תורת התעודות וכתבי האר"י



נטען כלפי בקורת המקרא שאין שום סרפ בעולם שנתחבר באופן הזה, והנה לפנינו ספר שאין שום ספק שנתחבר בדרכה של תורת התעודות, זה אף כתוב מפורש בהקדמה שלו, וכמעט אין שום מפרש שזוכר את הכלל הזה בעת לימודו ועיסוקו בסתירות שונות שיש בספר הזה.
לספר קוראים עץ חיים. הספר הזה מורכב מכמה מהדורות שונות שכתב ר' חיים ויטאל, שמי שקוראם בפני עצמם איננו יכול שלא להתרשם שמדובר במהלכים שונים, ובמגמות שונות, יש חזרות , הרחבות, חילוקים, וכו' וכו', בין המהדורות השונות. [הספרים כמעט לא נדפסו בפני עצמם עד הדור הזה שהרב הלל הדפיס כמעט את כולם.] 
המהדורות השונות שולבו, ולא באומנות יתירה, לכדי נרטיב אחד הכולל את סדר ההשתלשלות על פי האר"י. וחוץ מכמה פרקים חריגים, ניתן לקרוא וללמוד אותו על הסדר פחות או יותר. מכל מקום אין ספק שלכל מהדורה סגנון אחר, דרושים אחרים, ונושאים אחרים שמעסיקים את הכותב.
על אף שכל זה ידוע היטב. הנה המפרשים, ובראשם מהרח"ו עצמו, וביותר הרש"ש והנמשכים אחריו. פשוט קוראים את הטקסט כאילו היה טקסט אחיד, שואלים שאלות מיישבים סתירות עושים אוקימתות וכו'. וכמעט אף פעם לא אומרים פשוט, הא מהדורה זו והא מהדורה אחרת. הא לפני שחזר בו הא לאחר שחזר בו.
מה אפשר ללמוד מכך?
א', אנו רואים את דרך התקבלות טקסט שמגיע עם חותמת ההתגלות . הנטייה הוא תמיד לאחד ולהבין איך הסתירות השונות אינם באמת סתירות, בתירוצים דחוקים יותר או פחות. אע"פ שיודעים בפירוש שהיו מהדורות שונות ותקופות שונות בהתגלות. הוא הדין ייתכן שבזמן חיבור ופרסום המקרא היה ידוע לכל שמדובר באוסף של טקסטים שונים, ועדיין לא עלה על דעתו של אף אחד שאין צריך להקשות מחלק לחבירו וכו'.
ב' אנו רואים איך בקורת כזה כמעט לא משנה כלום לגבי הדרכים השונים שבהם ניתן להאמין ולהתייחס לטקסט. המאמינם באר"י יאמינו בו על אף כל הסתירות ועל אף שיודעים שמדובר בסתירות וחזרותוכו'. יסבירו שגם החזרות הם בעצם צדדים שונים של אותו ענין וכו' [ראו מ"ש ר' צדוק הכהן בספר הזכרונות בענין זה] מי שאינו מאמין, אינו צריך להגיע לסתירות בשביל שלא להאמין. הסתירות רק משמשים בידו כקושיא גם לשיטתך, הרי שיטתך לא נכונה. אבל אין זה נכון, כי לשיטת המאמין שמדובר בטקסט שמקורו בהתגלות, בין כך צריך ליישב את הסתירות שבו. ולא מעניין אותו אם ההתגלות היתה בחדש אייר או בחדש ניסן.  
רח"ו תמיד משווה בין מה ששמעתי ומה ששמעתי ומקשה צ"ע וכו'. כמו כן בסיכומים שכתב בעצמו הוא משלב הכל, בכתבים מאוחרים יותר הוא אף מנסה להשוות בין דברי האר"י לדברי מקובלים הראשונים.   הוא סידר את זה במהדורות שונות עדר עדר לבדו לפי שהעריך מאד את הדיוק בדיוק מה יצא מפי האר"י והחשיב את לשון הרב. אבל לגופו של ענין לא סבר כמו אביבי שהתירוץ לסתירות הוא שמדובר במהדורות שונות.

