נפרש מעט נבואות הנחמה כסדרם לפי פשטותם לתת ליעף כח.
הפרק הזה הוא הרבה קטעים קטנים מחוברים, כפי הפרשיות, הם סובבים על תמה אחת, כל ההמשך פחות או יותר עד סוף הספר זה קטעי שירה לפי הרוח.
ומסדרי ההפטרות כבר הבינו שעיקר נחמות ישעיה זה הפרקים הללו וכל השבע דנחמתא הם פחות או יותר פרקים אלו בדילוגים.
ישעיהו מ, א – ב
נחמו נחמו. הנביא שם לב שצריך נחמה, כלומר אני חושב שטעות לחשוב שפרקי הנחמה זה דרך להגיד נבואות שיהיה גאולה, בין אם נאמרה הנבואה על העתיד או ההוה או העבר זה לא הוורט. הנביא מבין שחוץ ממשיח צריך גם נחמה. דרך משל לא מספיק להוציא את האסיר מבית הסוהר צריך גם לנחם אותו לדבר על ליבו ליישב את דעתו. זה כמו גאולת הדעת אבל זה פשוט נחמה. כמו מנחמים על מת אפילו שהוא לא יחזור פה זה יותר טוב זה כן חוזר אבל הנחמה עיקרו פסיכולוגי. צריך לנחם לדבר על לב להגיד שכבר שילמה מספיק ומעכשיו הכל טוב ואפשר להיות רגוע.
ישעיהו מ, ג – ו
קול קורא במדבר זה הקריאה לנביא שיבוא וינחם . נחמו נחמו מפרשים שזה מופנה לנביא אתם הנביאים נחמו את עמי. וכן הקול הקורא אלה קריאות לנביא שיבוא ויבשר נחמה. זה כמו מקביל לקריאה שראינו בתחילת הספר שה’ מחפש מי ילך לנו , המקביל לזה זה הקול אומר קרא, יש איזה קול שקורא והוא לא הקול שקורא להגיד תוכחות כמו הרבה נביאים זה הקול שאומר פנו דרך ה, הכל מתיישר והשם נגלה מבעד להרים ובקעות שהתיישרו. קול קורא הראשון הוא צורת המרכבה פה. כמו שהשם בא לישעיה בתחילה בכסא גדול ששוליו מלאים ופחד הוא בא כאן במראה של הישרת המסילה וכל גיא ינשא וכו’ ונגלה כבוד ה’ וכו’. זה כמו חזרה על המראה הראשון שהסתיים ברוך כבוד השם ממקומו וכאן זה נגלה לא רק בהיכלו.
קול אומר קרא ואמר מה אקרא כאן מגיב הנביא אל קול הקריאה , כמו בתחילת הספר הוא שומע מי אשלח ומי ילך לנו, כמו קול מופנה לאף אחד, שהנביא ישמע משה משה אני קורא לך זה מדרגה של מפורשות שלא קיים על פי רוב לא בטוח שאפילו אצל משה. על פי רוב הנביא שומע קול סתמי הוא מנשב בעולם ואין שום דבר שמכריח אותו דווקא להיענות לקריאה. אבל הוא אומר הנני שלחני, לא לפני שהוא מנסה להתנער ולהחזיר את הקול.
וכן כאן ואמר מה אקרא, כל הבשר ציץ וכל חסדו וכו’. הוא נזכר מה ניבא כל הפרקים עד עכשיו ואומר לא עושה סנס שאתחיל לנבא נחמות למי לציץ נובל ואבק פורח וכו’, וכמו הקול עונה לו אכן חציר העם, אתה צודק, אבל רוח השם נשבה בו, יש משהו יותר פנימי באותו ביטול שנהיה ברור, ואז הוא מסיים יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם. זה ממש כמו שהשם אומר לירמיה למשל ושמתיך וכו או למשה ואהיה עמך.
