אתה לא נהיה חבר אמת של מישהו עד שאתה לא מספר לו גם את חטאיך. (כמו שהרבי ר’ בונם הוכיח כי ה’חבר’ היחיד המוזכר בתורה הוא החבר של יהודה ‘רעהו העדולמי’, איתו שלח את האתנן לזונה ולא התבייש ממנו).
וזה אהבה המתגלה אחר יום הכיפורים.
וחבר אמת, אתה בא ומספר לו בהססנות ופחד אתה יודע יש לי בעיה כזו ובעיה כזו, והחבר אפילו לא חושב שהוא צריך לתרץ עם זה או לסלוח ולהמשיך ‘אעפ”כ’ להיות חבר, הוא פשוט מקשיב ואומר כן נו.
וזהו סלחתי, כבר, נו, כדבריך.