא דבר עמוק יותר שבנוי על זה, שלהיות אדם טוב בכל רמה, בנוי על הסתכלות, בנוי אפילו עם המשקפיים הנכונות, אפילו עם העדשות הנכונות שיכולות לראות. הוא רואה אחרת. הוא רואה אחרת.
כמו משלים שונים שנתנו על זה, כשאדם רואה מעשה, לפי איך שהמשקפיים שלו מסתכלות עליו, הוא רואה מעשה אחר.
הפסול של קטן וגוי לעדות
אפילו עדות, אפילו עדות. למה מי שאינו יהודי, או כדומה, אין לו דעת, פסול לעדות? כי הוא לא יכול לראות. פשוטו כמשמעו.
תינוק, קטן פסול לעדות. למה הוא פסול לעדות? עדות צריכה להיות דבר אחד שתינוק יהיה נתפס. פסול להיות דיין, ליסטים, אני יודע מה, אני מבין. דיין צריך שיהיה לו שכל הדעת, הוא צריך לדעת את ההלכה, הוא צריך לדעת איך להתנהל. אומרים שקטן פסול לעדות. נו בעיה, הוא פסול להיות דיין, אבל עדות היא הרי חוש, כן? עדות היא הרי משהו שהוא ראה.
אתה חושש שהוא שקרן? קטן הוא שקרן? אוקיי, אולי יש חשש שהוא שקרן. כל גוי, כל אני יודע מה, כל דבר, כל פסול לעדות הוא חשש שהוא שקרן? מי שלומד את הלכות פסולי עדות יודע שכל הלומדים כבר שואלים: אי אפשר להסביר את כל הענינים של פסולי עדות רק בגלל חשש משקר. חשש משקר הוא דבר פשוט, אמת. אפשר לומר שאלה כללים, פורמליים, אבל זה לא אמת. זה לא מספיק לומר חשש משקר.
כי חשש משקר הוא הרי מאוד מוזר. הוא הרי ראה! עדות היא הרי ממש נושא של חוש הראות. הוא ראה. מה הנגיעה?
המשל של המצלמה
אפשר אפילו לדבר, אני רוצה לדבר יותר לעומק, אם רוצים לדבר על מצלמה, כן? מצלמה חושבים רוב האנשים היום, למשל, שמצלמה בוודאי כשרה לעדות, כי היא הרי מראה את המעשה. אני רוצה לומר שזה לא נכון.
ובוודאי על פי הלכה, כשתשאל רב שאלה הלכתית, בוודאי על דיני נפשות, על דינים חמורים, כן, על עדות אישה, כן, צריך שני עדים בשביל… לא עדות עגונה, עדות לקידושין. אף אחד לא יגיד – אני לא מכיר אף רב אחד, אפילו לא רפורמי – שהוא יגיד שמצלמה כשרה לעדות.
שמים מצלמה בחופה, מה שרואים היום שיש מנהג ששמים מצלמות, אבל לא בגלל זה, אני מקווה שלא. שמים מצלמה בחופה, ועכשיו יש שתי מצלמות, שני עדים. שתי מצלמות שמים בחופה משתי זוויות, ועכשיו הוא יגיד “הרי את מקודשת”, והוא יגיד שהמצלמה ראתה.
כי צריך להיות עדה. למה צריך עדה? אמת, נקרא עדות לקיום, אבל היסוד הוא שזה נעשה כדי שיוכלו לדעת, שיוכלו להעיד. שיגידו מצלמה, ודי. מיקרופון עם מצלמה כשר לעדות, כן? זה הרי הדבר הכי ברור.
התירוץ הוא: לא. למה? עדות היא לשון “דעת”, כן? עדות היא דעת, אותו שורש. זה רק רמז. אבל הסיבה היא, למה צריך עדות אנושית? כי כדי לראות צריך גם דעת.
מי שיודע את הפוליטיקה והמציאות של מצלמות, של וידאו, שהרבה מאוד פעמים תלוי מאיזו זווית הסתכלו, או איפה מתחיל הוידאו, אם הוא מתחיל מספיק מוקדם או שהוא חתוך, כן? זה לא רק בדבר הטכני. הדבר הטכני הוא החלות של זה, אבל אפשר לראות שזה לא אמת שמצלמה אומרת תמיד את האמת. כי מצלמה נותנת לך גם כבר פירוש מסוים על המציאות, לפי מה שהמצלמה מכוונת לכלול, התאורה, וכדומה איך מצלמה עובדת.