מה ההוה אמינא שמישהו לא היה מודע לכך שמדובר במהדורות שונות? זה הרי מופיע במפורש בהקדמת הר"מ פפירוש לע"ח, והוא זה שסידר אותו. כמו"כ  בתחילת כל פרק מצויין מ"ק או מ"ב. אין מצב שמישהו לומד ע"ח ולא שם לב לכך שזה פשוט לא נקרא כספר אחד. בעל כרחך שהבינו זאת ואעפ"כ סברו שחייבים ליישב כל השמועות והסתירות.

עבודת הנמלים של אביבי הוא לזהות בדיוק מה ואיך, כלומר ליישב את הסתירות השונות לפי המהדורות. וכמו"כ ישנם חלקים שלא ברור מאיזה מהדורה הם ומה קדם למה וכו'.  אף אחד לא עשה זאת לפניו לפי שלא חשבו שזהו תשובה לשאלות. אבל ברור שידעו שהיו מהדורות שונות.

הרש"ש פעם אחד [תחילת רחוה"נ] למעשה אומר ברור שמה שכתב רח"ו במקום אחד הוא בתחילת לימודו שעוד לא הבין ומכריע כמו שכתב במקום אחר שהרש"ש סבר שזהו מהדורא בתרא. ואולי יש עוד מקומות. וכמדומה שגם הגר"א הבין זאת ולפיכך הרשה לעצמו לפעמים לסדר את הסוגיות אחרת מהמובא בכתבים. [במכתב בעה"ת מביא בשמו שאין לסמוך על הכתבים לפי שהם משובשים. וכמדומה שמופיע גם בכתבי תלמידיו. למעשה כפי מה שיש לפנינו הכת"י המקוריים ומה שהיה לפני הגר"א, אין בד"כ שיבושים משמעותיים בדברים חשובים שיש בהם כדי להטיל ספק על כל הכתבים. ע"כ שהגר"א הבין שגם מה שלפנינו מהעורכים היינו רח"ו רמ"פ ור"י צמח אינו משקף בדיוק את דעת האר"י.]

לגבי רמח"ל ושאר המפרשים אכן צ"ע ולכן אני אומר שאין ספק שידעו על המהדורות השונות אבל סברו שאעפ"כ צריך ליישב זאת.

אין מי שחולק על אביבי במציאות הדברים, עד כמה שאני מכיר. [אלא אם כן בפרטים שונים שיש וכוחים לגביהם לאיזה מהדורה שייכים ואם יש בהם דברים ונסחאות של רח"ו עצמו וכו'] החידוש של אביבי והמחלוקת איתו הוא אך ורק בשאלה האם פיצול הדברים לשמועות שונות באמת יכול ליישב משהו מהסתירות וחוסר הדיוק. או שאין כאן רק ענין היסטורי מעניין של סדר התפתחות או גילוי מחשבת האר"י. [שגם עם זה החרדים לא נוחים, כלומר לדבר בכלל על התפחתות בתורת מישהו, כאילו הכל צריך להיות תורה חתומה ניתנה ואף אחד לא לומד ומתקדם אף פעם.] 

אני מנסה לענות על הסדר, על ראשון ראשון.

ואמאי. -להודעתך הראשונה בעמוד 1
בע"ח לא מדובר על צורות שונות לספר דברים דוגמת קובץ שיעורים. איני יודע אם קראת בו, אבל מדובר בפירוש בסיפור אחד שאמור להיות נקרא ברצף אחד מהתחלה לסוף. אולי אין בו העתק הדבק ברמה של משפטים בודדים [למעשה ניתן להתעקש ולטעון שגם זה יש בו, תלוי איך מגדירים את הדברים האלה] אבל אם תתייחס לפרקים כמו פסוקים לגבי החומש, בהחלט הוא ערוך בדיוק כמו שהבקורת טוענת על המבול. סיפור אחד שמורכב מקטעים שמגיעים ממקורות שונים ואף סותרים זה את זה.

