סיכום וסיווג הבעייות העומדות בפני הדת היהודית [החרדית] בת זמננו.
1. הערעורים מן המדע [מדעי הטבע].
1. הערעורים מן המדע [מדעי הטבע].
1.1.האבולוציה.
1.2.עובדות מדעיות שונות מוטעות בחז”ל, ובתנ”ך.
ערעורים אלו הן בוודאי הפפולריים ביותר. כי המדע היא הדיסצפלינה המושלת בכיפה בעולם המערב כיום. כל היוצאים שאני מכיר התחילו להסתפק מכאן. רוב ככל מאמצי האפלוגטיקה מופנים בכיוון הזה. וכמעט כל החרדים כבר שמעו על הבעיות האלו והצעות שונות לפתרונן.
הן גם מן הקלות ביותר להתמודד איתם. (כמו שהעיר ייתכן) וממילא מקום הכשל העיקרי בחינוך החרדי שעדיין מתעלם מהם [וגורם לאכזבות מיותרות]. (וע”ע נתן סליפקין)
2. בקורת היסטורית
2.1.בקורת המקרא הטקסטואלית-היפותזת המקורות וכו’.
2.2.הבעיות הארכיאלוגיות וכו’
2.3.חוסר דיוק היסטורי בחז”ל. [נושא מלכות הפרסית וכדו’]
2.4.שאלת היהדות המקראית ותושבע”פ החזלי”ת.
2.5.התפתחות ההלכה. [גם אחרי חז”ל עד היום הזה]
2.6.בקורת הזוהר והקבלה.
בקורת המקרא [ושאר הבקורות שכללתי פה] הוא לכאו’ הגורם השני [או השלב השני] מבין גורמי היציאה. מכיוון שהם נותנים את ההצדקה ל”אופציית הפיקציה”. כלומר לדחות את סיפור המסורת שהוא למעשה הבסיס העיקרי לדת העכשווית. [ובוודאי אחרי שנוכח שמבחינת המדע וכדו’ אין הרבה בסיס לדת]. ממה שקראתי בבלוגים שונים ברשת עולה שהמציאות אכן כך.
בציבור החרדי כמעט אין מודעות לנושאי הבקורת האלו. וכמובן לא התחלה של התמודדות. בציבור הדל”י כנראה המצב שונה. ההתמודדות איתם קשה ומורכבת הרבה יותר מבראשון, מכיוון שאין כאן כמעט האופציה להסכים עם מסקנות המחקר לגמרי כמו שאפשר לעשות לגבי המדע. [חוץ מדעת מיימוני שעושה כן לגבי הקבלה, ובמידה מסויימת לגבי התפתחות ההלכה, ,וביתר חריפות שאר קדמוני הפורום שהסכימו יותר לבקורת ההסטורית. אבל כ”ז דעת יחיד דיחיד ורחוק מאד שיתקבל אצל אחב”י. בשונה מהמצב לגבי המדע]
3. הערעורים מן הפילוסופיה
3.1.נושאי האלקות ורצונו.
3.2.נושאי האדם ובחירתו. [שני בעיות הקלסיות]
3.3.נושאי הוודאות וההכרעה.[בעיות המודרניות ופוסטמודרניות]
ערעורים אלו הן לדעתי העקריים והשורשיים ביותר. אלא שאינם פופלריים כ”כ כפי שהפילוסופיה עצמו אינו פפולרי. וחסר מאד בהתמודדות איתם. [להוציא הרב מיכי ודומיו]
4. בקורת מוסרית
4.1.בקורת מוסרית על התנ”ך. [מחיית עמלק וז’ עממין, וכו’]
4.2.בקורת מוסרית על ההלכה. [היחס לנשים, שאר עמים, וכו’]
לבקורת הזו ג”כ אין שום מודעות בחרדיות. [למעט העוסקים בבעלי תשובה וכו’] , גם כי היא נובעת בעיקר מן ההבנה התרבותית ולא מן ההבנה הפילוסופית. [לכן איני מכיר מי שחשב על הבעייה הזו לבד אם לא קרא או שמע עליה ממקורות]
הפתרון המודרני (ע”ע מיימוני) פחות או יותר מבטל את התורה לגבי המוסר העכשווי. זה לא התמודדות אלא כניעה.
האפלוגטיקנים מסתבכים ביותר.