אדם, אם רוצים שאדם יגיד עדות, אני מבין, אתה צריך לי כבר את המציאות עם הפירוש שלך. ואם אתה אדם שאנחנו מחזיקים שיש לך דעת נכונה, אתה לא אדם שמבין מציאות נכון.
למה גוי לא יכול לראות קידושין
במילים אחרות, בואו נגיד כך, בואו נשאל, למה שיהיה גוי? בואו נשאל גוי? בואו נגיד גוי טוב, גר תושב, אוקיי? גוי כשר, מקיים כל שבע מצוות בני נח, אני רוצה לקרוא לו עדות לקידושין שלי. למה הוא פסול? אין שום ספק שהוא פסול לעדות. למה? הוא הולך… אתה חושב שהוא הולך לשקר? הוא הולך לומר ששני היהודים התחתנו, והם לא התחתנו? מה הבעיה? מה רוצים מהם? צריך להוציא דבר פשוט.
התירוץ הוא: כי גוי לא יכול לראות קידושין.
רוצה לראות מעשית, אפשר לטעון את הבעיה גם, אני מוציא לך את הנקודה, הנמשל, והלכה למעשה, את זה שואלים רב, אולי יש כן עובדא. אבל אני רוצה לומר לך נקודה: גוי לא יכול לראות קידושין. גוי יכול לראות בחור שם טבעת על אצבע של בחורה, והוא יכול גם לראות איך הוא אומר מילים, הוא יכול לשמוע, האוזניים שלו עובדות. אין שום ספק, זה לא שום שקר עדיין, גוי טוב, גוי ישר, שלקחו לו בדיקת גלאי שקר. אין שום ספק, שקר.
אבל קידושין, כשעדה יהודית עומדת בחופה והם אומרים עדות על קידושין, הם לא אומרים עדות שהם ראו את הבחור שם טבעת על אותה בחורה. לא זה המשמעות של עדות קידושין. בוודאי לא עדות לקיום. שיש גויים, כן, יש גויים, ושהם נאמנים לעדות קידושין, מסתמא מסיח לפי תומו, דבר דומה. אז זה לא דין עדות במובן הזה, זה סתם לברר את המציאות. אבל אני מדבר על עדות שצריכה להיות עדות אמיתית נכונה.
היהודי, הוא רואה קידושין. למה הוא רואה קידושין? כי הוא יודע מה זה קידושין. קידושין זה משמעות, האישה נעשית הקדש. קידושין, אני כבר לא מדבר אם הוא יודע קידושין, “הרי את מקודשת לי”, כדת משה וישראל, וכן הלאה. הוא רואה קידושין. בעולם המושגים שלו, בעולם שלו, יש מושג כזה בעולם “קידושין”, יש דבר כזה “מקודשת”.
אצל גוי אין דבר כזה מקודשת. יש נישואין, אמת, אבל קידושין אין. קידושין, כמו שהנמוקי יוסף מסביר יפה מאוד בהקדמה שלו להלכות קידושין, פרק ראשון של קידושין, אין לגוי. אין מושג כזה של קדושה. אז כשהגוי מסתכל, הוא לא יכול לראות את זה. לא כי הוא עיוור, לא כי הוא שקרן. הוא יכול לראות מעשה, הוא יכול אפילו לראות שהיהודים מתנהגים אחרי הקידושין כדבר בפני עצמו, אבל הקידושין לא קיימים בראש שלו, הוא לא יכול לראות את זה.
ודאי שהוא פסול לעדות. אותו דבר לגבי העסקים. הוא לא יכול לראות דברים מסוימים, כי הפירוש שלו על המציאות הוא בשעת הראייה. הנושא אם הוא אומר שקר הוא הנושא הבא, אם הוא שקרן, אם הוא מקיים “מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק”, אם כן הלאה. זה ה… אני עדיין מחזיק לפני הצעד הראשון: הוא לא ראה את זה. גוי לא יכול לראות.
