מקרא
[הערה: יש לציין ששורש ‘נגף/מגפה’ אינה מופיעה במקרא לגבי מיתת דבר בלבד, שפירושה המילולי הכאה ויכולה לציין גם מיתה במלחמה או מיתה פתאומית סתמית, וצריך להתבונן עוד בכל מקומות שנזכר נגף או מגיפה אם הכוונה במיתת דבר או במלחמה או מיתה אחרת]
תורה (ונ”ך במקום השייך לענין)
הדבר במצרים
- שמות ה, ג (פן יפגענו בחרב או בדבר)
- שמות ט, א – ז (מכת דבר)
- שמות ט, טו (ואך אותך ואת עמך בדבר)
- תהלים עח, נ (וחיתם לדבר הסגיר)
מכת הבכורות במצרים
- שמות יא, ד – ח (אזהרת מכת בכורות – אני יוצא בתוך מצרים)
- שמות יב, ז. שמות יב, יב – יג (מצוות הדם בליל פסח – שימת הדם לאות, ועברתי בארץ מצרים ופסחתי עליכם)
- שמות יב, כא – כז (ציווי משה לבני ישראל על מצוות ליל פסח, ולא תצאו איש מפתח ביתו, ועבר ה’, והיה כי יאמרו אליכם בניכם)
איום הדבר בתוכחות בחומש
- תוכחת בחקותי – ויקרא כו, כה (ושלחתי דבר בתוככם)
- תוכחת כי תבא – דברים כח, כא (ידבק ה’ בך את הדבר)
- רמז בשירת האזינו – דברים לב, כה (מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה)
איום והבטחה במדוי ומחלות מצרים
- כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה’ רופאך – שמות טו, כו
- והסיר ה’ ממך כל חולי וכל מדוי מצרים הרעים – בהבטחת והיה עקב – דברים ז, טו
- בתוכחת כי תבא – יככה ה’ בשחין מצרים – דברים כח, כז.
- והשיב ה’ בך את כל מדוה מצרים אשר יגרת מפניהם ודבקו בך- דברים כח, ס
- שלחתי בכם דבר בדרך מצרים.. – עמוס ד, י
עניינים השומרים מפני נגף
- כי תשא – ונתנו איש כופר נפשו ולא יהיה בהם נגף – שמות ל, יב
- בהעלותך – כפרת הלוים על בני ישראל ‘ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקודש’ – במדבר ח, יט
מגיפות על ישראל במדבר
- בחטא העגל – איום ההשמדה ועצירתו על ידי משה – במדבר לב, י – יד. תהלים קו, כג
- המעטת הגזירה לכדי מי שחטא לי והמגיפה עליהם – שמות לב, לא – לה.
- במרגלים – איום ההשמדה אחר חטא המרגלים והמעטת הגזירה על ידי משה – במדבר יד, יא – כד. (במיוחד שם במדבר יד, יב “אכנו בדבר”). תהלים קו, כו – כז
- מיתת המרגלים ‘מוציאי דבת הארץ רעה במגיפה לפני ה’ – במדבר יד, לז.
- בתלונת ישראל על פרשת קרח ועצירתה על ידי אהרן והקטורת – במדבר יז, ט – טו.
- בבנות מואב ועצירתה על ידי פנחס – במדבר כה, ד – ט. וראה הנזכר שם עוד במדבר כה, יח – יט. וכן במדבר לא, טז ‘הן הנה… ותהי המגפה בעדת ה’.
- “ויעמד פנחס ויפלל ותעצר המגפה” – תהלים קו, כט – ל
- אזכור המגיפה על ידי יהושע – “המעט לנו את עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו עד היום הזה ותהי הנגף בעדת ה’ – יהושע כב, יז