מעט פירושים לשיר השירים

תוכן עניינים

קצת פירוש פשוט לשה"ש. נעתק ישירות מקבוצת הלימוד ללא הגהה.

פרק א

על כן עלמות אהבוך- הרעיה אומרת שכל הבנות אוהבות את דודה, וזה מראה כי היא לא זאת שמשוגעת זה רציונלי… כי השם שלו מריח כמו שמן טוב, כלומר מי ששומע אותו רוצה בו.

הבנות האחרות תמיד משחקות חלק חשוב במשחק הרומנטי. צריך שיהיה איזה מתח של הזולת באהבה.
אל תראוני שאני שחרחורת בנות ירושלים. היא פונה לבנות האחרות שגם היא לא איזה מסכנה, והדוד גם לא משוגע שבחר בה , ואם הם מואסין בה זה כי לא מבינים ליפיה.
שזפתני השמש זה יפה, השמש הביטה עלי ביותר מדי תוקף. שזפתני זה הסתכלות כמו שזפתהו עין. מישהו שנשרף בשמש אומר השמש הביטה עלי יותר מדי.

אבל לא חושב שהשמש משחיר פנים? זה לא מסתדר הפשט. הוא עושה tan בסך הכל שזה יפה

אפשר שזה משל והיא מתכוונת לומר שאם היא מתנהגת כמו פצועה זה כי אור השמש נגע בה יותר מדי וזה דימוי לאהוב שלה שמושך אותה בחזקה עד שהיא לפעמים רודפת אחריו כמו משוגע ואנשים צוחקים עליה.
גם הצחוק של הצד השלישי זה משהו שמשחק תפקיד בריקוד האהבה. האהוב צריך שיוכל לומר לא אכפת לי שצוחקים עלי, ולצוחקים היא אומרת אכן היא פצוענ אבל זה כי השמש שלי הסתכל עלי.

בני אמי פה הם הבנות האחרות שטוענות שצריכה לשמור את הכרמים כאילו לשמור להם איזה בחור אבל היא טוענת כרמי שלי לא נטרתי גם לי מגיעה אהבה. כמו יעקב שאומר מתי אעשה גם אנכי לביתי.

הגידה לי איכה תרעה. הרועה בצהריים רובץ עם צאנו באיזה מקום. היא מבקשת לדעת איפה הוא שאם לא כן תטעה בדרך ותימצא עטיה על עדרי חברו רועה אחר כי תלך לחפש אחריו ותמצא עצמה בעדר אחר.

והוא עונה אם לא תדעי לך גם אם לא תמצאי אותי בצהריים עדיין את היפה בנשים, אולי זה מה שאני רוצה שתתעי בעקבות הצאן ותחפשי אחרי בין משכנות רועים אחרים.
הוא לא עונה לה איפה הוא רובץ ורועה וזה גם חלק מן הריקוד

צריך לומר פה משהו בקשר לדיאלוג. שזה לא כפשוטו. כאילו זה פשוט שלא באמת היה איזה רועה ומלך וכו'. או גם אם היה זה לא הנקודה. וגם לא באמת יש כל השאלות ותשובות הללו. אפשר לדמיין שהרעיה אמרה את דברי כל הצדדים. או הדוד אמר את כולם. או בכלל כותב שלישי. הסוד הוא שיש קול בשיר והאהבה שאפשר לאחד לדבר בקול השני באמת. כמו עיבור נשמה. ויש פסוקים אניגמטיים שלא ברור מי אמר אותם זה כי הנפש התערבבה משתיהן ואמר משהו ממוצע. זה הכל הריקוד של האהבה עד שבסוף אין שתים מובחנים והריחוק והתשוקה ממנו וממנה והדיבור לצד שלישי זה הכל שיר אחד.

לסוסתי ברכבי פרעה. על פי פשט אין קשר לפרעה של יציאת מצרים. אלא שלפרעה היה סוסים יפים כמפורסם לא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס. גם במצרים חידשו הטכנולוגיה של מרכבות הסוסים שיהיו יפים ומהירים וחזקים. והוא מדמה היופי הזה.

צרור המור וכו' אשכול הכופר וכו' הסברתם יפה הריקוד הזה.
כל העניין פה הוא אומר את יפה בריח ולבוש וקישוט שלך והיא עונה אתה הקישוט והריח שלי כשהגוף שלך קרוב לי אני מריח טוב כמו כשהחבילת בשמים קרוב לשדי וכשאני יוצא בחוץ הריח של הידיות אתך זה כמו הבנות היוצאות עם אשכול של כרמי עין גדי.
זה הדימוי של שמן תורק שמך  פה. י בחוץ שמה בושם שיהא הריח נודף באוויר סביבה. כשהיא מתפארת בשם דודה ששם שמו עליה זה מריח למרחקים כמו אותו בשמן.
הנך יפה וכו' הנך יפה. זה מין וויכוחים של אוהבים. הוא אומר את יפה היא עונה no YOU are beautiful m
אף ערשנו רעננה קורות בתינו וכו'. זה הדבר השלישי. הבית שלנו יפה המטה שלנו יפה והיא מחזירה את הוויכוח הזה.
Our house encompasses the two beauties of this dialogue and sits there in it's freshness without involving itself.

