שמואל א פרק ב

תפלת חנה ונבואת חנה

כבר מילתנו אמורה שכל התפלות והשירים שנרשמו במקרא הם תמיד חורגים מן ההקשר הלוקאלי שלהם. כי סתם בקשות שבני אדם ביקשו מהשם אינם דבר שיש לרשום לדורות. כמו שאין מי ששומר את הרשימות שלו לקניה במכולת. ובוודאי היו המון תפלות בתנ”ך ואפילו בסיפורים עצמם מוזכרים הרבה פעמים שהתפללו, למשל למעלה בסיפור פלגש בגבעה בכו לפני השם, ובוודאי אמרו איזה מילים, אבל לא נרשמו אותם המילים כי לא היו חשובים, לא היה בהם נבואה. וכן כאן עצמו בפרק א’ כתוב כמה מילים שאמרה חנה, אבל מפורש שהרבתה להתפלל עוד, ולא נרשם אלא נוסח הנדר שלה שהוא חשוב להמשך הסיפור. אבל כל התפלות שלה לא נרשמו. ולפיכך תפלה זו שנרשמה הרי היא חורג בעצם מן ההקשר של חנה, אלא שנאמר על ידה. ולפיכך למדו חז”ל מתפלה זו שחנה היתה נביאה. ולמדו זאת מן הכתוב וירם קרן משיחו שמי שנמשח בקרן נמשכה מלכותו. אבל הדרש הזה מכסה על הפשט שלו עצמו. שאנו רואים בנוסח התפלה שהוא מדבר על הקשר שחורג מהסיפור של חנה עצמה. הרי עוד לא היה בכלל משיח ומה היא מדברת עליו. וזה נוסף על זה שעצם זה שיש ממנה תפלה קבועה הוא אומר שהיתה נביאה. כפי שלמדנו שרק נביאים יכולים לחבר תפלות כלליות. וכל החכמה של התפלות הקבועות הוא שהם חורגים מן הרקע שלהם. כמו שהניגון הולך שכל המזמורים של דוד הם על כל מצב. אבל זה באמת ככה בפשט.

(יש על זה וויכוח מעניין של ר’ נתן בהקדמת ליקוטי תפלות שהוא מתווכח עם האפטא רב שאמר שאין ראוי לחבר תפלות בלי רוח הקודש, והוא טוען שהרי זו מצוות תפלה ואין בה תנאי שצריך רוח הקודש. אבל באמת שיש לחלק בין תפלות פרטיות שבוודאי יש להתפלל כל יום בכל לשון, לבין תפלות כללית שצריך לכלול בהם נפשות רבות ובקשות רבות, ולעשות את זה צריך באמת רוח הקודש. ובע”פ בברסלב אומרים שזה ר’ נתן כתב לפנים, אבל באמת הוא סבר שיש בתפלות שלו רוח הקודש).

קשר העניינים בתפלת חנה

שירה הוא דבר שאינו מפרש את ההקשרים שלו מפסוק לפסוק, התנועה העיקרית של השיר לעומת הפרוזה הוא שהקישורים שלו מענין לענין נשארים בלב המשורר והוא כותב מה שיוצא, ועל הקורא להתחבר לתנועה הנפשית שהם מעוררים להבין כיצד חרז מענין לענין. ולפיכך הרבה פעמים קשה לנו להבין במזמורי תהלים ושירים מה הקשר בין פסוק לפסוק. חשוב לשים לב אל הקצב של השיר ולראות מה הולך בו.

 עלץ ליבי בה’ – רמה קרני בה’

יש לו התחלה ואמצע וסוף. ההתחלה הוא עלץ ליבי בה’ רמה קרני בה’. כמו שדברנו למעלה על חנה ההקבלה הזאת הוא החידוש העיקרי של חנה ושל התפלה שלה. יש לה עליצות לב בה’ שהושיע אותה, וזה גם נותן לה הרמת קרן בה’. שהוא דבר פומבי ומוחצן. כל ההקבלות הללו הרגילים בשירי המקרא הם התבוננות בפלא של הצדדים השונים של אותו דבר, כאשר אומרים אותו פעמיים עם אותו צליל ואותו שיר, מתכוונים להגיד עלץ ליבי בה’ זה ממש אותו שלש מילים של רמה קרני בה’. זה סוד גדול של המשכיות הפסוקים בתורה. וזה החידוש הכי הללי של חנה שאמרה עלץ ליבי ורמה קרני בנשימה אחת.

