מדרש פרשת האזינו ויום הכיפורים

תוכן עניינים

ספרי האזינו שו

האזינו השמים ואדברה

רבי מאיר אומר: כשהיו ישראל זכאים היו מעידים בעצמם, שנאמר: ויאמר יהושע אל העם עדים אתם בכם (יהושע כ”ד:כ”ב).

קלקלו בעצמם, שנאמר: סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל (הושע י”ב:א’). העיד בהם שבט יהודה ובנימין, שנאמר: ועתה יושבי ירושלם ואיש יהודה שפטו נא ביני ובין כרמי מה לעשות עוד לכרמי (ישעיהו ה’:ג’-ד’).

קלקלו שבט יהודה, שנאמר: בגדה יהודה (ירמיהו ג’:ח’). העיד בהם את הנביאים, שנאמר: ויעד י”י בישראל וביהודה ביד נביאים כל חוזה (מלכים ב י”ז:י”ג).

קלקלו בנביאים, שנאמר: ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ומתעתעים בנביאיו (דברי הימים ב ל”ו:ט”ז) העיד בהם את השמים, שנאמר: העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ (דברים ל’:י”ט).

קלקלו בשמים, שנאמר: האינך רואה מה הם עושים, הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש והנשים לשות בצק לעשות כוונים למלכת השמים (ירמיהו ז’:י”ז-י”ח). העיד בהם את הארץ, שנאמר: שמעו ארץ הנה אני מביא רעה (ירמיהו ו’).

קלקלו בארץ, שנאמר: מזבחותם כגלים על תלמי שדי (הושע י”ב:י”ב). העיד בהם את הדרכים, שנאמר: כל ראש דרך גגות בבית רמתך שמעו את הגוים עמדו על דרכים (ירמיהו ו’:ט”ז).

קלקלו דרכים, [שנאמר: חסר] העיד בהם הגגות [שנאמר: גגות בבית רמתך שמעו].

קלקלו בגגות [שנאמר: באותו פסוק] העיד בהם את הגוים, שנאמר: [את הגוים] (ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם (תהלים ק”ו:ל”ה).

[קלקלו בגוים, שנאמר ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם], העיד בהם את ההרים, שנאמר: שמעו הרים את ריב י”י (מיכה ו’:ב’).

קלקלו בהרים, שנאמר: על ראשי ההרים יזבחו (הושע ד’:י”ג). העיד בהם את הבהמה, שנאמר: ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו (ישעיהו א’:ג’).

קלקלו בבהמה, שנאמר: וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב (תהלים ק”ו:כ’). העיד בהם את החיה, שנאמר: גם חסידה בשמים ידעה מועדיה ותור וסוס ועגור (ירמיהו ח’:ז’).

קלקלו בחיה, שנאמר: ואשוב ואראה והנה תבנית רמש ובהמה שקץ (יחזקאל ח’:י’). העיד בהם את הדגים, שנאמר: או שיח לארץ ותורך ויספרו לך דגי הים (איוב י”ב:ח’).

קלקלו בדגים, שנאמר: ותעשה אדם כדגי הים (חבקוק א’:י”ד). העיד בהם את הנמלה, שנאמר: לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין תכין בקיץ לחמה (משלי ו’:ו’-ח’).

רבי שמעון בן אלעזר אומר: עלוב היה אדם זה שצריך ללמד מן הנמלה.

אלו למד ועשה עלוב היה? אלא שצריך ללמד מדרכיה ולא למד.

***

עתידה כנסת ישראל שתאמר לפני הקב”ה: רבונו של עולם, הרי עדי קיימים, שנאמר: העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ (דברים ל’:י”ט).

אמר לה: הרי אני מעבירן, שנאמר: כי הנני בורא השמים החדשים (ישעיהו ס”ה:י”ח).

אומרים לפניו: רבש”ע, הריני רואה מקומות שקלקלתי ובושתי, שנאמר: ראי דרכך בגיא דעי מה עשית (ירמיהו ב’:כ”ג).

ואומר לה: הריני מעבירם, שנאמר: כל גיא ינשא (ישעיהו מ’:ד’).

אומרת לפניו: רבש”ע, הרי שמי קיים. :

אומר לה הריני מעבירו, שנאמר: וקורא לך שם חדש (ישעיהו ס”ב:ב’).

אומרת לפניו: רבש”ע, הרי שמך קרוי על שם הבעלים. אומר לה: הריני מעבירו, שנאמר: והסירותי את שמות הבעלים מפיה (הושע ב’:י”ט).

אומרת לפניו: רבש”ע, אף על פי כן בני בית מזכירים אותו. אומר לה: ולא יזכרו עוד בשמם (הושע ב’:י”ט).

שוב למחר עתידה שתאמר לפניו, רבש”ע, כבר כתבת לאמר: הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר (ירמיהו ג’:א’).