פרק ב

אני חבצלת השרון שושנת העמקים. רציתי לספר לכם שכאשר האוהבת אומרת בשיר אני חבצלת השרון שזה לא איזה מליצה. כאילו היא מתכוונת לומר אני מרגישה משהו דומה ליופי של חבצלת השרון ומצאה דרך יפה להגיד את זה אני חבצלת השרון. או במילים אחרות השירה היא לא פה להיות מטאופורה לדברים אחרים שקצרה ידינו להביע בפרוזה. השירה היא אמת לאמיתו כפשוטו. אני חבצלת השרון פירושה אני חבצלת השרון. איזה אני שתוכלו לדמיין שיש לחבצלת השרון זה האני שיש לי. אפשר לחלץ כל מיני מילים מתוך היות האני שלה האני של חבצלת השרון כמו לומר שזה פתיחות עדינה וחלשה או שזה המתנה מתמשכת לשמש או שזה יופי שקט או שזה תשוקה מתפארת או עוד כל מיני מילים. אבל הם רק פירושים לשיר הם לא עצמות הפואנטה שלו. העצמות שלו זה כפשוטו אני חבצלת השרון. מתוך האני הזה נובעים כל מיני דברים אבל הוא כפשוטו.

 ומתוך אני חבצלת השרון שושנת העמקים נובעים כל הדיאלוגים וכל המילים והמצבים של המשך השיר עד השבעתי אתכם.

כך זה נראה בסוף השיר ששים המה מלכות וכו'

הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה. יש כאן רמז יפה כי הביאני אל בית היין ראשי תיבות אהבה. ולכן – ודגלו עלי אהבה.

אני מנסה לחשוב מה יותר ממה. שושנה בן החוחים או תפוח בעצי היער. גם זה ויכוח שמתחרים ביניהם האוהבים מי יגיד עילוי אהובו על חבריו יותר מהשני. שושנה בין החוחים זה מליצה יותר מוצלחת אבל זה עדיין מתאים. תפוח בעצי היער נשמע משהו לא במקום. הוא אומר לה את השושנה בין החוחים כל הבנות חוחים לעומתך והיא עונה אתה כתפוח מול הבנים שהם עצי היער.

מורגש כאן משהו ששונה ופרח הוא נשי ועצים הם גבריים גבוהים. זה גם דימוי מיני מאד. בצילו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי.

שימו לב גם שלא כתוב ישר שהיא אומרת לה הם דיצוים כמו אוביקטיביים אחרי האני הישר יש מחשבה תלויה פה כשושנה וכו' כתפוח וכו'. לא מישהו אומר למישהו אלה הם המחשבות שאומרות לעצמם כאילו.

סמכוני באשישות וכו' זה גם דיבור מרומז. כי חולי אהבה לא מרפאים בקוקיז ותפוחים. זה מרמז למשהו וזה הפסוק הבא שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני הם האשישות ותפוחים אבל גם מרמז יותר מזה.

הביאני אל בית היין כל הדימוי פה ובפרק הבא שהאוהבים מצאו את עצמם בשדה או בכרם בחוץ ואז הם בורחים לחדר לעשות אהבה , ושם אתה רואה שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, זה כמו סמכוני באשישות השמאל שלו סומך את ראשה והימין שלו מחבק אותה רפדוני בתפוחים. זה מין תמונה של מצב כזה בתוך בית היין, כאילו בחוץ כרם ופה בית היין, או בית שהם שכורי אהבה שמה.

הדימוי כמו ישראל שתעו במדבר ומצאו הויה ואז הכניסו אותו לארץ ובית המקדש. או יהודי שמסתובב כל השבוע ומוצא אהבתו בחוץ ואז בשבת הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה.

ואז על היחוד הזה שכמו תפס היא משביעה את בנות ירושלים אם תעירו.

צריך לשים לב שהשבעה היא תמיד התפרצות של תוקף הדיבור שמרגיש שהוא לא יכול לבטא את עצמו מספיק בתוקף בלי להישבע בחפץ כמו נשבע בהויה או בחיי ראשו וכדומה.

שמתי לב לזה אגב במראה של יעקב ויוסף שיעקב שוכב במיטה ואומר קרבו ימי למות וקורא ליוסף ואומר לו תעשה עמדי חסד ואמת וכו' ויוסף אומר וודאי כן. ואז יש מין רגע טראגי כזה שיעקב לא בטוח שיוסף יקיים דברו לא הספיק לו דיבורו "ויאמר השבעה לי ". הוא צריך להשביע אותו, ואז הוא נרגע וישתחו ישראל.

