תנחומא בובר
ויחי יעקב בארץ מצרים וגו’ (בראשית מז כח). למה פרשה זו סתומה מכל פרשיות, אלא כיון שמת יעקב התחיל השעבוד על ישראל.
וטעם אחר שבקש לגלות את קץ הימין ונסתם ממנו.
וטעם אחר שסתם ממנו כל צרות שבעולם.
בראשית רבה
וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם (בראשית מז, כח), לָמָּה פָּרָשָׁה זוֹ סְתוּמָה מִכָּל הַפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל תּוֹרָה, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁנִּפְטַר אָבִינוּ יַעֲקֹב הִתְחִילָה שִׁעְבּוּד מִצְרַיִם עַל יִשְׂרָאֵל.
דָּבָר אַחֵר, לָמָּה הִיא סְתוּמָה מִפְּנֵי שֶׁבִּקֵּשׁ יַעֲקֹב אָבִינוּ לְגַלּוֹת אֶת הַקֵּץ וְנִסְתַּם מִמֶּנּוּ.
דָּבָר אַחֵר, לָמָּה הִיא סְתוּמָה מִפְּנֵי שֶׁסָּתַם מִמֶּנּוּ כָּל צָרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם.
רש”י
ויחי יעקב. לָמָּה פָּרָשָׁה זוֹ סְתוּמָה? לְפִי שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּפְטַר יַעֲקֹב אָבִינוּ נִסְתְּמוּ עֵינֵיהֶם וְלִבָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִצָּרַת הַשִּׁעְבּוּד, שֶׁהִתְחִילוּ לְשַׁעְבְּדָם;
דָּבָר אַחֵר: שֶׁבִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת אֶת הַקֵּץ לְבָנָיו, וְנִסְתַּם מִמֶּנּוּ. בִּבְ”רַ:
זוהר (רטז, א)
ויחי יעקב בארץ מצרים. אמאי פרשתא דא סתימא?
רבי יעקב אמר דבשעתא דמית יעקב אסתימו עיניהון דישראל.
רבי יהודה אמר דכדין נחתו לגלותא ואשתעבידו בהון.
רבי שמעון אמר מאי כתיב לעילא, וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד, וכתיב ויחי יעקב, דלא אתחזי לאפרשא בין דא לדא. מה אינון קיימו בתפנוקי מלכין וקבילו ענוגא וכסופין לגרמייהו, אוף יעקב נמי קיים בתפנוקי מלכין בענוגא וכסופין לגרמיה, לא אתפרש דא מן דא.
הזוהר מעתיק את הפירוש הראשון של רש”י ומחלקו לשני פירושים. הראשון בשם רבי יעקב, והוא שנסתמו עיניהם. והשני בשם רבי יהודה, והוא שהתחיל אז השעבוד. בכל המדרשים אלה הם פירוש אחד ואף ברש”י הם פירוש אחד. אבל רש”י הוסיף הטעמה במדרשים לפרש במה מתייחס התחלת השעבוד אל הסתימה, ופירש שהסתימה רומזת לסתימת עיניים ולב של ישראל. הטעמה זו איננה במקורות והוא פירושו של רש”י למדרש. והזוהר העתיק פירוש זה וממילא יכל גם לחלק את זה לכמו שני פירושים (או לפחות שם שני חלקי אותו פירוש בפי שני חברים), האחד שהוא רומז לסתימות העיניים והשני שהוא רומז להתחלת השעבוד.
[מן הסתם הפירוש הראשון הוא בשם רבי יעקב דהיינו יעקב אבינו עצמו, כדי שיאמר “רבי יעקב אמר בשעה שמת יעקב”. ורבי יעקב איננו מחברי הזוהר העיקריים וכמעט שלא נזכר בכל הזוהר רבי יעקב סתם]
וכן העתקת הזוהר נמשך אחר רש”י בכך שלא העתיק את סיום השאלה “מכל פרשיות שבתורה”, וזה מן הקיצור שקיצר רש”י את המדרש, ואילו בשני המדרשים השאלה שלימה יותר (וזה גרם לבלבול במפרשים שלא הבינו על איזה סוג פרשיות הולכת השאלה שחשבוהו על פרשיות המסורה ואיננו כי אם על פרשת השבוע).
ואחר כך מוסיף הזוהר עוד פירוש בשם רבי שמעון. דאדרבה זהו לטובה לקשר ויחי יעקב עם וישב ישראל בארץ גושן, לומר שישב שם בתענוג ומנוחה. (וייתכן שזה מתאים לפירוש השלישי שבב”ר שסתם ממנו כל צרות שבעולם). וגם פירוש זה על דרך הפשט או הדרש (וקרוב לזה נמצא ברשב”ם וחזקוני שפירשו עוד שהפרשה סתומה לפי שהוא המשך, אבל לא פירשו כהזוהר). ובהמשך אומר שגם לטעם זה כתוב עליו ויחי כאן שהיה חיותו בנחת ולא בצער. (וגם זה הפירוש נמצא בחזקוני). ושהיו לו חיים טובים במשך י”ז שנה כמו יוסף בן שבע עשרה שנה (וזה במדרש אגדה וכמה ראשונים). והזוהר משלב כל זה כמדרש אחד כדרכו.