פלא ההפיכה

האמצע הוא המוטיב הכללי של השיר. שהוא מוטיב חוזר בהרבה שירי התנ”ך. ואפשר לומר שהוא דבר המופיע ברוב התפלאות הנביאים על מעשי השם. והוא ההפתעה של מעשי השם בעולם, אפשר לומר מה שבלתי צפוי בהם, חוסר הסדר שלהם. או במילים אחרות כח ההפיכה שלהם. ונהפוך הוא וכו’. ההופכי הצור אגם מים וכו’. זה הפלא של קריעת ים סוף שהוא כמו אב לכל השירות. השירה מתפלאת על זה שזה שהיה עני נהיה פתאום עשיר זה שהיה יבשה נהיה פתאום ים זה שהיה ים נהיה פתאום יבשה זה שהיה שפל נהיה פתאום גבוה זו שהיתה עקרה פתאום שמחה בריבוי בנים. אפשר לראות כיצד כל הפרק הראשון של הלל המצרי אומר רק את זה. ואחד ההופעות הכי חזקות של כח הפלא הזה הוא פקידת עקרות. כמו שכתוב בשרה היפלא מהשם דבר. כלומר זה המהפך הוא פלא.  אולי הפלא הכי גדול. עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה.

ומה שחנה לומדת מזה הוא שאין לאדם להתגאות ולחשוב שהוא כבר הבין התוכנית. א מענטש טראכט און גאט לאכט.

אין קדוש כה’ הוא למעלה מהצפיות והחשבונות שלכם. אל תדברו גבוהה גבוהה. אין לאדם לדבר יותר מדי כאילו הוא מבין את העולם, הכל מסודר, כי אל דעות השם, השם יש לו דעות רבות עליונות עליך, ולו נתכנו עלילות, הוא מבין את עלילות בני אדם לא הם. כתיב לא וקרי לו. כאילו לגבי דידן הוא לא נתכנו עלילות, אנחנו לא מבינים אותם. אבל לו הם נתכנו.

והיא הולכת וסופרת שלשה הקבלות גדולות של המהפך הזה. לפעמים הגיבור קשתו נהרס והנכשל אוזר חיל. זה במלחמה. לפעמים השבע צריך להשכיר עצמו להרוויח לחם והרעב כבר חדל לעבוד הוא הרוויח את הלוטו. זה בפרנסה. לפעמים עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה הבנים שלה מתו או לא הצליחו כראוי. זה בבנים. שלש הדברים הכי גדולים באנושות, ואין בהם צפיה.

ומתוך כך היא מבינה, שהשם ממית ומחיה, השם מוריש ומעשיר.

הויה

אפשר לראות שזה שיר שהשם הויה מופיע בו בתוקף. כאילו המילה הזאת היא הציר שעליה השיר סובב. גם בקצב שלו וגם במובן שלו. השם הזה הוא השם של האלוהות ההופכת דברים, שלא הולכת בסדר (אפשר לומר שם אלהים הוא דווקא הולך עם סדר, שם הויה תמיד מופיע בנס, כאשר הוא אומר היפלא מהויה דבר אני לא מחויב לסדר שלכם). וכאילו מתוך ההתבוננות בקשת גיבורים וכו’ מזדעק המילה הויה! הוא ממית ומחיה והוא מוריש ומעשיר והוא מקים מעפר דל

המשכת פלא ההפיכה בכללות האומות

החלק השלישי של השיר מביא את הפלא הזה אל העזרה של השם לחבריו במציאות.

