“יום הכיפורים הוא קץ מחילה וסליחה לישראל” (לשון הרמב”ם תשובה ב, ז, וכך נוסח התפלה שלו בנעילה).
פירוש מילת קץ בעברית הוא מה שאנו קוראים דדליין. כלומר כי הרבה דברים חשובים נמצאים על רשימת המטלות שלנו כל הזמן, ואין אדם מספיק ביום לגמור את כל צרכי אותו היום בגופו ובנפשו. תמיד יש עוד זמן ותמיד אפשר לדחות דברים למחר. אבל לפעמים יש קביעת זמן למשהו שאומר אם לא תעשו את זה היום זה לא יקרה אף פעם. כי כבר יעבור הזמן. אז אנו קוראים לזה דד-ליין. הזמן שנגמר. וכפי שכולם יודעים אם אין לדבר דדליין הוא יחכה לנצח כי תמיד אפשר לדחות בעוד כמה ימים.
כך ביותר כל הצטרכויות נפשותינו והתנהגותינו סובלים מחוסר קץ, ובפרט בדברים שאין קיצם ידוע, כמו זמן המיתה, שכתוב בה הודיעני ה’ קיצי ומדת ימי מה הוא, אין אדם יודע את קיצו, ולכן תמיד נדחה התשובה ליום מחר. ובאמת כך הוא כי באמת תמיד אפשר לעשות תשובה מחר ולהגיע אל הסליחה מחר ואין אדם נעצר בזמן מסוים לומר סליחה. וכאשר אמרו על הקץ יום נקם בליבי כך הוא באמת כי הסליחה לא נמצא בזמן אלא מעליו ותמיד יש עוד זמן עד יום מותו תחכה לו.
ביום הכיפורים עשו דדליין לסליחה ומחילה. באיום כאילו שאם לא יהיה מחילה וסליחה עכשיו לא יהיה אף פעם כבר לשנה הזאת. עכשיו גמר החתימה גזר הדין וזהו לא נשאר עוד זמן צריך לסלוח עכשיו. זה כמו הודעת יום המיתה, או זמן הקץ. כמו פשט המילה דד-ליין זמן המוות. הזמן שבו הזמן הניתן לשנה זו אוזל ומת, וזהו אם לא עכשיו לא יקרה. זה עוזר אפילו בפשיטות כמו בני אדם שיש להם מריבה ורוצים להתפייס אבל חוסר הקץ אינו נותן להם כי מי אומר שהיום יתפייסו אולי מחר, וכאשר מגיע קץ הסליחה ביום הכיפורים הוא אומר עכשיו כבר לא נשאר זמן חייבים לסלוח כבר.
במילים אחרות, יום הכיפורים זה התירוץ של אתה התחלת. אדם מבקש תמיד את הסליחה ואין לו כח להתחיל אותה כי אולי הוא לא צודק, ואולי האל בכלל צריך להתחיל את הסליחה, יאמר חזקיה שישעיה יבוא אליו יאמר ישעיה שחזקיה יבא אליו. למצוא סיבה להתחיל את הסליחה זה דבר קשה מאד מאופי הדבר הזה ומצד הבלבול הכללי שאדם נתון בתוכו תמיד, הקושי שלו אינו כ”כ מה לומר אלא יותר איך להתחיל, מאיזה מקום לפתוח את הפה שלו ואיפה למצוא את הקול שלו.
אז ניתן כמו תירוץ את היום. אתה הבדלת אנוש מראש ותכירהו לעמוד לפניך. אומר המתפלל רבונו של עולם זה לא אני שמוצא עוז להתחיל לבקש כאן סליחה זה אתה התחלת. וקבעת את היום הזה קץ סליחה. כל הזמן התחמקתי ממך חשבתי נו יישאר עוד זמן אבל זהו עכשיו הקץ פשוט אין לי ברירה אלא לומר לפניך וכו’. ונתינת החוט הזה של התחלה שנותן פתחון פה לאדם לפתוח ולומר סליחה זה כל החידוש של קץ סליחה ומחילה.
אמר רבי אליעזר שוב יום אחד לפני מיתתך, אמרו לו הא אין אדם יודע מתי ימות, ענה זה הפואנטה, יהיו כל ימיו בתשובה. ומה זה הטריק הזה. שבאמת צריך לעשות תשובה יום לפני המיתה. כי עד אז לא ימצא אדם איך לעשות תשובה. וכל התשובה הזו על הספק איזה מין תשובה הוא, פשוט מחוסר הידיעה מתי ימות, הפשט הוא שיש לפעמים היוודעות של יום אחד לפני המיתה. שהוא זמן קץ סליחה ומחילה. ובאותו יום יש לו לעשות תשובה. ואולי יש קצת היוודעות של זה כל יום, אבל לאמיתו אין אדם שב אלא ברגע האחרון, על פתחו של גיהנום, כי עד אז יש זמן. ובקץ הסליחה אז נגלה לו הדעת שיודע קיצו ואז הוא שב. כמו שכתוב כי אחרי שובי ניחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך. התשובה תלויה בדעת של אחרי הודעי, ומה נודע לו, אותו הדבר שהוא נעלם מבני אדם שהוא מי יודע כמה יחיה, וכאשר יודעים את זה כנאמר מי יחיה וכו’, אז ישוב יום אחד שהוא יום הכיפורים קץ מחילה וסליחה.