מדרש

תהלים

מזמור א: אשרי האיש

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

  1. אאשרי האישתהלים א, א
§§01§§

מדרש תהלים

מזמור א: אשרי האיש

אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב(תהלים א, א)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Or. 786 §§cover-end§§

חלק א

פתיחתות

אשֹׁוחֵר טוֹב יְבַקֵּשׁ רָצוֹן — דוד מבקש לברך את ישראל

פתיחתא ראשונה · דוד שוחר בטובתן של ישראל ומבקש רחמים לברכם — ״אשרי האיש״

שֹׁחֵר טוֹב יְבַקֵּשׁ רָצוֹן וְדֹרֵשׁ רָעָה תְבוֹאֶנּוּ(משלי יא, כז)

״ועשרים וארבעה משמרות לויה״ — בכתב היד ״וכ׳ משמרות לויה״ (מסומן במאגרים כשיבוש), ותוקן כמניין משמרות הכהונה שלפניו וכבדפוס בובר: ״להעמיד מהם עשרים וארבעה משמרות כהונה, ועשרים וארבעה משמרות לויה״.

אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים(תהלים א, א).

זה שאמר הכתוב:

שֹׁוחֵר טוֹב יְבַקֵּשׁ רָצוֹן(משלי יא, כז).

מי הוא זה? זה דוד מלך ישראל,

שוחר בטובתן של ישראל, להעמיד מהן עשרים וארבעה משמרות כהונה ועשרים וארבעה משמרות לויה.

יְבַקֵּשׁ רָצוֹן — שהיה מבקש רחמים שתשרה עליו רוח הקודש, כדי לברך את ישראל.

והיכן ברכן?

אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ וגו׳.

וְדֹורֵשׁ רָעָה תְבוֹאֶנּוּ — זה דואג ואחיתופל.

בוַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי יְיָ — ישיבה בעזרה; משה ודוד

פתיחתא שנייה · אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד; ״הביאותני עד הלום״ — מלכות; כל מה שעשה משה עשה דוד, וזה בירך ב״אשריך״ וזה ב״אשרי״

וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי יְיָ וַיֹּאמֶר מִי אָנֹכִי אֲדֹנָי יֱיִ וּמִי בֵיתִי כִּי הֲבִאֹתַנִי עַד־הֲלֹם(שמואל ב ז, יח)

״רבי אמי״ — בכתב היד ״ר׳ אמ׳״, ונפתח כבדפוס בובר (״ר׳ אמי בשם ר׳ שמעון בן לקיש״), וכבהמשך: ״אמר רבי אמי״.

״קפיצת רגל״ — לפני ״רגל״ כתב הסופר ״ק״ (נמחק במאגרים). ״וישב״ — בכתב היד ״ויטב״ (מסומן במאגרים כשיבוש), ותוקן כבפסוק. ״זאת תורת אברהם יצחק ויעקב״ — לפני ״אברהם״ כתוב ״האדם״ (חזרה על לשון הפסוק), ונמחק במאגרים.

״תמן תנינן״ — הסופר כתב ״תנין״, מחקו וכתב ״תמן״ בגליון. ״הביאתני״ — בכתב היד ״הביאני״, והתי״ו הושלמה במאגרים כבפסוק. ״הבא עוד״ — בכתב היד ״הביאותני עד״ (מסומן במאגרים כשיבוש, חזרה על הפסוק הקודם), ותוקן כבפסוק (שמואל א י, כב) וכבדפוס בובר. ״במלכים״ — בכתב היד ״במלם״, והאותיות ״כי״ הושלמו במאגרים. ״רחוק ונתקרבתי״ — בכתב היד ״קרוב ונתקרבתי״ (מסומן במאגרים כשיבוש), ותוקן כבדפוס בובר: ״שהייתי רחוק ונתקרבתי״. ״זעירא הדא״ — בכתב היד ״ועוד הדא״ (מסומן במאגרים כשיבוש); בובר מתקן ״(ועוד) [זעירא]״, וכך נדפס. ״את מוצא כל מה שעשה״ — לפני ״שעשה״ כתב הסופר ״שאת״ ומחקו.

המדרש קורא ״קרבת אל חד מן קיימא״ (במסורה: קרבת על חד מן קאמיא), ״וכל צבא השמים עומדים עליו״ (במסורה: עמד), ״מי אנכי יי אלהים״ (בשמואל ב ז, יח: אדני יי; בדברי הימים א יז, טז: מי אני יי אלהים), ״ותקטן זאת בעיניך״ (כבדברי הימים א יז, יז; בשמואל: ותקטן עוד זאת), ״ותדבר אל בית עבדך״ (בשמואל: ותדבר גם אל; בדברי הימים: ותדבר על), ״וזאת תורת האדם יי אלהים״ (בשמואל: אדני יי), ״כי מלחמות יי אדני נלחם״ (כבמסורה; בדפוס בובר: ״יי אלהים״).

בדפוס בובר: ״רב הונא בשם ר׳ (שמעון) [שמואל]״; ״אף למלכות בית דוד״; ״[מהו הלום]״; ״ודוד עשה מלחמה כל סביביו״; ״ודוד נתן חמשה ספרים שבתהלים לישראל, [אשרי האיש, ואשרי משכיל, מזמור לאסף, תפלה למשה, יאמרו גאולי יי]״.

״עמוני ומואבי אסורין״ — משנה יבמות ח, ג.

אַשְׁרֵי הָאִישׁ(תהלים א, א).

זה שאמר הכתוב:

וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי יְיָ(שמואל ב ז, יח).

אין ישיבה בעזרה

וכן תני רבי חייא:

אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד,

וכן הוא אומר: וַיֵּשֶׁב.

רבי אמי בשם ריש לקיש אמר:

אין ישיבה בעזרה אלא מקום מלכי בית דוד בלבד,

וכן הוא אומר בדוד: וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי יְיָ.

ולא כן אמר רבי הונא בשם רבי שמעון:

אין ישיבה למעלה,

שנאמר: קִרְבֵת אל חַד מִן קיימאקיימא — העומדים(דניאל ז, טז) —

קיימא — שאין להן קפיצת רגלקפיצת רגל — כפיפת הרגל (לישיבה),

שנאמר: וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה(יחזקאל א, ז);

וכתיב: שְׂרָפִים עֹומְדִים מִמַּעַל לוֹ(ישעיה ו, ב);

וכתיב: וְכׇל צְבָא הַשָּׁמַיִם עומדים עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ(מלכים א כב, יט).

למעלה אין ישיבה — ודוד יושב?

אמר רבי אמי:

אף למלכי בית דוד אין להן ישיבה בעזרה.

ומהו וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי יְיָ? שסמך עצמו.

ולמי היתה ישיבה בעזרה ובהיכל? הוי אומר: לכהן גדול,

שנאמר: וְעֵלִי הַכֹּהֵן יֹושֵׁב עַל הַכִּסֵּא(שמואל א א, ט).

אם כן, מהו וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי יְיָ? שישב עצמו בתפילה.

הביאותני עד הלום

תמן תנינןתמן תנינן — שם שנינו: עמוני ומואבי אסורין, ואיסורן איסור עולם; אבל נקיבותיהן מותרת מיד(משנה יבמות ח, ג).

וַיֹּאמֶר מִי אָנֹכִי יי אלהים וּמִי בֵיתִי כִּי הֲבִיאֹתַנִי עַד הֲלֹם —

והלא מן לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי(דברים כג, ד)!

כִּי הֲבִיאֹותַנִי עַד הֲלֹום — לא דיי שבאתי, אלא שעשיתני מלך.

ואין הֲלֹום אלא מלכות, שנאמר: הֲבָא עוֹד הֲלֹום אִישׁ(שמואל א י, כב).

וַתִּקְטַן זֹאת בְּעֵינֶיךָ(דברי הימים א יז, יז) — כאינש דאמר לחבריהכאינש דאמר לחבריה — כאדם שאומר לחברו: זעירא הדא באפךהדא באפך — זו בעיניך.

וַתְּדַבֵּר אל בֵּית עַבְדְּךָ לְמֵרָחוֹק(שמואל ב ז, יט) — שהייתי רחוק ונתקרבתי.

המשובח שבנביאים והמשובח שבמלכים

וְזֹאת תּוֹרַת הָאָדָם יי אלהים —

זאת תורת אברהם יצחק ויעקב אין כתיב כאן, אלא זֹאת תּוֹרַת הָאָדָם.

ומי הוא? המשובח שבנביאים והמשובח שבמלכים.

המשובח שבנביאים — זה משה, שנאמר: וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים(שמות יט, ג);

המשובח שבמלכים — זה דוד.

את מוצא: כל מה שעשה משה עשה דוד.

משה הוציא את ישראל ממצרים — ודוד הוציא את ישראל משיעבוד גליותמשיעבוד גליות — משעבוד הגלויות.

משה עשה מלחמות בסיחון ועוג — ודוד עשה מלחמה, שנאמר: כִּי מִלְחֲמוֹת יְיָ אֲדֹנִי נִלְחָם(שמואל א כה, כח).

משה מלך על ישראל ויהודה, שנאמר: וַיְהִי בִישֻׁורוּן מֶלֶךְ(דברים לג, ה) — ודוד מלך על ישראל ויהודה.

משה קרע לישראל את הים — ודוד קרע להם את הנהרות, שנאמר: בְּהַצּוֹתוֹ אֶת אֲרַם נַהֲרַיִם(תהלים ס, ב).

משה בנה מזבח — ודוד בנה מזבח;

זה הקריב — זה הקריב.

משה נתן לישראל חמשה חומשי תורה — ודוד נתן לישראל ספר תהילים, שבו חמשה ספרים.

משה בירך ישראל באַשְׁרֶיךָ(דברים לג, כט) — ודוד בירך את ישראל באַשְׁרֵי.

תרגום לעבריתקיימא העומדים קפיצת רגל כפיפת הרגל (לישיבה) תמן תנינן שם שנינו כאינש דאמר לחבריה כאדם שאומר לחברו הדא באפך זו בעיניך משיעבוד גליות משעבוד הגלויות

גבְּצֶדֶק כׇּל אִמְרֵי פִי — לא הוציא דבר מגונה מפיו

פתיחתא שלישית · הכתוב עיקם תיבות שלא להוציא דבר מגונה, ודוד כמותו: ״אשרי האיש אשר לא הלך״ ולא ״ארור האיש אשר הלך״

בְּצֶדֶק כׇּל־אִמְרֵי־פִי אֵין בָּהֶם נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ(משלי ח, ח)

״פי״ — הסופר כתב ״פיך״ ומחק את הכ״ף. ״אלו הן״ — בכתב היד ״אלא הן״ (מסומן במאגרים כשיבוש); בדפוס בובר: ״שנאמר״. ״לפתוח״ — הסופר כתב ״ליפתום״, מחקו וכתב ״לפתוח״ בגליון.

״לו איש כלבבו״ — בכתב היד ״לא״ (והלמ״ד מסופקת), ותוקן במאגרים כבפסוק. ״לא הלך״ — בכתב היד ״לו הלך״ (מסומן במאגרים כשיבוש), ותוקן כבפסוק.

בדפוס בובר: ״[אשרי האיש אשר לא הלך. זהו שאמר הכתוב] בצדק כל אמרי פי״; ״אף כשבא לפתוח [בסימני בהמה טמאה, לא פתח אלא] בסימני טהרה״; ״אמר דוד אף הקב״ה העיד עלי״; ואחרי הסימן הוסיף בובר בסוגריים ״[כיוצא בדבר אתה אומר אם יעמוד משה ושמואל לפני… ר׳ יודן אומר המזמור הזה משובח מכל המזמורים]״, שאינו בכתב היד.

בְּצֶדֶק כׇּל אִמְרֵי פִי אֵין בָּהֶם נִפְתָּל וְעִיקֵּשׁ(משלי ח, ח) —

אין בהם לא קפדנותקפדנות — קפידה, הקפדה וכעס ולא עקמוניתעקמונית — עקמומיות, עיקול.

מצינו שעיקםשעיקם — שהאריך והקיף בלשונו הכתוב שתים ושלש תיבות, שלא להוציא דבר מגונה מפיו.