אומר לה: כלום הכתבתי לך אלא איש, והלא כבר נאמר: כי אל אנכי ולא איש כי גרושים אתם לי בית ישראל (הושע י”א:ט’) והלא כבר נאמר: כה אמר י”י איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו (ישעיהו נ’:א’).

***

ההעדה הוא מציאת הדבר המוצק שאפשר לתלות ממנו את אמיתת הדברים בעולם תלוי ועומד. כמו השבועה שהאדם נשבע בדבר הכי אמיתי אצלו, שהוא דבר שאפשר לאחוז בו, ולקחת ממנו את אמיתתו ללמוד ממנו שכן יהיה הבטחתו או אמירתו אמת.

‘הכתובים יתנו עדיהם בכל דבר קיים’, כאשר הנביא רוצה להעיד בישראל מפי הגבורה, הוא צריך לחפש את הדבר שלא נפגם, את הדבר העומד בחוזקו ובתוקפו, ולקחת ממנו את מידת אמיתת דבריהם.

שהרי, המקום שבתוכו אנחנו נזקקים להעדה ולשבועה, בהכרח שהוא מקום שמאפשר את השקר, הנה ביחסי אנוש בין אדם לחברו כאשר אני רוצה שתאמין לי הנני ניצב בפני הקושיא, הרי הינך שקרן אפשרי, אם הנני נזקק לשבועה משמע כבר אין בינינו אימון שתאמין לדברי, אם כן למה אאמין לך כאשר אתה נשבע, מחפש הינך איזה דבר ששנינו מאמינים בו, שאנחנו מכירים ויודעים בו שהוא אמת, מעל לכל אפשרויות השקר שלנו, ונאחז בו לומר הנה אני אינני מדבר עכשיו בשמי אני מדבר בשם השמים והארץ והזקן של הסבא שלי, כך הוא אמת.

וכך הוא דרך השירה בכל מקום, אומרים אנחנו ‘כחסד הניתן על פני חתן מראה כהן’, כלומר אני מחפש איך לספר לך את מראה הכהן, והנני רוצה שתשכיל מה הוא היה, אומר אני הרי חסד החתן נודע וברור לך, כך היה מראה כהן. וכך אומר משה רבינו, אני רוצה שתשמעו שדברי הם קיימים כמו צור, אומר אני תשמעו משם השמים והארץ.

אומר רבי מאיר, למה הנני זקוק לדמות את מראה הכהן אל מראה הקשת. וכי אמיתתו ותוקפו של מראה הכהן נתון הוא בתוך הקשת. הלא אילו היינו הכהן גדול משרת בעצמו והיה מראהו ברור לנו כפי שהוא מצד עצמו, ואדרבה הייתי תולה בו דברים אחרים, אולי דווקא הקשת הוא כמראה כהן היוצא מבית קדשי הקדשים בשלום. ובאמת, אולי כל דבר כל אדם יש לו את האמת שלו מצד עצמו ואיננו זקוק לחסדי אחרים.

אכן, זה היה ‘אילו’. אילו לא חטא אדם הראשון, אילו לא מת אדם. אילו לא היה אדם קצר ימים מלא רוגז. היה הוא מעיד בעצמו. מכיר את הטוב ואת האמת שבו מפני שכן הוא, ולא היה חי במשלי”ם מושאלי”ם משל אחרים[1]. עדים אתם בכם. תהיו אתם העדים של עצמכם. אבל אפילו משה הוא בשר ודם ולמחר הוא מת, והלא הדבר שצריך בו העדה עכשיו הוא הדבר המקולקל, איך יומשך מזה העדת אמת אם ישראל הם אשר הם בנים לא אמון בם דור עקש ופתלתל, ואין בליבם דבר מוצק כמו צור להיתלות ממנו.

הלכו הנביאים וחיפשו להם משלים אחרים, אולי אפשר להעיד בחוטאים הבוגדים שאין בהם אמון את בני האדם האחרים שלא חטאו. יעידו יהודה ובנימין בישראל. גם זה לא החזיק. גם יהודה נתקלקלה וכבר אינה לסמל אמת בפני אחרים. אולי אפשר להעיד את הנביאים בישראל. אבל גם בנביאים קלקלו. היו נביאי שקר, המושג נבואה כבר אינו מבטא אדם האומר אמת בלבד, בין אם הקלקול מצד הנביא או מצד השומעים לו, זה כבר לא עובד, הוא אינו אמת יותר מן הבוגדים.

בטל כל העולם האנושי מלקחת ממנו עדות, הלכו אל עולם הטבע. ובאמת זה מן הצורות העוצמתיות של השירים שהם לוקחים משליהם ועדיהם מן מעשה בראשית, שהם תמיד יש בהם איזה עמידות אמת, לא ישנו את תפקידם, בכל יום חמה עומדת במזרח ושוקעת במערב, וכמה יש לבני אדם לקנא במידת אמת ואמונה כזו. וכן הארץ. הכל דורכים עליה והיא לעולם עומדת עושה את שלה במין נאמנות קנאית.

