שיעור זוהר ערב שבת וירא תשפ”ה.
למה אין אנו חולמים על השכינה
וירא אליו יי. מעשה שלמד ינוקא אחד את הסיפור הזה ובא ובכה לפני הסבא שלו למה נראה יי אל אברהם ומעולם לא נראה אלי. ענה לו הסבא כאשר אתה תהיה בן תשעים ותשע ותמול את עצמך בפני הקב”ה גם אליך יתגלה. סיפרו לנו את הסיפור הזה על כי שם הילד שלום בער ושם הסבא מנחם מנדל והיו מפורסמים בישראל. אבל המעשה קרה הרבה פעמים, אלא שכאשר אנחנו גדלים שוכחים אנחנו את חלום הינוקא ואין אנחנו יודעים להשתוקק שיראה עלינו יי.
ובאמת כל פסוק בתורה הוא קומה שלימה שיש בו חכמה ללמוד את המציאות שהוא מודיע לנו ובינה להתבונן בו מה שאפשר להרחיב דבר מתוך דבר ודעת ושאר המידות ללמוד מה שאפשר מתוכו להתנהג בפועל באהבה ויראה ושאר הדרכים. אך יש בו גם כתר שהוא הרצון שיהיה הדבר הזה. ולכן בכל פסוק הלימוד הראשון שבו הוא שנוכל ללמוד אותו בתשוקת הכתר, כלומר אם הפסוק מספר על מעשה טוב שנרצה שיהיה כן, ואם מספר על מעשה רע שנרצה שלא יהיה כן. ואז יהיה לנו לימוד שלם של הפסוק בקומתנו השלימה.
ולכן כאשר לומדים פסוק וירא אליו יי ומבינים את הכל אבל חסרה תנועת הרצון שהוא הכתר, הרי שגם שאר חלקי הלימוד שבו חסרים. כי הכתר הוא שורש ומקור כל המידות. והוא המקום שבתוכו הם מתקיימים. ומי שלומד כל החכמה והבינה כיצד מפרשים גדולי עולם את המראה הזה, ואיננו רוצה שיקרה לו לפחות כאחד מפירושיהם, גם לימוד באמת אין לו. כי איננו לומד דברים האפשריים לפי דעתו במציאות, וכיצד יבין לאמיתו דבר שהוא כנראה איננו מאמין שהוא אפשרי. (ואם תאמר הוא מאמין שהוא היה אפשרי לאבות הראשונים ולא אלינו הרי זה תירוץ דחוק לחוסר האמונה המתכנה בשקר בשם אמונה בדורות הראשונים).
ואם כי שיהיה החלום אמת והמראה אמת הוא בירור גדול שבו מדרגות רבות, הרי היה ראוי לנו לפחות לחלום. כלומר אחרי שיהיה חלום ומראה ייתכן ספק אם החלום אמת הוא שהוא מתוך הרהורי הלב בלבד או שמעורבים בו דברים בטלים (ולמען האמת אין הרהור הלב בעצמו דבר נובע מתוך האדם בלבד אלא שגם בו יש מדרגות אמת). אבל הפלא הוא שאפילו אין חולמים מזה.
והטעם שאין חולמים מראה מלאכים בדמות ערביים או בדמות אדם, הוא לפי שאין חולמים על כך. כלומר כי כל חלום וכל מראה וכל התגלות אמת בהכרח שתקדם לו העלאת חפץ ורצון, והרצון הזה בהכרח שתקדם לו לפחות סוג של תמונה מעורפלת מהו הדבר שנרצה לחלום. כי מעולם לא חלם ולא ראה אדם דבר שלא חלם עליו מקודם כלומר שהיה רוצה בו בהרהור הלב, אם באופן גלוי לו ואם באופן נסתר ממנו (כעין המכונה בתת-מודע וכדומה, הכוונה לרצונות שהאדם מכחיש אותם כשהוא שואל את עצמו עליהם אבל הם ידועים וקיימים). וחוסר הדמיון המקדים הזה גם מסביר הרבה מן חוסר האמונה באפשרות התקיימות הדבר, כי קשה להאמין באפשרות דבר שאין לו אפילו תמונה מעורפלת אצלו, וביותר הוא מסביר את חוסר הדרך שתגיע הדבר.