אלו הן: מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹורָה(בראשית ז, ח).

אמר רבי יודן בר מנשה:

אף כשבא לפתוח בסימני טהרה —

את הגמל כי לא מפריס פרסה אין כתיב כן, אלא כִּי מַעֲלֵה גֵרָה(ויקרא יא, ד);

ואת החזיר כי לא מעלה גרה אין כתיב כן, אלא כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה(ויקרא יא, ז).

אף דוד אמר: העיד עלי ואמר: בִּיקֵּשׁ יְיָ לוֹ אִישׁ כִּלְבָבוֹ(שמואל א יג, יד) —

וכינה שמו לבוראווכינה שמו לבוראו — וכינה את דוד בשם של בוראו (״כלבבו״).

מה בוראו לא הוציא דבר מגונה — אף דוד כך.

היה לו לומר: ארור האיש אשר הלך, או אשרי האיש אשר הלך בעצת צדיקים;

ולא אמר אלא: אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים(תהלים א, א).

תרגום לעבריתקפדנות קפידה, הקפדה וכעס עקמונית עקמומיות, עיקול שעיקם שהאריך והקיף בלשונו וכינה שמו לבוראו וכינה את דוד בשם של בוראו (״כלבבו״)

דכִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן יְיָ אֱלֹהִים — מדמין את הצורה ליוצרה

פתיחתא רביעית · הנביאים משמיעים את האוזן מה שיכולה לשמוע; ״שמש ומגן״ — מאיר ומגין מכל הרוחות

כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן יְיָ אֱלֹהִים חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן יְיָ לֹא יִמְנַע־טוֹב לַהֹלְכִים בְּתָמִים(תהלים פד, יב)

״ברבי חייא״ — בכתב היד ״בר׳ חייא״; בדפוס בובר ״חזקיה בר חייא״. ״יירא״ — הסופר כתב ״ייראה״ ומחק את הה״א.

״הנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים״ — בכתב היד ״כבוד יי… מדרך ההרים״ (שניהם מסומנים במאגרים כשיבוש), ותוקנו כבפסוק וכתיקון בובר (״הנה כבוד (יי) [אלהי ישראל] בא מדרך (ההרים) [הקדים]״). אחרי ״מכבודו״ כתב הסופר שוב ״והארץ האיר מכבודן״ ומחקו.

״המגן״ — המ״ם מסופקת בכתב היד. ״ומסיך״ — בגליון כתב היד. ״איסקיא״ — בכתב היד ״איסקיסא״, והסמ״ך השנייה נמחקה במאגרים; בדפוס בובר ״איסקוטא פרסאה״ (תריס, scutum).

בדפוס בובר: ״אי מה השמש הזה קופחת״; ״אף הקב״ה מגין על העולם כולו״; ״ומנין לרבות הרוח הרביעית, שנאמר יי כצנה רצון תעטרנו״; ואחרי הסימן הוסיף בובר בסוגריים דרשה על ״כי שמש ומגן״ באברהם, החוזרת ל״אשרי האיש״, שאינה בכתב היד.

אַשְׁרֵי הָאִישׁ(תהלים א, א).

זה שאמר הכתוב:

כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן יְיָ אֱלֹהִים(תהלים פד, יב).

חזקיה ברבי חייא אמר:

אשריהם נביאים, שהם מדמין את הצורה ליוצרהמדמין את הצורה ליוצרה — מדמים את הבורא לברואיו (שמש, אריה), ואת הנטיעה לנוטעה.

כדאמר: כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן יְיָ אֱלֹהִים;

וכן הוא אומר: אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא(עמוס ג, ח);

ואומר: הִנֵּה כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא מִדֶּרֶךְ הַקָּדִים וְקוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹודוֹ(יחזקאל מג, ב).

אלא משמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע, ומראין את העין מה שיכולה לראות.

שמש ומגן

דבר אחר:

כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן יְיָ אֱלֹהִים.

או מה השמש הזו קופחתקופחת — מכה, שורפת — יכול אף הקדוש ברוך הוא כן?

תלמוד לומר: וּמָגֵן —

מה המגן הזה מגין על האדם, כך הקדוש ברוך הוא מגין על עולמו.

רבי חייא בר אבין אמר:

מאיר כשמש, ומסיךומסיך — ומסכך, מגין כמגן.

דבר אחר:

מָגֵן — זה התריסהתריס — המגן הגדול, איסקיא פרסאהפרסאה — פרסי, שמקיף את האדם משלש רוחותיו.

ומניין לרבות הרוח הרביעית? תלמוד לומר: יְיָ כַּצִּינָּה(תהלים ה, יג).

תרגום לעבריתמדמין את הצורה ליוצרה מדמים את הבורא לברואיו (שמש, אריה) קופחת מכה, שורפת ומסיך ומסכך, מגין התריס המגן הגדול פרסאה פרסי

המִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן — שלשלת הברכות

פתיחתא חמישית · הקדוש ברוך הוא בירך את אדם ואת נח, ומסר את הברכות לאברהם; אברהם לא בירך את יצחק (משל האריס); כל מברך פותח במה שחתם קודמו — יעקב, משה ודוד

מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן כִּי פִקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי(תהלים קיט, ק)

״אל תתהדר לפני מלך״ — המדרש קורא ״ולפני גדולים״ (במסורה: ובמקום גדלים).

״הקדוש ברוך הוא״ — נוסף בכתב היד בגליון (בסימן ההוספה). ״כיון שעמד [נח]״ — חסר בכתב היד (״כיון שעמד וברכן לו ולבניו״), והושלם כבדפוס בובר: ״כיון שעמד נח ובירכו לו ולבניו״. ״והיה ברכה״ — הוו הושלמה במאגרים כבפסוק. ״ודייתיקי״ — היו״ד השנייה הושלמה במאגרים. ״מיני אילנות״ — בכתב היד ״מיניה״, והה״א נמחקה במאגרים. ״משקה״, ״יחיה״ — אותיות מסופקות בכתב היד. ״והולך לי״ — בכתב היד ״לו״ (מסומן במאגרים כשיבוש), ותוקן כבדפוס בובר.

״יעקב בכורו של מקום״ — לפני ״בכורו״ כתב הסופר ״פתח״, ונמחק במאגרים (חזרה על ״פתח״ שאחריו). ״וחתם בזאת״ — הוו הושלמה במאגרים.

בדפוס בובר: ״[אשרי האיש]. ר׳ יודא פתח״; ״ר׳ פנחס עביד לה אריכא״; ״עמד באברהם ובירכו״; ״אם אני משקה את סם חיים, יבא סם המות יחיה עמו״; ״אם אברך את יצחק, עכשיו בני ישמעאל ובני קטורה מתברכין עמו״; ״ומה שהקב״ה רוצה לעשות בעולמו יעשה״; ״כיון שמת אברהם עלה הקב״ה על יצחק וברכו״; ולפני ״עמד יעקב לברך את השבטים״ מוסיף בובר בסוגריים ״[עמד יצחק ובירך את יעקב בנתינה… וחתם בקריאה, ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו]״ — ובכתב היד אין, ו״פתח במה שחתם יצחק אביו״ נשען על בראשית כח, א.

מקבילות: בראשית רבה לט, יא (רבי ברכיה: ״עד כן הייתי זקוק לברך את עולמי; מיכן ואילך — הרי ברכות מסורות לך: למן דהני לך למברכא — ברך״); בראשית רבה סא, ו (״ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק״: ״רבי יודה אמר: בכורה… ורבנן אמרין: קבורה ודיאתיקי״; רבי לוי בשם רבי חמא בירבי חנינה: ״לא בירכו, אלא מתנות נתן לו״, ומשל האריס ושני האילנות, ״מה דהני לה למרה דפרדיסא מעבוד בה — יעבד״); פסיקתא דרב כהנא, וזאת הברכה (תוספת) א (תולדות הברכה מאדם ועד משה, ״הריני מוסר את הברכות לך״, ומשל האריס — שם בכרם ומפני עשו; ״בא יעקב לברך את השבטים… והוסיף להם ברכה שישית… בא משה והוסיף להם ברכה שביעית, שנאמר וזאת הברכה״).

רבי יודן ורבי פנחס

רבי יודן פתח:

אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ ולפני גדולים אַל תַּעֲמֹוד(משלי כה, ו).

רבי יודן גרס להגרס לה — מקצר אותה (את הפתיחה), רבי פנחס עבד אריכאעבד אריכא — מאריך בה.

רבי יודן גרס לה: במקום שפתח זה — חתם זה, ובמקום שחתם זה — פתח זה.

רבי פנחס פתח:

מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן(תהלים קיט, ק).

הברכות מסורות לאברהם

את מוצא: שבתחילה היה מברך הקדוש ברוך הוא את עולמו,

שנאמר: וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים(בראשית א, כח).

כיון שעמד נח — וברכן, לו ולבניו,

שנאמר: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו(בראשית ט, א).

עמד אברהם — וברכו,

שנאמר: וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל(בראשית כד, א).

מהו וֶהְיֵה בְּרָכָה(בראשית יב, ב)?

אמר רבי נחמיה:

שמסר לו את הברכה, ואמר לו:

עד כאן הייתי זקוקזקוק — צריך, מחויב לברך עולמי;

מכאן ואילך — הרי הברכות מסורות לך, ולמאן דאהני לך לברכהולמאן דאהני לך לברכה — ולמי שנראה לך לברכו — בריךבריך — ברך.

כיון שעמד יצחק, מה כתיב?

וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כׇּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק(בראשית כה, ה).

רבי יהודה ורבי נחמיה רבנין.

רבי יהודה אמר: זה בכורה.

רבי נחמיה אמר: זו ברכה.

ורבנן אמרי: זו קבורה ודייתיקי.

משל האריס

רבי לוי בשם רבי חמא אמר:

לא ברכו, אלא מתנות נתן לו.

ולמה לא ברכו?

למלך שהיה לו פרדס, ומסרו לאריסלאריס — לחוכר, עובד אדמה תמורת חלק מן הפירות.

והיה לו מיני אילנות כרוכיןכרוכין — כרוכים, שלובים זה על זה — אחד של סם חיים, ואחד של סם המות.

אמר האריס: אם אני משקה את זה סם חיים — סם המות יחיה עמו;

אם איני משקהו — היאך יחיה?

אמר אותו אריס: לשנה אני משלים אריסותי והולך לי;

מה דהני ליה למריה דפרדסמה דהני ליה למריה דפרדס — מה שנראה בעיני בעל הפרדס — יעבידיעביד — יעשה.

כך אמר אברהם: אם אברך את יצחק עכשיו — בני ישמעאל ובני קטורה מתברכין;

ואם איני מברך את בני ישמעאל ובני קטורה — היאך אני מברך את יצחק?

חזר ואמר: אני בשר ודם, היום כאן ומחר בקבר;

ומה שהוא רוצה לעשות בעולמו — יעשה.

כיון שמת אברהם, נגלה הקדוש ברוך הוא על יצחק וברכו,

שנאמר: וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ(בראשית כה, יא).

וכן יעקב: וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ וַיְבָרֶךְ אֹותוֹ(בראשית לה, ט).

יעקב, משה ודוד

עמד יעקב לברך את השבטים — ופתח במה שחתם יצחק אביו.

הדא הוא דכתיב:

וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וגו׳(בראשית מט, א).

ובמה חתם? ב'זאת': וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם(בראשית מט, כח).

עמד משה לברך את ישראל, ואמר:

יעקב, בכורו של מקום, פתח בקריאה וחתם ב'זאת';

הריני פותח במה שחתם יעקב.

פתח בוְזֹאת הַבְּרָכָה(דברים לג, א) — וחתם באַשְׁרֶיךָ(דברים לג, כט).

כיון שעמד דוד — פתח במה שחתם משה. אמר:

אני אברך את ישראל באַשְׁרֵי(תהלים א, א).