עכפ זה השבועה פה הוא ההתפרצות הזו שכבר תפסתי את אהובי והביאני אל בית היין אני משביע את הבנות האחרות שלא ירדפו גם הם אחרי מאהבי.

זה הפשט של השבועה שהרי כל הבנות רודפות אחרי הדוד כי עלמות אהבוך והיא נשאה חן בעיניו ומצאה אותו אז היא משביעה שלא יעירו אהבת עצמם אליו או יערערו על אהבתה אליו כי היא שלו והוא שלה לבדם.

בצבאות או באילות השדה נראה לי הפשט שזה החפץ של השבועה. יש נשבע בהשם או בחיי ראשו או בחיי המלך או בחיי אביו, כל אחד נשבע בדבר הכי תקיף וקיים שיש לו, כמו נשבע בשמים וארץ כשם שהם קיימים וכו', או בחייו שהם עצמותו, או במלכותו אם הוא מלך. והאוהבת הזאת אין לה כלום במה להיאחז אין לה איזה ירושה או חיים שיכולה להישבע בהם. היא כמו הפקר על פני השדה אז היא משביעה באותה רוח בצבאות הפראיים ובאילות השדה בזה היא משביעה את חברותיה. אני לא מספיק מוצא מילים להדגיש את החופש של זה לתאר מול אשביעך באלהי השמים או בחיי פרעה היא משביעה בצבאות השדה ובעשבי היער

יכול להיות שכל הבטחה של קידושין שאוסרה אכולי עלמא כהקדש משמעותו בעצם מין שבועה כזו לבנות ובנים האחרים שלא ינסו להתערב באהבת הזוג ולהתאהב באחד מהם. לכן אוספים ציבור לקידושין כי זה בעצם השבעה של הציבור שלא יעוררו את האהבה.

אני חושב שזה גם הפשט של כריתת ברית כי ממה כורתים הרי זה חיבור. ורשי אומר שכורתים הבהמה וזה דחוק. אבל כל ברית הוא הכריתה והניתוק משאר העולם להיות אותו הבטחה רק לשתיהם.

 לכן יש בכל יחוד והתאהבות מימד של שנאה לכל העולם כמו סיני שמשם ירדה שנאה. וממילא קנאה של העולם בבני הזוג וזה ענין הבחירה בישראל שאהבה צריך שיהיה בו אקסלוסיביות.

ובקיצור זה הנמשל פה אם הנמשל הוא ישראל ההשבעה לשאר האומות שלא ינסו להיות גם הם עם הנבחר וזה שורש כל הבעיה הזו.. כמו בקשת משה ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה ובקשה זו הוא כמו מקור שיר השירים בתורה כל הסיפור שם.

ואם הנמשל הנשמה אז זה השנאה של אנשי הנשמה לגוף או ליצר או לעולם בכללותו המיאוס ביצרים ודברים אחרים שאינם היחוד עם האהוב. כמו שהתניא אומר שהסימן לצדיק גמור שיש לו רק אהבת השם הוא ששונא את הרע כפשוטו. כי כל הבינוונים מזדהים עם אהבת הטוב והשם אבל שנאת הרע זה יש רק לצדיקים גמורים. הגם שזה צריך בירור בעיני עכפ זה הנקודה של השבעתי אתכם שיש ביחוד הנשמה עם התשוקה שלה שמרחיקה את הדברים האחרים ורוצה רק דבר אחד.

אלא שבגלל שהויה אחד ושמו אחד לכן אין באמת מה לשנוא אלא הפירוד עצמו ויוסי כבר יסביר לכם..

פרק ה'

באתי לגני לא יודע למה פסקו הפרק פה. זה ההמשך הישיר של יבוא דודי לגנו. היה צריך להפסיק אחרי פסוק זה.

1/5/18, 1:20 PM – Yitzchok Lowy: זה לא אני המצאתי רשי מפרש ככה

פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי. כְּלוֹמַר, כְּבָר לִמַּדְתִּי לְעַצְמִי דְרָכִים אֲחֵרִים; לֹא אוּכַל לָשׁוּב אֵלֶיךָ עוֹד, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר, "וּמִן אָז חָדַלְנוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וגו'" שֶׁהָיוּ הַדְּרָכִים הָאֵלֶּה יְשָׁרִים בְּעֵינֵיהֶם. וּלְשׁוֹן "פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי, רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי", לְשׁוֹן תְּשׁוּבַת הָאִשָּׁה הַמְנָאֶפֶת שֶׁאֵינָהּ רוֹצָה לִפְתּוֹחַ לְבַעְלָהּ הַדָּלֶת, וּלְפִי שֶׁפָּתַח הַכָּתוּב בִּלְשׁוֹן "אֲנִי יְשֵׁנָה, קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק", סִיֵּם בִּלְשׁוֹן תְּשׁוּבָה הַנּוֹפֶלֶת עַל לְשׁוֹן דּוֹפֵק עַל הַדֶּלֶת בְּעֵת מִשְׁכַּב הַשֵּׁנָה בַלֵּילוֹת:

הריקוד פה כמו שרזל אמרו על משה כשרציתי לא רצית עכשיו שאני רוצה אינך רוצה.

