הכל חושבים שענין המכונה בלשון העמים איחוד הפולחן ובלשון הקודש איסור הבמות זה צמצום לומר שהאלוהות נמצאת רק במקום מסוים שבו בחר ועל כל הרים ותחת כל עץ רענן זה סתם אלהים אחרים. ולפי זה אומרים שמה שכתוב בכל מקום אשר אזכיר את שמי זה לפי השיטה הישנה של הבמות וכל עץ רענן.
אבל האמת הוא בדיוק להיפך. כפי שהתורה אומרת שהבמות זה נקרא לעשות איש הישר בעיניו. ומה הם עיני אדם, הם העיניים המחלקים לומר פה שורה אלהים ופה לא, נכון יש הרבה מקומות כפי התחלקות גווני האנושות זה אומר על הר זה וזה אומר על גבעה זאת וזו אומרת אצל אשרה זו וזו אומרת תחת עץ זה. אבל ריבוי המקומות האלה הם ריבוי צמצומים של האלוהות כפי דעתם של בני אדם.
והתורה באה לומר שזה לא בסדר, למה לא, כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה. זה טורח גדול לחפש כל פעם את המקום הקדוש המתאים, וליסוע אל ההר הקדוש הנכון. האלוהות הקבועה האמיתית נמצאת רק במנוחה ונחלה. שאין איפה לחפש ואין לאיפה ליסוע. אפילו לא מסעות שאנחנו עושים במדבר על פי הויה. וזה נקרא כי תעשו הטוב והישר בעיני השם, כלומר תלמדו להסתכל מה ישר בעיני הויה שהם עיניים צופות בכל מקום ללא הבדל דת גזע ומין ומקום.
ועל זה רמז ישעיה ואמר קול קורא במדבר פנו דרך הויה והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה. כי בתחלה הלכו במדבר על כל גבעה גבוהה ובכל מיני עיקובים של סובב את ההר הזה, אבל לעתיד יוחלף כל זה עם הרחבת המדבר שבו קול השם קורא מכל מקום, ולא בבחינתו הפרטית אלא בבחינת דבר אלהינו יקום לעולם.
ולא בטעות אומר הכתוב כי אם במקום אשר יבחר ולא אומר את המקום כדי שלא יטעו בני אדם ויחשבו שהמקום המצומצם הוא הכוונה, וחלילה להחליף אפילו בראש שלנו את המילה במקום אשר יבחר כאילו כתוב בירושלים. כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו לעולם והמקום אשר יבחר היינו די יתרעי ביה, היינו המקום שהוא לא מקום, אלא הוא הטוב והישר בעיניו.
ולכן נאמר כי ירחיב השם את גבולך וכו’. ואין זה בא להורות היתר בשר תאווה לבד כאיזה הלכה צדדית לעניין ייחוד המקום. אבל תחילת קביעות המקום הוא בכל אוות נפשך תזבח ואכלת. ועל זה לבד נאמר כאשר צויתיך. כי זה לבד עיקר המצוה לא לחשוב שחפץ השם בגבעה כלשהו, אלא הוא ברצונו הטוב והישר בעיניו מקומו של עולם.
וכבר אמרו חכמים מקום ארון אינו מן המידה, הורו בזה להסיר את הטעות הזו, שכן אם מקום השכינה אינו במידה כלל כל שכן שאי אפשר לומר דווקא במקום זה נמצא השכינה, שהרי עיקר מקום השכינה שהוא הארון אינו במקום כלל, ואינו לא בירושלים ולא בהר הבית ולא בארץ כנען או בשבט בנימין אלא הכל בתוכו כי הוא מקומו של עולם, וזה נלמד ממש מן הכתוב שבו יעקב פגע במקום ולן שם וקרא לו בית אלהים ושער השמיים. זה שער השמים לדעת כי הוא מקומו של עולם.