הרמב”ם המציא רשימה של י”ג עיקרים.
מפרשיו (העיקרים ורשב”ץ) הכחישו בעוצמה את הרעיון שיש במספר הזה איזה משמעות סמלית עבורו בחרה הרמב”ם. לדעתם וודאי הרמב”ם הגדול עושה שימוש רק בסיבות מהותיות הכרחיות ואינו עושה ענין מרמזים שכאלה. הם יחשבו כמעט לחירוף לומר שהרמב”ם איחד או הפריד בין העיקרים במטרה שיעלה מספרם י”ג.
אבל כאשר אנחנו בודקים את הענין מוצאים אנחנו בכמה מקרים שהרמב”ם עצמו בוודאות מאלץ את עצמו בכדי שדברים יגיעו לכדי מספר מסוים. וכאשר בודקים עוד יותר מגלים שאף יש להם זיקה למספר הי”ג כאן.
הרמב”ם חיבר ספר י”ד החזקה ובו חילק את התורה לי”ד ספרים. אפשר לחשוב שמספר זה מקרי ובדיוק יצא לו הסדר הכי רציונלי למספר י”ד. אבל האם זה מקרה שגם שורשי ספר המצוות עלו לו לי”ד. וגם עלו לו מספר ההיקשים הלוגיים לי”ד במילות ההגיון. הכי מעניין זה שעוד פעם אחרת חילק הרמב”ם את המצוות חלוקה הגיונית, חלוקה שאינה שווה לחלוקת ספרי הי”ד, ואף שם יצא לו בדיוק י”ד סוגי מצוות. והוא במו”נ ח”ג פל”ה כשהוא מחלק את המצוות בכדי לתת טעמים לקבוצותיהם. קשה להאמין שבמקרה חילק הרמב”ם פעמיים את המצוות בסדר הגיוני ובשניהם עלה לו המספר לי”ד מבלי להתכוון לכך.
כמדומה שדי בכך להוכיח שלמספר הזה יש משמעות מעבר לכך שיצא במקרה כמספר הזה. הרמב”ם דרש על עצמו את הפסוק ולכל הי”ד החזקה אשר עשה משה לעיני כל ישראל. ולפיה סידר את התורה והמצוות.
___
כאשר חושבים על זה מעט, מגלים שסידור התורה ועקרונותיה במספרים כאלה אינה ענין סמלי בלבד, אלא בה עצמה יש חכמה. הרמב”ם בעקבות חכמים שקדמו לו השקיע מאמץ גדול לסדר את התורה סביב מאמר ר’ שמלאי תרי”ג מצוות נאמרו למשה מסיני. לשם מה כל המאמץ הזה, לא בכדי להבין פשט באיזה אגדה במסכת מכות. אבל הוא כפשוטו לפי שהתורה שבעל פה היתה מעורבבת כמו כאוס, ואין מי שיודע לספר אותה בסדר מסודר. מצאו הראשונים את המימרא של ר’ שמלאי כמו מפתח שסביבו אפשר לתקן את התורה שתהא משנתם סדורה עליהם, ויוכלו לספר בסדר הגיוני מה מצווה ומה לא וכיצד נחלקו המצוות.
אין צריך שיהא בכל החלוקה הזו נפקא מינא להלכה וגם אין צריך שיהיה זה המספר האמיתי העולה מתוך ספירת המצוות. גם אם החשבון הסופי יוצא מאולץ מעט, עדיין יש בכך תועלת רב שהוא מכריח אותך לחשב את המצוות ולספור אותם. זה עושה לך בהירות בהכרת התורה שאי אפשר להשיג בדרך אחרת. גם אם בסוף תדע שהאמת שיש בעצם תרי”ב או תרי”ד מצוות.
לא הראשונים המציאו את המהלך הזה כבר חכמי המשנה עשו כך. כאשר סידרו הרבה הלכות ואגדות תחת מספרים. במשנת עשרה מאמרות נברא העולם יש דוגמא יפה כיצד סידרו את ידיעותיהם במספרים. וכך במשנה אינספור פעמים בשבעה דרכים בודקים בשלשה דברים שוה וכו’. והאמת שגם בכל המספרים הללו אינם מדוייקים לגמרי, כאשר נראה בגמרא על רוב המשניות הללו.
