כמו תמיד, חשוב לזכור פשוטו של מקרא. כל מי שקןרא את טקסט התפלות כפשוטו מבחין שהדויים שאנחנו אומרים אינם איזה התאוננות כמה הרשענו וחטאנו ואשמנו, אלא פשוט רשימה של חטאים שאנחנו מגישים כדי לספר את האמת ולקבל עליהם סליחה. כך למשל רבים מזכירים הנוסח ‘על חטא’ כמשהו דכאוני, ומשום מה שוכחים את הבנת הנקרא, על חטא אינו התחלה של משפט הוא המשך שאומר תסלח לנו על חטא זה וזה וזה, רשימת קניות של כל החטאים שתסלח לנו עליהם.
גם הוידוי שאומר אשמנו אינו אומר אנחנו אשמים אלא להיפך, פשוט תקראו, אין אנו עזי פנים לומר לפניך צדיקים אנחנו אבל אנחנו ואבותינו חטאנו. בכלל זה הטבע שלנו לחטוא אבותינו מימות עולם, והטבע שלך דרכך אלהינו לסלוח. אם אין אנו עזי פנים לומר לא חטאנו, כל שכן שאין אנו עזי פנים או שקרנים לומר לא נחטא עוד. לכן לא תמצאו בכל תפלות יום הכיפורים זכר לעזיבת החטא וקבלה לעתיד, אם לא מילה או שנים בדרך תפלה שנחטא פחות בעתיד.
כל כך פשוט הכלל הזה בפשוטו של מקרא שיש פסוק באיכה נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת, ומפרשים כל הפשטנים שזו טרוניא גדולה כלפי האלהים, הרי תמיד הסדר הוא אנחנו פושעים ואתה סולח, וכאן פתאום אנחנו עשינו את חלקנו פשענו ואתה לא סלחת מה זה..
יש פיוט נהדר ששרים ביוהכ שמתחיל כי אנו עמך ואתה אלהינו אנו בניך ואתה אבינו וכו’, תמיד התפלאתי על חוסר הבנת הנקרא של באי בית הכנסת, ששרים את זה בשיר יפה, עד שמגיע לסוף, שמסיים אנו עזי פנים ואתה ארך אפים אנו עזי פנים ואתה מלא רחמים, פתאום השיר משתתק כאילו הקשר הנהדר הזה שבטאנו בשיר הפך עצוב, כמה לא מרגישים ולא מבינים שזהו בדיוק הנקודה.
והיו מייחדים ממש שעיר ושמים עליו את כל עוונות ישראל ושולחים לעזאזל, שיהיה ציור וסמל מוחשי ממש איך פשוט זורקים כל העוונות. ואנחנו מקיימים את זה גם היום במנהג תשליך וכפרות כל אחד כמנהגו. לך תבין מה יש לאנשים הנאורים החכמים נגד סליחה כה פשוטה ומוחשית, שאנחנו צריכים לדחוק ולעוות את הכתובים שאין הסליחה הזו כפשוטו ממש.
לא היו ימים טובים לישראל כיום הכיפורים שבן בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים ואומרים בחור שא עיניך וכו’. אכי”ר.