מצלמה בוודאי לא. מצלמה לא יכולה לראות כלום, שום דבר אנושי. מצלמה היא מכונה, היא גולם, היא לא יכולה לעשות כלום. בוודאי מצלמה לא כשרה לעדות, אין שום ספק. ודאי, מבחינת בירור המציאות, זה קצת ראיה, קצת סימן, אוקיי, כך הפוסקים, הרבנים כבר מצאו עצה איזה גדר לתת. אבל ההלכה, החלות, החלות של הקידושין – אני אומר את המילה קידושין רק כי זה קיצור דרך – אם הדעת, אם צריך דעת אנושית, אז מצלמה פסולה לעדות.
אין שום הווה אמינא שאם מישהו עושה קידושין מול כל המצלמות שבעולם, ואחר כך בא מישהו והוא עובר על אשת איש, היא לא פטורה לכל הדעות מכריתות. אין שום שאלה, אין שום עדות. אם אתה לא מביא שני יהודים כשרים שהם גדולים, בני חורין, שמעידים, אין שום ספק. אני לא מאמין שאף אחד, שום רב בעולם יחלוק על הפסק שלי כאן.
וזה למה? כי אנחנו מבינים שכאן צריך דעת אנושית, דבר חי, נשמה אתה יכול לקרוא לזה, דעת אמיתית שמסתכלת והיא רואה כאן קידושין. זה עושה את הקידושין.
אני מקווה שזה שכל להוציא באמת להבין את הדבר, צריך פשוט לתרגל בחיים להתחיל לראות דברים שאנחנו מדברים כש…
פרק ד’: העבודה של “הסתכלות” – סוג חדש של אדם
הצורך ב”דעת אנושית”
וזה למה [צריך בית דין], כי אנחנו מבינים שכאן צריך דעת אנושית, דבר חי, נשמה אתה יכול לקרוא לזה, דעת אמיתית שמסתכלת והיא רואה כאן “קידושין”. זה עושה את הקידושין.
[חשבתי] שזו השכלה להוציא, באמת להבין את זה צריך פשוט לתרגל בחיים ולהתחיל לראות דברים. אלה הדברים שאנחנו מדברים כשאנחנו אומרים שהנושא של מידות, הנושא של להיות אדם, מתחיל עם ההסתכלות, זה מתחיל עם המבט. זה לא מתחיל עם מה שאתה עושה, זה מתחיל עם איך שאתה רואה את העולם.
ואנחנו הוצאנו הרבה משלים אתמול – אולי עכשיו אפשר להיכנס לבלוג הזה לכל המשלים שאמרנו – איך אנשים חיים בעולם, הם לא תופסים שכאן בכלל יש צורך, כאן יש יתום, כאן יש אלמנה, כאן מתחיל נושא של הלכה, כאן מתחיל נושא של “לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ” (ויקרא יט, טז). בלי המשקפיים אתה לא רואה את זה, זו המילה.
שני סוגי “שלמות האדם”: אריסטו מול התורה
צריך אבל עכשיו להוסיף – אני רוצה עוד להוסיף, אני מחזיק כאן בישיבה, אני רוצה עוד להוסיף איזה סוג מבט. עכשיו אנחנו לומדים הרבה פעמים, אני רוצה עוד להוסיף איזה סוג מבט הולך כשאומרים שיהודי הוא לא רק “טוב”, אדם טוב מבחינת אנושיות.
למדנו לשון, לשון אחת שיכולה להוציא דעות. רבי חסדאי אברהם – [רבי] אברהם אזולאי אומר בהקדמה שלו [לספר “חסד לאברהם”], שמישהו יהיה “אדם הכי טוב על פי פילוסופיא”, הוא עושה את כל ספר המידות לאריסטו, זו השלמות האדם באשר הוא אדם; הוא אדם טוב, מאה אחוז אדם טוב.
אבל הוא אומר: אבל התורה באה בשביל עוד דבר. זה אמת שזו גם התורה, התורה היא גם בשביל זה, אין שום ספק. אבל התורה באה בשביל עוד דבר, יש “שלמות הישראל באשר הוא ישראל”. או שאפשר לקרוא לזה “שלמות הנשמה באשר היא נשמה”, לא רק שלמות הנשמה שבגוף. זו שלמות אחרת לגמרי, זה סוג אחר לגמרי של טוב.
ומה פירוש שלמות, מה פירוש טוב? זה אותו פירוש, אבל זה הטוב של דבר אחר, של רמה אחרת. כמו שאנחנו אומרים תמיד: לשולחן יש את השלמות שלו, הוא צריך להיות שולחן טוב חזק, ויפה, וכל מיני מעלות – אז זו השלמות של שולחן באשר הוא שולחן. לקו יש את השלמות שלו באשר הוא קו. לאדם יש את השלמות שלו באשר הוא אדם.