ישעיהו מ, ד – י
על הר גבוה עלי לך. זה גוף הנחמה כמו הנבואה הראשונה שהוא מוסר אחר שהיה הקדמה וקול ומיאון והסכמה אל הקריאה. הצורה שזה עובד שהוא הופך ההשראה שקיבל למסר שאפשר לצעוק מראשי ההר אל כל העם. והוא מתרומם שם, זה הנמשל של כאילו כל גיא ינשא וכל גבעה ישפלו, לא צריך להסתתר מאחורי סלעים כמו בתחילה שבאו במערות סלעים מפחד השם, לא יש מחיצות בינו לבין העם וכולם, יש משהו שלא מתבייש, הרימי קולך אל תיראי, כמו קול כלה בלי בושה, פתאום זה לשון נקבה כאילו הנפש הנקבה מדברת יש דרוש של התניא שלעתיד לבוא יהיה קול כלה לא כמו היום קול באשה ערוה ואינה תובעת בפה וכו’. אמרי לערי יהודה הנה אלהיכם.
והוא מפרש הנבואה השם אלהים בחזק יבוא, הוא בא בלי בושה לא בערמומיות סביב סביב מאד גלוי בחוזק, הוא מביא איתו את הדין וחשבון על כל שנות הגלות, הנה שכרו איתו ופעולתו לפניו, לא שכח כלום יש קבלה על ייסורי היטלר ועל יסורי חמילנצקי ועל הכל יבוא שכרו ופעולתו.
והוא מקבץ את הכל מאחורי ההרים ומתחת הבקעות כרועה עדרו ירעה, עם כזה דימוי של קיבוץ גלויות כמו הרועה ששורק לצאנו ומקבץ אותם, ואם יש איזה טלה שלא בא לקול הניגון שלו הוא מביא אותו בזרועו יקבץ טלאים, ואם יש טלה בייבי שאינו בא אפילו בזרוע אוסף אותם בחיקו ישא עלות ינהל.
ישעיהו מ, יב – טז
מי מדד בשעלו מים. עכשיו חוזר הנביא למעשה בראשית. דברנו שזה דרך התבוננות של ישעיה על פי רוב הוא אוהב לעשות גם קוסמולוגיה הכל התחיל מבראשית. אז הוא מתרגם את החזון הזה מתחילת פרשת בראשית ועד סוף כל הדורות. מתחיל לחשוב מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תיכן. זה תיאור פיוטי למעשי היום השני שהוא עיקר הבריאה כמעט שאסף את המים אל מקום אחד ועשה רקיע בתוך המים ואז נראה היבשה וכל בשליש עפר הארץ ועל הארץ גדלו הרים וגבעות.
מי עשה את זה ככה באמת צריך לקרוא פרשת בראשית גם כן זה פירוש המילות של אותו פרשה, של ההתפלאות איך זה קרה מי עשה את זה, ואז נכנסים יותר פנימי למעשה יום השישי שנעשה אדם, מי תכן את רוח השם ואיש עצתו, כבר אמרנו עצה פירושו פלאן, מי יודע התוכנית של השם שעשה אדם על הארץ ונתן בו מרוחו שנשבה בו ויהי האדם לאיש עצתו. זה פלא כמו הפלא הראשון של מעשה בראשית.
את מי נועץ ויבינהו, והדריך את האדם הזה ויצו על האדם וכו’ וילמדהו בארח משפט, כמו אברהם אשר יצוה את בניו לעשות צדקה ומשפט, וילמדהו דעת ודרך תבונות יודיענו, הוריד תורה למשה ולימד דעת ותבונה.
ואז כל הקוסמולוגיה הנוראה הזאת חוזרת להתבוננות על המצב העכשוי. זה הרי הסיפור האמיתי של העולם. ומה ענין כל הממלכות שנלחמות זה עם זה על השלטון לגבי זה. הן גוים כמר מדלי. כל הסיפור של הממלכות המתגדרות זו בזו וחושבים הם יקחו את ישראל או ישלטו בעולם זה כמו טיפת מים לעומת הים הגדול שמדד בשעלו, זה גארנישט, כשחק מאזנים נחשבו, אם השם שקל בפלס הרים כל ההיסטויריה זה כמו האבק שנפל בטעות בעת השקילה ואפילו לא צריך לשלם על זה כי זה פחות משיעור מידות ומשקלות, הן איים כדק יטול הערים המפורסמות של הגוים הבנויים באיי הים, זה בערך כמו אבק דק, נראה לי הכוונה לטל או משהו כזה, זה כמו שירד טל דק פעם מאותו המשקל של ההרים זה נעשה אי בים.
