אף תורתי עמדה לי

אף תורתי עמדה לי תורה שלמדתי באף היא עמדה לי.

כי רובנו מתחילים לקבל את התורה במצב אידיאלי של בית ספר וישיבה, במקום ללא הרבה תהפוכות ובלבולים וצרות. ואז כאשר אנחנו יוצאים לאוויר העולם, על כל המעברים המטורפים שלו, אנחנו נוטים להניח את התורה בצד במקום שמור ולצאת לבד אל העולם, ואם אנחנו חוזרים אל התורה אנו חוזרים אל המקום השמור שהנחנו אותה שם ולומדים אותה באותו אופי.

לכן, אפילו כאשר העולם, ובני אדם בפרט, עובר מעברים מטורפים וסיפורים עמוקים ורחבים, יעלו שמים ירדו תהומות, הרי התורה שאנחנו מוצאים בדרך כלל שקטה ורגילה, ואין ניכר בה כלל אותו טירוף. ומשאין ניכר בה אותו טירוף היא גם לא יכולה לעזור בתוך השגעון האמיתי שהם החיים בעולם הזה. העולם מטבעו מהפכני רדיקלי והתורה יפה ושקטה ורגילה.

יחידי סגולה יש, אשר בכל המשברים והגלים העוברים עליהם, בין יהיו אלה משברים מחשבתיים ואמוניים, בין יהיו משברים רגשיים וטבעיים לחיים, בין יהיו גלובליים ופוליטיים, אינם מניחים לרגע את התורה. אלה הם המחוברים בברית איתן אל התורה מעל אותיותיה, ויודעים לשוט איתה בכל גלי העולם. מתוך כך הרי תורתם מגלה עניינים מטורפים אשר אין אדם עומד על סוף דעתם אלא אם כן יש לו נגיעה אל העניין. מאחר והתורה עברה ממש בכל אותם כפירות ובכל אותם צרות ובכל אותם תהפוכות, הרי אופיה כוללת כל אותה רדיקליות עמוקה מני ים ורחבה מני גליו.

(מבין אלה אשר מתורתם ניכר שכך הוא מוהר"ן מברסלב, הרמח"ל, הראי"ה קוק, ועוד שאין להזכירם כאן)

שמא תאמר איך אפשר לשמור על יישוב הדעת הנצרכת לתורה בתוך אותו טירוף. עומק הסוד הזה כי התורה בלתי אפשרית לעזיבה כלל. ואם אינה במילים ואותיות הרי בסוף תתהווה למילים. אין הדבר תלוי אלא באמונת אומן שכך הוא, וכאשר חוזר לפתוח פיו בדברי תורה הרי לומד אותה תורה הנמצאת בכל המקומות שלו.


תנא כולה רזא בהאי קרא איתמר: "רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ: לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל".

טיפשאי הוו חשבין אל תסור ממנו לילך אל ימין או אל שמאל, אבל חכימי אמרי אל תסור ממנו כשאתה הולך אל הימין או אל השמאל, דבר נש חייב לילך ולחזר על כל רוחי דשמיא כמה דאמרין בדרוש רוחות. בגין דא איתמר רק חזק ואמץ מאוד דבר נש אזיל בעלמא ואתיין רוחין ונטלין ליה בכו עיקולי ופשורי ועל דא הוה קאמר כי לית שכולתנו למאן דלא אחיד ואחיז בתוקפנא באורייתא קדישא. לא ימוש מפיך בגין דטיפשאי סברין דאורייתא כתיבא בגווילין ובאבני גזית ובגין דכבדו אניחו להון בגון עגלה ואמרין אנן אית לן עגלתא מלאה ולאינהו אית גדלה ריקה מי נדחה מפני מי, אהא אמר "וערפו שם את העגלה אשר בנחל" כל עגלה מן עגל אתעבדא.

אבל רזא דנא אתגלי לן בצוותא בליליא דפוריא-זעירא דאורייתא דקושטא ליתא אלא בגו מילין דמליל איניש עם כל מה דאתרחש ליה וכמו דאתמר "וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ" בגין דא לא ימוש מפיך ארי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל.
 
– יוסף מילר

השאר תגובה