תהלים פרק ג

תוכן עניינים

תהלים פרק ג

רציתי לפרש פרק ג משהו. זה מזמור תהלים פרדיגמטי. אין חידושים להגיד רק לספר את הסיפור שלו.

פסוק א

הכותרת שלו. מציין סוג השיר שהוא מזמור. ומחברו שהוא לדוד. והקשרו שהוא בברחו מפני אבשלום. זה הדברים שצריכים לדעת בעצם על כל מזמור.
וכבר אמרנו שהכותרות לא מתכוונים לצמצם את המזמור לסיפור היסטורי. אבל להיפך זה בא לתת ציור של המצב שעליו הוא מתפלל. צריכים ללמוד מהכותרות האלה כיצד עושים מצרות החיים והטובות שבהם תפילות נפלאות. ולכן כשהוא מקדים שזה בברחו מפני אבשלום הוא מתכוון שכאשר אתה קורא י"י מה רבו צרי אל תחשוב שזה מליצה, רבים קמים עלי, נו אולי הגבאי לא נתן לו עליה והרגיש רע. אלא הוא נותן לך ציור של מצב איום שהמלך הוצרך לברוח מביתו בירושלים כי בנו המוצלח אבשלום קשר עליו ורודף אותו. זה חלק מן הפואטיקה של ציור הדברים, ומצבים כאלה ישנם רבים לא רק אצל דוד ואבשלום אבל זה ציור של הדבר שהמזמור הזה מתפלל עליו ומבקש להחלץ ממנו.

חז"ל הקשו קינה לדוד מיבעי ליה. אבל בפשט מזמור אין פירושו זמר שמח דווקא, מזמור הוא סוג של שיר, מן הסתם כזה שיש לו גם קצב מסוים וחוקים מסוימים, אלא שנעלמו מאתנו. ועכ"פ אפשר בוודאי לומר מזמור גם בדברים מצערים כלומר לזמר אותם באותו מקצב וסדר הנקרא מזמור. וכן מזמור לאסף וכו'.

פסוק ב

הוא מתחיל הכי ישר בצעקה גדולה, עוד לא מבקש משהו ולא אומר משהו ולא מקווה למשהו, רק סתם צועק את הצרה שלו אל י"י. מה רבו צרי רבים קמים עלי. כמה צרים יש לי כמה קמו עלי.

פסוק ג

כאשר הוא עומד בפני י"י הוא מעמיק את התלונה ואת הצעקה שלו הרבה יותר. הוא מפרט מה כואב לי בעצם שרבים קמים עלי. כי הם אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים. תמיד הביזיון הכאב הפסיכולוגי אפשר לומר התאלוגי הרבה יותר מעצם הצרה. מילא שהם קמים עלי, נו אפשר למצוא עצות ללחום נגדם. אבל הם מבטאים בזה שאין לי תקוה וישועה. ולא סתם, אלא גם באלהים אין לי ישועה. כלומר אני לא ראוי שאלהים יעזור לי, כמו בציור אבשלום טוען דוד לא ראוי לכתר, אני מוצלח ויפה וחכם ממני, מה הוא טוען שה' בחר בו ומשחו.

סלה זה סימן למשוררים ככל הנראה, אבל עדיין אפשר ללמוד ממנו משהו לענין התוכן. כי הוא לרוב בא במקום של סיום והחרפה. זה נקרא לי כמו כcrescendo כזה. אין ישועתה לו באלהים באממבאמבאמאמאמ, זה משהו שצריך להדגיש זה מגיע רחוק ועמוק.

פסוק ד

משצעק את התלונה שלו וכבר הפסיק בסלה, הוא מתאזר בעוז בפני י"י. הוא אומר הם אומרים אין ישועתה לו באלהים. אבל אני לא צריך להיות בעיניהם. אני הרי חי בעיניך. ואתה ה'. הרבה 'ואתה' או 'ואני' משמעותו כמו שאומרים but, as for you… כלומר עכשיו לגבי האתה, אני לא צריך לתרץ עצמי אליהם, יש לי בכלל מקור תוקף אחר, ואני לא מסכים למה שהם אומרים. אני אומר לך ולא אכפת לי מה הם. שאתה מגן בעדי כבודי ומרים ראשי. כאשר אני נגדך יש לי הרמת ראש. יש לי כבוד. הכבוד שלי הדימוי עצמי שלי נובע ממך לא מהם. זה אחד התנועות הכי חשובות בכל ספר תהלים מה שדוד יש לו מקום אצל י"י שנותן לו מבטח ובטחון עצמי כלומר הוא לא צריך לספר עצמו בנרטיב של אחרים הוא רואה את עצמי כפי שי"י רואה אותו. כמו מישהו ששונאים אותו אבל יש לו איזה חבר אחד והוא פונה אליו אבל אתה..

פסוק ה

רק כאן אחרי כל זה הוא מתחיל להגיע אל התפלה שלו. הוא מתחיל עם תיאור התפלה ולא עם עצם התפלה. כמו מזכיר לעצמו ולי"י שהתפלות שלו קיימות ועובדות. קולי אל י"י אקרא. זה מין מבט מן הצדדים, רוב הפעמים לא ראוי להתחיל תפילה מ'אני', אני מבקש עזרה אני צריך אני רוצה. זה גם מעצבן וגם לא אמת. קולי אל י"י הוא כאילו הקול שלי יש לו נוכחות בפני עצמו, כאילו אני שלישי המדבר בעד הקול שלי, אחרי שיש קולי אל י"י אז מגיע 'אקרא' בגוף ראשון. (אפשר לומר בפשטות שהכוונה 'בקולי אל ה' אקרא'), ומיד שאני קורא, 'ויענני מהר קדשו'. הרבה מזמורים מתארים את ה' יושב בהיכלו בבית המקדש בהר הבית, ומשם הוא עונה לתפילות. כמו שאנחנו פונים לכיוון ההר ההוא בתפילותינו. המזמור מתאר מישהו שנמצא רחוק מן ההר ולכן אומרים לו אין ישועתה לו אבל קולו מגיע מרחוק משם אל האלהים ויענני מהר קדשו. סלה. זה דבר מוחלט מסוים טארארארא.