[וכאן היו לי אחר כך הרהורים אם היסוד הזה הוא נכון, ועלה בידי שבדבר זה נחלקו גדולי עולם יש אומרים לא תיתכן תשוקה אלא אחר הדעת, שכן אין משתוקק אלא כאשר יודע את הדבר ולו בצורה מעטה. ולכן קדמה החכמה אל התשוקה. ולפי זה גם התשוקה עצמה הוא בהכרח אל הדעת, אלא שהוא להתמדתו או להרחבתו. וזה באמת השיטה שהחכמה ספירה ראשונה והיינו שההוויה בראשיתה השכלה והוא שיטת הרמב”ם ודרך בעל התניא ברוב הדרכת עבודתו, שלדעתם תמיד האהבה הוא כפי הדעת כלומר מאוחרת אליו. ויש אומרים התשוקה קודמת אל הדעת, ולכן מוצאים אנחנו בני אדם משתוקקים אל האלוהות למרות שהם אינם יודעים עליו או אפילו מאמינים בו. ועל השאלה ואם כן למה משתוקק עונים הם כי התשוקה איננו יסוד שכלי שזקוק לידיעת הדבר הנחשק באופן זה, אבל הוא הכרת הנפש שהוא חסר את מקורו והתנועעותו אליו. וזה באמת השיטה שהכתר הוא ספירה ראשונה והיינו שהטוב קודם להוויה, ושהאלוהות איננה השכלה אלא הטבה או רצון. והוא שיטת אפלטון ודרך רוב המקובלים וגם התניא מדבר על מדרגה זו לפעמים. ובהרבה ספרי חסידות נדחקים לקרוא לדבר זה אמונה נסתרת וזהו דוחק כי אמונה ולו הכי קטנה הוא מידה של דעת, אבל באמת שעדיף להגדירו לא באופן שכלי כלל ולא לערבבו עם שאלת האמונה. וכל זה ראשי פרקים ועכ”פ איני יודע אם הוא נפק”מ לדידן כי מכל מקום יש לנו ציור כלשהו, וגם לשיטת הכתר יש דרכים שבו הוא מתגלה והיינו בחכמה ובמעשה, ואפשר שבפועל גם זה נצרך ואין הנפק”מ כ”כ למעשה כי אם בהבנה תיאורטית של הראשית וצ”ע]
מפגש רבי שמעון ורבי פנחס
לפי זה אני מבקש לצייר לנו את תמונת מראה השכינה בכמה אופנים שנדע לחלום על החלום. לומדים אנחנו בזוהר פנחס מראה כזה, במפגש רבי שמעון בר יוחאי ורבי פנחס בן יאיר, המתואר בפירוש בזוהר כקיום חלום התגלות השכינה לרבי פנחס. ולומדים אנחנו בפרשת וירא מראה כזה, בהכנסת האורחים של אברהם אבינו לשלשה אנשים. נרכיבם מעט זה בזה ונצייר את לימודנו במדרגות מראה השכינה.
רבי שמעון היה הולך בדרכו ורבי פנחס היה הולך בדרכו. פתאום שכב חמורו של רבי פנחס בן יאיר ומיאן ללכת, אמר רבי פנחס וודאי צודק החמור, שהוא מריח ריח דרך חדש, או שנס יקרה לנו. הרי לנו התעוררות ראשונה של רבי פנחס אל המראה, מתוך ‘חמור נוער’, וביארנו את סוד ‘חמורו של רבי פנחס בן יאיר’ בשיעור הקודם, שהוא התעוררות הנובעת מתוך החומר או גוף האדם שהמרגיש את מיאוני הגוף שלו באופן המתאים יודע מה הוא מרמז, ולא כבלעם שהכה את אתונו כאשר האתון ראה את המלאך והוא לא האמין בכך שהגוף רואה מלאכים בטרם השכל רואה. והוא סוד אברהם אבינו שהשכים ויחבש את חמורו בעצמו.
