יש כל מיני תורות איך קרח צודק או יצדק לפי סוד. אבל לפי פשט יש משהו פשוט והוא בנין אב. אנחנו לא היינו יודעים את חומר המעורר על הכהונה ועד כמה בחר ה’ באהרן בלתי מעשה קרח. ובאמת קרח עצמו לא ידע. ואפילו משה לא ידע. קרח בדק ומשה אמר אוקיי אתה רוצה לקחת סיכון תלך עם הקטורת שלך ונראה מה יקרה.
תמיד יש צורך באנשים שיבדקו את הגבולות, והם המודיעים את הגבולות לשאר. אם לא יהיו הרפתקנים כאלה כמו נדב ואביהו מעולם לא היינו יודעים את קדושת וכבוד המקדש.
זה לא פוטר את לוקחי הסיכונים מלהיפגע, זה בדיוק התפקיד שלהם לקחת סיכון להיפגע.
וזה אותו דבר כמו שאמרו מקושש לשם שמים התכוון. הוא התכוון ללמד אותנו קדושת שבת. הוא חקר את הגבולות שלה וגילה אותם לנו.
אין דרך אחרת. אפשר לכתוב מיליון פעמים מחלליה מות יומת אבל מי אומר שזה נכון, אולי בסוף יוותרו, אולי זה לא בדיוק חילול שבת, ואם אין לנו חברה שיש לה בצד אנשים בודקי הגבולות ניהפך לחברה משותקת שנזהרת הרבה יותר מדאי ולא יודעת בעצם מה הם הגבולות בכלל. ואם לא נדע מה הם הגבולות באמת לא נדע כלום. ולא נהיה בכלל שומרי שבת והמקדש.
ובאמת הרבה פעמים כביכול בודקים את הגבולות ומגלים שהם לא כלום. ואז מלמדים לכולם שזה לא באמת שם, רק שזה גדר וסייג. ויש הרבה מצוות שנאמרו על מנת שיהיו אזהרה בלבד ולא על מנת שיהיו הם הנפילה לשאול עצמו. ואם לא נבדוק לא נדע.
תיתי להם לאחר ובן עזאי ובן זומא שלימדו אותנו את כל הדרכים שלא נלך בהם בפרדס.
ולכן זה ההיגיון הבסיסי של כמה פרשיות בתורה, ללמד אותנו חוקי הגבול על ידי סיפור של מי שביקש לעבור אותם. זה לא אמירה נגד בודקי הגבולות כפי שמי שלא מתעמק חושב אלא דווקא מראה את השימוש שלהם.