יחזקאל פרק ה

תוכן עניינים

יחזקאל ה, א – ד

גילוח יחזקאל

במורה נבוכים ב, מו שככל זה בנבואה כי לא נראה לו שהשם יעשה את נביאו למגוחך ככה. ואני איני חושב ככה אלא הכל כפשוטו כאמור שיחזקאל חש על בשרו את הכל.

פסוק א – גילוח ראשו וזקנו בחרב

קח לך חרב חדה תער הגלבים – אף אחד לא יודע מה זה גלבים, לפי עניינו היינו ספרים. אבל הדימוי הוא שהוא מסתפר לא בתער רגיל שמסתפרים בו אלא בחרב גדול שלא מתאים בכלל לספר בו, אבל זה לומר שיש כאן משהו יותר חריף מסתם תספורת, זה מתקיים בחרב.

והעברת על ראשך ועל זקנך – ייתכן שאין הפירוש שצריך להעביר את כל שער ראשו וכל זקנו אלא שיסתפר כפשוטו, בזמן המקרא לא שמעו על ההקפדה לא לספר את הזקן כלל, היו מגדלים זקניהם אבל היו מספרים אותו כנהוג שיהיה יפה ומסודר. וכן בוודאי היו מספרים שער ראשם וזה התספורת הצטוהה לעשותו בחרב וזה נראה לי עיקר הסמל לא עצם זה שהוא מסתפר.

ולקחת לך מאזני משקל וחילקתם – הצטווה לשקול את שערו על מאזניים. שגם זה לא בדיוק מתאים לשערות תספורת, זה חומרא יתירה, הרי שערות קלים מאד כמעט אי אפשר לשקול אותם, אבל זה להנכיח את זה שהתספורת הזאת מאד חריפה ועזה, יש בה ממש משקל. הפתרון הוא שכל מה שיקרה לירושלים אינו במקרה אלא נשקל במאזני משפט.

כלל משל השערות ייתכן כדברי מאשה ריבוי עם מסומל בשערות. אבל גם לא חשובים, השערות חשובים כשהם מחוברים כשמספרים אותם הם נזרקים, אותו זקן גדול ויפה במקומו כשהוא באשפה הוא כלום, אותו ריבוי עם יפה יפוזרו כשערות שהסתפרו בחרב.

גם גילוח ראש זה טהרה למצורע. וכן לכהנים כולם בפרשת נשא, אולי זה ענין של טהרה זה כמו ניקוי גופני עמוק.

אולי לא לגלח בספירה זה לעשות היפך הסמל של יחזקאל שגילוח השער סימן למגיפה ומיתה.

ועל פי סוד שערות הם התלבשות אור הפנים בריבוי דרכים כמו הדרת פנים זקן. צריכים שערות בכדי שלא יהיה הכל חשוף מדי ויסנוור. גילוח השערות שלא בזמנם מורה חשיפת העור וזה עלול להיות דין גדול. ופה יש שלישית ושלישית ושלישית וגם רביעית וסודם ידוע למתבונן.

פסוק ב – שילוש הצרות

שלישית באור תבעיר בתוך העיר – הכל עדיין מתייחס ללבנה הקטנה שמסמלת את ירושלים בביתו של יחזקאל. על אותו לבנה ישרוף שלישית שערותיו. ופתרון זה כדלהלן על אלה שימותו מחרב ודבר בתוך המצור.

שלישית תכה בחרב סביבותיה – יפזר את השערות סביב לעיר ויכה עליהם בחרב שבו הסתפר, ופתרון זה המוכים במלחמה בכיבוש העיר.

ושלישית תזרה לרוח וחרב אריק אחריכם – ופתרונו הגולים מן העיר שמתפזרים לכל רוח כשערות ברוח, וגם להם אין מנוחה החרב רודפת אותם.

ומהם יקח מעט וצרת בכנפיו, זה המעט ממעט שנשארו בגולה ואהי להם למקדש מעט, יש להם מחסה בסתר כנפיו.

ומהם עוד תקח ונשלכת אותם אל תוך האש -וגם אותו שארית הפליטה לא יהיה להם ביטחון גמור אלא חלקם ישרפו באש, וממנו תצא אש לכל ישראל, לא מבין איך מזה המעט ממעט יצא האש על הכל, אולי יש כאן רמז שעל המתי מעט שיחזקאל גלה איתם אחריות כי הם שיש להם מעט מנוחה צריכים להזהיר את כולם ויחזקאל הוא הנביא שממנו יוצאת אש למי שנענש.

איני יודע אם ענין השליש מדויק, שיתחלק שליש שליש, אע"פ שכתוב שישקול, איני חושב שבדיוק אותו מספר של יהודים מתו בחרב וברעב וכו', אלא הכוונה שיהיה כל שלשת הבעיות הללו.

