א) קיים ממד מוחלט להווייה, שהוא המציאות בעצמה. עומד מעבר ומעל לכל, והווה ושולט בכל. [מציאות האל]
ב) מוחלט זה הוא המאחד את כל התופעות לכדי שלימות אחת והמסדר את כולם בסדר אחדותי. [יחוד האל]
ג) המוחלט הוא הכלל שאינו מתעבה בהתעבות פרטיו, אינו מוגבל בהגבלתם ואינו משתנה בשינוים. [שלילת הגשמות]
ד) המוחלט עומד מלפני הכל והוא תכלית הכל, הוא השורש שהוליד את שרשרת סיבות המציאות וגם המגמה התכליתית שלו. [הקדמות]
ה) עלינו להפנות את כוונתנו אל השורש והכלל העדין ביותר, ולא להתכוון או לעשות עיקר משום פרט שאינו הכלל והשורש. [שהוא הראוי לעבדו ואין ראוי לעבוד זולתו]
ו) אפשר וחובה לאדם להשוות דעתו אל מול המוחלט הכללי ולקבל הימנו דעה והדרכה [הנבואה]
ז) השוואה זו קיימת בצורה נקיה אובייקטיבית מופשטת ללא תערובת דמיון, הטיות האדם, או סמלים מתווכים בינה לבין המוחלט [נבואת משה]
ח) לדעת זו יש נביעה עד פרט האחרון שבמעשי בני אדם, וייתכן ממנה הדרכה לכל פרט והשראה בכל אות [היות התורה מן השמים]
ט) הדעת הזו מתלבשת בהדרכותיה הכתובות ושבעל פה כפי שהם מופיעים בפנינו בכוונת דעתנו אל הכלל המוחלט, ואין צורך בדבר אחר חוץ ממנה [ההעתק]
י) הדעת מתפשטת גם בכל מעשי ועלילות בני אדם, ואין מעשים או פרטים פעוטים ובלתי רלבנטיים אל המגמה הגדולה של הכל. [ההשגחה]
יא) יש במעשים קרובים ורחוקים מכוונת הדעת, ויש לכל מעשה השלכה כשהוא מוערך אל מול הצדק המוחלט [שכר ועונש]
יב) למעשי בני אדם אפשרות השלכה גם על כללות העולם ויש להעריך אפשרות זו [ביאת המשיח והצפיה אליו]
יג) וכן יש לקיומו השלכה כללית מוערכת על פי מעשיו ואל מול הכללות המופשטת [תחיית המתים]
כללו של דבר: להוציא את הדבר מידי פרט לכלל, מידי משל לנמשל. לא משה האיש אלא מה שמאפשר אותו להתקיים. לא תורה האות אלא מה שמאפשר אותה להתקיים. זהו גופא האמונה בהויה ולא בעולם לבד שהוא להאמין בכלל ולא בפרט/עבודה זרה, כשם שמציאותו שורש הכל כך האמונה בו שורש האמונה וחיות כולם.
מאידך, אני חושב שיש להשתמש דווקא בשם אלהים ובשפה הראויה, כתבתי על זה ‘אז הוחל לקרוא’, ואולי מצדדים אחרים. התרגום הפנימי הזה הוא הסוד אבל אינו ניתן לשימוש בשפה יומיומית דווקא מסיבה שהשפה של המשל כוללת יותר מן השפה של הנמשל.