כל הזמן היא רדפה אחריו והוא כאילו דוחה, כמו אם לא תדעי לך וכו.  פה הוא רודף אחריה וכבר בא לחדרה בלילה אבל היא כאילו דוחה היא עייפה מדי כבר לבשה פיג'מות קר בחוץ בקיצור תבוא פעם אחרת. זה playing hard to get בלעז.

אבל אז פתאום הוא מראה לה משהו וליבה נהפך אז היא יוצאת לרדוף אחריו. אבל עכשיו הוא אומר אה עכשיו את רודפת אחרי הנה תחפשי אותי..

זה ריקוד מוכר מאד של אוהבים וגם מוכר מאד בנמשל מה שהוא לא יהיה

ועכשיו היא פונה לאותם בנות ירושלים שכל הזמן היא בתחרות איתם וקנאו בה כשהיה לה הדוד שעכשיו כמו ברח לה והיא כבר לא משביעה אותם שלא יתערבו כי לא מרגישה שיש לה משהו וגם לא מרגישה שיש לה מה להפסיד. אבל בנואשות היא אומרת רק אם תמצאי את דודי , כלומר תמצאו בכל המובנים של זה, רק תמסרו לו שחולת אהבה אני.

ובאמת שזה רגע הכי יפה באהבה

וצריך לפרש הנמשל שאדם רודף כל הזמן אחרי השגה פנימית ולא מצליח. אבל תמיד ההשגה מחליטה לבוא בדיוק כשאדם כבר עייף והבדיוק כשמשה כבר לא רוצה לעזור לאחיו בסבלותיו או משהו הוא כבר מצא לו פרנסה אחרת עם צאן יתרו ועזוב אותך כל הבקשות השם. או האדם אומר נו אקרא איזה עיתון על הספה כבר התעייפתי מהעבודה והכל. ובדיוק אז נוהג ההשגה לבוא ולהציע את עצמו במלוא יופיו. אבל האדם עייף ואומר תחזור כשאני מוכן.

ואז הוא מראה  מקצת ההשגה עצמו והאדם אומר יעבור עלי מה אמסור את נפשי כעת לקחת את זה. אבל ההשגה זוכרת מה שאמר מקודם ואומרת חשבתי שאמרת לא אז לא

זה חלק מאד עמוק כאשר אדם רוצה לשלוח מסר לדוד ביד מי הוא שולח אותו ביד היצר הרע. הרי הוא זה שנפגש איתו , והוא יש לו איזה דיבור איתו. אז אומר להפרעה הזו עצמו לזה המאמר פשטתי את כתנתי וכו' אני לא יכול אז אתה תלך ותגיד כי חולת אהבה אני

וזה לשון צדקת הצדיק

‏[צג] תחלה הש"י מאיר לאדם והאדם אין רגיל בזה עדיין וקשה עליו לקבלו כיתד קבוע במקום נאמן ‏שלא ימוט ומאבדו ואח"כ האדם נוהה אחריו ומבקשו והש"י אינו חוזר ופותח לו כטענת השיבנו כו' ‏אם לא בקושי גדול כענין כשרציתי לא רצית עכשיו כו' (ברכות ז.) וזה ענין מ"ת הי' בכפיית הר ‏כגיגית ואח"כ הדר קבלוה בימי אחשורוש ברצון אבל לא נעשה להם נס בימי עזרא כבימי יהושע בן ‏נון שגרם החטא כדאי' בפ"ק דברכות (ד.) ר"ל חטא הקודם. ולא שרתה שכינה בבית שני. ומ"מ אי' ‏בסוף ס' היכלות שאע"פ שניתנה תורה מ"מ כל מעלותיה ע"ש י"ז מעלות דחשיב לא היו עד הבית ‏שני ואע"פ שלא שרתה בו שכינה. וע' עוד שם אח"כ שלא הניחו אבן על אבן בבית ב' עד שכפו ‏להקב"ה וגילה להם רזי כל דבר ע"ש וכפו הוא נגד כפיית הר כגיגית דמ"ת [וי"ל דכפי' זו הוא בטול ‏היצה"ר שא' ביומא (סט:) שהוא נגד רצון הש"י כמ"ש ואשר הרעותי וכמ"ש בפ' א"ע ובהחליל] ‏והעצה בהעלם הוא ד"ת וכד"ש (מ"ר ריש איכה) הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו וכן בבית שני החלו ‏חכמי המשנה ועז"א שכל מעלות התורה הי' שם יותר וזה באמת גדול יותר כמ"ש בב"ב (יב.) חכם ‏עדיף מנביא: ‏

נחזור לפשט

Now her friends start teasing her. Like only cruel girl to girl friends know how to. Saying with this tamevate. Ah, מה דודך מדוד היפה בנשים. Oh you most beautiful maiden, what is so special about your lover that you swear us so. They are thinking in their mind now we will get a chance at him.. and tease like this.