אבל עוד היה לו התעוררות נפשית יותר עליונה ויותר גלויה, והוא סיפר עליו רק כאשר אכן יצא רבי שמעון מצד ההר ונפגשו, ראו כי צדק החמור, וחיבק רבי פנחס לרבי שמעון ובכה ואמר לו ראיתי בחלומי שהשכינה באה אלי ונותנת לי מתנות, הנה כמו שראיתי. ולא ידענו על חלום זה אלא אחרי שפגש את רבי שמעון כי מסגולת רבי שמעון לדבר את מה שנסתר ברמזים תחתונים בצורה גלויה, ולכן אף רבי פנחס ידע לדבר את חלומו אליו ולא לחמור ולאנשיו. וכמה שנאמר שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה.
הלכו לבקש מקום מוצל אצל עין המים כי דברי תורה צריכים אוויר צח. כלומר, כבר ידע רבי פנחס את פתרון חלומו, כי השכינה הבאה אליו היא בדמות רבי שמעון, וכי דברי תורה שרבי שמעון ילמד אותו הם מתנות השכינה. והם שוחחו על דרך תחיית המתים, לפי שעניין רבי פנחס בפרשת פנחס הוא ענין הגוף והנפש ותחייתו כדרך פנחס זה אליהו שהוא המקיים את תחיית המתים בגופו, ואחר שחקר רבי פנחס בסדר הקמת העצמות והבשר, הסביר רבי שמעון את העניין ממקורו בנקודת החיים הנמסרת אל השכינה השומרת עליו ומחייה אותו לעתיד לבוא ממנו, כמה דאת אמר ופקודתך שמרה רוחי, שהיא השכינה השומרת. על כך בכה רבי פנחס ואמר ולא אמרית לך דשכינתא יהבת לי נבזבזן ומתנן, זכאה חולקי דחמינא לך ושמענא דא. היינו עתה ידע כי באמת הוא מתנות השכינה, באשר רבי שמעון סיבב את דברי תורה עד למקור השכינה הנשמעת בהם והנותנת אותם, הרי לנו ממש מתנות השכינה.
[ואמרו אשרי חלקי שראיתיך בכך הוא הודאת רבי פנחס לדברי רבי שמעון עליו בגמרא פרק במה מדליקין, שאמר שם רבי פנחס אוי לי שראיתיך בכך וענהו רבי שמעון אשריך שראיתיני בכך שאלמלא ראיתני בכך לא מצאת בי כך. והיינו ידיעת סוד תחיית המתים שהוא ענין רבי שמעון שקם גופו אחר מיתת המערה שנקרא שם משפט רשעים בגיהנום. והוא סוד כ”ד פירוקי שהיה עונה ר”ש לקושיות רפב”י, ובדרך הזוהר פירוקי הם מלשון פרקי אברים המצטרפים להם מחדש אחר התחייה].
מדרגת קבלת השכינה ומדרגת הכנסת אורחים
מבינים אנחנו כאן שישנם שתי מדרגות, ביאת השכינה ונתינת מתנות. והמדרגות האלה עצמם התקיימו בשתי השלבים של מפגש רבי פנחס ורבי שמעון כחום היום במדבר, וכניסתם למקום מוצל לדבר שם בתורה. והיינו המדרגות המבוארות בתחילת פרשת וירא, שנאמר וירא אליו יי והוא יושב פתח האהל כחום היום. מדרגה זו הוא עצם המפגש, שבו חום רב והיינו התלהבות. וכפי שפירשו בזוהר כחום היום על תשוקת התעוררות היחוד. וזהו עצם ‘ראיתי פניך כראות פני אלהים’, כמו כאשר אדם מגיע לדבר תורה או לתפלה אחר שהיה בעבודתו כל היום או השבוע, שיש בו התלהבות ומין נחת רוח של ההגעה, אלמלא לא ראיתי לא האמנתי. וכסוד קבלת שבת שהוא קבלת פני השכינה. ובאמת מדרגה זו של קבלת פני השכינה דיה.