ענין החרב והדבר והרעב מאד יסודי אצל יחזקאל. הוא סובר (להלן יד) שיש ארבעה שפטים רעים דבר חרב רעב וחיה רעה. אבל חיה רעה על פי רוב הוא מדלג. ומשתמש הרבה מאד בצירוף חרב דבר רעב. גם ירמיהו בעצם. אלה הם שלשת סוגי הקטוסטרופה העיקרים שה' מושל בהם על עמים. ולכן פה כולם יבואו עליהם. בסוף הפרק חזר להזכיר גם חיה רעה.

יחזקאל ה, ה – ט

ירושלים בתוך הגוים

זאת ירושלים בתוך הגוים. כתוב בקבלה ש'זאת' היא ירושלים והיא בתוך הגוים בתוכם ממש. היינו סוד גלות השכינה בין הגוים. אם רוצים לחפש את השכינה צריך ללכת בתוך הגוים בתוכם היינו בפנימיותם אתיא תוך תוך. אבל ירושליים המירה את משפטי לרשעה מן הגוים, כלומר נדבקה מרשעות הגוים.

ותמר את משפטי לרשעה יש בזה עומק מדויק. המשפטי ה' עצמם מומרים לרשעה זה נקרא בקבלה גלות התורה. או מה שאנו מכירים שעושים תורות עקומות שהם בעצם משפטי הגוים וחוקות הארצות שסביב, דהיינו מנהגי עריות שלהם וכו'.

פסוק ז

יש כאן קושי ידוע מהו כמשפטי הגוים אשר סביכותיכם לא עשיתם, הרי הוא צועק שהם כן עושים כמשפטי הגוים, ועל זה פירוש הגמרא כמתוקנים שבהם לא עשיתם כמקולקלים שבהם עשיתם. כלומר אם מישהו אינו יהודי טוב לפחות שיהיה גוי טוב.. אבל זה לא נראה הפשט. אולי יגידו ש'לא' זה טעות סופר..ד"מ אומר לא עשיתם כמו הגוים שההמיר גוי אלהים וכו', גם זה נראה רחוק.

פסוק ח – ט

לכן כה אמר ה' – כמו שאתם עשיתם משפטי הגוים כן אני אעשה לכם משפטים לעיני הגוים. את אשר לא עשיתי ולא אעשה כמוהו. נשמע שהוא אומר אני אתנהג אתכם כמו הגוים הרשעים הסובבים אתכם שזה לא מתאים לי לא ככה התנהגתי ולא ככה אני מתעתד להתנהג אבל הנההגה שלכם גורם לי ליענות בהתאם, ולמעשה הרשעות שלכם יחזור אליכם בצורה יותר גרועה

יחזקאל ה, י – יז 

פתרון הגילוח

פסוק י  – הרשעות המאולצת עונש הרשעות הרצונית

 אבות יאכלו בנים בתוכך. כמו שכתוב בתוכחה ואכלת בשר בניך. וזה רשעות שאפילו הגוים לא העלו בדעתם, אולי קצת שהקריבו זרעם למולך. העונש על שהלכם בחקתוהים מרצון הוא שתהיו רשעים בהכרח.

צריך לשמוע כאן מה שהולך, זה כמו פירוש הרמבם על אם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדו. לפעמים אנשים נאלצים להתנהג ברשעות כמו אבות יאכלו בנים, זה לא באמת רשעות זה תאור הצרה והקלה שמרוב רעב יאכלו בשר בניהם. אבל לא מגיעים לרשעות מאולצת כזאת אלא בגלל שעשו מקודם רשעות בחירית. הרשעות שמגיעים אליו בהכרח זה תוצאה ועונש על זה שהייתם רשעים בבחירה וכאשר היית כן יכול לא ריחמת על בניך ועל אבותיך וכו'.

פסוק יא

יען את מקדשי טמאת. כאמור יחזקאל רואה את שורש הפגם כטומאת המקדש, ולא המקדש אלא מי ששוכן בתוכו. אבל אצלו לעבוד עבודה זרה זה לטמא את המקדש. להיות רע זה לטמא את המקדש. צריך ליזהר לא לפרש שהכוונה הוא שהעיקר הוא טהרת כלים אבל הוא רואה את מרכז הכל השראת השכינה במקדש בירושלים וכאשר חוטאים וגורמים לשכינה להסתלק זה נקרא שלא החשיבו את השכינה היינו המקדש, ולכן אומר ה' אתם לא החשבתם אותי אני לא אחשיב אתכם ולא אחוס עליך. כלומר הצד השני הוא שצריך לחמול מעט על השכינה, כי מי יחמול עליך ירושלים, ולהסתכל עליה קצת ואז ככה יאיר ה' פניו אליך.

