ראשי ישיבה ליטאים נוהגים להתלונן שחגיגות ל”ג בעומר מפסיקים את הזמן. והיה אפשר לחשוב שזה חגם של בעלי הבתים שממילא אינם לומדים ולא שייכת לתלמידי ישיבות והרי היא חלה תיכף לתחילת זמן הקיץ ומפסיק את תחושת ההתחלה.
אבל למעשה המקור האשכנזי לחגיגות ל”ג בעומר התייחס דווקא לתלמידי הישיבות, והיה היומא דפגרא השלישי העיקרי שלהם אחר ט”ו באב וט”ו בשבט. ט”ו אב וט”ו שבט היה זמן סיום הזמן שנמשך בעיקרו כל אחד שלש וחצי חדשים מר”ח אייר ועד ט”ו באב ומר”ח חשון ועד ט”ו בשבט. ול”ג בעומר נחגג במיוחד על ידי התלמידים לפי שבאותו יום פסקו תלמידי רבי עקיבא למות, והיו מכנים את ל”ג בעומר ‘שילערפעסט’ – חג התלמידים.
וכן נפסק במנהגים שבימים אלה על המלמד לתת לתלמידים כסף ליין מכיסם ולא מכיס התלמידים. (כנראה היה כיס שהתלמידים היו משלמים למלמד ומשם היה מוציא להוצאות בית הספר, ופה הוא צריך לשלם מכיסו ולא ממה ששילמו להם) ואם כן לפי מנהג אשכנז העתיק חובה על ראשי הישיבות לספק
מכיסם חגיגות ל”ג בעומר.
(עיין כל זה במנהגי ר’ יוזפא במהדורה החדשה חלק ב עמ’ קעד – קעה ובהערות שם)
ומעכשיו אפשר להבין בפשטות את מקור המנהג, הנתלה בזה שפסקו תלמידי רבי עקיבא למות בו, ואף אחד לא בדיוק יודע מנין שתלמידי רבי עקיבא פסקו מלמות בל”ג בעומר, כנראה שזה מדרש שהתלמידים המציאו בשביל שיהיה להם יום חופש בתחילת הזמן.. ומסתמא זה קשור לכך שהם ימי תחילת הקיץ המזמינים את חדוות היציאה לחוץ וכדומה.
ובטעם ויסוד יומא דמפגרי ביה רבנן, ראה בשיעור זוהר לג בעומר תשפא, ובמקורות כאן