תרגום לעבריתגרס לה מקצר אותה (את הפתיחה) עבד אריכא מאריך בה זקוק צריך, מחויב ולמאן דאהני לך לברכה ולמי שנראה לך לברכו בריך ברך לאריס לחוכר, עובד אדמה תמורת חלק מן הפירות כרוכין כרוכים, שלובים מה דהני ליה למריה דפרדס מה שנראה בעיני בעל הפרדס יעביד יעשה

והַחׇכְמָה תָּעֹוז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים — עשרה שאמרו ספר תהלים

פתיחתא שישית · עשרה אמרו את התהלים ובעשרה מיני זמר, ולא נאמר אלא על ידי דוד, שקולו ערב; גדול מכולם ״הללויה״

הַחׇכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר(קהלת ז, יט)

״ויוסף״ — כך בכתב היד; בדפוס בובר ״ואסף״ (וכך מסתבר: מזמורי אסף, תהלים נ ועג–פג).

״אילין״ — היו״ד השנייה הושלמה במאגרים. ״הדיינין״ — הדל״ת הושלמה במאגרים. ״על ידי דוד״ — ״על״ בגליון כתב היד. ״באשרי״ — בכתב היד ״אשרי״ בלי בי״ת.

בדפוס בובר: ״על אילין לא יתפלגון… רב אמר לידותון, על ההידותין ועל הדינין״ (ודברי רבי יוחנן אינם שם); ״רב הונא בשם ר׳ אחא… משל לחבורה של כווסקין״; ״אבגינוס בן אבגינוס״; ״כלו תפלות [דוד] בן ישי״; ״בהודאה בהללויה באשרי״; ״שכולל שם ושבח כתיבה אחת״.

דבר אחר:

אַשְׁרֵי הָאִישׁ(תהלים א, א).

רבי נחמיה פתח:

הַחׇכְמָה תָּעֹוז לֶחָכָם(קהלת ז, יט) — זה דוד.

מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים — אילו עשרה בני אדם שאמרו ספר תילים.

ואילו הן:

אדם, ומלכי צדק, אברהם, ומשה, ודוד, ושלמה, ויוסף, ושלשה בני קרח.

על אילין לא איתפלגוןלא איתפלגון — לא נחלקו; על מאן יתפלגוןעל מאן יתפלגון — על מי נחלקו?? רב ורבי יוחנן.

רב אמר:

לִידוּתוּן(תהלים לט, א) — על הידותון ועל הדיינין שעברו עליו ועל ישראל.

ורבי יוחנן אמר:

על הידותון — על הדיותן שעברו עליו ועל ישראל.

נעים זמירות ישראל

רבי הונא בשם רבי אחא אמר:

אף על פי שנאמר על ידי עשרה, לא נאמר אלא על ידי דוד מלך ישראל.

לחבורה של כווסקיןכווסקין — מזמרים, מקהלה, שהייתה מבקשת לומר הימנוןהימנון — שיר הלל למלך.

אמר להם: כולכם נעימים, כולכם זמרים, כולכם משובחים, כולכם ראויין לומר הימנון למלך;

אלא איש פלוני יאמר על ידי כולכם. למה? שקולו ערב יותר מכולכם.

הדא הוא דכתיב:

וּנְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל(שמואל ב כג, א).

רבי חייא בשם רבי אחא אמר:

מי נעים זמירותיהן של ישראל? דוד בן ישי, אגינוס בן אגינוסאגינוס בן אגינוס — בן טובים בן בן טובים.

מהו אומר בסוף תילים? כׇּלּוּ תְפִילּוֹת דָּוִד בֶּן יִשָׁי(תהלים עב, כ).

כשם שאמרוהו עשרה בני אדם — כך נאמר בעשרה מיני זמר:

בניצוח, בניגון, במזמור, בשיר, בהלל, בתפילה, בברכה, בהודאה, אשרי, בהללויה.

וגדול מכולם — הללויה, שכולל שם ושבח בתיבה אחת.

רב קרא כל סיפרארב קרא כל סיפרא — רב קרא לכל הספר (בשם) — הללויה.

תרגום לעבריתלא איתפלגון לא נחלקו על מאן יתפלגון על מי נחלקו? כווסקין מזמרים, מקהלה הימנון שיר הלל אגינוס בן אגינוס בן טובים בן בן טובים רב קרא כל סיפרא רב קרא לכל הספר (בשם)

חלק ב

דרשת הפסוקים

זאֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים — עבירה גוררת עבירה

דרשת הפסוק · ״אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב״ · הליכה, עמידה, ישיבה ולצון; מי שבא דבר עבירה לידו וניצול — כעושה מצוה

״ומאחר שלא ישב״ — בכתב היד ״ומאיכן״ (מסומן במאגרים כשיבוש), ותוקן כלשון המשפטים שלפניו וכבדפוס בובר. ״לבדך״ — בכתב היד ״לבך״ (מסומן במאגרים כשיבוש), ותוקן כבפסוק. ״הימנה״ — היו״ד הושלמה במאגרים.

בדפוס בובר: ״וכי שלא הלך ולא עמד ולא ישב ולא לץ״; ״[סור מרע על מנת לעשות טוב]״.

אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים(תהלים א, א).

אמר רבי שמעון בן פזי:

וכי מאחר שלא הלך — היכן עמד?

ומאחר שלא עמד — היכן ישב?

ומאחר שלא ישב — היכן לץ?

אלא לומר לך:

שאם הלך — סופו לעמוד;

ואם עמד — סופו לישב;

ואם ישב — סופו ללוץ;

ואם לץ — עליו הכתוב אומר: אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ וְלַצְתָּ לְבַדְּךָ תִשָּׂא(משלי ט, יב).

ושנו רבותינו: מצוה גוררת מצוה, ועבירה גוררת עבירה(משנה אבות ד, ב).

וכי מאחר שלא הלך, ושלא עמד, ולא ישב — יכול לא יעשה לא טובה ולא רעה, אלא ישים יד לפה?

תלמוד לומר: כִּי אִם בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ(תהלים א, ב).

אמר רבי ברכיה:

כתיב: אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה(קהלת ז, יז) — הא ציבחר שריהא ציבחר שרי — הרי מעט מותר??

אלא: אם רשעת — אל תוסף.

רבי שמעון בן יוחי אומר:

אם ישב אדם ולא עבר עבירה — נותנין לו שכר כאילו עושה מצוה.

רבי זעירא אמר:

והוא שבא דבר עבירה לידו, וניצול הימנה,

שנאמר: סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב(תהלים לד, טו) — על מנת לעשות טוב;

וכן הוא אומר: אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ(תהלים קיט, ג).

תרגום לעבריתהא ציבחר שרי הרי מעט מותר?

חאַשְׁרֵי — עשרים ושנים אשרי

דרשת הפסוק · ״אשרי האיש״ · עשרים ושנים ״אשרי״ כנגד האותיות; שיהו קורין בתהלים כקורין בנגעים ואהלות, ויזכירו את דוד כאילו הוא קיים

״אמר רבי״ — כך בכתב היד ובדפוס בובר (״אמר רבי תמיה אני״). ״אומר״ — הסופר הוסיף את הגרש בסימן ההוספה.

״וכי תעלה״ — בכתב היד ״וכן״ (מסומן במאגרים כשיבוש), ותוקן כבדפוס בובר. ״אותי״ — בכתב היד ״אותו״ (מסומן במאגרים כשיבוש), ותוקן כבדפוס בובר וכהמשך דבריו (״כאילו אני קיים״).

המדרש קורא ״ויהיו לרצון״ (במסורה: יהיו לרצון; ובהמשך הוא מצטט כמסורה).

בדפוס בובר: ״עשרים אשרי כתיב בספר תהלים, כנגד עשרים הוי שכתוב בספר ישעיה״; ״ויוחקו לדורות״; ״כקורין בספרי מירס״; ״כנגעים ואהלות״; ״כתיב אגורה באהלך עולמים, וכי תעלה על דעתך״.

אַשְׁרֵי הָאִישׁ(תהלים א, א).

אמר רבי יהושע בן קרחה:

עשרים אשרי כתיב בספר תהילים, כנגד עשרים הוי שכתיב בספר ישעיה.

אמר רבי:

תמיה אני, היאך לימדני רבי יהושע שעשרים אשרי כתיב בספר תהילים;

ואני אומר: עשרים ושנים, כנגד עשרים ושתים אותיות.

ועליהם הוא אומר: ויִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ(תהלים יט, טו) —

שיעשו לדורות, ויחקקו לדורות;

ואל יהו קורין בהם כקורין בסיפרי מי רםבסיפרי מי רם — בספרי הומרוס (ספרים חיצוניים),

אלא יהו קורין בהם, והוגין בהן, ונוטלין שכר עליהן כאהילות ונגעיםכאהילות ונגעים — כמסכתות אהלות ונגעים, מן הקשות שבמשנה,

שנאמר: יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי.

אמר רבי ירמיה בשם רבי יוחנן אמר:

בְאׇוהׇלְיךָ עוֹלָמִים(תהלים סא, ה) — וכי תעלה על דעתך שדוד מבקש דירה שני עולמים?

אלא אמר: יהו קורין ומזכירין אותי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, כאילו אני קיים.

תרגום לעבריתבסיפרי מי רם בספרי הומרוס (ספרים חיצוניים) כאהילות ונגעים כמסכתות אהלות ונגעים, מן הקשות שבמשנה

טאַשְׁרֵי הָאִישׁ — אדם הראשון והנחש

דרשת הפסוק · ״אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב״ · אדם הראשון: אשריי אילו לא הלכתי בעצתו של נחש; הנחש אמר לשון הרע על בוראו, והיה ליצן

״בעצתו״ — הוו הושלמה במאגרים. ״דסיכנין״ — בכתב היד ״דשיכנין״, ותוקן במאגרים. ״ליגע״ — הסופר כתב ״ליגיע״ ומחק את היו״ד השנייה.

״מן העץ הזה אכל״ — בכתב היד ״מן״ ומעליו ה״א (מאגרים: ״מהעץ״); בדפוס בובר: ״מן העץ הזה אכל בוראנו וברא את העולם וכל אשר בו״. ״עולם כמותו״ — בכתב היד ״אולם״, ותוקן במאגרים.

בדפוס בובר: ״אשריי אם לא עמדתי בדרכו של נחש״; ״ודחפה על האילן״.

דבר אחר:

אַשְׁרֵי הָאִישׁ(תהלים א, א) — מדבר באדם הראשון.

אמר אדם הראשון:

אשריי שלא הלכתי בעצתו של נחש;

וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד — אשריי אם לא עמדתי בדרכו, בעצתו של נחש;

וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב — אשריי אם לא ישבתי במושבו של נחש, של לצותלצות — ליצנות.

רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי אמר:

הנחש אמר לשון הרע על בוראו.

אמר הנחש לחוה: למה אין אתם אוכלים מן העץ הזה?

אמרה לו: אלהים ציונו שלא לאכול ממנו, ושלא ליגע בו.

מה עשה הנחש? נטל את חוה ודחפה עליו — ולא מתה.

והקדוש ברוך הוא לא אמר אלא לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ(בראשית ב, יז);

והוסיפה חוה על הדיבור: וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ(בראשית ג, ג).

אמר לה הנחש: מן העץ הזה אכל, וברא את העולם;

ואם אתם אוכלים ממנו — יכולים אתם לבראות עולם כמותו,

שנאמר: וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים(בראשית ג, ה).

אלא כל אומן שונא בר אומנותיהבר אומנותיה — בעל אומנות כמותו.

מיכן שהיה ליצן.

תרגום לעבריתבר אומנותיה בעל אומנות כמותו לצות ליצנות

יכִּי אִם בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ — שש מצוות שנתן לאדם הראשון

דרשת הפסוק · ״כי אם בתורת יי חפצו… ודרך רשעים תאבד״ (המזמור כולו) · המזמור באדם הראשון: שש מצוות, גן עדן, קין הבל ושת; הנחש אין לו רפואה לעתיד לבוא

״צדיקים״ — הגרש (סימן הקיצור) נוסף בכתב היד.

בדפוס בובר: ״אמר ר׳ לוי הכל מתרפאין לעתיד לבא, חוץ מן הנחש והגבעונים״ ופירוש שניהם, ובסוגריים עניין הגבעונים (״שלש מתנות טובות נתן הקב״ה לישראל…״), שאינם בכתב היד.