הוא קצת ממשיך את הפלא הזה שאי אפשר לצפות מה השם יעשה אל תפיסה יותר מובנת, שאנחנו מבינים שהשם אוהב את החברים שלו ושונא רשעים. מה הסיבה שמקים מעפר דל וכו’? כי להויה מצוקי ארץ, רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחושך ידמו. חסידיו פירושו תמיד החברים שלו. השם שומר החברים שלו. גם בתוך עולם התהפוכות הזו אדרבה זה משמש אצלו דרך להעלות את העני שהוא חברו ולהשפיל את העשיר שהוא שונא שלו.

ןאת זה היא מביאה גם לענין יותר כללי ולאומי. אפשר לומר כשם שהשם מרים את העני הפרטי לגבי העני הרשע. כך הוא מרים את העם העני הפרטי לגבי העם הרשע הגיבור. והיינו השם ידין אפסי ארץ, ויתן עוז למלכו. הוא ידון את האומות הגדולות שאינם חסידיו וירום את המלך שלו. והוא מסתיים מעין הפתיחה, כשם שרמה קרני בה’ שזה הכי ייחודי של חנה, כך ירום קרן משיחו, המלך שלו המשיח שלו הוא מרים קרנו באותו מבנה.

סוד מלכות בית דוד

ולכן זה השיר יש בו סוד של המלכות הנכונה שהוא המלכות של דוד. כי המלך צריך לדעת שיהא הנהגתו את העם באותו תנועה שהוא מנהל בה את עצמו. כמו שאמרנו למעלה הסוד של השיר בהקבלה שלו בין חלקיו המופנים והמוחצנים. כך דוד המלך הוא מנהל את העם באותו תנועה שהוא מנגן את הכינור שלו. ההנהגה עצמו הוא השיר שלו. לשאול היה בעיה כי באופיו היה נחבא אל הכלים, הוא לא הנהיג את נפשו באותו השיר שבו הנהיג את העם היה צריך כאילו ללבוש לבוש אחר לזה וזה גרם לו שלא יימשך מלכותו כמו פך שהוא מקום ששמים בו שמן אבל לא קשור לכלום, קרן זה כמו התוקף העצמי של הבעל חי ובתוכו שמים שמן שלו (זה כבר דרוש)

ירעם – הרעימה

בשמים ירעם ה’ נראה קשור ל’למען הרעימה’. היא אומרת את יכולה להרעים עלי פה, או לגרום לי להרעים פה, אבל השם ירעם בשמים ואי אפשר להתווכח עם זה.

חטא בני עלי

יש קצת תמיהה. קודם נראה שהחטא של בני עלי היה שהיו לוקחים את הבשר השייך להם לפני שהקטירו את החלב על המזבח. וזה חטא גדול כי נאצו את מנחת השם. אולי לא הקריבו את החלב בכלל בסוף או אפילו אם לא נראה שהפכו את אכילתם לעיקר ואת אכילת המזבח לטפל וזה היפך הסדר הנכון.

ופתאום כאשר עלי שומע כתוב שהיו שוכבים את הנשים. וזה נראה חטא שונה לגמרי בחומרתו מהחטא של לא לקחת את הבשר בסדר הנכון.. ואולי מטעם זה פירשו חז”ל שמתוך שאיחרו קיניהם ולא היו יכולים לשכב עם בעליהן נחשב להם ששכבו איתן. ועדיין צ”ע

עוד בנים לחנה

הגם שהיה מאד יפה שנדרה את שמואל להשם, נראה שבאמת חסרה להם ילדים שיהיו איתם, וכמו שכבר רמזנו למעלה. וזה היה קצת טרגי כזו אלקנה וחנה היו עדיין עולים מידי שנה והיו רואים שם את שמואל שלהם, והאימא היתה מביאה לו מעיל קטן שלא יהיה לו קר בלילות, אבל לא יכלו לקחתו הביתה מחמת הנדר. אז עלי ברך אותם שוב שיהיו לה עוד בנים תחת שמואל השאול להשם. אפילו שמאד יפה להשאיל להשם לאימא צריך ילד תחתיו.. ופקד השם את חנה והולידה עוד 3 בנים ו2 בנות.