אבל גם השמים והארץ נתקלקלו. כבר היו כל מיני חכמולוגים שחשבו שהם מבינים את השמים ויקטירו את העוגה המדויקת לכוכב המדויק שבדו מליבם או שעיוותו בדעתם, וכבר גם השמים אינם מבטאים את האמת הקבועה, אתה יכול להרים עיניך ולהסתכל בכוכבים ולא לראות מי ברא אלה אלא לראות את מלכת השמים ושאר שמות אלילים שהעלו לכוכבים ומזלות, תביא בגלקסיות ותיזכר באיזה מדעניסט מוזר.

גם הארץ כבר חרשו בה בני אדם ובנו בה בניינים עקומים עד שכאשר אתה מסתכל בארץ אינך רואה את זו השוקדת מקבלת את הגשמים ומצמיחה את המופקד בה, אתה רואה שורות בניינים וכבישים ורחובות וקווים מדומיינים על המפות זה אומר כולה שלי וזו אומרת כולה שלי.

הדרכים. הגגות. ההרים. בכל מקום שחשבו מבקשי השקט שילכו וימצאו שם את שאהבה נפשם על ההרים כצבאות וכאילים, כבר הלכו לפניהם משוגעים שקרנים והוזים, ואין למי לדבר.

הגוים. הבהמה. החיה. הדגים. בכל מקום כבר קלקלו בני אדם. ומאיפה יקחו את האמת. לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם. עוד נמצאים בארץ נמלים קטנים, בריות שפלות שאין מי שמביט בהם, עוד לא נמצא דת שלקחו את הנמלה לסמל שלהם עוד לא נמצאה קבוצת חסידי הנמלים הלומדים את דרכיה, היא נחותה מדי בעיניהם, אינה כמו האריה והדוב והברדלס הנשר והפרס והעזניה. ובכל זאת היא משקפת את כל האמת של ששת ימי בראשית. ראה דרכיה וחכם, אל תתבייש תתכופף אליה תהיה חבר של הנמלים והתולעים, אנכי תולעת ולא איש, אולי כמו נמלה רצה בארץ תפסיק להיות עצל ותהיה חכם.

***

רבי מאיר חשב שהוא סיכם כאן את נפילת האדם, מן היותו עדות לעצמו עד היותו שואל אמת מן הנמלה.

אומר רבי שמעון בן אלעזר, אינך מפחיד אותי. וכי זו בושה ללמוד מן הנמלים והתולעים את עבודת הבורא, שמח אני להיות חבר שלהם בעולמם. אם נמצא אמת במחילות הנמלים מתחת האדמה הרי זה מקום טוב לשכב שם ולהיות. הבעיה הוא מי שאיננו לומד אף מזה, על זה אפשר לומר שהוא עלוב.

***

הכל עתיד להתהפך, עוד נזכור את העדות הראשונית שבו עדים אנחנו בכם, עוד נהיה עדים זה לזה, נעלה מן הנמלה אל הבהמה והחיה והדגים והדרכים והגגות וההרים והגוים והערים והשבטים והנביאים ואנחנו. כדאי לדעת כיצד.

נהיה שוב אדם הראשון שקורא שמות חדשים לכל הדברים. לא נזכור עוד את השמות שהעלו אבק וקיבלו דין שם אלהים אחרים, כל דרך וכל גג וכל הר שבו עשו רע יקבל שם חדש, הגיא ינשא והגבעה ישפל, יהיו שמים חדשים וארץ חדשה, ולכל יהיו שמות חדשים.

***

אפילו לי ולך?

כן, אפילו לי ולך.

***

לכל אורך הקלקולים שמרנו על שם אחד שלא יקולקל, לא ביטאנו את השם המפורש אלא במקדש. ומשרבו הפריצים הסתרנו אותו אפילו שם. לא היה הדבר כדאי שלא יהיה אפילו מקור אחד מעין אחד שבו יוטבלו כל השמות ויחודשו ממקורם. הוסתר השם והוסתר הארון ובית קדשי הקדשים והוסתר המזבח ונעלם ולא העיזו אפילו לומר ברוך שם כבוד מלכותו בקול רם, אפילו שיש כזה שם לא סיפרנו. יום אחד בשנה התלבשנו לבן וכרענו על הארץ ולחשנו בצעקה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

***

כל נדרי ואסרי ושבועי וחרמי וקונמי וקונסי. כל מה שתלינו את עצמנו במה שחשבנו עצמנו ואמרנו חי אנכי לעולם, וכל מה שתלינו עצמנו בשם השמים והארץ. כן, ואשר נשבענו בשם אלהים, כולהון יהון שרן. נלחש לנו שיש לו שם חדש, עומד הוא בחידושו שמי שהתניתי ביני לבין עצמי, ואשר נשבע בשמות אחרים מת, ואשר נרמז אל השם הזה בלא הודע כלה בתוך ידיעתו. ונסלח לכל עדת בני ישראל.

[1] רבי מאיר היה מושל משלים והיה יודע את משמעותם.