כִּי אִם בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וגו׳(תהלים א, ב).

אמר רבי לוי:

אילו שש מצות שנתן הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון,

שנאמר: וַיְצַו יְיָ אֱלֹהִים עַל הָאָדָם(בראשית ב, טז).

וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה — באילו שש מצות שנתן לו.

וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל(תהלים א, ג) — שנטלו הקדוש ברוך הוא ושתלו בגן עדן.

אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ — זה קין.

וְעָלֵיהוּ לֹא יִבּל — זה הבל.

וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ — זה שת.

לֹא כֵן הָרְשָׁעִים(תהלים א, ד) — זה הנחש.

עַל כֵּן לֹא יָקֻומוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט(תהלים א, ה).

אמר רבי מאיר:

הכל מתרפאין לעתיד לבא, חוץ מן הנחש וגבעוני.

דֶּרֶךְ צַדִּיקִים(תהלים א, ו) — אילו אדם וחוה.

וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד — זה הנחש, שאין לו רפואה לעתיד לבא.

יאכְּעֵץ שָׁתוּל — אין הרוחות מזיזין אותו

דרשת הפסוק · ״והיה כעץ שתול… וכל אשר יעשה יצליח״ · ״שתול״ ולא ״נטוע״; תצליח בעולם הזה ותשכיל לעולם הבא

המדרש קורא ״והקיצות והיא תשיחך״ (במסורה: והקיצות היא תשיחך).

בדפוס בובר: ״[וכל אשר יעשה יצליח]. וכתוב אחר אומר״; ״אז תצליח את דרכך״.

דבר אחר:

והיה כעץ נטוע אין כתיב כן, אלא כְּעֵץ שָׁתוּל(תהלים א, ג) —

ללמדך: שאפילו כל הרוחות באות ונושבות בו, אין מזיזין אותו ממקומו.

וכתוב אחר אומר: לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ(יהושע א, ח) —

אם עשית כן, כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶיךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל:

תַּצְלִיחַ — בעולם הזה;

ותַּשְׂכִּיל — לעולם הבא.

ועוד פירש על ידי שלמה:

בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹותָךְ(משלי ו, כב) — בעולם הזה;

בְּשׇׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹור עָלֶיךָ — בקבר, מן רימה ותוליעה;

וַהֲקִיצוֹתָ והיא תְשִׂיחֶךָ — לעתיד לבא.

יבאַשְׁרֵי הָאִישׁ — נח

דרשת הפסוק · ״אשרי האיש… ודרך רשעים תאבד״ (המזמור כולו) · המזמור בנח: לא הלך בעצת שלשה דורות; הגה דבר מתוך דבר; הקדוש ברוך הוא כבש מעיינו עד שש מאות שנה

״ובדרך״ — הוו הושלמה במאגרים כבפסוק. ״בטהורים״ — לפניו כתב הסופר מילה משובשת (״בטהוים״), ונמחקה במאגרים. ״בני גילו״ — אחריו כתב הסופר ״הו״, ונמחק במאגרים.

״שלא יוליד״ — הסופר כתב ״של״, מחקו וכתב ״שלא״ בגליון. ״בדור המבול״ — הסופר כתב ״בדור״ פעמיים ומחק את השני. ״נענשו״ — אותיות מסופקות בכתב היד. ״עד שש מאות שנה״ — אחריו כתב הסופר ״היו״ ומחקו.

״והוא בן שש מאות… עד שש מאות שנה״ — כך בכתב היד (והראיה ״ונח בן שש מאות שנה״, בראשית ז, ו); בדפוס בובר ״והוא בן חמש מאות שנה, שנאמר ויהי נח בן חמש מאות שנה״ (בראשית ה, לב) ו״עד חמש מאות שנה״.

בדפוס בובר: ״על דעתיה דר׳ יהודה דהוא אמר [בשלשה דורות]״; ״אלו שבע מצות [שנצטוו בני נח]״; ״להקריב לו מהן קרבנות״; ״ששתלו הקב״ה בתיבה״; ״כספינה העומדת (לכל מין) [בלמין]״; ״ואילו היה בן מאה שנה, היה נאבד עמהם״; ״עתיד הקב״ה לעוקרה לימות המשיח״; ״אומר אני שזהו שהיו בעון אבותיהם ונענשו״; ״כדתנינין״.

דבר אחר:

אַשְׁרֵי הָאִישׁ(תהלים א, א) — מדבר בנח, דכתיב: נֹחַ אִישׁ צַדִּיק(בראשית ו, ט).

אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים — בשלשה דורות: בדור אנוש, בדור המבול, ובדור הפלגה.

על דעתיה דרבי יהודהעל דעתיה דרבי יהודה — לפי דעתו של רבי יהודה, דהוא אמרדהוא אמר — שהוא אומר:

בַּעֲצַת רְשָׁעִים — דור אנוש;

וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים — זה דור המבול;

וּבְמוֹשַׁב לֵצִים — זה דור הפלגה.

כִּי אִם בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ(תהלים א, ב) — אילו שבע מצות.

וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה — שהגה דבר מתוך דבר, ואמר:

מה טעם ריבה הקדוש ברוך הוא בטהורים יותר מן הטמאים? אלא שהוא רוצה להקריב לו מהן.

מיד: וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹורָה(בראשית ח, כ).

וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל(תהלים א, ג) — ששתלו הקדוש ברוך הוא בתוכה,

דאמר רבי לוי:

שנים עשר חדשים היתה התיבה עומדת במים, כספינה העומדת על הלמיןהלמין — הנמל.

כבש מעיינו

אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ.

אמר רבי יודן:

כל בני גילובני גילו — בני דורו היו מולידין בני חמשים, בני ששים, בני שבעים — והוא בן שש מאות,

שנאמר: וְנֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה(בראשית ז, ו).

רבי חייא בשם רבי אחא אמר:

כבש הקדוש ברוך הוא מעיינוכבש הקדוש ברוך הוא מעיינו — עצר הקדוש ברוך הוא את כח ההולדה שלו שלא יוליד,

שלא יהא לו בן של מאה שנה בדור המבול, ויאבד עמהם;

לפי שבית דין של מעלה לא היו עונשין אלא מן מאה שנה ואילך,

ואילו היה בן מאה שנה — היה מאבד עמהם.

אמר רבי שמעון בן יוחי:

עתיד הקדוש ברוך הוא לחזור לעיקרה לימות המשיח,

שנאמר: כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת(ישעיה סה, כ).

ואם תאמר: שהיו בדור המבול פחות ממאה שנה, ואבדו —

אני אומר: כעין אבותיהם נענשו,

שנאמר: כִּי הִשְׁחִית כׇּל בָּשָׂר(בראשית ו, יב).

דבר אחר:

למה כבש הקדוש ברוך הוא מעיינו?

שלא יוליד וירבה זרעו, ויאבדו עם דור המבול, והוא מתעצב עמהם;

ואם תאמר: שיהו צדיקים — היה צריך לעשות תיבות הרבה.

לכך כבש הקדוש ברוך הוא מעיינו עד שש מאות שנה.

שם, חם ויפת

אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ — זה שם.

וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל — זה חם.

וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ — זה יפת.

לֹא כֵן הָרְשָׁעִים(תהלים א, ד) — זה דור הפלגה.

עַל כֵּן לֹא יָקֻומוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט(תהלים א, ה) — זה דור המבול,

כי דתנינן: דור המבול אין להם חלק לעולם הבא, ואין עומדין בדין(משנה סנהדרין י, ג).

כִּי יוֹדֵעַ יְיָ דֶּרֶךְ צַדִּיקִים(תהלים א, ו) — זה נח ובניו.

וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד — זה דור המבול.

תרגום לעבריתעל דעתיה דרבי יהודה לפי דעתו של רבי יהודה דהוא אמר שהוא אומר הלמין הנמל בני גילו בני דורו כבש הקדוש ברוך הוא מעיינו עצר הקדוש ברוך הוא את כח ההולדה שלו

יגאַשְׁרֵי הָאִישׁ — אברהם

דרשת הפסוק · ״אשרי האיש… לא כן הרשעים״ · המזמור באברהם: דור הפלגה, הסדומיים ואבימלך; שתי כליותיו לימדוהו תורה, ואף עירובי תבשילין

״רב לא היה לו״ — בכתב היד ״ל״, והוו הושלמה במאגרים. ״היה אברהם״ — הה״א האחרונה מסופקת בכתב היד. ״על פלגי מים״ — בכתב היד ״על + מים״, סימן השמטה; הושלם כבפסוק.

המדרש קורא ״הבו לכם דבר עצה הלום״ (במסורה: דבר ועצה הלם).

הקטע ״אמר רבי שמואל בר נחמן… עקב אשר שמע אברהם״ הוא שהסופר מפנה אליו במזמור טז, ז (״וכולה כדתרצינן במזמור ראשון״), ושם הושלם מכאן.

בדפוס בובר: ״ואין עיר אלא אלוה, שנאמר עיר וקדיש״, ובסוגריים ״[נחלקו לג׳ כתות…]״; ״אב לא למדו, רב לא היה לו שילמדו״; ״שתי כליות כעין שני כדים״; ״[דבר אחר ששתלו הקב״ה בארץ ישראל]״; ״זה נמרוד וחביריו״.

מקבילות: בראשית רבה סא, א (״אשרי האיש — זה אברהם… זה דור הפלגה… אילו אנשי סדם… זה אבימלך״; רבי שמעון בן יוחי: ״אב לא לימדו, ורב לא היה לו — ומאיכן היה למד את התורה? אלא זימן לו הקדוש ברוך הוא שתי כליותיו כמין שני רבנים, והיו נובעות ומלמדות אותו חכמה״; ״והיה כעץ שתול — ששתלו הקדוש ברוך הוא בארץ ישראל… זה ישמעאל… זה יצחק… אילו בני קטורה״).

דבר אחר:

אַשְׁרֵי הָאִישׁ(תהלים א, א) — זה אברהם אבינו, שנאמר: וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ(בראשית כ, ז).

אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים — שלא הלך בעצת דור הפלגה, שנאמר בהן: הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר(בראשית יא, ד);

ואין הָבָה אלא עצה, שנאמר: הָבוּ לָכֶם דָּבָר עצה הֲלֹום(שופטים כ, ז).

וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד — אילו הסדומיים, שנאמר: וְאַנְשֵׁי סְדֹום רָעִים וְחַטָּאִים(בראשית יג, יג).

וּבְמוֹשַׁב לֵצִים — זה אבימלך, שאמר לאברהם: הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ(בראשית כ, טו), ולא קיבל עליו.

כִּי אִם בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ(תהלים א, ב) — כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה(בראשית יח, יט).

כליותיו של אברהם

וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה.

אמר רבי שמואל בר נחמן:

אב לא היה לו, רב לא היה לו — ומי למדו? מהיכן למד תורה?

תני רבי שמעון בן יוחי:

מלמד שזימן לו הקדוש ברוך הוא שתי כליות כמן שני רבניןכמן שני רבנין — כמו שני רבנים (מורים), והיו נובעות ומלמדות אותו חכמה ודיעה כל הלילה,

שנאמר: אֲבָרֵךְ אֶת יְיָ אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָיי(תהלים טז, ז).

רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן אמר:

אפילו הילכות עירובי תבשילין ועירובי חצירות היה אברהם יודע,

שנאמר: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם(בראשית כו, ה).

וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם(תהלים א, ג) — שנטלו הקדוש ברוך הוא ושתלו בגן עדן.

אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ — זה ישמעאל.

וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל — זה יצחק.

וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ — זה בני קטורה.

לֹא כֵן הָרְשָׁעִים(תהלים א, ד) — זה נמרוד וחבריו.

תרגום לעבריתכמן שני רבנין כמו שני רבנים (מורים)

ידאַשְׁרֵי הָאִישׁ — שבטו של לוי

דרשת הפסוק · ״אשרי האיש… והיה כעץ שתול״ · שבט לוי לא השתתף במעשה העגל; ״מי שלא נתן נזם לעגל יבוא אצלי״; כולם נכנסו לארץ

״נשתתפו״ — בכתב היד ״נשתטפו״ (מסומן במאגרים כשיבוש), ותוקן כבדפוס בובר. ״ובמושב״ — נוסף בכתב היד בסימן ההוספה. ״ושתו״ — בכתב היד ״ושתה״, ותוקן כבפסוק וכבדפוס בובר.