ייתכן- להודעותיך הראשונות בעמוד 1

לגבי הזהר, הרי אין המסורת מודה כ"כ שמורכב מקטעים ומקורות שונים, וגם אין לנו מידע מוסכם על דרך חיבורו. לכן הע"ח הוא משל יותר טוב.
להודעתך השניה- כבר כתבתי לך , ולא קיבלתי תשובה, שאין לי כל מושג איך בקורת המקרא אמורה להתעמת עם תורה מן השמים, ושאין אני יודע מה כל כך פשוט בפשוטו של המושג הזה בכלל.
נכון שהמסורת סוברת שהמקרא כולו נכתב במקום אחד. מה שאני טוען הוא שלא זה הוא ההגדרה של המסורת, וכל מה שנובע מן המסורת נובע ממנו גם אם נשמיט את הפרט ההיסטורי הזה, וממילא זה לא היסוד  העיקרי כאן גם אליבא דהמסורת. פשוט במקרה המסורת טוענת שני דברים 1- שהכל נכתב ע"י משה וכו' 2- שהכל משמים ומחייב אותנו גם ליישב הסתירות שבו וכו'. איני רואה כל קשר בין שני הטענות האלה, ואני טוען שהשנייה היא היחידה ההכרחית בשביל המסורת. כראיה שאפשר שתהיה השני בלי הראשון הבאתי את מקרה הע"ח.

אין לי שום מושג איך אתה חושב שיש איזה דרך להוכיח או להפריך תורה משמים, אם כפשוטו אם לא כפשוטו. מדובר לגמרי בשאלה תיאולוגית. [זה שייך גם למה שכתבת בהמשך] ובוודאי שתורת התעודות לא מתחילה להיות הפרכה על תורה משמים.

גם לפי התיאוריה שלך שבתחלה לא היה קנוניזציה [אני מקווה שאתה יודע שזו השערה ותו לא, ושאינך נוהג כאן כמנהגך לנקוט רק את מה שהמחקר שולל ולא את התיאוריות החיוביות שלו] אין זה משנה למה שאני טוען. אם המסורת היתה שמדובר בדברי נבואה, מה שלכאורה לכל הדעות אמור להיות, [אלא אם כן תטען שהיה מחלוקת לפי שבט זה רק זה הוא נבואה ולפי שבט שני רק זה הוא נבואה ואפשר להכריע רק כאחד מהם, אבל אז אין שום שכל שמישהו ירכיב את שניהם לכדי ספר אחד. האופציה היחידה שנשארת לך הוא לטעון שהעורך והמלקט הראשון מעולם לא חשב שמדובר בנבואה אלא שאלו סתם סיפורים. מה שדי רחוק מן הדעת והפשט.] הרי שמוסכם שאין הקב"ה יכול לסתור את עצמו, בדיוק כמו אצל האר"י. אם אכן אליהו הנביא או מה שלא יהי דיבר איתו, הרי אינו יכול להיות ששבוע זו אמר כך ושבוע שני אמר אחרת, ובהכרח צריך ליישב באיזה אופן.

לגבי המאמין שהקבלה אמת זה לא אומר שהכל למעלה מהבנתנו, אלא שצריך ליישב באופן המתקבל על הדעת כי הרי לא יכול להיות סתירה בהתגלות אמת. . אם לא יהיה שום יישוב המתקבל או שאינו משמים או שאנחנו עדיין לא מצאנו את התירוץ הנכון [שזה אגב בכלל לא בלתי רציונלי,רק זה תלוי במידת הוודאות שיש לי בהנחה הנגדית, אתה יכול לטעון שבשבילך אישית כבר אינך רוצה לשמוע תירוצים, אבל זו תחושה סובייקטיבית לגמרי.] איני יודע למה אתה כל הזמן מכניס את השטות הזה של למעלה מידיעתנו. ולמה זה משנה.
אולי תמשיל לנו איך היית רוצה להוכיח שתורה משמים? או מי אי פעם טען שיש בידו הוכחה פוזטיבית לכך?

גם אם הכל עקבי לא היתה בזו אף בדל של הוכחה לתורה משמים. גם מלחמה ושלום הוא עקבי ואינו משמים. אז איך השאלה הזו קשורה להוכחה לגבי תורה משמים?    
עיקר טענתו של ואמאי כאן הוא שלא מצינו שום ספר שערך סיפור אחד ברצף מתוך מקורות סותרים, ושלא מסתבר שמישהו יעשה את זה.
זו סברא, אם כי לא ראינו אינו ראיה, ואולי כן ישנם טקסטים שנערכו כך.

