כלל הנבואה הוא נבואת תוכחה על אדום לומר שכאשר התגאו לומר שאין עוד מלבדם בגבורה ובחכמה יקרה להם ההשפלה ונמיכות רוח והטיפשות וכל הגוים יצחקו עליה. כל זאת תחת אשר ביום צרתם של אחיהם בירושלים הצטרפו הם אל לעג השכנים ונהנו מביזת יהודה. לכן כאשר ראה עשו את בושת יעקב ולא בא לכסותו כך יראו הכל את בושת עשו ולא יהיה לו איפה להסתתר. ובסוף יירש יעקב את עשו.
עובדיה א, א
כותרת הנבואה: חזון עובדיה. כה אמר ה’ לאדום.
שמועה שמענו מאת ה’ וציר בגוים שלח. הנביא מספר ששמע שמועה, שמועה זו הוא נבואה מאת ה’ אבל הוא מספר את זה גם כאילו היה שמועה שנשמעה בחדשות, נשלח ציר בין הגוים לבוא על אדום למלחמה. הציר כאן יש לו משמעות כפולה הנביא הוא ציר ה’ אבל הסיפור הוא שהסתובב שליח בין ארצות הגוים לאמר בוא נקום על אדום למלחמה. לפי דרכנו ייתכן הנביא שמע לחשושים על שליח שמסתובב לעשות ברית להילחם עם אדום והוא קורא את זה כשמועה מאת ה’. או להיפך הוא שומע נבואה וזה נדמה לו כמו שכבר שומעים לחשושים בחדשות על הכנות למלחמה אצל הגוים השכנים.
עובדיה א, ב – ג
מתוך הלחשוש הזה הושפל אדום. כי מה שמדברים בין הגוים השכנים הוא תמיד המקום שתופס ארץ מסוימת אצלם. למשל אף אחד לא אומר בין הגוים קומו ונעלה על אמריקה למלחמה כי ידוע שהיא הכי חזקה. רבים היו רוצים אבל לא מדברים על כך בפועל. כך דימה עשו שאף אחד לא מדבר עליו ככה, זדון לבך השיאך שוכני בחגוי סלע מרום שבתו. אדום יושב בסלע חזק והיה נראה לו שהתוקף האסטרטגי שלו לא מאפשר לאף אחד לומר שיורידו ארץ. בפועל אבל כבר נדברו כל הגוים סביב שהוא קטן בגוים ובזוי מאד, כלומר יהיה קל לכבוש אותו הוא בכלל קטנטן כזה אף אחד לא מכבד את גדלו ותקפו.
עובדיה א, ד
הנביא מסכם את זה בפסוק שירי. חשבת להיות נשר ששם קנו בין הכוכבים, ה’ יוריד אותך משם. זה ממש הפזמון של כל הנביאים ה’ משפיל גאים.
נראה לי שזה נמשך גם אל עמוס פרק ט:
אִם-יַחְתְּרוּ בִשְׁאוֹל, מִשָּׁם יָדִי תִקָּחֵם; וְאִם-יַעֲלוּ, הַשָּׁמַיִם–מִשָּׁם, אוֹרִידֵם. ג וְאִם-יֵחָבְאוּ בְּרֹאשׁ הַכַּרְמֶל, מִשָּׁם אֲחַפֵּשׂ וּלְקַחְתִּים; וְאִם-יִסָּתְרוּ מִנֶּגֶד עֵינַי, בְּקַרְקַע הַיָּם–מִשָּׁם אֲצַוֶּה אֶת-הַנָּחָשׁ, וּנְשָׁכָם. ד וְאִם-יֵלְכוּ בַשְּׁבִי לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם, מִשָּׁם אֲצַוֶּה אֶת-הַחֶרֶב וַהֲרָגָתַם.
