אמונה וחקירה שיעור י”א: מגמת חובות הלבבות וגדרי חובת החקירה לפיו

למדנו לדעת כיצד הגיע חובות הלבבות וחידש לנו עולם חדש, ובעולמו החדש קיבלו כל הדברים הבנה חדשה לגמרי. דהיינו כל דבריו נמצאים בהקשר שונה לגמרי מאשר הקשרו של דברי רבי סעדיה גאון[1], באופן שגם כאשר הוא שואב את השכליים שבו מתוך דברי רס”ג הרי הם נשפכים לתוך הכלי שלו ומקבלים צורה חדשה לגמרי. מתוך זה מתחייבים הדגשים שונים, בין באופן שבו הוא מבסס את חיובי הוכחת השכל, ובין באופן שבו הוא מביא את ההוכחות ואיזה חלקים הוא בוחר לכלול או להשמיט. כמו כן מתחייב מתוך זה מסקנות חשובות וגדולות בכל צורת עבודת ה’, שהוא העבודה השכלית הפנימית. נסכם ונבאר דברינו אחד לאחד.

א] חוה”ל מחדש חובות הלבבות

א] חובות הלבבות חידש מושג חדש שנקרא עבודת ה’ שבל, שהוא עולם שלם של עבודה העומד בפני עצמו. בניגוד לכל הקודמים אליו שגם כאשר הם מדברים על חובות הלבבות הרי הוא חלק טפל אל עבודת האברים, שלא יהיה צבוע בהם. מעלה חובות הלבבות את עבודת הלב עצמו אל עיקר העבודה[2]. ומה הם עבודות הלב, הלא אין ראשיתם אלא הכרות, התבוננויות, והבחנות.

ב] חוה”ל אינו מתייחס לספיקות

ב] לפי שראשית עבודת הלב הוא הכרת מציאות ה’ ויחודו, ממילא נפנה חובות הלבבות בשער הראשון לבאר את ענין מציאות ה’ ויחודו באופן המתקבל על הלב ומשתרש בו. כבר כאן ניכרת ההבדל הגדול בינו לבין רס”ג. אצל רס”ג עיקר מטרת המחקר כפולה, והוא לענות לאפיקורס החיצוני והפנימי. במילים אחרות הוא חוקר בכדי להשיב תשובת אל האפיקורס ובכדי להשיב על הספיקות שבלב[3]. ואילו אצל חובות הלבבות אין מטרת המחקר קשורה אל ספיקות כלל, והוא אינו מזכיר את הספיקות כלל. אלא אדרבה, מטרת המחקר הוא להגיע אל ידיעת ה’ שכלית. ומה שידיעה כזאת יש בה משום תשובת האפיקורס אינו אלא כמו סימן שהוא ידיעה יותר נכונה, אבל חובות הלבבות לא מחפש להשיב לאפיקורס אלא לקיים את חובת הלב של הידיעה[4].

ג] חוה”ל פונה אל המאמין כבר ומחייבו לדעת

ג] במילים אחרות, קהל היעד של חובות הלבבות איננו, כמו הקהל של אמונות ודעות, המסתפקים הפנימיים או החיצוניים. הקהל של חובות הלבבות הם דווקא מאמינים, שמאמינים מתוך הקבלה. והוא רוצה לשכנע אותם שאין די בכך אלא חייבים הם לחקור גם בדרך העיון. דבר זה נראה בפירוש בהקדמה, שבו הוא מבסס את מציאות חובות הלבבות, ועיקר דבריו מופנים כלפי מקיימי התורה ומאמינה, ובמיוחד כלפי תלמידי חכמים שבה, כדבריו

“ואשר ידבנו לבו מהם לעיין בחכמת התורה… והניח לעיין בשרשי דתו ויסודי תורתו… כמו אמונת היחוד אם אנחנו חייבים לעיין בו מצד שכלנו או אם יספיק לנו אם נדעהו מצד הקבלה… ואני שאלתי אחד מהנחשבים מחכמי התורה במקצת מה שזכרתי לך בחכמת המצפון, והשיב אותי כי הקבלה תעמוד במקום העיון בזה ובמה שדומה לו…”