ואם תאמר יש דרך להתקשר לרוח השם, עושים קרבנות ומדברים איתו, כמו שחשבו רוב האנשים בזמנים הקדמונים, נו תנסו, אם תשרפו את כל עצי יער הלבנון הגדול לא יהיה זה מספיק להבעיר את האש שצריך ללכוד את הרוח הזה. ואם תקריבו את כל החיות שבאותו היער על המזבח אין בזה די. הסיפור הרבה יותר גדול מכם.
ישעיהו מ, יז – כ
כל הגוים כאין נגדו. מזה שהתבונן בגדלות השם והסיבוב שלו עם האדם מתחיל לפרט את זה עכשיו לפרוטות יותר קטנות ורלבנטיות גם לצורות הפולחן של האדם. חזר ואמר כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו. הם פחות מהאפס והתהו שהיו לפני הבריאת העולם והארץ היתה תהו ובהו. ואפס זה מה שהיה עוד לפני שהיה תהו. זה בערך מקום החשיבות של כל העמים. כל הגוים אין הפירוש פה ‘גוים’ לאפוקי יהודים הכוונה פשוטה ‘העמים’. אומ שמומ.
ואז מה תחשבו תעשו לו דמות ותבינו מה זה ותעבדו אותו, אל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו. הבעיה שלו פה זה לא כמו שהרמבם חשב שהשם אין לו גוף ודמות אולי גם זה אבל הבעיה שלו משהו אחר לגמרי. אם אץה רוצה לעשות דמות של השם זה צריך להית גדול לפחות כמו כל ההרים והגבעות ביחד שהם רק איזה פרט אחד ממעשיו ופשוט אין שום דרך להכיל את גדלותו.
אז מה בני אדם עושים הפסל נסך חרש, יש איזה מסכן אחד זה העבודה שלו הוא עושה פסלים עם ריקועי זהב ורתוקות כסף, מסכן – מסכן פירושו עני אבל זה די המשמעות של מסכן גם – אם הוא בר מזל הוא יכול לעשות את הפסל מעץ שלא נקרב אם הוא חרש חכם בחר לו פסל לא ימוט, כמו חכמי לב שחרשו ועשו במשכן, אבל נו באמת זה הכל מסכן כזה, כזה סיפור קטן ולא זה בני אדם מנסים לעשות דמות לאל. ישעיה אומר לחרש הפסלים יש את העבודה המסכנה בעולם אין לו שום דרך להצליח הוא ממש נעבאך.
ישעיהו מ, כא – כד
הלא תדעו הלא תשמעו הלא הוגד מראש לכם. אתם הרי יודעים לבד ואם לא יודעים לפחת שמעתם ואם לא שמעתם לפחות שמעתם ששמעתם זה סיפור ישן ואם גם מהזקנים שלכם אינכם זוכרים הלא הבינותם מוסדי ארץ זה הרי הסיפור של הארץ ויסודותיו.
היושב על חוג שמים זה הרי הציור הכי פשוט עוד לפני מורה נבוכים חלק א, השם יושב מעל החצי עיגול של השמים ומאותו מקום כל יושביה נראים לו ודאי כחגבים. וזה לא שהוא איזה קטן שיושב שם הוא גם נטה כמו בגד דק כל השמים וימתחם כאהל, הוא draped שם את כל השמים כמו בן אדם שזורק איזה חתיכת בגד על עת ועושה מזה אבל או כמו זורק סדין על כסא שיהיה לו נח לשבת.