עובדיה א, ה-ו
פירשנו יפה בפסוק המקביל בירמיהו. בדרך כלל כאשר גנבים פורצים לבית או לכרם בלילה אינם לוקחים את הכל ומשאירים את הבית נקי, או כי הם מפחדים שיתגלו ואי אפשר לבוא מחר בשוק ולמכור את כל תכולת הבית והשדה של מישהו אחר.. או סתם כי רוב הגנבים גונבים כי הם צריכים לא באים להרוס ולכבוש, הרי הגנב צריך לתכנן כבר את היציאה שלו כל רגע אין לו זמן להיות רגוע ולנקות הכל.
אבל הגנבים שבאו על עשו פתאום לקחו הכל לא השאירו עוללות לא גנבו דים בלבד, כאילו נחפשו כל מצפוניו של עשו עשו אותו ככלי חשוף שאין בכלל מה להסתיר, כסלע נקי.
והענין נמשך אל הקודם, עשו מדמיין שהוא כזה חזק ושומר סודות והכל נעול ונסתר, וכך גם אולי חשבו הגנבים. אז באו בלילה במחתרת בתכנון לגנוב קצת. אבל פתאום שמו לב שבכלל אין שומר על הבית ואין שום סוד הכל גלוי, אז כבר היה להם זמן ויישוב הדעת לשדוד הכל בלי להשאיר כלום. כך מראה הנביא איך כל התוקף של עשו הוא נייר כאשר בודקים אותו.
עובדיה א, ז
עד הגבול שלחוך אנשי בריתך. אלה אנשי הברית שבטחת בהם, לא די שלא באו לעזור אלא עוד פירקו אותכם יפה והובילו אתכם קשורים ככה עד לגבול אויביך. בהובלה עד הבית.. כמו שעמוס אמר למעלה הסגירם גלות שלמה לאדום. לא סתם ישבו בצד ולא עזרו הייתם כאלה חלשים השיאוך יכלו לך אנשי שלומך, מ’האט אייך שיין צאמגעפאקט און געברענגט ביז’ן גרעניץ. היה לך אולי לחם ככר תחתיך. ועל זה מסיים הפסוק אין תבונה בו, היית כזה טיפש חשבת שאפשר לסמוך על אנשי ברית.
אפשר לשמוע בזה את המרירות של אנשי יהודה שככה בדיוק עשו להם אחיהם באדום.
עובדיה א, ח
והאבדתי חכמים מאדום. בירמיהו לא הבנתי מה ענין אדום לחכמה. אבל כעת נראה לי פשוט שהחכמים הם האסטרטגים היועצים הפוליטיים המדיניים שיש להם ניירות עמדה ותרחישים לכל דבר, וכולם בוטחים בהם בטח יש איזה חכם בהיכל המלך שידע מה לעשות. וביום הכיבוש פתאום נאבדה כל חכמתם.. בכלל לא יודעים לתמודד. כמו שקורה לפעמים. התגלה שהכל עורבא פרח אין חכמים ואין נבונים. כלומר אולי באמת היו חכמים אבל השונאים חזקים מהם והחכמות שלהם לא שווים כלום וכולם אומרים איה חכמתכם ובינתכם.
עובדיה א, ט
וממילא כל הגבורים יישברו, וייכרת הכל עד האיש האחרון, מרוב קטל.
עובדיה א, י – יד
פסוקים אלה כתובים על דרך הנבואה והתוכחה. וכתובים במשקל שירי יפה. הוא אומר תתביישו לכם ממה שעשיתם ליעקב. כך תתביישו באמת בסוף כאשר יקרה לכם מה שעשו לך. כאשר תקבלו את עונש חמס יעקב יכסה הבושה אותך ונכרת לעולם.