פסוק ו

וזהו, פחות או יותר תיאר את התפלה שלו. הוא כבר מרגיש שקיבל את התשובה את ההבטחה. והוא הולך לישון. זה משהו חשוב שמפספסים בתפילותינו. הורגלנו לשמוע שיש להאריך בתפלה יש מין מוסכמה תפלה טובה הוא תפלה ארוכה. כמו בישיבות יש לפעמים תחרות מי מסיים שמונה עשרה הכי מאוחר.. אבל זה שטות. חז"ל אמרו אפשר להתפלל בשורה אחת ואפשר בארבעים יום והם שווים. הצד השווה שביניהם שאחרי התפלה מגיע סיום. לפעמים אדם אומר ה' תעזור לי שיהיה לי לחם לאכול היום וזהו, הוא לא מוסיף משהו לא מסיים ספר תהלים, בפסוק הבא הוא כבר אומר תודה ששמעת את תפילתי. מורגש לי שזה חסר באיך שלימדו אותנו להתפלל. התפלה צריכה להיות פשוט יש לי בקשה שמעת אותי עכשיו תודה ששמעת שלום. זה הרי סדר שמונה עשרה ג"פ ביום. משום מה הרבה פעמים רוצים שהתפלה תהיה מתחילה ועד סוף מין צעקה ותשוקה, אבל זה סתם גורם כאב לב, נראה שעל זה א…

אפשר גם לקרוא הפוך, הצרה הוא כמו שינה אין לו דעת ומוחין. בעצם יותר מדויק הצרה הוא כמו עייפות. כמו שהביטוי ממש במזמורים אחרים. תפלה טובה זה כמו ללכת לישון אחרי יום קשה. הוא מוצא שם מנוחה כבודי ומרים ראשי. וסיום התפלה והמענה שלה זה כמו לקום משינה טובה מרוענן. הקיצותי כי ה' יסמכני. (ועי' שזה סוד תקיעת שופר).

פסוק ז

הוא קם בבוקר או אחר התפלה ורואה כיצד המחנות של אבשלום או כל ציור האויב הרי עדיין פה, נכון הוא מרגיש מענה תפלתו אבל האויבים עוד פה. אז הוא מבטא את בטחונו ואומר אין לי פחד מזה. זה כמו שיש איזה מלחמה קשה בערב ובלילה הולך המצביא ומזמין בטלפון החשאי שלו הפצצה גדולה של חיל האוויר, ואז הוא קם בבוקר מסתכל מהחלון ורואה את מחנה האויב ומחייך לעצמו, הם לא יודעים שעוד כמה דקות והם גמורים. לא אירא מרבבות עם אשר סביב שתו עלי. אני כבר סידרתי את הישועה שלי והיא בדרך.

פסוק ח

והוא קורא לי"י שאכן יהיה אצלו בפועל. לפי הדימוי שלי בפסוק הקודם זה כמו שהמצביא מתקשר בבוקר בפועל למטוסים ומודיע להם את מקום הקרב ואיפה יפציצו. 'קומה ה' זה פחות תפלה יותר הוראה. כמו שמשה היה אומר קומה ה' למנוחתך. הזוהר מתאר את זה לפעמים כמו איש המצווה לאשתו. משה אומר לארון ה' מה לעשות. דוד אומר הנה, כמו שאני קמתי מהשינה שלי, תקום אתה, הושיעני אלהי. כי הכית, כלומר הבטחת להכות, או שהוא כבר רואה את י"י קם ומכה, הכית אותם לחי. כלומר מכות על הלחי, מכות גלויות, מכות שהם גם מביישות לא רק מכות באחור שכואבות אלא מכות בפנים שמראות לכולם מי בעל הבית. שני רשעים שברת, שאין להם מה להגיד כבר, זה גם כאב פיזי וגם כמו שכתוב הקהה את שיניו, או שממש ישבור להם את השיניים ולא יוכלו לדבר מילים ברורות עוד.. יכול להיות גם מטואפורה כמו לומר סתום את פיהם, נתת לי פתחון פה שישועתה לי באלהים והם, זאלן זיי קריצן מיט די ציין..

פסוק ט

זה פסוק מסיים. האמת שפסוק זה כבר יותר מתאים כאשר אומרים את זה בבית הכנסת כי מדבר בלשון כללי על עמך. בכלל נראה מנוסח ההלל שבשעת הישועה חוזרים על התפלה של הצרה ומתארים כיצד הסתיים טוב. הפסוק הזה מבטא יחס מאד חשוב בין המתפלל לי"י. הוא מסדר את התפקידים ככה. לי"י – הישועה. על עמך – ברכתך. התפקיד שלו זה להושיע התפקיד שלנו זה לברך אותו. ככה עובד העולם הוא עושה ואנחנו מתפללים ומודים ומברכים. (זה הפירוש של רש"י). ומכל הסדר של הצרה והתפלה והחיזוק והבקשה והישועה בפועל אפשר לסכם את הסיכום הזה. לי"י הישועה על עמך ברכתך. סלה. בימבאמ.