אבל אמרו ‘גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה’. והיינו לדרכנו, כי קבלת פני השכינה איננה כי אם המדרגה הראשונה של ראיית השכינה עצמה, שהרי מי שיעברו לפניו אורחים והם נצבים אליו והוא משתחווה אליהם ומזמינם, אבל לא יביאם פנימה להשען תחת העץ ולאכול, מרוב שהוא מתלהב בתשוקת הרגע של קבלת פניהם, הוא טיפש גדול וגם הכנסת אורחים אינו מקיים. ולפעמים אנחנו מוצאים ככה בני אדם שקועים מדי בהתרגשות קבלת הפנים ושאלת שלום בהגיע אליהם אורח שהם מאחרים מדי או שוכחים להראות לאורח את מקומו שינוח בו. ואמרו חכמי פולין מענין אברהם אבינו למדנו שיש לאדם לבשר לאורחים על מקום מנוחתם ועל אכילתם מיד בהגיעם, גם אם יארך מעט זמן עד שיהיה מוכן, כי על ידי כך מניח את דעתם שיש להם מקום מנוחה. ויש סוג של התגברות נצרכת על זה בטעם ‘גדולה הכנסת אורחים’, שלא די לקבל פני השכינה צריך גם ממש להכניס אותה כאורח פנימה. וזה השלב הוא חיפוש רבי שמעון ורבי פנחס אחר מקום מוצל שיוכלו לעסוק בה בתורה בנחת.
ובאמת, שפירוש זה איננו סותר את הפירוש הפשוט שהוא מעלת הכנסת אורחים בין אדם לחברו על קבלת פני שכינה העליונה. כי זה ההבדל בין קבלת פני שכינה ובין הכנסתה, הוא בעיני בני אדם ההבדל בין התפשטות הגשמיות שהוא תשוקת הקבלה המדוברת, ובין עבודה בגשמיות פשוטה שהוא הטירחא בהכנסת האורחים התחתונים. ועל סוד זה אמרו, ‘וכי אפשר לאדם להדבק בשכינה, והלא אש אוכלה היא’. ולא שאי אפשר, בוודאי אפשר. והיינו מקרא מלא ‘וירא אליו יי כחום היום’, שהוא האש אכלה של השכינה, וברגע זה מתמלא האדם אש אוכלה אש ומתלהט בקבלת פני השבת. אבל זה עדיין נקרא ‘אי אפשר’, שאין זה תכלית ראיית פני השכינה לראותה אבל צריך לקבל ממנה את מתנותיה. והמתנות האלה הם נראים בסוד אלהי הארץ, ‘אלא הדבק במדותיו, מה הוא מכניס אורחים אף אתה מכניס אורחים’. ואז כאשר מכניס את האורחים הם מדברים אליו ומבשרים אותו על צרכיו, שהוא רואה אותם כאנשים ממש והם מלמדים אותו דברי תורה הנצרכים אליו.
[והכוונה במענה על שאלתי הראשונה, כי החלום על חלום ראיית פני השכינה הוא של ב’ שלבים ראשונה שבהם התלהטות קפיצת המלאכים ויש לנו ציור של אש אוכלה אם ציור חזותי או נפשי. והשני הוא של סיפור דברי תורה המראים את פעולת השכינה ויש לנו ציור של אנשים אומרים לאברהם הנה בן לשרה אשתך או של רבי שמעון אומר לרבי פנחס פירוש בפסוק. והציורים הללו השניים הם של הכנסת אורחים הגדולה מקבלת פני השכינה, על כן הרוצה לקיים את דברינו יזמין אורחים לשבת וילך לבית הכנסת לקבל פני השכינה ושוב ילך לביתו להכניס את האורחים].