והשאר נשארים בבעייה. [או שמחליטים שזה אכן קונפליקט אבל התורה מכריעה, (ע”ע מיכי)]
5. מודרנה
ההיפתחות למודרנה הוא למעשה הגורם המסוכן ביותר לדת, שכן זה לבד הוא מה שפותח את האדם באמת ל”אופציית הפיקציה”, באשר הוא מציע פרוגרמת חיים שלימה ומקיפה שלדת אין כמעט מקום בו בכלל. (כמו שהעיר מטפחת). וכמעט אין מקרה יציאה שאין זה גורם עיקרי בו. [ומכאן טעות המחנכים לומר שהכל בגלל התאוות וכו’, ולא הבינו שלא התאווה הוא הבעייה אלא זה שנפתחים לאפשרות של חיים אחרים, שזו בעייה מחשבתית ולא תאוונית]
בשאלה זו עיקר ההבדל בין הקהלות השונות, מאורתודקס מודרני עד לאולטרא חרדי, (ואחוזי היציאה בהתאם).
מכיוון שאין זו בעייה מחשבתית כ”כ כמו שזה בעייה מעשית, [עיקרי המחשבות ששייכים באמת לנושא זה הם הנמנים בשאר המחלקות דלעיל, עיי”ש, רק ההיפתחות הוא הגורם לראות אותם] קשה לתת לה פתרון במובן המחשבתי אלא במובן המעשי. קרי:הסתגרות. ופתרון זה חסרונותיה בצידה. וצע”ג.
הפתרונות האחרים, נוסח רשר”ה , ריד”ס, וכדו’, מצריכים או חיים כפולים, או קנאות דתית קצונית. או שניהם. ואכמ”ל.
6. מודעות להתפתחות היסטורית.
בעייה זו, שאיני יודע אם הכותרת משקף אותה נכון, הוא מה שהעיר עליו תורה ודעת, והוא שילוב הבעייה ההיסטורית עם ההשקפתיות, והוא הבעייה הנתפסת ביותר אצל המעמיקים לחשוב.
והוא ההבנה, שהקדמונים, כולל הראשונים,כולל חז”ל, כולל אנשי המקרא. היו מה שנקרא פרימיטיביים. ובלי שיעור דברים, בכל התחומים, שאנו מכירים בהם כמילתא דפשיטא, לא היו הם מודעים לזה כלל. הבנת התפתחות הדורות, התפתחות הביקורתיות באנושות, התפתחות המוסרית, וכו’ וכו’. מטיל בסימן שאלה גדולה מאד את כל הדת הנסמכת על מסורת הראשונים כמלאכים.
בציבור החרדי בד”כ כולם מאמינים שהראשונים כמלאכים בכל התחומים, מי שמכיר בכך שזה שקר. יש לו בעייה גדולה. אם כי ייתכן שקלקלתם (של הראשונים) הוא תקנתם ואכמ”ל.
אם השמטתי משהו, או טעיתי במשהו, תעוררו ע”ז כמובן.
===
השמטתי/שכחתי שני דברים .
1. “חוסר הרלוונטיות של המצוות”. בעייה שלמדתי מייתכן, ואמנם הוא נכלל פחות או יותר א’ מכללי הבקורת ההיסטורית. [היינו 2 או 6] [כי יותר מזה איני מבין וגם לא שמעתי שזו בעיה] היינו ההבנה שרוב המצוות מבוססים או על מצב שונה לגמרי, או על השקפה שונה לגמרי מזו שאנחנו רגילים בה.
2. הוא הבקורת החברתית על התנהגות הציבור החרדי/דתי ומנהיגיו ו”גדוליו” כיום. אמנם צדק ייתכן לעיל שאין זו ערעור שכלי אמתי, ובכל זאת הוא בוודאי גורם גדול בהתאכזבות מהדת.
בקורת זו גם נחלק ל
2.1.-בקורת חברתית/מוסרית על ההנהגה
2.2. בקורת שכלית על חוסר הכושר השכלי המופגן ע”י אלו שאמורים להיות גדולים.
בקורת זו גם נחלק ל
2.1.-בקורת חברתית/מוסרית על ההנהגה
2.2. בקורת שכלית על חוסר הכושר השכלי המופגן ע”י אלו שאמורים להיות גדולים.