הרי לנו בפירוש שהוא פונה אל מי שכבר מאמין מן הקבלה, ומקיים את התורה, ולומד אותה, והוא טוען עליו שאינו יוצא ידי חובת עבודתו עד שידע את היחוד מדרך העיון. וזה שונה לגמרי מקהל היעד של אמונות ודעות שהוא כלשונו בהקדמה פרק ב:

“וראיתי בני אדם כאילו טבעו בים הספיקות וכבר הציפו אותם מימי הפקפוקים ואין אמודאי שיעלם ממעמקיהם ולא שוחה יחזיק בידם שיעבירם”

ואילו חובות הלבבות אינו מדבר אל מי שיש לו ספיקות, ואף אינו פונה אל המאמין מקבלה ומבקש ממנו להסתפק בקבלתו ולהחליף את אמונתו שמן הקבלה אל אמונה שמן העיון השכלי. אלא הוא דורש ממי שכבר יש לו אמונה בדרך הקבלה שיוסיף על כך לעיין ביסודות האמונה ויהיו לו שניהם, כלשונו בהקדמה:

אבל אם אתה איש דעת ותבונה, שתוכל לעמוד בהם על ברור מה שקבלת מהחכמים בשם הנביאים משרשי הדעת וקוטבי המעשים, אתה מצווה להשתמש בהם, עד שתעמוד על הענין, ויתברר לך מדרך הקבלה והשכל יחד.

ד] חוה”ל מקצר בראיות ודיונים שאינם אלא תשובת האפיקורס

ד] לפי שלא היתה מטרת חובות הלבבות לענות אל האפיקורסים וטענותיהם, לפיכך גם הניח מלהטריח נפשו בדרכי הראיות העמוקות[5]. וכן לא הביא את טענות החולקים ולא השיב עליהם וגם זה שונה מאד מרס”ג שבכל מאמר הביא באריכות את טענות החולקים והשיב עליהם. ואילו חובות הלבבות לא העתיק ממנו אלא את עיקרי הדברים המוכיחים את היחוד בחיוב והתעלם ממה שיש להשיב על זה ודברי החולקים שאין זה ממטרתו. ובכל מקום שהגיעה דיבורו אל שאלה שאין בתשובתה תועלת אל עבודת הלב אלא תשובת האפיקורס, קיצר בדבריו וציין לדברי רס”ג בנושא[6].

ה] חוה”ל מרחיב בענייני הדעת שאינם שייכים לתשובת הספיקות

ה] לכן היה דיונו של רבינו בחיי בסוגיית המציאות והיחוד קצרה באופן יחסי, ובה הרשה לעצמו להשתמש יותר בסגנון הראיות הפילוסופיות לפי תכונת הענין, אך מתוך שעיקר מגמתו הוא הכרת האל, הגיע אחריו אל שער הבחינה, ובו אפשר להרחיב יותר[7], והוא שער שני ואופן שני רחב יותר של הכרת ה’ בצורה שכלית. אפשר לראות ששער זה אין לו מקביל בדברי רס”ג, בעוד רוב שערי הספר יש להם הקבלה ומקור בדברי אמונות ודעות, גם כשהם ניגשים לנושאים מזווית שונה[8]. לפי שרס”ג עיקר עניינו בהגדרת עצם העניינים והוכחת הטענות, וזו אינו מטרתו של שער הבחינה.

