157. זוהר בא – לא להיות כמו איוב – דף ל"ב – ל"ד

תוכן עניינים

א) בא אל פרעה. הזוהר פותח בפסוק אשרי העם יודעי תרועה, וכבר ביאר בענין ראש השנה שלא כתיב תוקעי תרועה או צדיקים אלא יודעי תרועה,  כי יש ידיעה וחכמה עמוקה שצריכים לדעת בכדי להתגבר על המקטרג, ואינו מספיק להיות טוב וצדיק בפשטות. כי הצדיק הפשוט אינו יכול לעמוד על עומק ההנהגה, הוא מכיר רק את הפשוט שיש להיות טוב ושה' יעשה טוב לטובים ורע לרעים. אבל יש עוד הנהגות יותר מסובכות מזו שהרי עינינו רואות לפעמים דברים נראים היפך המשפט הפשוט, אלא שאינם נגלים אלא לחכמים שהולכים יותר עמוק מן התפיסות הפשוטות. כפי שמעשה איוב מראה. וכך במצרים קשה למה סבלו ישראל במצרים, ואיך יש סיפור כל כך מסובך להוציאם ומשא ומתן עם פרעה וכו', וזה הכל לפי שהענין מסודות החכמה ויש בו רבדים שאינם הפשוט בלבד.

ב) אחת הדרכים היותר מסובכים הוא ענין המלאכים שהם הקטיגור והסניגור. כי בפשטות קשה לשם מה צריך הקב"ה שליחים שיגידו לו מה הולך בארץ, ולשם מה כל המשחק עם שטן מקטרג, ולשם מה צריך האדם למלאך מליץ ולמה שלא יגן ה' בעצמו בעדו. אבל זה הכל מן ההנהגות היותר עמוקות. כי המאמין הפשוט וודאי יודע שה' מנהיג הכל ונותן לאיש כמפעלו, אבל אין זו ההנהגה היחידה ואין זו כל דרך תפיסת האלוהות. יש עוד דרכים רבות והדרכים האלה מרובים כיחס המלאכים אל האל האחד, והחכמים ההולכים לחפש את הסתרים מבינים את ענין המלאכים והקטרוגים והשמירה.

ג) כך קשה לצדיק הפשוט לשם מה יש למשה לדבר אל פרעה בכלל, הלא ה' כל יכול ומי יאמר לו מה תעשה, יבוא ברגע אחד וימחק את מצרים מעל המפה ויצאו ישראל. ולשם מה יש למשה לבא אל פרעה כלל ולדבר איתו ולהתווכח איתו ולהראות לו, וזה היה קשה למשה עצמו שהוצרך הקב"ה לצוות אותו בא אל פרעה כי יש כאן עמקים. כדברי הזוהר בסוף הסימן שהיה משה צריך להתגבר על עומק הקטרוג של פרעה ולנצח אותו בכח ה'. וכן רואים בבמשך הפרשה שצריכים ישראל לטכסיס של חכמה להנצל מהמלאך המשחית אע"פ שלכאורה לפי הפשט הלא כל המכה לא באה אלא להוציאם והייתכן שהוא יפגע בהם עצמם. אך שגם זה מדרכים היותר עמוקות שישנם בהנהגה המכונים בשם המלאכים מימין ומשמאל.

ד) איוב נפגע מן השטן, ככתוב ותסיתנו בו לבלעו חינם. אך באמת לא היה זה בחינם, אלא מידה כנגד מידה. לפי שהיה מיועצי פרעה והוא יעץ לו לפגוע בממונם ולא בגופו, וכך היה לו אך את נפשו שמור. והוא ניתן לשטן כשעיר לעזאזל בשעת קטרוג קריעת ים סוף כמשל הרועה המעביר את צאנו במדרש, ככתוב השמת לבך אל עבדי איוב, כלומר שים אליו לבך ולא תפריע ליציאת מצרים.

ה) הסוד בזה שיש קץ כל בשר וקץ הרוח. קץ כל בשר הוא קץ השמאל סיום הגוף. הוא הבשר שבו שלט השטן. קץ הרוח הוא קץ הימין, עליו נאמר ותעמוד לקץ. פירוש כל דבר בעולם הזה יש לו סוף וגבול. כך גם הגלות יש לו גבול גם הגוף יש לו גבול. אך בסיום זה יש שני בחינות אחד לטובה ואחד לרעה, יש גבול שהוא מיתה ויש גבול שהוא התחלת חיים נצחיים. הקץ של הגאולה אומר שהבכרח קץ שם לחושך כי הוא הגבול, ואחריו מתחיל אור אין סוף שאין לו סוף. הקץ של השטן אומר סוף אדם למות סוף בהמה לשחיטה הכל למיתה הם עומדים. זה ההסתכלות הרעה על אותו תמונה, שעומד מצד הדבר הנגמר והוא המלאך המוות.

ו) כל קרבן הוא עשיית קץ לחיים של משהו, אבל הוא לא מיתה. אלא שיש בו חלק מיתה כי אין מגיעים לחיים אלא דרך המיתה. וזה החלק של השטן בכל קרבן. אכן נראה הדבר כמיתה אבל בכך שמקבל חלקו אפשר לעשות את הקרבן באופן של חיים. מי שאינו מבדיל בין שני הצדדים הללו נדמה לו כל ענין הקרבן דהיינו כל ענין מסירות נפש שהוא עבודת ה' כרציחה, ולכן כל עבודתו בבחינת גבורות ודינים, ובבחינה זו הוא נידון על כל פרט ופרט, לפי שהוא תופס הכל בצד של השטן מאחר ולא הניח לו מקומו בפני עצמו. לכן איוב שהיה ירא אלהים בלבד לא הקריב אלא עולות שהם כלילים ולא נתן חלק לשטן, שלט בו השטן במקום שליטתו וגרם לו ייסורים בגופו.

157. זוהר בא – לא להיות כמו איוב – דף ל"ב – ל"ד
Weekly Shiur

 
 
00:00 / 35:09
 
1X