״כי אם בתורת יי חפצו״ — בכתב היד ״בתורת השם״ (מחוק במאגרים). אחריו ״זה שבטו של לוי״ — וממנו קפצה עינו של הסופר אל ״זה שבטו של לוי״ השני; המשפטים שבין שני המקומות חסרים בכתב היד והושלמו מדפוס בובר: ״כי אם בתורת יי חפצו. זה שבטו של לוי, שנאמר תורת אמת היתה בפיהו. והיה כעץ שתול. זהו שבטו של לוי ששתלו הקב״ה בארץ ישראל״.

בדפוס בובר: ״מאן לא בעי מהוין מן בר בייתיה דמלכא״; ״מכל שבטו של לוי [האנשים] והנשים לא מתו אלא משה ואהרן ומרים״, ובסוגריים ״[ואת מוצא שנשתייר אלעזר…]״, שאינו בכתב היד.

דבר אחר:

אַשְׁרֵי הָאִישׁ(תהלים א, א) — זה שבטו של לוי, שלא הלכו בעצת דור המדבר, ולא נשתתפו עמהם במעשה העגל.

וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד — שכן כתיב: אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹולָה(שמות לב, לא).

וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב — שנאמר: וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹול וְשָׁתוֹ(שמות לב, ו).

ובני לוי מה כתיב בהן? וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כׇּל בְּנֵי לֵוִי(שמות לב, כו).

רבי שמואל בר נחמני אמר:

מאן לא בעי מהני מן בר ביתיה דמלכאמאן לא בעי מהני מן בר ביתיה דמלכא — מי אינו רוצה להיות מבני ביתו של המלך??

אלא אמר משה: מי שלא נתן נזם לעגל — יבוא אצלי.

מיד: וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כׇּל בְּנֵי לֵוִי.

כִּי אִם בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ(תהלים א, ב) — זה שבטו של לוי,

שנאמר: תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ(מלאכי ב, ו). וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל(תהלים א, ג) — זה שבטו של לוי,

ששתלן הקדוש ברוך הוא בארץ ישראל, וכולן נכנסו לארץ.

רבי זעירא בשם רבי יהושע בן לוי אמר:

שבטו של לוי — האנשים והנשים — לא מתו, אלא משה ואהרן ומרים.

תרגום לעבריתמאן לא בעי מהני מן בר ביתיה דמלכא מי אינו רוצה להיות מבני ביתו של המלך?

טואַשְׁרֵי הָאִישׁ — בני קרח

דרשת הפסוק · ״אשרי האיש… ודרך רשעים תאבד״ (המזמור כולו) · המזמור בבני קרח שלא הלכו בעצת אביהם; ליצנותו של קרח — משל האלמנה ושתי בנותיה; בני קרח כשלשה עמודים

״לקט״ — בכתב היד ״לט״, והקו״ף הושלמה במאגרים. ״חרם״ — המ״ם מסופקת בכתב היד. ״שאמרו״ — הגרש (סימן הקיצור) נוסף בכתב היד בסימן ההוספה. ״על פלגי מים״ — בכתב היד ״על + מים״, סימן השמטה; הושלם כבפסוק. ״המקום״ — המ״ם מסופקת בכתב היד.

המדרש קורא ״לא תחרוש בשור וחמור יחדו״ (במסורה: בשור ובחמר יחדו).

בדפוס בובר: ״אמר לה משה לא תחרוש״; ״אמר לה לקט שכחה ופיאה״; ״מה עשתה עניה, מכרה את השדה, וקנתה שתי כבשות״; ״בא אהרן ואמר לה תני לי ראשית הגז״; ״והקבה״; ״אמר לה אם חרם הן כולן שלי״; ״אריך כדין הא בזתה עלובתא, כלהן עושין ותולין בהקב״ה״; ״והן עומדין כשלשה עמודים״.

דבר אחר:

אַשְׁרֵי הָאִישׁ(תהלים א, א) — אילו בניו של קרח.

אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים — שלא הלכו בעצת אביהם, שנאמר: סוּרוּ נָא מֵעַל אׇהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים(במדבר טז, כו).

וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד — שנאמר: ואֵת מַחְתּת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה(במדבר יז, ג).

וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב — זה קרח, שהיה מתלוצץ על משה ואהרן.

משל האלמנה

מה עשה? כינס עליהם כל הקהל, שנאמר: וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כׇּל הָעֵדָה(במדבר טז, יט).

התחיל לפניהם דברי ליצנות. אמר:

אלמנה אחת יש בשכינותי, ועמה שתי נערות יתומות, והיה לה שדה אחת.

באת לחרוש — אמר לה: לֹא תַחֲרֹושׁ בְּשׁוֹר וחמור יַחְדָּו(דברים כב, י).

באת לזרוע — אמר לה: שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם(ויקרא יט, יט).

באתה לקצור ולעשות ערימה — אמר לה: הניחי לקט, שכחה ופאה.

באת לעשות גורן — אמר לה: תני לי תרומה, ומעשר ראשון, ומעשר שיני.

הצדיקה עליה הדין, ונתנה לו.

מה עשתה? עמדה ומכרה את השדה, ולקחה שתי כבשות, כדי ללבוש מגיזותיהן וליהנות מפירותיהן.

כיון שילדו, בא אהרן ואמר לה: תני לי את הבכורות, שכך אמר לי הקדוש ברוך הוא: כׇּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד(דברים טו, יט).

הצדיקה עליה את הדין, ונתנה לו את הוולדות.

הגיע זמן גזיזה, וגזזה אותן. אמר לה: תני לי ראשית הגז.

אמרה: אין בי כח לעמוד באיש הזה; הריני שוחטתן ואוכלתן.

כיון ששחטן, אמר לה: תני הזרוע והלחיים והקיבה.

אמרה: אחר ששחטתי אותן לא נוצלתי מידך?

אמרה: הרי הן חרם עלי.

אמר לה: חרם — כולן שלי הן, שכך אמר הקדוש ברוך הוא: כׇּל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לְךָ יִהְיֶה(במדבר יח, יד).

ונטלם והלך לו, והניחה בוכה עם שתי בנותיה.

אריך כדין הא בזתא עלובתאאריך כדין הא בזתא עלובתא — הראוי כך? הרי נבזזה העלובה הזאת?

כל הן עושין — ותולין בהקדוש ברוך הוא.

כשלשה עמודים

כִּי אִם בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ(תהלים א, ב) — אילו בניו, שאמרו שירה.

אמרו: אנו חייבין בכבוד אבינו — נחלוק על משה רבינו?

עמדו והכריעו עצמן בשביל כבודו של משה.

וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה — אילו בניו של קרח.

וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם(תהלים א, ג) — אילו בניו של קרח.

כיון שנבלעו קרח ועדתו, נמצאו בניו עומדים כתורןכתורן — כעמוד שבאמצע הספינה, שהמפרש תלוי בו הזה של ספינה,

שנאמר: וַיִּהְיוּ לְנֵס(במדבר כו, י).

רבי אומר:

נקרע כל מקום סביבותיהן, ואותו המקום שהיה עומד תחתיהן לא נקרע.

רבי שמואל בר נחמן אומר:

לא היו שלשתן עומדין במקום אחד, אלא כל אחד ואחד עומד בפני עצמו, והן דומין כשלשה עמודים.

והיא דאמרי ברייתאוהיא דאמרי ברייתא — וזה שאומרים הבריות: על מאן קאים עלמאעל מאן קאים עלמא — על מה העולם עומד?? על שלשה עמודיןעל שלשה עמודין — על שלשה עמודים.

אית דאמריאית דאמרי — יש אומרים: אברהם, יצחק ויעקב.

ואית דאמרי: חנניה, מישאל ועזריה.

ואית דאמרי: שלשה בני קרח.

לֹא כֵן הָרְשָׁעִים(תהלים א, ד) — זה קרח ועדתו.

עַל כֵּן לֹא יָקֻומוּ רְשָׁעִים(תהלים א, ה) — זה קרח ועדתו.

כִּי יוֹדֵעַ יְיָ דֶּרֶךְ צַדִּיקִים(תהלים א, ו) — אילו בניו של קרח.

וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד — זה קרח ועדתו.

תרגום לעבריתאריך כדין הא בזתא עלובתא הראוי כך? הרי נבזזה העלובה הזאת כתורן כעמוד שבאמצע הספינה, שהמפרש תלוי בו והיא דאמרי ברייתא וזה שאומרים הבריות על מאן קאים עלמא על מה העולם עומד? על שלשה עמודין על שלשה עמודים אית דאמרי יש אומרים

טזכִּי אִם בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ — התורה נקראת על שמו

דרשת הפסוק · ״כי אם בתורת יי חפצו ובתורתו יהגה״ · ״והדרך צלח רכב״ — תלמיד חכם המקבץ חברים; ״בתורת יי״ ואחר כך ״ובתורתו״ — מי שיגע בתורה היא נקראת על שמו

״וענוה וצדק״ — הסופר כתב ״ועשה״ ומחקו, וכתב בגליון ״וענוה ו״ לפני ״צדק״; בדפוס בובר ״על דבר אמת וענוה צדק״, כלשון הפסוק (תהלים מה, ה). ״היא ומשובחת״ — בכתב היד ״הוא״ (מסומן במאגרים כשיבוש), ותוקן כבדפוס בובר. ״הוראות״ — בכתב היד ״נוראות״ (מחמת ״בנוראות״ שלפניו), ותוקן במאגרים וכבדפוס בובר.

בדפוס בובר: ״שמועתן של ר׳ יוחנן וריש לקיש״; ״אתה עתיד שתהא יושב ומורה הוראות מתוכה״; ״סופה שנקראת על שמך״; ״ועשה שם ארבעים יום וארבעים לילה, [ונתן נפשו עליה]״.

דבר אחר:

כִּי אִם בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ(תהלים א, ב).

זה שאמר הכתוב:

וַהֲדָרְךָ צְלַח רְכַב(תהלים מה, ה).

הדור הוא תלמיד חכם, בשעה שהוא מקבץ את החברים —

ולא להחניפם, אלא על דבר אמת, וענוה וצדק.

הדורה היא ומשובחת שמועתן של רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, שהן יושבין ומפלפליןומפלפלין — ומתווכחים בחריפות בה.

וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת יְמִינֶךָ.

רבי חייא אומר:

אם חפצת בתורה, שנתנה בנוראות ונכתבה בימין — את עתיד שתהא יושב ומורה הוראות מתוכה.

רבי אבא אמר:

אם חפצת בתורה — סופה נקראת על שמך.

אמר רבי יודן:

ובתורת יי אין כתיב כן, אלא וּבְתוֹרָתוֹ —

שאם יגיעת בה, היא נקראת על שמך;

כגון משנת רבי חייא, ומשנתו של רבי אושעיא, ושל בר קפרא, וכיוצא בהן.

ולמה נקראת על שמן? לפי שיגעו בה.

תדע לך שכן הוא: שהרי התורה של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: תּוֹרַת יְיָ תְּמִימָה(תהלים יט, ח);

ועלה משה למרום, נתענה שם ארבעים יום וארבעים לילה, ונתן נפשו עליה,

שנאמר: וַיְהִי שָׁם עִם יְיָ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה(שמות לד, כח);

לפיכך נקראת על שמו, שנאמר: זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי(מלאכי ג, כב).

תרגום לעבריתומפלפלין ומתווכחים בחריפות

יזיוֹמָם וָלָיְלָה — תפילין, קריאת שמע ושני פרקים

דרשת הפסוק · ״כי אם בתורת יי חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה״ · מי שעוסק בתורה — הקדוש ברוך הוא עושה חפציו; תפילין וקריאת שמע כאילו יגעו בתורה יומם ולילה; חכמת יונית

״עוסק״ — הקו״ף מסופקת בכתב היד. ״אבל״ — בכתב היד ״אלל״, ותוקן במאגרים. ״אין לנו פנאי״ — לפני ״לנו״ כתב הסופר ״להיות״ (חזרה על ״להיות״ שלפניו), ונמחק במאגרים.