אבל כאן מתחילה שאלה גדולה: מה הפירוש “אדם”? יש הרבה סוגי רמות, הרבה סוגי משמעויות של המילה אדם.
* יש אדם שקוראים לו בחינת גוי, בחינת אדם שחי בעולם הזה. זו שלמות אחת, הוא צריך תיקון המידות. אפילו גם דוד המלך אומר שאי אפשר לחיות בלי מידות טובות, צריך הרבה מאוד דברים.
* אבל זה עדיין לא “שלמות הישראל באשר הוא ישראל”, על מה שכתוב “וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי” (שמות כב, ל) בפרשת השבוע.
הזוהר אומר שזו הרמה הכי גבוהה שיכולה להיות, “וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי” – להיות קדוש. קדוש פירושו, יש “אנשי קדש”, כן, פירושו אנשי קדש. הרבי מקוצק אומר: “קדושים באופן אנושי”. כן, אנשי קדש זה הפירוש שקודש הוא סוג חדש של אדם.
נפש הבהמית מול נפש אלוקית: פשט חדש ב”אדם”
ואני יכול להבין, כל אחד יודע את הכוזרי שאומר לשון כזו, אבל צריך להוציא את זה, אלה דברים פשוטים למי שמתעמק במה שמתכוונים, אלה לא דברים מיסטיים. אולי זה מיסטי, אבל זה פשוט. יש פשט חדש במה שפירוש אדם.
ראית אדם שאפשר לראות, האדם שכל חוש המשפט לכאורה עושה כמותו. זו רמה אחת של שלמות האדם. אבל יש עוד רמות של שלמות האדם, עוד רמות שלמות. מי שלומד ומי שמבין מה הוא מתכוון, אדם הוא נשמה, אפשר לקרוא לזה נשמה אלוקית.
מה פירוש נשמה אלוקית? נשמה שה… אני אפרש. הפירוש הוא כך:
* נפש הבהמית היא נשמה שהעולם שלה הוא עולם בהמי. היא רואה בהמות בעולם, היא מתייחסת, היחסים שלה עם הכל הם בהמות, בהמות גופים. כן, היא מבינה גופים, מדברים אליה גופים. זה פירוש נפש, היא חיה, החיים שלה הם גופים.
* נפש אלוקית פירושה – לא שזה אלוהים, שלא יעשו את הטעות, הנשמה היא לא אלוהים. מה פירוש נפש אלוקית? פירושו שזה “אלוהי”. כן, אומרים שזה אלוהי, זה לא אלוהים. מה פירוש אלוהי? כמו שמשהו הוא “שלווי”, פירושו שהוא שייך לנושא של שלום. אלוהי פירושו, נשמה אלוקית היא הסוג של אדם, הפשט על האדם, או אתה יכול לומר הרמה של האדם, סוג חדש של אדם, פשט חדש במילה אדם, שהעולם שלו הוא עולם אלוהי.
אצלו, הקשרים שלו הם אלוהים, התירוצים שלו הם אלוהים, ההתייחסויות שלו לדברים אחרים הם אלוהים. זה הפירוש נשמה אלוהית. זה פשט חדש לגמרי של המילה אדם. פשט חדש לגמרי. אדם הוא סוג כזה של דבר שיש לו משהו עם אלוהים. הוא עובד את אלוהים, הוא מביא שפע מאלוהים, הוא מכניס את אלוהים לעולם, הוא מחזיר את העולם לאלוהים. כל מיני דרכים. הוא מבין את אלוהים, הוא מדבר עם אלוהים. זה סוג חדש של דבר. בכל העולם של נפש הבהמית זה לא קיים.
בחינת שבת: הנשמה ש”יצא לחופשי”
“בַּשְּׁבִיעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם” (שמות כא, ב), “שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד” (שמות כ, ח) – זו הנשמה שעובדת שישה ימים בשבוע, “מתגלגל בששת גלגלים”, ו”בַּשְּׁבִיעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם”. זו בחינת שבת, זה חופשי, כן? זה עולם החירות.
