אין להכחיש, ראש השנה זה יום שיש בו עוצמה בלתי רגילה, זה מפחיד, מרגש, מטלטל. גם כאשר לא איכפת לי מהתוכן שבה מתמלאת העוצמה הזאת בדרך כלל, אני מנסה לבטא מה אני מוצא בטילטול הזה, בעוצמה הזאת, ומה אני קורא בקריאה המנסרת של היום הזה, המתבטאת יותר מהכל בקול השופר, הזעקה הזאת, ההתעוררות הזאת, מה היא עושה לי.
לכל לראש, זה ראש השנה. חידוש השנה. מתחילה שנה חדשה. התחלה חדשה. בשונה מהתפיסה המורגלת הרואה בהתחלה חדשה אך זמן לחגוג, פתיחת דף חדש בכיף, אני רואה התחלה חדשה כקריאה מטלטלת מעומק העמקים. קריאה שקורעת אותך ואינך יודע איך להכיל אותה. כאשר אנחנו מקצינים את ההתחדשות ומכריזים שזו אינה רק סיבוב מעגל השנה על צירה, אבל יש כאן התחדשות אמיתית, דין בשמים. זה אומר משהו מפחיד ומחזק, קורע ומטלטל, אבל גם קורא לתקווה עצומה.
החדש פירושו שכל מה שהיה, כל מה שידענו, כל הדפוסים שהורגלנו אליהם, איננה. זו קריאת הייאוש והשבר הגדולה ביותר. הרי, את הכל הכרנו, שרנוף למדנו, אכלנוף שתינו עישננו, הסתובננו עם חבריםף בנינו לעצמינו דמויות ודפוסים בהם אנחנו חיים. ומגיע קול שופר המכריז הכל בולשיט אחד. הכל היה, הווה, לא מעניין, מוכר, אותו דבר שחוזר על עצמו במיליון ואחד ווריאציות ושום דבר לא מעורר, לא מרגש, לא מעניין. לא קיים. הכל משעמם.
הקריאה שאליה השופר הזה קוראת הוא ליציאה אל העולם, ערום ויחף וחסר כל. להתגעגע אל העתיד, החדש הבלתי נודע הבלתי מוכר והבלתי אפשרי. מה שאינו מוכל בשום קטגוריה שהכרנו. מה שינבע מתוך מעמקים כאלה שלא היו מששת ימי בראשית. מה שיבנה בנינים כאלה שאף אחד לא יעזור לנו בהקמתם, עולם חדש ששום ידע שום חויה שום היכרות שהיתה לנו לא תוכל לעזור לנו בתוכה.
העמדת כל העולם על כפות המאזניים בראש השנה, כפי שזה מבוטא בעוצמה רבה בפסוקי המוסף שלה, מציעה לנו תרגיל מחשבתי בלתי אפשרי, אבל הכרחי ושכל מי שרוצה בחיים לא יכול להתחמק ממנה. היא מציעה לנו לדמיין עולם שבה אין כל חוקים, אין כל חוקיות, שום דבר לא מובטח מהעבר. ומציעה לנו להסתכל אל תוך עצמנו ולהחליט איך היינו בונים את העולם הזה. כאשר לא מספקים לנו שום כלים ושום תרשימים מהם לבנות אותה. דף חלק, לוח חלק, איך הייתם אתם רוצים את העולם? אתם, לא משהו ששיננתם לכם, לא משהו שלימדו אתכם, לא משהו שאתם חושבים שמוכח מכל מיני תיאוריות. אלא אתם. כאשר דייקו בכתוב והקרבתם אתם.
זוהי המעמד האמיתי של ראש השנה, זאת שאינכם יודעים בה לאחל שנה טובה כפי שלימדו אתכם וכפי שהורגלתם וכמו שאיחלתם בשנים עברו כי עוד אינכם יודעים מה זה טוב, ומה זה שנה, ומה זה איחול. זו שאין כל אמונה כל דעה וכל דת שתספק אתכם ושתדעו להציע עליו זה הדבר אשר אני רוצה השנה. זו שהיא ראש השנה. חדשה באמת. זו שכל הכנה שרק יעשו אליה אינה אלא אנטיתזה שלה כי זה הדבר הבא בלי הכנה ובלי ידיעה ובלי דרך להתמודד איתה. ונתנה תוקף קדושת היום כי הוא. נורא ואיום, כי גדול יום ה’ ומי יכילנו.