יחזקאל פרק ד

יחזקאל ד, א – ג
ירושלים הקטנה בבית יחזקאל

כשם שהחוש הויזואלי בנבואת יחזקאל הכי מפותח ביחס לשאר הנביאים, כך גם ה’פועל דמיוני’ שלו הכי מפורט ומפותח ביחס לשאר הנביאים. ירמיה יכול לזרוק אבן לנהר וכדומה אבל יחזקאל ממש בונה לו מודל של ירושלים מלגו בביתו ושם סביבה מצור מלגו ומחנות ואז שם מחבת ברזל שהוא מחיצת ברזל המפסקת ומצירה על העיר.

יחזקאל נמצא בגולה ומנבא על מצור ירושלים, כי הוא גלה לפני זה עם יהויכין, אבל מעניין למי הוא מנבא את זה לבני הגולה או שחושב לשלוח לארץ ישראל?

במשל שלו יחזקאל הוא האויב הצר על העיר.. שזה גם מעניין

זה חמוד איך יחזקאל עושה מכלי ביתו הפשוטים משל לכל הדברים, לוקח לבנה מהבנין וחוקק עליה עם קצת עפר, וממה עשה הדיק בטח מקצת קמח או משהו, והמחנות לקח מענטשעלך של הילד שלו או מה.. והכרים שהם לפי ד”מ כלי אילי הברזל, אולי היו באמת עשויים מכרים וכסתות של הבית שלו שסימלו את כלי המשחית, ואז לקח מהמטבח מחבת וזה היה לו סימן לחומה המפסקת בין העיר לבין הצרים עליה.

ככה נראים חיי הבית של נביא..

ויש בזה גם סמל כי מצור זה מצב שהחומה שנבנה להגן עליך נהפך לך לרועץ, תחת שהוא לא יתן לאויב ליכנס הוא לא נותן לך לצאת.. וזה כמו שהמחבת שעשויה לבישול נהפך כאן לסימן רע של מצור

יחזקאל ד, ד – ט
שכיבת יחזקאל על צידו

יש מפרשים שלא נוח להם שיחזקאל ישכב ממש על צידו ככה ויעשה את כל המעשים האלה, אלא שזה הכל במראה הנבואה או במליצה בלבד. אבל משמעות הכתובים שהכל היה כפשוטו. ואחרת אין מובן לכל הצעקה שלו שאינו רוצה לאכול גללי אדם. ומה שיש קושיות מתאריכים שונים שלא יוצא שיש מספיק זמן שישכב ולא יעשה כלום לא קשה כי מסתמא גם הלך לשירותים באותו זמן.. זה הרי לא כפשוטו ממש שלא יקום מהמיטה לעולם אלא רוב זמנו שכב ככה וכו’.

ההגיון של יום לשנה יום לשנה כבר מופיע בספר במדבר לגבי המרגלים אלא ששם ההגיון להיפך. אבל הסמליות עוברת דרך המספר ולא משנה אם המציאות של יוםן לא אותו דבר כמו שנה.

עיקר הדוגמא פה נראה לי שזה המשך להסגר יחזקאל בפרק שלמעלה. כלומר זה הכל סמל למצב הדכאוני שאין למי לדבר לה’ אין למי לדבר לנביאיו אין למי לדבר וזה הכל ככה כבר הרבה זמן בעצם והמצב נהיה יותר ויותר גרוע ובסוף יהיה מצור שזה בעצמו ציור של כזה מצב דכאוני שלא יוצאים מהבית. ככה יחזקאל שהוא הנביא שחווה כל זה מנפשו היה לו כזה כבידות ודכאון במשך 390 ועוד 40 ימים שממש לא יכל לזוז מהמיטה או אפילו להסתובב על צידו, העבותים ששם עליו גם מסתמא היה שם עבותים ממש אבל יותר מכך הם סמל ודוגמא לדכאון כזה עמוק שהוא ממש עבותות המקשרים את האדם למיטה שלו.

בסך הכל פעם אחת הצליח להסתובב מצד שמאל לצד ימין ואז נשאר ככה לעוד 40 יום.. זה הכל דוגמא לכבדות הגדולה שה’ מתמודד איתו שלא מצליח לשנות את העם ואם כבר משנה משהו זה כמו לישון ולהסתובב מצד לצד… ככה נראה התשובה שלנו על פי רוב.. וככה בערך ההבדל בין ישראל ליהודה כבר הגלה את ישראל והחליף ליהודה אבל מה הם אותו דבר.. שינה על צד ימין שינה על צד שמאל מה זה משנה כולם ישנים..

פסוק ז
ובכל אותו הזמן זרועו חשופה כלפי המודל הקטן של ירושלים שלו והוא מנבא עליו

חשיפת הזרוע הכוונה כמו שאומרים ‘זיך ארויפגעשארבען די ארבעל’. כשכתוב חשף ה’ את זרועו הדוגמא הוא כמו גיבור שיוצא לקרב שאוסף את בגדיו מעל זרועו כדי שיהיה פנוי להכות בידו וככה יוצא בזרוע חשוף.

וכך יחזקאל עושה דוגמא לחיל האויב שיבוא ככה על העיר.