״ברמשא״ — הקריאה בכתב היד מסופקת (״במשא״), ותוקנה במאגרים ובדפוס בובר. ״יהושע״ — הסופר מחק גרש. ״רב נחמן״ — בכתב היד ״ר׳״, הסופר מחק את הגרש, ומאגרים השלים ״רב״; בדפוס בובר ״ר׳ נחמן״. ״רבי מני אמר״ — בכתב היד ״ר׳ מני + אל״ (סימן השמטה, ו״אל״ מסומן במאגרים כשיבוש); בדפוס בובר ״ר׳ מני אמר״. ״קיים״ — הקו״ף הושלמה במאגרים.

בדפוס בובר: ״כאילו אתם יגיעים לילה ויום״; ״ר׳ יוחנן אמר מקרא מלא הוא, והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת יי בפיך״; ״אמר ר׳ אליעזר ומה אני מקיים״; ״זו קריאת שמע, שאם אדם קורא אותה שחרית וערבית״; ״שהיו יושבין״; ״בשעה שאינו לא מן היום ולא מן הלילה״ (בלי ״מותר״).

״בשחר מברך שתים לפניה״ — משנה ברכות א, ד.

דבר אחר:

כִּי אִם בְּתוֹרַת יְיָ(תהלים א, ב) — שכל מי שהוא עוסק בתורה, הקדוש ברוך הוא עושה לו חפציו.

דבר אחר:

כִּי אִם בְּתוֹרַת יְיָ.

רבי אליעזר אומר:

אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אנו רוצים להיות יגיעים בתורה יום ולילה, אבל אין לנו פנאי.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: קיימו מצות תפילין, ומעלה אני עליכם כאילו אתם יגיעים בתורה יום ולילה.

רבי יוחנן אמר:

מקרא מלא הוא: וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְךָ(שמות יג, ט).

רבי יהושע אומר:

מה שאמר רבי אליעזר — פרט הוא ללילות, שאין מצות תפילין מתקיימות אלא ביום,

שנאמר: וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻוקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה(שמות יג, י).

אמר רבי אליעזר:

למה את מקיים וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה?

אמר לו רבי יהושע:

זה קרית שמע שחרית וערבית, והקדוש ברוך הוא מעלה עליהם כאילו הם יגיעים בתורה.

שני פרקים שחרית ושני פרקים ערבית

בר קפרא אמר:

כל מי שהוא קורא שני פרקים שחרית ושני פרקים ערבית — קיים וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה.

אמר רבי חייא בר אבא:

לא אמר בר קפרא אלא במי שהוא רגיל לפשוט בהןלפשוט בהן — לקרוא בהן בשטף.

מאן דמוסיף תרתין הלכות בצפרא ותרתיןמאן דמוסיף תרתין הלכות בצפרא ותרתין — מי שמוסיף שתי הלכות בבוקר ושתיים ברמשא — כי לוכי לו — כאילו יגיע בתורה יומם ולילה.

אמר רבי ברכיה:

אף אבותינו הראשונים קבעו את המשנה, שיהו יושבים ביום — שהוא נוטל מן הלילה, ובלילה — שהיא נוטלת מן היום.

שאלו את רבי יהושע: מהו שילמד אדם את בנו חכמת יוניתחכמת יונית — חכמה יוונית (לשון ומליצה)?

אמר להם: בשעת שאינה לא מן היום ולא מן הלילה — מותר,

שנאמר: וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה(יהושע א, ח).

אמר להם: לא ילמד אדם את בנו אפילו אומנות, שלא יבטל מדברי תורה,

שנאמר: וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים(דברים ל, יט).

תנן: בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה(משנה ברכות א, ד).

שיהו הגיות היום והלילה שוים — על שום וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה.

רבי יוסי בר אבון בשם רבי יהושע בן לוי אמר:

על שם שֶׁבַע בַּיּוֹם הִילַּלְתִּיךָ(תהלים קיט, קסד).

רב נחמן בשם רבי מני אמר:

כל המקיים שֶׁבַע בַּיּוֹם הִילַּלְתִּיךָ — כאילו קיים וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה.

תרגום לעבריתלפשוט בהן לקרוא בהן בשטף מאן דמוסיף תרתין הלכות בצפרא ותרתין מי שמוסיף שתי הלכות בבוקר ושתיים כי לו כאילו חכמת יונית חכמה יוונית (לשון ומליצה)

יחהוֹי כׇּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם — דברי תורה נמשלו למים

דרשת הפסוק · ״כי אם בתורת יי חפצו״ · מה המים מן השמים, חנם, בקולות, חיים, טיפין טיפין, מכסים ערוה — כך דברי תורה

״זה שאמר הכתוב״ — הגרש (סימן הקיצור) נוסף בכתב היד. ״אדם צמא״ — בכתב היד ״אדן״, ותוקן כבדפוס בובר.

המדרש קורא ״לקול תתן המון מים בשמים״ (במסורה: לקול תתו).

״וכמעשה דרבי יוסה… וכו׳״ — הסופר מפנה למעשה ואינו מביאו, וכך גם דפוס בובר (״וכמעשה דר׳ יוסי שהלך אל רבו ללמוד תורה וכו׳״). המעשה אינו בכתב היד ולא בדפוס בובר, ולא נמצא בשאר מזמורי כתב היד; לא הושלם.

בדפוס בובר: ״אף דברי תורה חיים לעוסקיהם״; ״אדם לומר הלכה אחת היום״; ״אמר ר׳ אוניא״; ״אין התלמיד מתעצל לילך וללמוד תורה לפני רבו״; ואחרי הסימן מוסיף בובר בסוגריים ״[הדא הוא דכתיב מורשה קהלת יעקב…]״, שאינו בכתב היד.

דבר אחר:

כִּי אִם בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ(תהלים א, ב).

זה שאמר הכתוב:

הוֹי כׇּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם(ישעיה נה, א).

מה המים נתונים מן השמים, שנאמר: לְקוֹל תתן הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם(ירמיה י, יג) —

כך בדברי תורה ניתנו מן השמים, שנאמר: אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם(שמות כ, יט).

מה המים חנם לעולם — כך דברי תורה חנם לעולם, שנאמר: לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ בְּלא כֶסֶף.

ומה המים יורדין לעולם בקולי בקולות ובברקים, שנאמר: קוֹל יְיָ עַל הַמָּיִם(תהלים כט, ג) —

אף דברי תורה ניתנו בקולי בקולות ולפידים וברקים, שנאמר: וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי בִּהְיֹות הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹולֹות וּבְרָקִים(שמות יט, טז).

מה המים חיים לעולם — אף דברי תורה חיים לעולם, שנאמר: כִּי חַיִּים הֵם לְמֹוצְאֵיהֶם(משלי ד, כב),

וכתיב: כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם(דברים לב, מז).

מה המים יורדין טיפין טיפין ועושין נחלים —

אף דברי תורה: אדם למד הלכה היום והלכה אחת מחר, עד שמתגבר ונובע כמעיין.

אמר רבי אינייא:

מה המים עושין לגנות ולפרדסים — יכול אף דברי תורה כן? תלמוד לומר: כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְיָ(הושע יד, י).

אמר רבי חייא:

מה המים מכסין ערותו של יםערותו של ים — קרקעית הים, שנאמר: כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים(ישעיה יא, ט) —

כך דברי תורה מכסין ערותן של ישראל, שנאמר: עַל כׇּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה(משלי י, יב).

מה המים — אין הגדול מתבייש לומר לקטן: השקיני מים —

כך דברי תורה: אין הגדול מתבייש לומר לקטן: למדיני פרק אחד או הלכה אחת.

מה המים — אדם צמא להן, ואין מתעצל לילך לשתות —

כך דברי תורה: אין התלמיד מתעצל לילך ללמוד תורה;

וכמעשה דרבי יוסה, שהלך ללמוד תורה, וכו׳.

תרגום לעבריתערותו של ים קרקעית הים

יטעֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ — כעץ שתול על פלגי מים

דרשת הפסוק · ״והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח״ · התורה עץ חיים פרושה לכל החיים; פלגי מים — חבורות החכמים; עצה שהיא לשם שמים סופה להתקיים

״למה נקרא דברי תורה״ — אחרי ״נקרא״ כתב הסופר ״נמשל״ ומחקו. ״עולם״ — בכתב היד ״עללם״, ותוקן במאגרים. ״כגן עדן״ — הנו״ן מסופקת בכתב היד; בדפוס בובר ״בגן עדן״.

״היה שואל לעצמו״ — כך בכתב היד; בדפוס בובר ״ר׳ שמואל [בר רב יצחק] היה שותל עצמו מחבורה לחבורה״, כלשון הלמה ״שתול״.

״לא נביא אנכי״ — ״לא״ מסופקת בכתב היד והושלמה במאגרים כבפסוק (עמוס ז, יד); אחרי ״נביא״ כתב הסופר ״להם״ ומחקו. ״יצליח״, ״עצה״ — אותיות מסופקות בכתב היד.

״מקרא מלא הוא״ — בכתב היד ״מלא מקרא הוא״ וסימני היפוך של הסופר. ״היא תקום״ — הסופר כתב ״תהיא״, והתי״ו נמחקה במאגרים.

בדפוס בובר: ״[תנא עץ חיים מהלך חמש מאות שנה…]״; ״לשיחתו ולתלמודו״; ״אמר להן לא נביא אנכי ולא בן נביא״.

וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל(תהלים א, ג).

זה שאמר הכתוב:

עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ(משלי ג, יח).

אמר רבי יצחק בר חייא:

למה נקרא דברי תורה עֵץ חַיִּים? שהיא חביבה על כל החיים.

אמר רבי יודן:

למה נמשלה תורה בעץ חיים? לומר לך:

מה עץ חיים פורש לכל באי עולם כגן עדן — כך התורה פרושה לכל החיים, ומביאן לחיי העולם הבא.

תני:

עץ החיים מהלך חמש מאות שנה, וכל מימי בראשית מתפלגין תחתיו.

רבי שמואל היה שואל לעצמו מחבורה לחבורה, לקיים מה שנאמר: מִכׇּל מְלַמְּדַיי הִשְׂכַּלְתִּי(תהלים קיט, צט).

מהו עַל פַּלְגֵי מָיִם? כגון:

טבריה וחברותיה,

צפורי וחברותיה,

יבנה וחברותיה,

לוד וחברותיה.

אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ — אלו תלמידיו של אדם, שהן יגיעין בתורה, ועושין את היום עיתים:

עת למקרא, עת למשנה, עת לתלמוד.

וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל — שהכל צריכין לסיחתולסיחתו — לשיחתו ולתלמודו.

וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ — שהכל צריכין לעצתו,

כגון רבי אלעזר בן ערך, שהוא היה יועץ עצות, ומתקיימות ומצליחות.

אמרו לו: נביא אתה?

אומר להם: לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא אָנֹכִי(עמוס ז, יד);

אלא כך מקובלני אני מרבותיי: כל עצה שהיא לשום שמים — סופה להתקיים.

אמר רבי מנסיא:

מקרא מלא הוא: וַעֲצַת יְיָ הִיא תָקוּם(משלי יט, כא) — עצה שיש בה דבר יי, היא תקום.

תרגום לעבריתלסיחתו לשיחתו

כאֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן — לא כן הרשעים

דרשת הפסוק · ״לא כן הרשעים כי אם כמץ אשר תדפנו רוח״ · כנסת ישראל, דור המדבר והארץ — כל אחד ״חבצלת״ החבויה ומרטבת כשושנה ואומרת שירה; הצדיקים כשושנת העמקים והרשעים כמוץ; ישראל בגיהנם; ״כי באש יי נשפט״

״חבצלת״ — בכתב היד ״חבת״, והאותיות ״צל״ הושלמו במאגרים (הצד״י מסופקת). ״חביבה״ — היו״ד הושלמה במאגרים. ״רבי ברכיה״ — הסופר מחק גרש. ״וחביב״ — בכתב היד ״וביב״, והחי״ת הושלמה במאגרים. ״שכל הטובות שבעולם״ — הסופר כתב ״שבעולם״ פעמיים ומחק את השני. ״יקומון״, ״ליחלוחית״ — אותיות מסופקות בכתב היד. ״והולכת״ — הסופר מחק גרש.