But she's so in love she doesn't realize the sarcasm and she actually answers the question, launching into a whole love poem

דודי צח ואדום עד חכו ממתקים וכולו מחמדים זה דודי וזה רעי

This is my lover and friend. This is his description so you know who he is when you find him..

The subtxt here is, although we might be separate now.

זה דודי וזה רעי. He is mine. Sometimes lover  sometimes friend but don't you even dare of thinking

אפשר שיש עוד פה. שאני זאת שרואה בו צח ואדום וכו'. כל השבחים האלה. יכול להיות שאתם תפגשו בו ותראו סתם בחור חמוד. ולכן הוא מגיע לי כי אני זאת שמבינה עליו.

פרק ו

אנה הלך דודך

בעקבות רשי אני חושב שזה המשך של הדיאלוג בפרק הקודם. אחרי שאמרו מה דודך מדוד וכו' והיא ענתה. אז החברות שלה מציעות אנה הלך דודך וכו', אם הוא כזה יפה ונהדר בואו ונעזור לך לחפש אותו.

אבל היא כבר לא נאיבית לתת להם לעזור לחפש את דודה. והיא עונה להם בנוסח שענה לה הדוד בפרק א, אה בטח ירד לגנו, לרעות בגנים קצת, ושם אני לדודי ודודי לי. שוב הסובטקסט הוא אני לדודי ולא אתם והוא לי ולא לכם.

ומה שנסתר פה הוא שהגן שלו הוא גופה. כמו שנרמז כבר בפרק הקודם באתי לגני וכו'. הגן הוא הגוף של הרעיה עצמו. היא אומרת הוא נסתר ממני אבל הוא נמצא בגופי הוא פשוט מחפש איך בדיוק להריח את הבושם שלי ואיזה שושנים שלי הוא יותר אוהב. אני זאת שושנה בין החוחים.

והנמשל הוא שההסתר של הקבה הוא יחוד בתוכנו

והנמשל של אנה פנה דודך ונבקשנו זה הציונים..

יפה את רעיתי כתרצה אומרים רזל את יפה כשאת רצויה לי וזה נהדר.

כפי שאמרו רזל beauty is in the eyes of the beholder.

כלומר, מה שאומר לה את יפה הוא לא סתם איזה משפט אוביקטיבי. או החפצה בלעז. שהיא יפה. זה משפט של קשר , יפה את – רעיתי. ולכן כשאת רצויה לי. וכשאת לא רצויה לי את מכוערת…

אבל הפשט כבר למדתם תרצה שם מקום או אשה

אני חושב שיפה כתרצה נאוה כירושלים אימה כנדגלות זה שלשה שלבים עולים , כמו השבח מחריף והולך. קודם כתרצה אחרי זה כירושלים אחרי זה כנדגלות.כשאני מסתכל עליך מעט את כתרצה. שוב אני מסתכל עוד וההתאהבות שלי מזה מעמיקה ואני רואה אותך נאוה כירושלים. ואז אני עוד יותר מתלהב ממך ואת אימה כנדגלות. זה הכל דברים יותר מוצקים נראה לי. תרצה היה כפר חמוד כזה בצפון. ירושלים זה כבר עיר מלוכה. נדגלות זה כבר צבא שלם מדוגל ומסודר וזה כבר איום. וזה שלבי הסתכלות של אהבה כמו שידוכים אירוסין נישואין או משהו כזה.

הסבי עיניך מנגדי שהם הרהובני. שוב אני עם רשי. הוא אומר לה אל תסתכלי בי כי המבט שלך שובה אותי ואני אקח אותך בלי עת. תסבי עינים קצת כי זה כבר מטריף אותי..

זה גם דרך של לראות את המרחק כחלק מריקוד האהבה.

וזה מסתדר לי מאד עם הפסוק הקודם שבה ככל שהסתכל ביפיה הוא ראה עוד משהו עד נדגלות וכשזה ככ מתגבר עד שלא יכול להתאפק הוא אומר הסבי עיניך מנגדי

והנמשל בעבודה הוא כשאדם נהנה מזיו השכינה צריך שלא לחטוא כמו נדב או זקני ישראל ויאכלו וישתו צריך לקיים ותאכל ותשבע ותותר ולהחזיר פנים מעט בבושה ויסתר משה פניו ולא לקחת הכל .

ר פנחס קוריצר אומר כשאדם מתאמץ להתפלל לפעמים זה כמו לקחת את בת המלך בחוזק. צריך לפתות אותה בנחת .