וייתכן שבאמת זה היה כלול בתפלה וברכה הראשונה. כי עיקר הבקשה של חנה היתה שתתרפא מהעקרות שלה. ולזה נדרה שהבן הראשון שתלד תתן להשם. כמו שנותנים ביכורים ותרומה מהפרי הראשון. ומכיון שהתרפאה ממילא ילדה עוד בנים.

כי חפץ להמיתם – זה היה לפני שחידש יחזקאל כי לא אחפוץ במות המת וכו’.

וזה נראה הכל חלק מהסיפור להסביר כיצד החליף ההנהגה של שמואל את השושלת של עלי. ייתכן שהוא אומר שזה בעצם הסיבה השורשית גם לחטא וגם לעונש שלהם, שהם לא היו טובים לא לאלהים ולא לאנשים ושמואל היה טוב לאלהים ואנשים.

ואם יחטא אדם לאלהים וכו’

פסוק כה באמת קשה קצת, הוא לכאורה אומר שאם יש לכם מריבה בין אדם לחבירו אפשר להסתדר, אם בבית דין (ויהיה אלהים פירושו דיינים) או אפשר להתפשר על ידי דרך אחרת, אבל אתם לא חוטאים בין אדם לחבירו בלבד אלא גם בין אדם למקום, וכיצד תתפשרו עם אלהים? באיזה בית דין תדונו איתו? אכן זה סותר קצת הרעיון של תשובה שאנו רגילים שעושה שיהיה יותר קל להתפשר עם אלהים מאשר עם בני אדם, ואם חושבים זה באמת לא רעיון כ”כ הגיוני.. בטח יותר קל לעבוד על בני אדם מאשר לעבוד על אלהים..

וזה רלבנטי פה כי הם כהנים שמייצגים כאילו את אלהים, ואם הם מושחתים אז זה גם בין אדם לחבירו וגם בין אדם למקום. אפשר היה לחשוב שגניבה וניאוף הוא רק בין אדם לחבירו. אבל כשהכהן גונב את המנחה של השם זה כבר גם חילול השם. וזה כבר דבר שאי אפשר לסלוח

אם רוצים דווקא לחשוב על מסכת יומא אפשר לומר שזה הכוונה של חילול השם שאין תשובה מכפר, הרי אין חילול השם גדול מזה שהכהן הוא גנב ונואף. וזה מערער את כל המציאות של הדת וסדר העולם כפי שאנחנו רואים.

נבואת איש אלהים

 יש כמה נביאים אנונימיים בתנ”ך וזה אחד מהם, מעניין למה לא נזכר שמו ועניינו.

הוא אומר שנגלה לבית אביך במצרים, מתי היה בחירה בלויים במצרים?

הנבואה שלו הוא העברת הכהונה הגדולה מבית עלי אל שושלת אחרת, הוא לא אומר מי אלא כהן אשר כלבבי. זה דומה לנבואות על העברת המלכות משאול וכו’ אבל בלי מחליף עם שם.

הפשט של לא יהיה זקן בביתך הוא לכאורה שלא יהיה לו הנהגה, הוא אומר בכוונה אני לא אהרוג אותך ולא אעביר את זרעך מן הכהונה לגמרי, אני דווקא רוצה להכאיב אותך שתהיו כהנים אבל קטנים, ותצטרכו להתחנן לגו’ב ופת לחם מן הכהנים הגדולים השולטים.

וזה לכאורה הפשט של לא יהיה זקן וימותו אנשים, לא יגיעו אף פעם למדרגה של הנהגה וכהונה גדולה, אבל כולם ימותו בתור אנשים ויהיו בתחתית סולם המדרגות של הכהנים.

מחודש שהוא אומר פה שהכהן מתהלך לפני המשיח, שהוא כאילו משרת את המלך. אבל כך אנו רואים כל הזמן בעצם. הכהן של מיכה היה משרת אותו ואת אנשי הצבא שלו. הכהנים של דוד היו משרתים אותו. אם כהן זה מקביל של רב וסמכות רוחנית אז זה קצת רב מטעם כזה.. הכהן עובד עבור המלך..