״יהיו כמוץ״ — בכתב היד ״יהי״, והוו הושלמה במאגרים כבפסוק. ״לפניו שירה״ — בכתב היד ״לפני״ (מסומן במאגרים כשיבוש). ״אמרה כנסת ישראל״ (בדברי רבנן) — ״אמרה״ בגליון כתב היד. ״מבור שאון״ — בכתב היד ״ויעליני משאון״ (מסומן במאגרים כשיבוש), ותוקן כבפסוק (תהלים מ, ג). ״וייראו ויבטחו״ — בכתב היד ״וישמחו״ (מסומן במאגרים כשיבוש), ותוקן כבפסוק וכתיקון בובר.

״ואילו מגלי עריות״ — בגליון כתב היד. ״עובדי״ — אותיות מסופקות בכתב היד. ״שנים״ — המ״ם נוספה בכתב היד בסימן ההוספה. ״עמכם״ — בכתב היד ״אמכם״, ותוקן במאגרים. ״ראובן״ — הרי״ש מסופקת בכתב היד. ״שבטך המה ינחמוני״ — בכתב היד בפסוק ״שבתך״, ותוקן כבפסוק וכדרשה שאחריו (״שבטך — אלו הייסורין״). ״ציץ״ — הצד״י האחרונה מסופקת בכתב היד.

״וקניבת ירק״ — בכתב היד ״וקני בת״ וסימן השמטה; בדפוס בובר ״(ונקיבת) [וקניבת] ירק״.

המדרש קורא ״יי בצר פקדנוך״ (במסורה: פקדוך), ״כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם אלהינו״ (במסורה: בשם יי אלהינו), ו״שבתי בבית יי״ (במסורה: ושבתי).

בדפוס בובר: ״אמר ר׳ יוחנן בשם ר׳ [שמואל בן] יהוצדק״; ״שהייתי חבויה בסיני, [שכפה עלי ההר כגיגית…]״; ״שכל טובות שבעולם חבויין בו, כי ברכתו אתן במדבר״; ״שנתונה בעמקי הצרות להכשילני״; ״אתייא דרבנן כהא דר׳ אליעזר המודעי״; ״אין לנו מובטח אלא אתה״; ״[שבטך, אלו היסורים, שנאמר ופקדתי בשבט פשעם, ומשענתך, זו התורה…]״; ״אלו הצדיקים שמקיימים התורה דברי אלהינו״.

לֹא כֵן הָרְשָׁעִים(תהלים א, ד).

זה שאמר הכתוב:

אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן(שיר השירים ב, א).

אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, חביבה אני, שחיבבתני מכל האומות.

חֲבַצֶּלֶת — שעשיתי לך חביון צלחביון צל — מסתור הצל (המשכן) על יד בצלאל.

חֲבַצֶּלֶת — חביון צל.

דבר אחר:

חביב צל.

הַשָּׁרוֹן — שאמרתי לך שירה על ידי משה.

דבר אחר:

חֲבַצֶּלֶת — חביבה אני, שהייתי חבוייה בצל מצרים;

בשעה קלה כינסני הקדוש ברוך הוא לרעמסס, והרטבתיוהרטבתי — ונעשיתי לחה ורעננה במעשים טובים כשושנה.

הַשָּׁרוֹן — ואמרתי שיר ורון לפניו, שנאמר: הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג(ישעיה ל, כט).

אמר רבי יוחנן בשם רבי יהוצדק:

בא הפסוק הזה ללמד על של סנחריב, ועל של פרעה.

דבר אחר:

אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן — אני היא, וחביבה אני, שהייתי חבוייה בסיני;

ובשעה קלה הרטבתי מעשיי כשושנה, ואמרתי: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע(שמות כד, ז).

דבר אחר:

אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן — אני חבצלת, חביבה אני, שהייתי כחבוייה בצל מלכיות;

כשיגאל אותי הקדוש ברוך הוא — אני מרטבת עצמי כשושנה, ואומרת לפניו שירה,

שנאמר: מִזְמוֹר שִׁירוּ לַיְיָ שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת(תהלים צח, א).

דור המדבר והארץ

רבי ברכיה אמר:

דור המדבר אמרו: אני הוא, וחביב אני לפני הקדוש ברוך הוא, שכל הטובות שבעולם חבויין בי,

כההיא דכתיבכההיא דכתיב — כמו שכתוב: אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁיטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן(ישעיה מא, יט).

וכשיבקש הקדוש ברוך הוא ממני — אני מחזיר לו פקדונו, ואני מרטיב כשושנה, ואומר לפניו שירה,

שנאמר: יְשֻׂושׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּיה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת(ישעיה לה, א).

ורבנין אמרין:

הארץ אומרת: אני הוא, וחביבה אני, שכל מיתי העולם חבויין בצילי,

שנאמר: יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמן(ישעיה כו, יט).

וכשיבקש הקדוש ברוך הוא ממני — אני מחזיר לו פקדונו, ומרטבת כשושנה, ואומרת לפניו שירה,

שנאמר: מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִירֹות שָׁמַעְנוּ(ישעיה כד, טז).

שושנה ומוץ

רבי יודן ורבי אלעזר:

משל את הצדיקים במשובח שבמינין, ובמשובח שבאותו המין:

במשובח שבמינין — שושנה;

ומשובח שבאותו המין — שושנת העמקים;

ולא כשושנת הר, שהיא נוחה לכמושלכמוש — לנבול, אלא כשושנת העמקים, שהיא מרטבת והולכת.

משל את הרשעים במגונה שבמינין, ובמגונה שבאותו המין:

מגונה שבמינין — מוץ, שנאמר: יִהְיוּ כְּמֹוץ לִפְנֵי רוּחַ(תהלים לה, ה),

וכתיב: לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמֹּוץ.

ואם תאמר: כמוץ שבבקעה, שיש בו ליחלוחיתליחלוחית — לחות — לא, אלא כְּמֹוץ הָרִים לִפְנֵי רוּחַ(ישעיה יז, יג).

שושנת העמקים

אמר רבי אבא בר כהנא:

אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אני שושנת העמקים, שנתונה בעמקי הצרות;

לכשידליני המקום ברוך הוא מן הצרות — אני מרטבת במעשים טובים כשושנה, ואומרת לפניו שירה,

שנאמר: יְיָ בַּצַּר פקדנוך(ישעיה כו, טז).

ורבנן אמרי:

אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אני היא חבויה בעמקי גיהנם;

ולכשיעליני הקדוש ברוך הוא מבור שאון ומעמקי גהנם — שנאמר: וַיַּעֲלֵינִי מִבּוֹר שָׁאוֹן(תהלים מ, ג) —

אני כמרטבת במעשים הטובים כשושנה, ואומרת לפניו שירה,

שנאמר: וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר וַיִּתֵּן בְּפִי שִׁיר חָדָשׁ תְּהִילָּה לֵאלֹהֵינוּ יִרְאוּ רַבִּים וְיִירָאוּ וְיִבְטְחוּ בַּיְיָ(תהלים מ, ד).

כולכם לובשי שני

אתיא דרבנין כהדא דרבי אלעזר המודעיאתיא דרבנין כהדא דרבי אלעזר המודעי — דברי חכמים הולכים כדברי רבי אלעזר המודעי:

לעתיד לבוא באין כל שרי אומות העולם ומקטרגין על ישראל לפני הקדוש ברוך הוא.

אומרים לפניו: רבונו של עולם, מה נשתנו ישראל משאר אומות?

אלו עובדי עבודה זרה — ואלו עובדי עבודה זרה;

אלו שופכי דמים — ואלו שופכי דמים;

אלו מגלי עריות — ואילו מגלי עריות;

הללו יורדין לגיהנם — והללו אין יורדין?

אמר להם הקדוש ברוך הוא: אם כן, תרד כל אומה ואומה ואלהיהה עמה לגיהנם, ותבדוק את עצמה;

וגם ישראל ילכו, ובדקו את עצמם.

משיבין ישראל ואומרים לפני הקדוש ברוך הוא:

אתה הוא סיכויינוסיכויינו — תקוותנו, אתה הוא סיברנוסיברנו — סברנו, תקוותנו, אין לנו מבטח אלא אתה;

אם רצונך — עבור אתה בראשינו.

אומר להם הקדוש ברוך הוא: אל תיראו, שכולכם לובשי שנילובשי שני — לבושי אודם (דם הברית) — זה ברית מילה,

שנאמר: לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כׇל בֵּיתָהּ לָבֻושׁ שָׁנִים(משלי לא, כא).

ואף על פי כן, אני אלך עמכם,

שנאמר: כִּי כׇּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד(מיכה ד, ה).

כי באש יי נשפט

רבי ראובן בשם רבי חנינא אמר:

אילמלא מקרא כתוב, אי איפשר לאומרו:

כִּי בָאֵשׁ יְיָ נִשְׁפָּט(ישעיה סו, טז) — שופט אין כתיב כאן, אלא נִשְׁפָּט.

והוא שדוד אמר: גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻונִי(תהלים כג, ד).

שִׁבְטְךָ — אלו הייסורין;

וּמִשְׁעַנְתֶּךָ — אלו דברי תורה, שבהן מנחמין ישראל,

שנאמר: הֵמָּה יְנַחֲמֻונִי.

יכול בלא ייסורין? תלמוד לומר: אַךְ(תהלים כג, ו).

יכול בעולם הזה? תלמוד לומר: אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כׇּל יְמֵי חַיָּי.

למה? שַׁבְתִּי בְּבֵית יְיָ לְאֹורֶךְ יָמִים.

הטבלה

אבא תנחום אומר:

למה הצדיקים דומין בעולם הזה?

לטבלה המקובעת באבנים טובות ומרגליות, וקניבת ירקוקניבת ירק — ועלי ירק קטומים בתוכה;

נטלה הטבלה, ונשפך מה שבתוכה — ונראה שבח הטבלה.

כך עתידין הרשעים להיבלע מן העולם כחציר, שנאמר: יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ(ישעיה מ, ח).

הצדיקים נכאיםנכאים — שפלים, נדכאים בעולם הזה, אבל לעולם הבא יש להן קומה וגבורה,

שנאמר: וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם — אלו הצדיקים, שקיימו דברי אלהינו.

תרגום לעבריתחביון צל מסתור הצל (המשכן) והרטבתי ונעשיתי לחה ורעננה כההיא דכתיב כמו שכתוב לכמוש לנבול ליחלוחית לחות אתיא דרבנין כהדא דרבי אלעזר המודעי דברי חכמים הולכים כדברי רבי אלעזר המודעי סיכויינו תקוותנו סיברנו סברנו, תקוותנו לובשי שני לבושי אודם (דם הברית) וקניבת ירק ועלי ירק קטומים נכאים שפלים, נדכאים

כאשִׂפְתֵי חֲכָמִים יְזָרוּ דָעַת — על כן לא יקומו רשעים במשפט

דרשת הפסוק · ״על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים״ · ״ולב כסילים לא כן״; ״ויהי כן״ ו״לא כן״; ארבע מלכיות אין להן הקמת רגל; פורענות אחת מבלה את הרשעים

״מבפנים״ — הבי״ת מסופקת בכתב היד. ״לא כן״ — הנו״ן מסופקת בכתב היד. ״טב״ — הבי״ת מסופקת בכתב היד. ״אם אינן עומדין ואינן נותנין דין״ — בכתב היד ״אינו… אינו״ (מסומן במאגרים כשיבוש), ותוקן כבדפוס בובר. ״וקם ורשעים״ — הסופר כתב ״וקם״ פעמיים ומחק את השני.