שערך כעדר וכו', זה גלישה מאחר ודיבר על עיניה חזר מעט לשבח שיעור קומה שלה של הפרק הקודם.

ובכל שבחי הקומה הזאת צריך עוד להתעמק הרבה כי יש שלש מערכות כאלה בשיר השירים והם שבחי שיעור קומה ואיני יודע כעת

ששים המה מלכות וכו' מי זאת הנשקפה וכו' זה הכל התמונת מראה של הפסוקים הנה מטתו שלשלמה וכו' אפריון עשה לו המלך שלמה וכו' צאינה וראינה וכו'

השלמה יש לו ששים גבורים סביב ועוד מחנות שלימות. לה יש ששים מלכות ושמונים פילגשים וכו'. הוא עולה באפריון וכו' והיא נשקפה כמו שחר ושוב עולה קודם כלבנה אחרי זה כחמה אחרי זה אימה כנדגלות (זה מחזק התאוריה שלי שאימה כנדגלות זה שיא השבח )

ששים וכו' מתלבש מאד על שלמה המלך שהיה לו אלף נשים – מסתמא גוזמא. אבל גם ששים פה זה סתם ריבוי .ומכולן היה אחת אשר אהב. חזל אמרו על בת פרעה. אבל לא ידוע באמת מי היתה האחת וזה רק משל.

: אל גינת אגוז ירדתי נראה לי תשובת הדוד שמאשר את ההשערה שלה שדודי ירד לגנו.

לא ידעתי נפשי שמתני פסוק זה איני יודע פירושו.

אחת היא לאמה זה גם המראה של בעטרה שעטרה לו אמו

רציתי להסביר רק מה הפשט בשיר השירים קודש קדשים כפי שאני מבין, בהקשר של הפירוש החזלי שהוא משל על היחסים ההיסטוריים בין כנסת ישראל להקבה.

שבעצם על היחסים האלה נועד כל התנך. וביותר מה שאפשר לכנות הסדרה הדויטרונומית דהיינו ספר דברים עד סוף ספר מלכים וירמיה. שזה הכל סיפור של מעגל כזה ישראל טובים השם אוהב אותם ועושה להם טוב חוטאים אז הוא כועס וגולים ואז שבים וחוזר חלילה המעגל.

ושיר השירים זה reframing של כל הסיפור הזה בתור סיפור אהבה. שאומר בעצם כשהשם כועס ומגלה אותם וכו' זה לא בתור איזה אל מפחיד קנא ונוקם של דברים אלא הקנאה פה זה כמו קנאת אוהב לאהובתו . וכל הריחוקים זה משחק גם הכעס יש וביותר בין האוהבים אבל זה סיפור שונה לגמרי.

עכשיו גם בנביאים אחרים מצינו השיר הזה והמשל הזה ישעיה אמר כרם וכו' והושע אמר שהן אשה וירמיה אמר לכתך אחרי וכו'  אבל בכל הנביאים זה לא יצא מגדר משל שנועד להעביר המוסר. כלומר הושע בעצם נמצא באותו נימה צועקת שהנביא צועק על ישראל שישובו מעבודה זרה וכדי להמחיש להם או להסביר להם החטא הגדול שהם עושים הוא אומר אתם אשתו של אלהים ואתם זונים ממנו וכו .

שיר השירים שונה מזה בכך שאין פה נמשל. כלומר המשל של איש ואישה הוא לא פה עבור איזה מסר כאילו ובכן צריך להפסיק לעבוד עבודה זרה ולעשות תשובה ולא לדבר לשון הרע. אין פה שום מסר. המסר שלו הוא פשוט ההיפוך הזה במחשבה, שכל הסיפור ההיסטורי כל המעגל הזה של קרבה חטא כעס תשובה גלות קרבה חטא כעס תשובה, זה הכל סיפור אהבה. וזה הכל ריקוד של רעים בין ערוגות בושם והרי בשמים.

וזה כל השירים כלומר כל המשלים והשירים הנבואיים קודש , ושיר השירים קודש קדשים. שהוא היפוך של היות המשל עבור הנמשל המוסרי אל ההיפך, הוא אומר כל הנביאים שאומרים מוסר הם עבור המשל שהוא סיפור האהבה.

פרק ז

שובי שובי השולמית. אחר  כל המשחק הארוך של חיזור הכלה אחרי המלך שלמה, פתאום היא השיגה אותו וזכתה להיקרא על שמה, והנה היא השולמית. ואז חברותיה אומרים לה שובי שובי… והיא עונה להם ברצינות.. אני השולמית..