מנקודת מבט הזו אם הכל כחגבים אז רוזני הארץ הנסיכים הם כאין שופטי הארץ כמו תוהו, הם הלא עוד חושבים שהם משהו…
לא רק שהם לא חגבים אפילו אינם כמו נטיעות שמנבטים מעט בארץ, אפילו אינם כמו זריעות עוד טרם נובטו, אפילו אינם כמו שורש עוד טרם הזרע (זרע פה פירושו לא הגרעין שנוטעים אלא כמו תחילת הגדילה), הם עוד טרם לכל זה כמו איזה אבק דק שמנשפים בו ויבשו וסערה כקש תשאם.
ישעיהו מ, כה – לא
אז נסגר שוב המעגל ואל מי תדמיוני ואשווה, אם תמצאו מישהו או משהו שאפשר לדמות אותי אליהם תאמרו לו קדוש, פתאום השם מדבר בגוף ראשון פה אחר כל ההתבוננות המעגלית הזאת, כך הסדר מתבוננים ומתבוננים ומדברים ופתאום תדמיוני.
והשם מאשר את כל זה שאו מרום עיניכם על חוג השמים הזה וראו מי ברא אלה, ואני גם יש לי מה לעשות לשחק עם צבא השמים להוציאם במספר, לקרוא לכולם בשם, המשמעות בזה שהם לא נחשבים לו כאפס ותהו הם משהו והוא מבין כל אחד מהם מה תפקידו בצבא השמים, ואני אמיץ כח עוד עושה כל זה כל יום איש לא נעדר לא היה עוד לילה ששכחתי פתאום להוציא את וונוס, כל יום אני לא מתעייף עושה את הכל.
ועכשיו השם שנגלה בנוכח מדבר ישירות אל העם ומנחם אותם. למה תאמר יעקב ותדבר ישראל, יעקב זה שם הנעורים שלנו כששומעים מישהו קורא לנו כך זה כמו שאתה שומע אמא אומרת יענקלה וכל החברים שלך כבר עשרים שנה אומרים רעב יענקב, והוא הקול של השם עצמו שאומר כן יענקלה וישראל, למה תאמר נסתרה דרכי מהשם, אתה אומר הסתר אסתיר וכדומה, למה אתה מתבייש למה תחשוב שנסתרת, ועוד תאמר הוא לא אכפת לו מהמשפט שלי.
הלא ידעת אם לא שמעת (כנ”ל) אלהי עולם ה’. בשלמא אם כל האלוהות שלי היתה מתחילה כשקראתי את שמך ישראל נו אתה לא רואה אותי דואג לך אז תחשוב נסתרה דרכיך. אבל שכחת אני אלהי העולם. וכי ראית שיום אחד בזמן הגלות שכחתי להוציא את צבא השמים בזמנם? וכי יום אחד נפרמו קצות הארץ ונשברו שוב לתוך הים כאשר היה בתחילה? הלא הוא לא ייעף ולא ייגע ואין חקר לתבונתו. כל הטבע הולך עדיין כסדרו ואלהי העולם הוא אלהי הטבע הוא גם אלהי יעקב ואלהי ישראל ואם תסתכל על הכוכבים והשמים תוכל לראות שעוד לא שכחתי כיצד להיות אלהים.
ואם תחשוב כיצד לא התעייפתי עדיין גם באמצע השואה עוד הוצאתי כל ערב את הכוכבים בזמנם, תוכל לדעת גם שאתן ליעף כח, כן אתה זה שהתעייפת אבל לי יש כח אינסופי אני לא יעוף, אתן לך כח ולאין עונים עצמה ירבה.
כי אם ייעפו נערים שלכאורה יש להם כח ונראה לפעמים שהם אלים שלא מתעייפים בסוף הם מתעייפים וגם הבחורים נכשלים כמו שכתוב בחורים טחון נשאו וכו’, זה לא התקווה שלך, אבל קוי השם יחליפו כח, התקווה שלך בהשם אלהי העולם הוא יוסיף לך כח יעלו אבר כנשרים תוכלו לעוף כמו נשרים לא צריך לטרוח בידיים זה יהיה effortless f כמו נשרי שמים, ירוצו ולא יידעו ילכו ולא ייעפו.
ונקווה שלא נתעייף ונוכל להמשיך לפרש את הנבואות של הנחמה.