שנית, עיקר הדיון כאן איננו אפריורי אם ייתכן עריכה כזו. עיקר הדיון הוא אם זהו ההסבר היותר פשוט ומתאים לכתובים. כאשר נראה טקסט שנראה בו בעליל שהוא מורכב מכמה מקורות שונים ברמה זו, לא נגיד אבל מעולם לא ראינו כך, פשוט עכשיו ראינו זאת. השאלה אינה אלא אם אכן זהו הפירוש המסתבר ביותר לכתובים, ולכן לטענה האפריורית שזה מאד לא מסתבר יש מעט משקל לגבי שאלה זו. מה שצריך לעשות הוא להראות איך חלוקת הפרשה לשלבים שונים אינו הפשט המסתבר ביותר.

יש לשים לב, שזו טענה רק לגבי המקומות שהבקורת אכן עושה זאת. אבל אפשר לבקורת [או לפחות הרבה ממנה] לעמוד, גם בלי הפרט הזה. הרי כפיליות שנערכו לכדי ספר אחד במקום שחוזר על אותו סיפור פעמיים ישנם בוודאי בכל מיני ספרות, וגם במקרא. ו.  ולמה יהיה רחוק כ"כ שאלו הגיעו במקורם ממחברים שונים ואח"כ נערכו לכדי חיבור אחד? [והרי בזה הוא דומה לגמרי לע"ח ואף לזוהר] אמאי גם מודה שברשימות ייתכן שהעתיק שני רשימות [ואף עירבב אותם להדדי] ממקורות שונים וסותרים, אם כן סך הכל זהו פירכא על חלוקת סיפורים באופן זה, כמו המבול. 

לגבי הזוהר, כמובן שאני מקבל פחות או יותר מה שהבקורת טוענת עליו, וגם שם אני טוען שמעולם לא טענה המסורת אחרת… דווקא שם יש לי ראיות יותר טובות וברורות למסורת או העדר המסורת כדברי, אבל אין כאן מקומם. סך הכל בפועל אין לנו מידע וודאי על הזוהר כמו שיש לנו לגבי הע"ח ולכן הוא דוגמא יותר בוטה. גם לא ברור לי עד כמה יש באמת מחלוקות בין חלקי הזוהר שהמפרשים לא שמים לב אל עובדת היותם שני שיטות ומחברים אותם [לפי מה שקראתי ישנם בהחלט שינויים תיאולוגיים בין הרע"מ ותיקו"ז לשאר חלקי הזוהר, אבל אלו הם הבדלים דקים שספק אם ניתן לקרוא להם מחלוקות ובין כך בענינים כאלו כל אחד מאמץ את התפיסה שלו ואונס אותו על כל חלקי התורה. בשאלות פרטיות איני זוכר אם ניתן ליישב שם סתירות בדרך זה. מסתמא כן אבל איני זוכר.]

איני טוען שחייבים לקבל את הבקורת כחבילה. אלא שלחלק גדול מן הבקורת אין משמעות אלא כחבילה, שהרי חלקיה מבוססים הגיונית זה על זה [ניתן להתווכח על פרטים כמובן].

אכן לגבי המסורת אני מפרק את החבילה וטוען שייתכן מאד שתהיה כל מה שמתחייב מן המסורת בלי שני הפרטים שציינת. גם לא ברור לי אם באמת היא מבוססת על הפרטים האלה גם לפי הפשטות.
אכן אתה צודק שאני צריך להגדיר יותר  לא מה יכול להיות תורה מן השמים, ולפני כן מהו שמים ומהו נבואה. אבל זה לא להרגע.

עדיין איני יוודע היכן מצאת שלפי המסורת התורה אמורה להיות יצירת מופת מבחינה ספרותית ועקבית.
אולי לפי ערך ספרים אחרים שבאותו זמן הוא באמת יצירת מופת.
לגבי מה שיש בידינו וודאי שאינו יצירת מופת ואי אשר להכחיש זאת. [חוץ אם קוראים לך גדליה נדל].
מעניין מאד לקרוא את דרשת תורת ה' תמימה לרמב"ן שבו שואל אל השאלה מה המיוחד בתתורה והלא לגויים יש חוקים ומשפטים דומים וקרובים לה. ותשובתו שאה"נ, אבל לפני התורה ובזמנה זה לא היה והיא היתה הראשונה. [ומכאן תשובה למיימוני שחושב שלרמב"ן לא היתה ראייה היסטורית].    