יחזקאל ד, ט – יז

מאכל יחזקאל בזמן השכיבה שלו

לפי שלא יצא מהבית צריך לפחות משהו לאכול, זה לא היה כמו הסגר שלנו שהמכולת פתוח והולכים אליו, זה היה סגר אמיתי. אז השם מדריך אותו להכין לעצמו כלי של חטים ושעורים ופול ועדשים ודחן וכוסמים, שהם כולם מאכלים שנשמרים לאורך זמן, וישים אותם בכלי ליד מיטתו. וכבר שיער לו כמה הוא צריך לכל יום עשרים שקל ליום שידע להכפיל את המספר הזה שיכין לו מספיק. וגם זה מעט כנראה כלומר שלא ישבע יותר מדי. וכן נתן לו מים במשורה שיכין לעצמו.

אבל החיטים ושעורים צריכים לפחות לאפות לעוגות לפני שאוכלים, וה’ אומר שיעשה בעיקר עוגת שעורים שנחשב מאכל יותר פחות, ואיך יאפה אותם אם לא יצא לאסוף עצים וגחלים וכו’.
לכן באה התשובה שתקח גללי אדם ותשרפם וככה תאפה.. גללי האדם הכוונה פה גללי יחזקאל עצמו. כלומר זה כזה מצב באדמה שאין שום אינפוט מן החוץ הכל מסתובב בבוץ של עצמו, שיבשל את מאכליו על אש גלליו..

וה’ אומר שזה יהיה דוגמא ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים, טמא פה זה לאו דווקא הלכתי, וכי יש איזה טומאה בצואה. כנראה זה ראיה שטומאה במקור כוונתו לכלוך וגועל (הכוזרי יש לו תמיהה על דיני טהרה הייתכן שזרע שיותר נקי לכאורה מצואה יותר טמא ממנה. ויש לו תשובה מעניינת אבל לפי הפשט אכן בוודאי צואה יותר טמאה. הרי יש דין וכסית את צאתך ואין כזה דין על זרע. אלא מסתמא להיפך בכלל שבאופו טבעי בני אדם כבר יתרחקו מצואה לא צריך לעשות אותו טומאה כמו לכלוכים יותר עדינים לפי ערך שצריך בפירוש להזהיר מהם) וה’ אומר זה מגעיל נכון, ככה בדיוק כזה גואל יהיה לבני ישראל לא יהיה להם מאיפה לאכול באופן מכובד יצטרכו לאכול ככה.

ואמר אהה ה’ הנה נפשי לא מטמאה ונבלה וטריפה לא אכלתי מנעורי. פה יחזקאל מתקומם נגד גזירה זו ואומר לו מנעורי לא אכלתי טריפות פתאום אתה רוצה שאוכל.. גם זה כנראה אינו טענה הלכתית שהוא הקפיד תמיד על מאכל כשר ולמה שה’ יכשיל אותו. בכלל זה לא טענה הרי אם ה’ מצווה לאכול את זה זה כשר. אבל להיפך נבילה וטריפה הם מאוסים ומסתמא לכן נאסרו בכלל, ויחזקאל היה אריסטוקרט כהן מעולם לא הורגל לאכול אפילו נבילה הוא אומר, זה שייך לכלבים לכלב תשליכון אותו, הוא אוכל רק מה שנשחט באופן טקסי חגיגי הוא יכול למות מזה שיאכל כזה דבר מאוס..

ולא בא בפי בשר פיגול – יש כאן עיון כי פיגול לפי חזל זה שחשב לאכלו חוץ לזמנו ומקומו. אבל זה לא פשוטו של מקרא בויקרא. לכאורה הפשט הוא שפיגול הוא אכן הבשר שנאכל חוץ לזמנו והטעם פשוט כי בשר ללא מקרר לא מחזיק ומתחיל להסריח אחרי יומיים, ולכן לפי פירוש זה מתאים למהלך שלי שאומר שלא אכל אפילו בשר פיגול, אפילו שאנשים נורמלים אוכלים בשר אולי אחר יומיים אבל הוא כהן שהורגל לאכול רק בשר טרי ממש.

פסוק טו

ה’ נעתר לבקשת יחזקאל ואומר לו שלא ישתמש בגללי אדם אלא בגללי בהמה. לא בדיוק מבין את זה וכי גללי בהמה יותר נקיים? אבל לפי דרכי שהאדם זה יחזקאל הנקרא בן אדם בכל הספר, זה לפחות יותר טוב שלא יצטרך להשתמש בגללים שלו עצמו.

לכאורה הבקשה הזו הוא לא באמת רק על הדוגמא אלא גם על הנמשל. הרי הם הולכים ביחד. ואפשר לראות שאכן גם הפתרון השתנה אחרי התפלה של יחזקאל. מקודם היה משל שיאכל על גללי אדם וככה יאכלו את לחמם טמא. ואחרי זה צפיעי בקר והפתרון הנני שובר מטה לחם. שזה מתאים בדיווק למשל שזה מצד אחד יותר גרוע אבל לפחות אינו טמא..

אולי זה אירוני כלפי יחזקאל הכהן שמקפיד כל כך על הטומאה אבל מזה שלא יהיה לאכול הוא פחות מודאג..