ו] חוה”ל מבסס את עבודת הלב על המצוות השכליות

ו] גם כאשר מגיעים אל סדר העבודה, הוא שאלת טעמי המצוות, היה רס”ג עוסק במה שאפשר להצדיק מן המצוות בצורה שכלית, ולפיכך חילק את המצוות לשכליות ושמעיות, שאת השכליות ניתן להצדיק באופן ישיר על ידי השכל. וגם למצוות שמעיות ניסה לתת טעם שכלי לפי מידת האפשר. חובות הלבבות, לפי שהוא רוצה לעסוק בעבודה שכלית, ואין עניינו בהצדקה או תשובת האפיקורס. לפיכך הוא שם בראש מעייניו את המצוות השכליות בלבד, שהם הם המצוות שאפשר להשיגם בשכל ולעבוד בהם את ה’ באופן שכלי ופנימי של חובת הלב. ונבאר דבר זה יותר באריכות להלן, ותחילה נסדר את מהות מצוות הידיעה חובתו וטעמו.

 

[1] בשיעורים בסוגיית העיקרים הרחבנו לבאר גדר מושג ההקשר המועיל מאד להבין דברים כאלה.

[2] ענין זה הוא עיקר תוכנו של ההקדמה לחובות הלבבות, ובו מתבאר שזה חידוש גדול לגבי כל דברי הקודמים, כאשר ביארנו בשיעור י’. וכן מתבאר בו בפירוש שהוא אינו זהה להוכחת האמונה ותשובת האפיקורס, וכפי שביארנו בשיעור ט’.

[3] ככתוב באמו”ד הקדמה פרק ו’: “מה שאנחנו חוקרים ומעיינים בענייני אמונתנו הוא לשני עניינים, האחד כדי שיתאמת לנו בפועל מה שידענו מפי נביאי ה’ בידיעה, והשני כדי שנשיב לכל מי שיטען עלינו בענייני אמונתנו”.

אמנם גם אצלו נראה שיש בחלק השני גם מצוה לכתחילה, גם לולא שהיו אפיקורסים בעולם כלל, והוא “שיתאמת לנו בפועל מה שידענו מפי נביאי ה’ בידיעה”. וכן בהקדמה פרק ב במטרת ספרו “ומי שהיה סומך על אחרים באמונתו יהיה מאמין מתוך עיון ותבונה”, וכן דבריו בסוף מאמר ב’ על הדבקות שיזכה לו מי שהבין את ענייני השער. וכבר דיברנו מזה למעלה.

וכן נראה שיש לדעתו מצוה לעמוד על עומק דקות היחוד בשלילת ההגשמה, ככתוב מאמר שני בסוף ההקדמה בטעם אריכות ועומק העיון הזה. וראה להלן בטעם הזה מדברי חוה”ל.

מכל מקום עיקר מטרת ספרו להשיב לספיקות, כאשר ביאר בטעם חיבור הספר בהקדמה פרק ב’.

[4] ראה להלן כיצד פירש חוה”ל את המאמר “הוי שקוד ללמוד מה שתשוב לאפיקורס”. וכיצד הוא ראיה לדבריו.

[5] כלשונו בסוף ההקדמה, והובא מעלה בסוף שיעור ט’.

[6] לדוגמא בשער עבודת אלהים פרק ד’ בשאלת הזכרת עולם הבא בתורה.

[7] כדבריו בהקדמה “וידעתי דעת ברורה, כי הבורא יתברך מפני שהוא אחד אמת, ולא ישיגהו שום עצם ולא מקרה, ואין מחשבתנו משגת דבר שאינו עצם ולא מקרה, נמנעה ממנו השגתו מצד עצם כבודו יתברך. והוצרכנו לדעתו ולהשיג מציאותו מצד בריותיו, וזה הוא שער הבחינה בברואים”.

[8] לדוגמה, שער אהבת ה’ הוא מטרת הספר והוא מקביל אל מאמרי הגמול הסופי אצל רס”ג כן שער עבודת אלהים מקביל לשער השלישי בדברי רס”ג שהוא בציווי ואזהרה, ובו עוסק בהקבלת העבודה השכלית והעבודה מן התורה. ויש לבאר כל זה באריכות במאמר נפרד על מקורי חוה”ל בדברי רס”ג.