זו הנשמה שמעולם לא נכנסה לגוף, כביכול, כן? הנשמה היא במאסר בגוף. זה החלק של הנשמה, הנפש הבהמית, או החלק של הנפש שנכנס לגוף. יש כאן חלק שהוא “יצא לחופשי חינם”, הוא מעולם לא היה עבד. אם הוא לא מבין בשביעי, הוא יבין ביובל. זה סוג חדש של אדם.
לחיות עם דעת: הרבי מקוצק ו”לא תגנוב”
עכשיו, מה זה אומר לחיות כסוג חדש של אדם, לחיות כנפש אלוקית? אם נחזור למה שאמרנו שכל המבנים זהים. מה פירוש טוב? טוב פירושו המיטב שהדבר יכול להיות, כלומר שלימות, כן? והם אמרו לנו עכשיו איך חלק, איך מתנהג הטוב? “בדרך המציאות”, בדרך הנכונה לרמה זו של שלימות.
איך רואים איך זה עובד? זה עובד דרך דעת. כל רמה עובדת דרך דעת. כמו שכתוב בזוהר, דעת עולה מכל הרמות. איך כל רמה עובדת עם דעת? במילים אחרות, להתנהג עם דעת נכונה בבין אדם לחבירו, ברמה הראשונה, צריך לדעת לראות איך העולם נראה מנקודת מבטו של מי שיש לו חינוך נכון.
למשל, אני רוצה לומר עוד משל פשוט, לאו דווקא, כן? הקוצקער רבי, מכירים את הסיפור, והוא אמיתי, הוא אמר שכל חייו הוא זוכר את הסיפור:
שהגבאי של הקוצקער רבי נכנס ואמר שגונבים, גונבים בבית.
אמר הקוצקער רבי – והגבאי אמר מה זאת אומרת גונבים – הרבי אמר: “מה זאת אומרת גונבים?”
והקוצקער רבי [הגבאי] אמר: “מה זאת אומרת, כאן הכל פתוח, אין שום מנעולים, אין שמירה כראוי, זה לא קוצק.” כך חסידות היא ממשלה פרועה.
אמר הקוצקער רבי: “מה זאת אומרת ממשלה פרועה? הרי כתוב ‘לֹא תִגְנֹב’ (שמות כ, יב).”
אמר היהודי הירושלמי, כל חייו הוא זוכר איך הקוצקער רבי אומר: “כתוב ‘לא תגנוב’.” הרי כתוב “לא תגנוב”, “לֹא תַחְמֹד” (שמות כ, יג), רש”י אומר, “אי אפשר.”
אבל מה זה אומר שאי אפשר? אני אומר פירוש פשוט. “לא תגנוב” חידש לעולם שיש דבר כזה “של הזולת”. כשאדם שלא יודע “לא תגנוב”, הוא עוד לא היה בהר סיני, הוא לא שמע “לא תגנוב”, הוא רואה דברים, הוא רואה מכוניות יפות, הוא רואה בתים יפים, הוא רואה נשים יפות, הוא רואה כל הדברים היפים. הוא חושב, הוא רוצה את זה. “לא תחמוד”, שלא יחמוד. הוא לוקח. למה שלא ירצה? זה דבר יפה.
מי ששמע “לא תגנוב” – אני כבר לא מדבר אם הוא גונב אחר כך, יש לו ניסיון, לא, אוקיי, יש לו ניסיון – אבל הוא רואה את העולם מחדש. הוא נכנס, הוא רואה בית, הוא רואה בית של הזולת. הוא רואה את זה, כן? איך אפשר לראות את ה”זולתיות” של הבית? אני לא מדבר שכתוב שלט, “שייך לפלוני אלמוני”, לא לזה אני מתכוון. יש לו משקפיים חדשות, הוא רואה “בית של הזולת”. בית של הזולת לא שייך לי. אוקיי, אני כן רוצה את זה, מתחילה שאלה, אבל יש לו מבט חדש על העולם.
זה מה שהקוצקער רבי התכוון לומר. הוא אומר, “אני לא יודע ‘לא תגנוב’, זה עכשיו שלי.” אה, אנשים, מה שהגנב גונב, מה שלא נעול, זה לא משנה כלום, זה עדיין שלי. הלה יודע שזה שלי. אוקיי, יש לו ניסיון, יכול להיות.