בדפוס בובר: ״[שפתי חכמים יזרו דעת, אלו תלמידי חכמים שהן מלמדין תורה, ולב כסילים לא כן]״; ״ר׳ חזקיה אמר״; ״ומייחדים שמו בכל יום תמיד״; ״ר׳ יודן ור׳ פנחס אומרים, אמר הקב״ה לרשעים״; ״פורענות אחת מכלה אותן״.

עַל כֵּן לֹא יָקֻומוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט(תהלים א, ה).

זה שאמר הכתוב:

שִׂפְתֵי חֲכָמִים יְזָרוּ דָעַת וְלֵב כְּסִילִים לֹא כֵן(משלי טו, ז) —

אלו המשופעיםהמשופעים — השופעים בעושר ביותר, ואין להן ליחלוחית של תורה.

אמר חזקיה:

אלו בני אדם שתורתן מבחוץ ואינה מבפנים,

כהדא איסתירא בלגינאכהדא איסתירא בלגינא — כמו מטבע (סטטר) בכד — קיש קיש קריאקיש קיש קריא — קורא ׳קיש קיש׳.

דבר אחר:

אילו ישראל, שממליכין להקדוש ברוך הוא בכל יום תמיד, ומייחדין בכל יום תמיד, שחרית וערבית.

וְלֵב כְּסִילִים לֹא כֵן — אלו המינים, שאומרים: טומטום הוא העולםטומטום הוא העולם — העולם סתום (אין בו דין ואין בו דיין).

דבר אחר:

שִׂפְתֵי חֲכָמִים יְזָרוּ דָעַת.

רבי יודן ורבי פנחס.

רבי יודן אמר:

אומר הקדוש ברוך הוא לרשעים: אני בראתי את העולם בוַיְהִי כֵן(בראשית א, ז), ואתם אומרין לֹא כֵן(תהלים א, ד)?

חייכם, לֹא כֵן — עַל כֵּן לֹא יָקֻומוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט.

והא טב להוןוהא טב להון — והרי טוב להם, אם אינן עומדין ואינן נותנין דין!

אלא כאינש דאמרכאינש דאמר — כאדם שאומר: קם פלוני בדינאקם פלוני בדינא — עמד פלוני בדין, ולא הות ליה הקמת רגלולא הות ליה הקמת רגל — ולא הייתה לו עמידת רגל.

רבי אבא בר כהנא אמר:

עַל כֵּן לֹא יָקֻומוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט —

רְשָׁעִים — שנים, וְחַטָּאִים — שנים; הרי ארבעה.

אלו ארבע מלכיות, שאין להן הקמת רגל ליום הדין.

רבי שמואל בר נחמני אמר:

פורענות אחת מבלהמבלה — מכלה אחת.

ואית ליה הדין קריאואית ליה הדין קריא — ויש לו (ראיה מ)המקרא הזה: עַל כֵּן לֹא יָקֻומוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט —

במשפטים אין כתיב כאן, אלא בַּמִּשְׁפָּט.

הדא הוא דכתיב:

וּבְאַחַת יִבְעֲרוּ וְיִכְסָלוּ(ירמיה י, ח);

תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה(תהלים לד, כב);

ואומר: כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה(משלי כד, טז) —

אחת, ולא שתים.

תרגום לעבריתהמשופעים השופעים בעושר כהדא איסתירא בלגינא כמו מטבע (סטטר) בכד קיש קיש קריא קורא ׳קיש קיש׳ טומטום הוא העולם העולם סתום (אין בו דין ואין בו דיין) והא טב להון והרי טוב להם כאינש דאמר כאדם שאומר קם פלוני בדינא עמד פלוני בדין ולא הות ליה הקמת רגל ולא הייתה לו עמידת רגל ואית ליה הדין קריא ויש לו (ראיה מ)המקרא הזה מבלה מכלה

כבכִּי יוֹדֵעַ יְיָ דֶּרֶךְ צַדִּיקִים — ודרך רשעים תאבד

דרשת הפסוק · ״כי יודע יי דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד״ · הקדוש ברוך הוא איבד דרכן של רשעים; בלעם; הפליג דעתו מן הרשעים ובראם; אבדן הרשעים מפני הצדיקים; הרשעים מוחלטים לגיהנם

״תאבד״ — התי״ו הושלמה במאגרים כבפסוק. ״הוא יליץ״ — הסופר כתב ״הוא״ פעמיים ומחק את השני. ״מהו אומר״ — המ״ם מסופקת בכתב היד.

״עומדין ממנו״ — בכתב היד ״אומדין״, ותוקן במאגרים. ״איני בורא״ — היו״ד הושלמה במאגרים. ״יוחנן״ — בכתב היד ״ינחנן״, ותוקן במאגרים. ״ולמי שמבקש מחייב״ — בכתב היד ״זוכה״ (מסומן במאגרים כשיבוש, חזרה על ״זוכה״ שלפניו), ותוקן כבדפוס בובר. ״לאולוגין״ — הסופר מחק גרש באמצע המילה; בדפוס בובר ״קורא (לאיזלוגין) [אלוגין] שלהן״.

המדרש קורא ״ויבא אלהים אל בלעם בחלום הלילה״ (במדבר כב, כ: ״ויבא אלהים אל בלעם לילה״; ״בחלום הלילה״ — כבראשית כ, ג ולא, כד), ו״אל תלך עמהם״ (במסורה: לא תלך).

״ושיתף מידת רחמים״ — כך בכתב היד; בדפוס בובר ״ושיתף מדת הדין ובראו״.

בדפוס בובר: ״איבד את נמרוד מפני אברהם, אבימלך מפני יצחק, עשו מפני יעקב״ (בלי ״ולבן״); ״ומוליכן לגן עדן״; ״לא דן אותנו כראוי״; ״[ואין לו מחילה עולמית]״; ״אתם הציתם לגיהנם״; ״שעדיין פושעין והולכין״.

כִּי יוֹדֵעַ יְיָ דֶּרֶךְ צַדִּיקִים(תהלים א, ו).

זה שאמר הכתוב:

בְּכׇל מָקוֹם עֵינֵי יְיָ צֹופוֹת רָעִים וְטוֹבִים(משלי טו, ג).

מניין? שנאמר: וַיַּרְא יְיָ כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה(בראשית כט, לא).

וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד.

אמר רבי אליקים:

איבד הקדוש ברוך הוא דרכן של רשעים מפני דרכן של צדיקים, שלא יטעו בה.

אמר רבי אלעזר:

אף בתחילה איבדה מפני הרשעים; וכיון שהטריחו בה — נתנה להם,

שנאמר: אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ(משלי ג, לד).

בלעם

תדע לך שכן הוא: צא ולמד מבלעם הרשע.

בשעה ששלח לו בלק לקלל את ישראל, מהו אומר?

אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב(במדבר כב, יח).

ישן, ונראה לו הקדוש ברוך הוא, שנאמר: וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם(במדבר כב, כ) בחלום הלילה.

אמר לו: אל תֵלֵךְ עִמָּהֶם(במדבר כב, יב).

מיד פירשו.

אמר בלעם: בשביל שאני צדיק, אינו מבקש לטרחינילטרחיני — להטריחני.

אמר לו: ואקלל אותו?

אמר לו: לֹא תָאֹר אֶת הָעָם.

אמר לו: תאמר שאברכם?

אמר לו: אינן צריכין לברכתך, שנאמר: כִּי בָרוּךְ הוּא.

אמר רבי תנחומא:

אומר לה לזיבורתאלזיבורתא — לצרעה: לא מדובשיך, ולא מעוקציךלא מדובשיך, ולא מעוקציך — לא מדבשך ולא מעוקצך.

הפליג דעתו של רשעים

אמר רבי ברכיה:

כשבא הקדוש ברוך הוא לבראות את האדם, ראה צדיקים ורשעים עומדין ממנו.

אמר: אם אני בורא אותו — הרי הרשעים עומדין ממנו;

ואם איני בורא אותו — היאך הצדיקין עומדין?

מה עשה הקדוש ברוך הוא? הפליג דעתו של רשעים מנגד פניו, ושיתף מידת רחמים, ובראו.

הדא הוא דכתיב:

כִּי יוֹדֵעַ יְיָ דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד — איבדה מנגד פניו.

דבר אחר:

וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד.

את מוצא:

איבד לנמרוד מפני אברהם,

אבימלך מפני יצחק,

עשו ולבן מפני יעקב.

הוי אומר: וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד.

ואימתי כִּי יוֹדֵעַ יְיָ דֶּרֶךְ צַדִּיקִים? בזמן שדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד.

דיני דינין

ואימתי דֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד? שכן הוא אומר: וְנוֹדְעָה יַד יְיָ אֶת עֲבָדָיו וְזָעַם אֶת אֹויְבָיו(ישעיה סו, יד).

אימתי וְזָעַם אֶת אֹויְבָיו?

אמר רבי יוחנן:

עתיד הקדוש ברוך הוא לישב בדין עם הצדיקים ועם הרשעים;

והוא דן את הצדיקים ומזכן לגן עדן, ואת הרשעים ומחייבן לגיהנם.

והרשעים אומרים: לא דן כראוי — למי שהוא מבקש זוכה, ולמי שמבקש מחייב.

והקדוש ברוך הוא אומר: אני לא ביקשתי לפרסם אתכם.

מה עושה הקדוש ברוך הוא? קורא לאולוגיןלאולוגין — חשבונות (?), פנקסי מעשיהם שלהן, והן יורדין לגיהנם.

אמר רבי פנחס:

כל מי שהוא מוחלטמוחלט — מוחזק, שקוע בעבירות — אינו יכול לחזור בו.

אמר הקדוש ברוך הוא: אתם הצייתההצייתה — המציתים של גיהנם — פֶּחָם לְגֶחָלִים וְעֵצִים לְאֵשׁ(משלי כו, כא) —

אני נוקם מכם דיני דינין.

רבי הונא בשם רבי שמעון אמר:

וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּושְׁעִים בִּי(ישעיה סו, כד) —

שפשעו בי לא נאמר, אלא הַפֹּושְׁעִים בִּי — שעדיין הולכין ופושעין.

תרגום לעבריתלטרחיני להטריחני לזיבורתא לצרעה לא מדובשיך, ולא מעוקציך לא מדבשך ולא מעוקצך לאולוגין חשבונות (?), פנקסי מעשיהם הצייתה המציתים מוחלט מוחזק, שקוע

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד קמברידג׳, ספריית האוניברסיטה Or. 786. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
אעשרים וארבעהכ׳
בוישבויטב
בהביאתניהביאני
בהבאהביאותני
בעודעד
בזעיראועוד
ברחוקקרוב
במלכיםמלם
גאלואלא
גלולא
גלאלו
דהקדיםההרים
דאֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵליי
דאיסקיאאיסקיסא
הנח— (הוספה)
הוֶ— (הוספה)
הדייתיקידיתיקי
המינימיניה
הלילו
הו— (הוספה)
ואיליןאילן
ודייניןיינין
זומאחרומאיכן
זלבדךלבך
זהימנההמנה
חוכיוכן
חאותיאותו
טבעצתובעצת
טדסיכניןדשיכנין
טעולםאולם
יבוּ— (הוספה)
יגלול
יגפלגי— (הוספה)
ידנשתתפונשתטפו
ידושתוושתה
ידשנאמר: תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ(מלאכי ב, ו). וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל(תהלים א, ג) — זה שבטו של לוי,— (הוספה)
טולקטלט
טופלגי— (הוספה)
טזהיאהוא
טזהוראותנוראות
יזאבלאלל
יזברמשאבמשא
יזרבר
יזאמראל
יזקייםיים
יחאדםאדן
יטעולםעללם
יטלא— (הוספה)
כחבצלתחבת
כחביבהחבבה
כוחביבוביב
כיהיויהי
כלפניולפני
כמבור— (הוספה)
כשאוןמשאון
כוייראווישמחו
כויבטחו— (הוספה)
כעמכםאמכם
כשבטךשבתך
כאאינןאינו
כאאינןאינו
כבתאבדאבד
כבעומדיןאומדין
כבאיניאני
כביוחנןינחנן
כבמחייבזוכה

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
מדרש תהליםכ״י קמברידג׳ Or. 786

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
מדרש תהליםכ״י קמברידג׳ Or. 786