כתבתי פירוש על סוד הרמב”ן בפסוק צדק צדק תרדוף לפענח דבריו בסגנוני וגם התווכחות עם המפרשים שלו. (מצורף)
ההיסטוריה שהרמב”ן הוא הראשון שמפענח את כינויי התורה בספירות, והוא אב לשיטה הקבלית המרכזית בזה, שאחריו מסדרה הרב ג’יקטילה באופן מסודר על סדר הספירות והרמד”ל והזוהר באופן יותר מורכב על סדר התורה והמצוות. (ואין ידוע לנו מה מקורו של רמב”ן כי נראה שבראשו כבר יש את המערכת מסודרת ואין אנו מוצאים את זה מפורש לפניו בכל המקורות שהוא משתמש בהם, ולפי דבריו הוא קבלה בעל פה).
אלא שהרמב”ן לא כתב באופן גלוי וכהצהרתו, (אבל גם לא באופן מוצפן כל כך כפי שיש חושבים. הרמז שלו הוא רק זה שברוב המקומות השתמש בהסברתו בכינויים שאת אותם הכינויים עצמם כולם פירש בפירוש בפסוקים השייכים להם או במקומות אחרים. או שהם כינויים ידועים מספר הבהיר) ובנוסף לקושי כתיבת הרמב”ן באופן כללי, צריכים איזשהו היכרות כללות עם אילן הספירות בשביל שנוכל לפענח את רמיזותיו, שזהו עיקר הסוד שהרמב”ן אומר שצריך לו קבלה כי הוא אף פעם לא כותב אותו. הרב גיקטילא פשוט הלך וכתב את המפתח הזה ומעכשיו צריכים להיות כל כינויי הרמב”ן ברורים. ורוב ספר הזוהר הולך עם אותם כינויים וסדר אצילות. (למרות חילוקים פרטיים קטנים, שהם כבר בגדר מחלוקת בתוך שיטה, אבל אי אפשר לומר כבר שאין לנו את הקבלה שיאפשר לנו את הבנת רמזי הרב).
חוץ מן הבית מדרש המרכזי הזה ישנו עוד בית מדרש של מפרשי סודות הרמב”ן, שלכאורה אין דרכים אלה ידועות להם ולפי הנראה מדבריהם אין בראשם סדר אצילות מסודרת ומפורטת ברורה, והם טורחים מאד לפענח את רמיזות הרב לפי ראשי פרקים ששמעו או שראו בדבריו. והם החיבורים שנקבצו לאחרונה בספר ‘קבלת הרמב”ן’, פירושים של הרב שם טוב בעל מגדול עוז, ועוד פירוש שמיוחס שם לר”י אבן שועיב. וכן ספר מערכות אלהות שהודפס שם בצדק כי הוא שייך לאותו בית מדרש ברוב כינוייו. ודבריהם עד כמה שלמדתי תמיד מדחיקים מאד את כינויי רמב”ן ורואים אותו רומז בחוסר עקביות בחסר ויתר.
במילים אחרות, למרות שאסכולת הזוהר לא מכנה את עצמה מפרשי רמב”ן ואלה כן, נראה בעיני שאסכולת הזוהר מתפרשת יותר טוב אפילו בקטעי רמיזות לשונות של הרמב”ן מאשר אלה, אשר ככל הנראה עליהם כיוון הרב האר”י שלא היה בידם קבלה של אמת. הרבה זמן כעסתי על האר”י שביטל את רוב המקובלים שלפניו כאילו מתוך רוח הקודש שלו אבל מתוך העיון ראיתי שכל הבחנותיו חופפים להבחנות הרמ”ק על חיבורי המפרשים, שאינו טוען לרוה”ק, ושמתוך העיון באמת ‘המפרשים שאחר הרמב”ן’ מתהלכים בחשיכה יחסית למקורות הברורים ומסודרים.
פירוש מאירת עינים לריד”ע יוצא מן הכלל באותו חיבור כידוע שהוא הכיר את מקובלי הזוהר ורוב הפעמים פירושיו עצמו שם מתאימים לסודות הזוהר, למרות שאינם מורחבים כל כך בפירוט.