איתא בעץ חיים שער העקודים ובפרדס שער ממטה למעלה, שכאשר האורות פונים למעלה לחזור ולהיכלל בשורשם אין התחתונים מקבלים שפעם אלא בדרך אחוריים, ולפיכך הארתם בדין.
דהיינו כאשר הרבי פונה בדביקות נפשו למעלה, אין נפשו פנויה להשפיע אל תלמידיו. ועיקר השפעת הרב הוא בדרך ירידתו כאשר אינו מתאמץ בדביקות עצמו אלא פונה לתלמיד פנים בפנים וזה נקרא ראיית פני הרב. וזה על פי רוב בתלמוד תורה שנקרא פנים בפנים שאז בשעת הלימוד אין הרב עוסק בדביקות אלא בהסברת פנים לתלמיד.
מכל מקום גם ראיית אחורי הרב מעלה גדולה הוא ויש בו מעלה שאין בפני הרב לפי שבאותו שעה הרב מתדבק למעלה למעלה וכשם שלוקח לעצמו דבקות יותר עליונה כך יכול התלמיד לקבל מטעם דבקות גדולה זו. אבל על פי רוב אין התלמיד מקבל הארה פנימית מכך ולכן אלה המסתכלים ברב בשעת התפלה אינם מבינים כמו אלה השומעים את שיעור התורה שלו ופעמים הרבה טועים ומטעים, שזה בחינת אחורי הרב, ועל זה נפסק הדין אסור לאדם להתפלל אחורי רבו שלא יהא נראה משתחווה לרבו.
רבי מאיר לא הפסיק לרגע מהיותו פונה למעלה, ועל כן לא עמדו חבריו על סוף דעתו כי היה דעתו תמיד פונה להידבק למעלה. אבל אמר רבינו הקדוש אני השכלתי לקבל גם מאחוריו של רבי מאיר הארה כזאת וידעתי כיצד לקבל אותה מבלי שיהא נראה משתחוה לרבו, ובזה עדיפה מעלתי על חברי.