משקפיים שבתיות: עדות על מעשה בראשית
עכשיו, באותה דרך, באותה דרך, כמו שאני מתחיל לומר שיש סוג חדש של אדם, רמה חדשה של אדם, יש נשמה מבשפירו דעילא, “להשפיע חכמה ובינה”. אני לא מדבר על העולם החולי. זה עולם חדש.
מה פירוש שבת? אני אומר, שבת העולם נראה אחרת, כי רואים את העולם אחרת. אם מה פירוש כשאומרים שיהיה משיח, “וְנִגְלָה כְּבוֹד ה’ וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִי ה’ דִּבֵּר” (ישעיהו מ, ה)? ומספרים סיפורים כאלה, אפילו הבשר, אפילו הגויים הבשריים יראו את ה’. איך גויים בשריים רואים את ה’?
יש לי שאלה חדשה: איך גויים בשריים רואים בשר? גם עם דעת מסוימת. בלי דעת לא רואים כלום. החוקרים היום, והמדענים שהם אומרים על “חוקי התפיסה”, זה ברור, תפיסה צריכה דעת מסוימת. עכשיו, למה אתה רואה בשר? כי אתה בראש שלך יש מושג, יש מושג מה זה בשר, אתה רואה בשר. כי לא מה שהוא לא ראה. טוב מאוד.
שבת זה לא שבאה נשמה יתירה, באה נפשלה קטנה לעולם, יותר רמה גבוהה. מה זה אומר? זה אומר שעכשיו לעולם יש דברים אחרים. עכשיו אתה מתחיל לראות דברים אחרים. הוא רואה אלוקות. אתה רואה אלוקות. כמו שחז”ל אומרים, כמו שהסימן עשה, שיש דברים שהם שלך, של הזולת. עכשיו אתה לא רואה סתם שולחן, אתה רואה שולחן של הזולת? תחשוב את אותו דבר. כן? “כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים” (ויקרא כה, נה). “כִּי לִי הָאָרֶץ” (ויקרא כה, כג).
מה הפירוש? הפירוש הוא, שמבט שבתי, “עדות למעשה בראשית”. כן? מה העדות? מדברים הרי על עניין עדות, מה הרי, אפשר לראות את העולם נכון. מה הפירוש “עדות על מעשה בראשית”? עדות הרי היתה. אחד ראה, אחד לא ראה. בגט אחד ראה, אחד לא ראה.
מה הפירוש “עדות על מעשה בראשית”? “עדות על מעשה בראשית” פירושו שיש לי מספיק שכל, יש לי דעת חדשה. כשאני רואה את העולם, אני לא רואה עולם. יכול להיות שנברא, יש אלוקים או לא. אני רואה “דבר נברא”. לעולם יש פירוש חדש. אני רואה את העולם, דבר נברא, דבר נצחי, דבר “מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ” (ישעיהו ו, ג). כל אחד ברמת ההשגה שלו. אני רואה דבר שהקב”ה עשה, שהקב”ה נמצא בו, איך שרוצים להסביר את זה. אה, ודאי אתה אומר, “עדות על מעשה בראשית”. למה? כי עכשיו אני רואה אחרת, אני רואה את העולם בתור דבר נברא. דבר נברא הרי, “הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל” (תהלים יט, ב).
זה משל כל כך פשוט להראות, שיש עוד רמות גבוהות יותר של הסתכלות, שהשינוי מלהיות יהודי חסידי – יהודי חסידי פירושו אחד שהוא יכול לראות, הוא יכול לחיות קצת עם הרבי של הלכות, קצת שבתי. הפירוש הוא, שהוא רואה עכשיו דברים עם הפירוש של שבת, יש לו משקפיים שבתיות.
ואהבת לרעך כמוך: הנשמה היא אחת
וזה גם אחים חברה. כל אחד יודע שכתוב בתניא (פרק לב) שהיסוד כלל התורה כולה – אני רוצה לומר בפירוש – היסוד כלל התורה כולה הוא “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ” (ויקרא יט, יח). למה? כי מה מחלק בין יהודים? גופותיהם. נשמה הרי הכל אחד. נלך ללמוד רמ”א. נשמה הכל אחד.
אם כך, יסוד כלל התורה כולה להגביר נשמה על הגוף, הרי כשמסתכלים על יהודי מצד נשמתו, זה מקיימים “ואהבת לרעך כמוך”, ושם יש אחדות, שם יש רק אחד, שם כל היהודים הולכים להיות אחד עם השני, “ואהבת לרעך כמוך אני ה'”.