והוא שופך את מה שהיה להם לעשות. ביום עמדך מנגד, באותו יום שזרים שבו חיל יעקב ובאו נכרים שעריו, הפילו גורל על ירושלים, והנה גם אתה ביניהם להיות בתוך הגורל. ולא פחדת בכלל להיות אצל אחיך ביום ההפסד שלו. ולא חשבת בכלל מה אני שמח ביום אידו. והגדלת פיך. ובאת בשערי עמי לקחת חלק בשלל. ושלחת גם אתה ידך בחילו. ועמדת על פרשות הדרכים לשבות גם אתה לעצמך פליטי יהודה שברחו מן הנכרים, והסגרת להם את שרידיו. זה הכעס של יעקב על כל מה שעשה,
עובדיה א, טו-טז
יגיע עוד יום ה’ ובדיוק כאשר עשית יעשה לך. אף אחד לא יעזור לך ביום שאתה תישבר וכל השכנים שלך לא יבואו לעזור ולא יזכרו ברית אחים ויבואו כל הגוים לקחת חלקי השלל שלך.
עובדיה א, יז
ואז דווקא בהר ציון כלומר אנשי יהודה יימלטו כי הגוים לא יבואו עליהם אדרבה הם יעזרו לגוים לכבוש את עשיו. וירשו בית יעקב את מורשיהם.
אפשר שזה גם רמז שאנחנו לא נעשה כמוכם ומי שיצטרף אלינו כן יקבל פליטה.
אבל עיקר הפשט לכאורה שאתם לא יהיה לכם פליט אנחנו נהיה לפלטה מכם.
עובדיה א, יח
כבר הצטרפו בית יוסף פה. בפשטות לבית יוסף לא היה שום מאבק עם אדום שגרו ליד ארץ יהודה. אבל בדמיון הנבואי בעתיד יחזרו גם בית ישראל וממילא יצטרפו גם הם לשרוף את בית עשו. (מעניין דרשות חז”ל הידועים על זה בפרשיות יוסף, הפשט פה נראה שבעתיד יחזרו גם ישראל וביחד יוכלו לכבוש את אדום מה שיהודה עצמו לא יכלו כאשר נשארו לבד אחר גלות ישראל)
עובדיה א, יט – כ
פה הוא ממש מפיל את הגורל על ערי אדום מי יקח את מה, וכבר כולל גם עוד גוים שונאים שלנו… יושבי הנגב של יהודה ירשו את הר עשו. יושבי השפלה יקחו את ערי הפלשתים הסמוכים להם. והנשארים שיחזרו מגלותם יקחו את שדה אפרים ואת שדה שומרון. ובנימין יקח את הגלעד. (כך מפרש ד”מ שזה נמשך לפסוק הבא וגלות ירושלים וכו’). והסברא בזה הוא כאמור שיחזרו בני אפרים ושומרון מגלותם וירשו שוב את ארצם.
עובדיה א, כ
לכאורה פירושו כי גלות חיל בני ישראל כלומר שבטי מלכות ישראל, אשר ישבו עם כנענים עד צרפת, שהוא כנראה עיר באשור ששם גלו, הם יחזרו לאפרים ושומרון. וגלות ירושלים היינו בני יהודה יושבי ירושלים שהוגלו לעיר בשם ספרד, שהוא כנראה בבבל, ירשו בחזרה את ערי הנגב שהם שטחי התפשטות מלכות יהודה. ובנימין ירש את הגלעד. זה לא הבנתי הרי גלעד הוא נחלת מנשה ואפרים למה שבנימין יקח את זה.
בימי הביניים המציאו שספרד זה שפאניע וצרפת זה פראנקרייך ואיני יודע למה.
עובדיה א, כא
ואז אחרי שישבו שבטי ישראל איש איש בארצו ונחלתו, יעלו המושיעים כלומר מלכיהם ומנהיגיהם אל הר ציון, שהוא מכון שבתו מקום המקדש, ומשם ישפטו את הר עשו יגידו את דינם ויאמרו כי צדק מה שקרה לעשו, והיתה לה’ המלוכה במקום מלכותו כנאמר בשירת היום מקדש אדני כוננו ידיך ה’ ימלוך לעולם ועד.