לכה דודי נצא השדה זה קצת היפך מהרבה שירים קודמים שנמצאים בשדה הולכים לתוך הבית. פה היא אומרת העיר דחוסה מדי עבורנו וחם מדי הרבה אנשים מרכלים בוא נברח לשדה בכפרים איפה שאין אנשים שם אתן את דודי לך. בוא נבדוק אם פרחה הגפן כאילו זה התירוץ שהולכים לשם, ושם יש לי כל מיני פירות לתת לך, חדשים גם ישנים פירוש כמו בטו בשבט גם fresh fruitוגם dryאו preserved מהעונה הקודמת, הסתרתי לך מהשדה שתהנה מהם.

אתן את דודי לך זה משפט יפה. יש לי אהבה בכיס שלי אבל לא אראה לך את זה פה בין האנשים אלא בכפרים

ולכן נהגו העובדי השם להתבודד בשדה וכו' זה אותו רעיון.  חזל אמרו אמרה כנסת ישראל אל תדינוני כיושבי ערים שיש ביניהם גזל וכו' אלא כיושבי כפרים התמימים. זה לא נמשל כזה זה אותו רעיון.

ולכה דודי לקראת כלה גנב מפה. תמיד היה לי צריך להבין מי הדוד שהולך פה לקראת הכלה אם זה החתן זה הקבה או אנחנו, ואיך זה עובד פה

מה יפית ומה נעמת. אנו רואים כל פעם שיש פירוט נוי האברים יש בסוף משפט כולל כמו למעלה חכו ממתקים וכולו מחמדים. זה כמו הסיום לכלול שאם פספסנו משהו אז הכל נחמד ויפה. או שזה כמו שבח הכללות בנוסף לפרטים. ולכן מסתדר שזה סיום חלק זה

מדמיין את אהובתו ישנה כמו אני ישנה ולבי ער והחיך שלה כמו יין והיא מזמינה נשיקה גם בשנתה הקריאה הזו הולך לדודי למישרים ישר מגיע לאוהב הזמנת הנשיקה הזו וזה דובב שפתי ישנים כאילו היא אומרת בשינתה בוא נשקני. ישקני מנשיקות פיהו.

והנמשל מובן גם.

והיא עונה אכן אני לדודי ולכן עלי תשוקתו. גם כשלא דברתי כלום האני לדודי עושה עלי תשוקתו ולא כמו שיואלי חושב שהיא לא רוצה.

אם אכתוב פירוש על שיר השירים אקרא לו מחולת המחניים

כי נראה לי כל השיר הוא מחולת מחניים. שזה ריקוד כזה של שתי מחנות, שמשחקים את זה כמו מלחמה באים זה לעומת זה ושבים ומסתובבים וכו', אבל זה הכל ריקוד אחד.

אפשר מחולת מחנים זה מחול של המקום שנקרא מחניים מן ויקרא שם המקום ההוא מחנים

מה שאני מתכוון זה שהשיר בכוונה משחק על הסיפורים השונים הללו. הוא לא חייב להיות איזה סיפור אחד קוהירנטי או איזה אוסף שירים קטנים קוהירנטיים. מתאים לי מאד שיר שחוזר על פירוד שנוצר בפרק הקודם עם שובו שובו השולמית של הקטע הזה שהוא גם באותו זמן החרוז של המשתתפים בריקוד שמתכוונים שובי בסיבוב הריקוד. החכמה של השיר שאין לו בעיה עם הסתירות האלה כביכול אדרבה זה יפה מאד.

פרק ח

מי יתנך כאח לי, כבר הסברתי הפשט המילולי. אבל צריך לרמוז אל המשמעות של זה. וזה מה שדיברנו כל הזמן ששני האוהבים נמצאים תמיד בעולם עויין מעט. כי אהבה זה דבר מאד יפה אבל העולם, מה לעשות, לא פועל על אהבה בצורה גלויה, עד שכאשר כבר יש אהבה צריך להסתיר אותה באיזה חדרי חדרים.

וכולם חושבים שזה בגלל צניעות. אבל זה רק התירוץ. הפליאה כמו שאמר איזה אחד מוזר העולם שאהבה עושים בצנעא אבל מלחמה עושים בפרהסיא. כלומר וודאי הפתרון הוא לא להיות וורגלי ולהוציא הכל לרחוב. אבל האמת הסיבה שצריך להיות צנועים באהבה זה כי העולם לא מאמין לאהבה. הוא תמיד חשדני. אם יראה שני אוהבים מתחבקים ברחוב הוא יחשוב ישר לאיזה תאוות אגואיסטיות מגונות הם מתכוונות. אבל האמת מי שיודע אהבה יודע שזה לא זה. אבל העולם חשדן ועוין ואין מה לעשות. אבל הוא מגעגע מי יתנך כאח לי, מי יתן שיהיה עולם כזה שיאמינו מעט לאהבה. כמו שמאמינים לפעמים לאחים שמתנקשים, כמו יוסף שהתוודע לאחיו ונשק להם, שזה משל אחד שהמדרש מביא, או כמו אהרן שנשק למשה, או כמו האח ההוא שנשק לאחותו אחרי שניצלה מהדליקה שבמדרש שלישי, שכולם מאמינים שזה לא משהו שפל או אגואיסטי אלא באמת וראך ושמח בליבו כי הוא אוהב את אחיו, או יוסף שאינו נוקם ומנשק לאחיו שכולם מודים שזה טהור. בקיצור מי יתנך כאח לי.