מה הפירוש של כל העניין? מה שהוא אומר הוא כך, שהתורה, “כל התורה כולה” היא להגביר נשמה על הגוף, אפשר לדרג, אולי לא. מה שהוא אומר הוא שיש באמת קיום של “ואהבת לרעך כמוך”…
שיעור ב’ – פרשת משפטים: אהבת ישראל וסוד הגלגולים (חלק ד’)
—
פרק ה’: הנשמה מעל הגוף – היסוד של אהבת ישראל
מגיד שיעור:
אם כך, יסוד כל התורה כולה הוא להגביר את הנשמה על הגוף. הרי כשמסתכלים על יהודי מצד נשמתו, זה מקיימים “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ”, כי בעולם [האמת] יש אחדות, שם יש רק אחד. שם שכל היהודים הולכים להיות אחד עם השני – “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'”.
מה הפירוש של כל העניין? מה שהוא אומר זו תורה? [ש]”כל התורה כולה” היא להגביר את הנשמה על הגוף? אפשר לדאוג [לטעון]? אולי לא.
מה שהוא אומר הוא, אני מתכוון באמת שזה לא הפשט ב”וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ”. יש מדרגה של “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ” שנאמרה לגוף – טוב מאוד. כמו שכל התורה כולה נאמרה גם לגוף, יש גם את הפשוט “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ”.
אבל מה שהתניא [ספר היסוד של חסידות חב”ד] אומר הוא, שזו הנקודה שלמדנו עכשיו: שלימות התורה. מה התכלית של התורה? שיוכלו להיות לפנים עובדי כוכבים. “עובדי כוכבים” פירושו שהוא יכול להישאר לחיות נשמה בגוף, היה בסדר גמור. אבל יש מדרגה גבוהה יותר. עכשיו המדרגה הגבוהה יותר, איפה היא מתבטאת? אחד המקומות העיקריים שהיא מתבטאת הוא באהבת ישראל, באהבת חברים.
העבודה של לראות את ה”בריה”
ואיך מתחילה אהבת חברים? כאן אומר התניא: אני מתייסר, איך אני יכול לאהוב את היהודי השני שלי? הוא לא מהסוג שלי, הוא הולך בבגדים אחרים ממני, הוא מתנהג אחרת, אני לא סובל אותו.
אתה צודק, והאמת היא שבאותו עולם [מצד הגוף] יש גם “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ”, רק זה יותר מוגבל, זה יותר דרך החומר, להיות יותר מעורב.
אומר לך התניא: אבל שמע, אתה צריך להתרגל למבט חדש. אתה צריך ללמוד לחשוב, להסתכל – לא רק לחשוב, להתבונן, לראות יהודים אחרת. איך אתה צריך להתחיל לראות יהודים? שיש להם נשמה. אולי אפילו שהם נשמה. זה כבר הבדל גדול בין “יש להם נשמה” ל”להיות נשמה”. עניינים עמוקים. אפשר להתרגל לזה, כן?
ומה פירוש שיש לו נשמה? פשוט, הוא… כמו שאמר הלה: “אני בריה וחברי בריה” [ברכות י”ז ע”א]. יודע מה זה בריה? אנחנו אומרים “בריה”? בריה פירושה דבר נברא, כן? זה חידוש גדול! בריה! הוא בריה! לא סתם הוא בריאה, הוא בריאה עם קצת דעת, איזו מדרגה של אדם יש לו, איזו מדרגה, הכוח של אדם יש לו. אני יודע, הוא בריאה, הוא אדם, הוא מדבר, יש לו נפש המדברת לכל הפחות, כן, נפש המשכלת, נפש אלוקית.
—
פרק ו’: מבט חדש – מ”דן לכף זכות” ל”הסתכלות”
מגיד שיעור:
וכשמסתכלים עליו – זו עבודה אמיתית, חינוך – מתחילים להסתכל עליו, צריך להתרגל בזה, אליבא דשבת, אליבא דמעשים טובים.
המבט הראשון כשאדם מסתכל על אדם, אפילו על עצמו, על אשתו, על ילדיו – מיד הוא מסתכל. מה אתה רואה? בדרך כלל יראו מה שרואים. יש אחד, כל אחד יודע, אם שונאים מישהו, מיד רואים את כל הדברים הרעים. ואם אוהבים מישהו, רואים מיד את כל הדברים הטובים.
