בכל הלוחות נדפס סוף זמן קריאת שמע [לפי כל השיטות שיש בזה] לפי שלש שעות אחרי הבקר, שנו פוסקים כדעת ר”ש שובקומך נמשך עד זמן שבני מלכים קמים.
אך , לכאורה, הרי עיקר דין קריאת שמע בקר וערב אינו תלוי בדין יום ולילה אלא בדין שכיבה וקימה, ואם כן בזמנינו שאין כמעט [לפחות בערים] מי שהולך לישון וקם לפי השמש, ואין זמן קימה הרגילה, ולא של בני מלכים [כלומר אנשים מפונקים שאינם עובדים] בשעות מוקדמות כאלו, יש לשנות את זמן הקריאת שמע לפי הרגלי השכיבה והקימה שבזמננו.
ומצאתי בספר תשובות רבי יוסף חיים זוננפלד. מכון קרן ראם ירושלים תשס”ה סוף סימן כ”ג
ולא אמנע מלעורר בעיקר הדבר מאחר שתלתה התורה ענין ק”ש בשכיבה וקימה, ולא נכתב בהדיא הזמן, אם דרך בני אדם מצד חולשתם שירדה לעולם משתנה, וכעת כולם ישנים יותר או קמים מאוחר יותר, יש מקום לומר דיש כאן חיוב דאורייתא, והגם שלא מצאתי הדבר מפורש, לענ”ד הסברא נכונה, ומכל שכן במקום שטבע האקלים גורם לזה, כל הלין אפשר לומר הנח להם לישראל.
===
אחרי כל הראיות והמהלכים שאפשר להביא [והובאו בשני האשכולות שבנושא זה] לכך שיש עוד חלקים בקביעת זמן קריאת שמע, שתלוי בדין יום וכדו’, עדיין אי אפשר להכחיש שזה תלוי גם בזמן שכיבה וקימה הריאלי. ומכיוון שזה השתנה בלי ספק בזמנינו, מסתבר מאד שהדין תשתנה לפי”ז, ועל הטוען שהרכיבים האחרים דוחים את השינוי שברכיב הזה [שלכל הדעות הוא עקרי בקביעה זו] להביא ראייה, ולא להיפך.
===
[עוד מצפה אני להעלות בירור מסודר של הענין הזה.]
===
אחרי כל הראיות והמהלכים שאפשר להביא [והובאו בשני האשכולות שבנושא זה] לכך שיש עוד חלקים בקביעת זמן קריאת שמע, שתלוי בדין יום וכדו’, עדיין אי אפשר להכחיש שזה תלוי גם בזמן שכיבה וקימה הריאלי. ומכיוון שזה השתנה בלי ספק בזמנינו, מסתבר מאד שהדין תשתנה לפי”ז, ועל הטוען שהרכיבים האחרים דוחים את השינוי שברכיב הזה [שלכל הדעות הוא עקרי בקביעה זו] להביא ראייה, ולא להיפך.
עוד ניתן לטעון, שגם הגדרת יום כשקיעת וזריחת השמש אינו הכרחי, ואינו קיים בהכרח לגבי כל ענין. והרי במקומות שבו יש יום חצי שנה אף אחד לא טוען שצריך לקרוא ק”ש רק פעמיים בשנה, ולכל הדעות מחלקים כל כ”ד שעות ליום ולילה באיזשהו מהלך. ומסתבר מאד שזה תלוי בעיקר בזמן שכיבה וקימה של האנשים, שזהו גדר יום לגבי ההלכה שעוסקת בהנהגת בני אדם ולא באסטרונומיה.
===
[עוד מצפה אני להעלות בירור מסודר של הענין הזה.]