מתנת חנם – פרשת ואתחנן

שאף על פי שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, אינם מבקשים מאת המקום אלא מתנת חינם.

יש אנשים שמרגישים שמה שיש להם מגיע להם. הם רואים כמוצדק את מה שיש להם, הם עבדו, הם התאמצו, ויש להם. ויש שמרגישים תמיד שמקבלים הכל בחינם. הם לא רואים את הטוב שבידם כשכר על התאמצותם. יודעים הם שטובת העולם אינה מתחלקת על פי צדק או על פי יגיעה. כי לא לקלים המרוץ ולא לגיבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבחנים עושר וגם לא ליודעים חן. ומה שיש מתחלק במתנת חנם. וזו התחושה היסודית של היותם בעולם, בחסד חינם.

כאשר ביקש משה ליכנס לארץ, לירש ארץ שתהיה שלו, ידע כי לא בזכות בכוח ובגבורה מקבלים משהו. כי כמה גיבורים שהפסידו הכל וכמה התאמצו לנצח ונשארו עניים. מבקש הוא בחן בתחנונים במתנת חינם. אולי יתמזל מזלו ויצליח. כאשר מכירים בזה, יודעים לקבל את מי שאין לו בפתיחות. מי שמתנהל בעולם שיח של צדק וזכות, מניח הוא שכל מקרי העולם בזכות הם. העני מן הסתם עצלן הוא ומי שאין לו ארץ הוא טיפש או מסכן מהותית. אבל מי שחי בעולם של מתנת חינם יודע לרחם על מי שאין לו ולחלוק איתו את הטובות שלו באותן חן. רק כך אפשר לכונן חברה מרחמת ומטיבה.

זוהי גם הנחמה האפשרית בתוך חורבן. כי רוב התערומות והאבל הם מתוך הטענה כי מגיע לי, וכי אין הצדק האמור לשלוט בעולם נותן לי את חלקי. אבל בתפיסה של מתנת חינם אין על מה להתלונן כי הכל חסד חינם נודה על מה שהיה לנו ועל מה שיש לנו. כי זה שאין לנו הוא לא המצב החריג או הבלתי מוצדק הוא המציאות וכאשר יש אין אלא לשמוח בחסד חינם.

השאר תגובה