פסוק יב

זה פתרון חלוקת השערות לשליש, אבל הוא בא בכל ההקדמה להבין הצורך. הדבר והרעב מכלים בתוך המצור, רעב מובן אבל הדבר הוא כנראה לפי שנהיה צפוף ואין מספיק אוכל ומים מחלות מתחילות להתפשט. זה מתאים עם הכלל הכתוב במדרש שעם כל מכה מגיעה גם דבר. כי כל פעם שיש שיבוש בסדר החיים זה גורם גם להתפשטות יתר של מחלות. ובכללות רואים פה הרבה שדבר זה משהו ששייך בתוך העיר. כי שם מתפשטת הנגיף בין אנשים. אצל הבורחים אין דבר אלא חרב ורעב לפעמים וכך כתוב בהאזינו מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה היינו כאשר מסתתרים בתוך המצור מפני האויב מתגברת האימה של הדבר, ולפיכך עצה לדבר הוא לברוח למקומות הרחוקים מן היישוב, ואפשר שכן עשו ישראל ביציאת מצרים ברחו למדבר מפני מכת בכורות..

פסוק יג

זה ככתוב בשירת האזינו חצי אכלה בם. וחזל כבר הפכו לטובה ואמרו חצי כלים והם אינם כלים וזה באמת המשמעות גם פה, זה זעם גדול אמנם אבל יש לו סוף כסדר כל זעם.

פסוק יד

וידעו כי אני ה' דברתי – כלומר ידעו ויאמינו שיחזקאל באמת ניבא בתוכם ולא סתם שיקר..

יחס יחזקאל והנביאים לתוכחות התורה

כל הפסוקים האלה, גם פרק ו' כולו, הם הדים לדברי התוכחה של התורה ויקרא ושירת האזינו, צריכים להתבונן משמעות זה.

כי יחזקאל בוודאי קרא את התורה, וגם בוודאי נבואתו נבואת אמת הוא לא סתם חוזר על דברי משה. אבל כל נביא מקבל השראה מכלים מסוימים ואחד הכלים הללו הוא גם הקריאה בדברי התורה. אבל הפשט הנכון שלהם למעשה צריך נבואה. כלומר אפשר לראות את כל נבואות הנביאים כולם כפירושים לתוכחות התורה, אבל הם לא סתם אומרים כמו בימינו נראה לי שזה הפשט בזה וזה עונש על זה. אלא זה נהיה אצלם נבואה חדשה שנאמרת מתוך סגנון אזהרות החומש כלומר זה היסוד שניבא משה והנה זה חל עליכם כך וכך. כאלה פירושים אנחנו גם צריכים לנביאים.

יחזקאל ה, יד – טו

חרפה בגוים

בתוך אותם גוים שאת יושבת תהיי חרפה ובושה ומוסר, כלומר ממך יקחו מוסר כיצד יקרה אם לא תתנהגו יפה, זה משהו שמפריע למשה ולכל הנביאים שנצטרך להתבייש מהגוים. משום מה בימינו מי שאומר שהוא מתבייש מהגוים מאיזה טיפשות או צרה של יהודים אומרים שהוא סלף-הייטינג. אבל כל הנביאים דאגו מזה מאד וראו בזה קללה גדולה שהגוים יצחקו עלינו ונהיה למשל וחרפה בהם.

פסוק טז

חצי רעב זה דימוי מעניין, יש לה' כל מיני חיצים שיכול לשלוח ואחד מהם זה רעב, אולי גם רעב מרגיש בגוף כמו חיצים שדוקרים אותו.

אשר היו למשחית, זה נשמע רפרנס למושג המשחית כמו במכת בכורות, שמהרעב נהיה משחית. אולי כמו שהסברנו שעל ידי הרעב והמצור מתגברים המחלות שהם הדבר הנקרא משחית.

ושברתי לכם מטה לכם – לא לגמרי הבנתי הדימוי של מטה לחם יש איזה מטה שאופים עליו את הלחם? המובן הוא שלא יהיה בטחון בפרנסה, זה לא הנקודה של רעב זה הנקודה שאין אתה יכול לסמוך שיהיה לך מחר לחם לאכול.

פסוק יז

פה רואים שחיה רעה חזרה, זה הכל ככתוב בפרשת בחקותי שיהיה גם חיה רעה, לא בטוח למה זה מתכוון כמו מכת ערוב שפתאום חיות רעות יטרפו בני אדם? היה כזה מציאות?

אני ה' דברתי – זה חתימה, מנהג ספר ויקרא לסיים פרשיותיו ככה אני ה'. כמו לחתום את ה' בסוף המכתב.