____
אם כן יש לנו מספר כולל של כל הלכות התורה והוא תרי”ג. ואמנם יש כבר בחז”ל עוד מספר שאמור לכלול את שורשי התורה. והוא בתחילת הספרי הוצב שם חשבון של י”ג מידות הדרש. וגם המספר הזה לאו דווקא למתבונן בו שהרי תמיד אפשר לחלק או להפריד כמה מידות שהם בעצם ענין אחד או להיפך. אבל היה להם ענין כזה לתת מספר מצומצם יותר של כללי התורה שבעל פה. שממנה אפשר להוציא את שאר התרי”ג.
וכך ממש נהג הרמב”ם, כאשר סידר ספר המצוות של התרי”ג. ובראשם הציב מספר י”ד כללים שמהם אפשר להוציא את תרי”ג מצות הללו לפי דעתם מצד ההלכה. וכך ביחס להגיון וביחס לתורה בכללה. סידר לנו את התורה כולה בתרי”ג. ובתחילתו סידר לנו י”ג דברים שהם עיקרי התורה שהם כמו השורשים הכוללים של כל תרי”ג האלה מצד האגדה והאמונה שבהם.
(ואפשר עוד. שהרי מספר תרי”ג עצמו צריך פירוש למה נתפוס מספר זה. אפשר שת”ר הוא מספר של ריבוי, והי”ג הנוספים הוא לעיקרים הנכללים בה. פעמים שהעיקר מלגאו ופעמים שהוא מלבר, והרי גם חלק מן העיקרים עצמם הם גם מצוות)
___
ואם תשאל, הרי אמרת שיש י”ד כללים לפי הרמב”ם. אין בכך קושיא. כבר אמרו חכמי גימטריא אפשר לחשב הכולל. והפשט לפי זה שאין המספר באמת הסך הסופי. המספר הוא תמיד ההתחלה שאוכל לידע ולזכור ולכלול במוחי את התורה. וגם אם בסופו של דבר אדע שזה בקירוב הרי זה קל יותר לזכור ולתפוס במוח מאשר אילו נגיד הכל באופן מדויק. דרך משל אבות מלאכות ארבעים חסר אחת. ולמה לא אמרו שלשים ותשע. כי כך יותר קל לתפוס. כך י”ג עיקירם לתורה, פעמים הם י”ד ואתה זוכר שבעיקרי אמונה הם י”ג ובהלכה הם י”ד ואין זה משנה.
(וכאשר סידר הרמב”ם את העיקרים הללו בספר הי”ד, הרי חילק שוב את העיקר השמיני לשתים והפריד הכופר בתושב”כ מן הכופר בתושבע”פ. שכן ספר הי”ד מבוסס על מספר י”ד ושם אכן הכל י”ד..).
____
תאמר י”ג יאמרו לך מיד י”ג מידות של רחמים. אכן כבר יש מסורת ארוכה של פירושי העיקרים לפי המידות. ויאמרו לך שאין זה אלא רמז בעלמא רחוק מכוונת הרמב”ם. אך מי המציא בכלל שיש י”ג מידות של רחמים? אין פסוק כזה. זה רק אותו טכסיס של חז”ל שכאשר באו לסדר לעצמם מידותיו של מקום השתמשו במספר כאמצעי לסידור ותפיסת הענין, וספרו מתוך הפסוקים שיש י”ג מידות.
אלו י”ג מידות אע”פ שנקראים של רחמים אין כולם באמת של רחמים, שהרי שיש בהם גם דין. אבל לפי תפיסת חז”ל הם סך כל הנהגות הקב”ה ביחס לשכר ועונש. ובמסכת ראש השנה דנו תנאים ואמוראים באריכות בגדריהם ואופני פעולתם בסדר שכר ועונש בדין שלמעלה.
ומה הם י”ג עיקרים אם לא הכללים הראשוניים של הדין שלמעלה לפי הרמב”ם, הלא הוא הדין החשוב ביותר למי יש חלק בעולם הבא. והציבם כולם בהקשר של מי יש לו חלק לעולם הבא בפר חלק וכיצד דינו של אדם בהלכות תשובה. בוודאי יתאים שכמו שיש י”ג מידות בהם מוכרע הדין כך יש י”ג עיקרים שעל אמונתם תלוי עיקר הדין. אין זה קישור שני דברים בלתי קשורים אלא שני דברים באותו סוגיה עצמה.