זה לא “דן לכף זכות”, כן?
* דן לכף זכות פירושו: אחרי שראו מעשה, מתחילים לחשוב, מה הפירוש של המעשה? הוא התכוון לטוב? הוא התכוון לרע? איך אפשר לפרש את זה?
* אני אומר דבר עמוק יותר. אני אומר הסתכלות, כן? הסתכלות לצד זכות.
הוא רואה את העולם אחרת, הוא רואה את חברו אחרת. למה הוא רואה את חברו אחרת? כי הוא יודע, הוא צריך ללמוד את זה, הוא צריך להבין מה זה אומר, אחרת הוא לא יכול לראות את זה. הוא מבין, בראש שלו יש סוג חדש של מציאות.
כל דבר שאנחנו רואים, אנחנו רואים לפי איזה מושגים יש לנו בראש שלנו. יש לי מושג חדש, מה זה “יהודי”. יהודי פירושו אדם עם נשמה. עכשיו כשאני מסתכל עליך, אני רואה יהודי, אני לא רואה אדם. אני רואה יהודי. אני לא רואה רק מה שאתה עושה, אני רואה יהודי. יהודי הוא דבר עם נשמה, דבר חדש. זו הרגלה על המבט.
ובאותה דרך שאנחנו אומרים שכל דבר תלוי במבט, אותו דבר המדרגות הגבוהות יותר, מהמדרגה הזו יכולה לצאת אהבת ישראל שאין לה קץ, כמו שאפשר לחשוב על צדיקים שמספרים עליהם דברים כאלה – כי הוא מסתכל אחרת. ומובן מאליו, כשהוא מסתכל אחרת זה נהיה כל כך אחרת.
—
פרק ז’: סוד הגלגולים – המבט העמוק יותר של “משפטים”
מגיד שיעור:
יש עוד הרבה מדרגות מזה, אבל זו מדרגה אחרת לגמרי של עולם המשפטים. הזוהר, הזוהר הקדוש מדבר על פרשת משפטים, ה”סבא דמשפטים” [זוהר ח”ב צ”ד ע”א] דורש על הנושא של גלגולים, של גלגולי נשמות.
כל אחד מכיר את הפירוש של הבעל שם טוב על זה, שיש דברים שלא נראים קודם מילדר לחבריה, צריך להבין בסוד הגלגולים. ואני רוצה להוציא, לא להיכנס לזה עושה שכל, אפשר לשאול קושיא, אני אענה על הקושיא.
ואנחנו הבהרנו שלא מספיק לומר שזה משל עם נמשל, או שזה אותו דבר “כמו שהוא למעלה כן הוא למטה” – בדיוק כמו שאצל אדם יש מידות שונות, כך גם אצל הקב”ה. או הדברים העמוקים יותר שהמקובלים אומרים, שאדם מתנהג במידות החסד הוא מעורר אצל הקב”ה את מידות החסד.
הוא רואה עבד כנעני, הוא רואה עבד עברי, הוא רואה שומר שכר, הוא מתחיל לראות דברים. ממילא הוא מתנהג אחרת בהלכה.
הראייה של מקובל
אחר כך יש יהודי, יהודי חסידי, מקובל, יהודי אמיתי, שהוא מתחיל לראות, הוא מתחיל לראות עוד דברים. הוא מתחיל לראות גלגולים, הוא מתחיל לראות נשמות, הוא מתחיל לראות מה זה אומר לאדם להיות “אוזן שומעת תוכחת חיים” [משלי ט”ו:ל”א], “דבר ה’ אשר עלה הר סיני” [נוסח המקרא: וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים], “דבר מן השמים דיברתי עמכם” [שמות כ’:י”ט]. זה פשוט דבר אחר לגמרי.
הוא רואה, העולם אחר, וממילא הוא מתנהג אחרת. כי הוא מתחיל לראות, זה הסוד של “וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם” [שמות כ”א:א’].
אני רוצה להראות לך לפניך, לא רק אני רוצה לומר לך מה ההלכה, אני רוצה להראות לך את ה”אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם” – הנח לפניהם מבט חדש על העולם. הנח לפניהם מבט חדש על העולם על פי פשט, הנח לפניהם מבט חדש על העולם על פי סוד, שאפשר לראות סוד הגלגולים ועלילת המשפטים.