אמצאך בחוץ – ואז גם אנהגך אביאך אל בית אמי

תלמדני איך לעשות אהבה תלמדני כל מה שצריך ללמוד כל מה שאתה יודע. הרי אתה שלמה החכם מכל אדם.. או מה שלא יהיה המשמעות.

כלומר אותה אהבה שמבורר לכולם שהיא לא משהו אחר ילמד אותה ושם יעשו מה שיעשו אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני. כלומר זה תשובה למה שאמר כל הזמן דודיך מיין. שלחיך פרדס רמונים.

ופה ההשבעה השלישית שמתפרצת מתוך המקום הזה אבל הנוסח שלה שונה מהקודמים שהיא כבר לא אומרת אם תעירו כאילו יש צד, אלא מה תעירו, חבל על הזמן, האהבה נמצאת פה והיא קיימת, אני משביעה כי זה הנוסח אבל זה לא אם תעירו, תוציאו לכם את השטויות מהראש מה תעירו ומה תעוררו

: מי זאת עולה זה גם פירוש יותר ברור למי זאת עולה שכתוב כבר פעמיים אחד לו ואחד לה. וקודם זה היה כתמרות עשן ועם אפריון וכו אבל כבר אפשר לספר שזה פשוט מתרפקת על דודה

היא אומרת דברים שאין ראוי לומר והיא אומרת שצריך לומר אותם כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה. כל אהבה צריך שתהיה בה מסירות נפש של האוהב לומר דברים שמגחיכים אותו. הרי אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. כולם יצחקו עליו הוא איזה מ'גנון. אבל מה לעשות וזה בוער בי. ואני מצפה גם לא יבוזו לי וגם אם לא אז בוז יבוזו לו מה אכפת לי

: הסיפור עם האחות לא ברור, אבל באופן כללי הוא דימוי או משל לאהבה עצמה. האחות עוד קטנה וכל השבחים שנאמרו מקודם עליה לא באמת מתאימים עוד לא מבוגרת בכלל, מה נעשה לה ליום שידובר בה, כאילו שידברו לה שידוכים, שתתבגר ויתחילו לדבר בה והבחורים ירדפו אחריה זה עם אהבתו וזה עם קנאתו. ושם יש שני צדדים אם חומה היא או אם דלת היא. לא ברור איך אבל הכוונה שהיא צריכה להישמר מהאהבה הלא נכונה כחומה ואז אפשר לבנות על זה טירת כסף אבל אם תתנהג כמו דלת אז זה לא יעבוד. לא ברור מה הדימוי של לוח ארז. ועל זה התשובה אני חומה ושדי וכו'. כבר צמחו, ולכן אני בעיניו כמוצאת שלום. משמעותו הרמוניה או שלימות לא דווקא ההיפך ממחלוקת.

הכוונה שהאהבה בכל הספר צעירה וחלשלשלה מדי מכדי לצאת לפועל. ומאיזה צד אחרי כל המרדפים ההדדים הללו האוהבים של הספר עוד לא נפגשו. כי שמו לב שהיא בעצם אחות קטנה. וזה מתאים אחרי מי יתנך כאח לי. אם הוא אח אז היא אחות אבל היא קטנה. והגדולים אומרים תדחו את זה לאחרי החתונה.. אבל היא עונה אני חומה אז הייתי בעיניו עכשיו הזמן ועדיין זה לא תשובה שלימה

כרם היה לשלמה זה משל נפרד, והכוונה בו לא ברורה זה נראה משהו שהיא וחברותיה הם כמו פרי הכרם כמו שנדמו כל הזמן ליין, והשלמה שהוא הדוד או שלמה בעצמו נתן את הכרם לנוטרים, אלה ששמוני נוטרה את הכרמים, וכאילו כל הבנות והם צריכים להישמר. ובסוף הבעל הכרם בא ותובע את חלקו והם אומרים האלף לך שלמה גדלו לך פה אלף נשים ומאתיים לנוטרים כלומר ניתן גם חלק לנוטרים. וזה מתקשר איכשהו לאם חומה וכו  שהם צריכים שמירה. אבל לא ברור לי.

היושבת בגנים פה היא השלימה כבר עם חברותיה והם יושבים בגנים ועולה קולה בשיר מתוך זה, זה סיום על כל הספר

: ואז ברח דודי, אל תישאר פה תקוע בין איזה פסוק לחברו, אנחנו כבר נדע להיפגש על הרי בשמים באיזה אוויר שתיקח אותנו. זה סיום פתוח מאד יפה ועמוק אם מתבוננים עליו בציורו מתוך השיר.