א-
השאלה כאן אינו מה אמר הרמב"ם או הרמב"ן או הרד"ק או האב"ע או רוזנצווייג או מי שלא יהיה. השאלה היא אחת ויחידה. האם אמונת תורה מן השמים-שהתורה ניתנה מפי ה' [למשה], תלוי הוא בקביעה ההיסטורית מי כתב את המקרא כפי שהוא בנוסח שבידינו?
אני טוען שלא, ושמעולם לא קישר מישהו בין שני הדברים האלה. [אגב, גם אליבא דהבקורת, הרי שהכל או עכ"פ כל ההלכות המתחילות בוידבר ה' אל משה וכדו', מיוחס למשה רבינו בפירוש. היא רק יכולה לטעון שהיו מסורות שונות מה אמר משה וכדו'. והתיאוריות שהעלית באשכול זה שאולי ל התייחסו לנבואה התייחסות כה חמורה כמונו, אינה קשורה כלל לשערת המקורות, ותכול לטעון זאת גם אילו תקבל אחידות כל הטקסט וייחוסו למשה.] וכן, יכולים כמה מחברים לכתוב דברים שונים בזמנים שונים וזה לא יסתור כלל את היות התורה מן השמים.

ב-

מוסכם שהמסורת חושבת שכל המקרא כפי שהוא בידינו נמסרה למשה [אודה שאין לי מושג כיצד אפשר לקבוע קביעה שכזו בכלל עיקרי אמונה. האם למשל לא ייתכן שבדור כלשהו ישתבשו ספרי התורה שבידינו ויהיה לנו נוסח מוטעה? אז נתחייב לסתור אמונתנו? ומי ערב לנו שזה עוד לא קרה? סך הכל צריכים אנו להאמין למי שאנחנו יודעים שהעותק היותר קדום של התנ"ך נמצא בידיו שעד אליו הוא הגיע בשלמות. אז סך הכל זה אולי עיקר להאמין לראשונים או לגאונים.] אבל אני טוען שגם אליבא דהמסורת עצמה אין קשר בין עיקר זה לעיקר התורה משמים. וכבר ציין ספרן שאיני היחיד בהבנה זו.

ג-

אין כאן ויכוח האם חייבים לקבל את המחקר בבחינת תורה מסיני רק בשלימותו או לא. אלא האם לטענת המחקר יש משקל ללא שנאמץ לפחות את עיקרי הדרכים שבה היא מבחינה בין מקורות. כלומר השאלות הספציפיות שלה. מוסכם שיש יותר מכמה שאלות שהעלית. אבל כל השאלות האלו כשלעצמם [כולל כל הסתירות והכפיליות וחוסר ההתאמה בשמות ומספרים] אינם תומכים יותר בתזת המקורות מאשר בתזת המקור האחדי אם אין דרך סבירה להפריד התורה ולאחד מקורות. זו טענתי וזו הבנתי את תיאוריית הבקורת. [איני חושב שיש לה קייס חלש, אדרבה אני חושב שבצירוף כל הפשעטל שלה היא עושה קייס די טוב, אלא שאני מדגיש שזה רק בצירוף תיאוריות הפירוד והאחוד בכלל. והבוחר יבחר איזה תיאוריה לקבל].
זה טענתי שהשאלות כלשעצמם היו לפני הבקורת, אבל השאלה הספציפית שהיא שואלת, כלומר שישנם מקורות שונים בפשט הדברים, אינה קשה אלא אם כן נאמץ מלכתחילה הרבה מהנחותיה.
איני חושב שאת התיאור הזו של הבקורת המצאתי לבד אלא שזו התיאור הרווח להיווצרות התיאוריה [למשל ראה ספרו של פרידמן מי כתב את התנ"ך כשמתאר את ההיסטוריה של הבקורת]


השאלה איננה אם זו עמדה אורתודוכסית. מוסכם שהאורת' לא מקבלת עדיין את האפשרות שהתנ"ך נערך ממקורות שונים וכדו'. השאלה הוא אם ניתן להאמין כך ולהישאר עם אמונת תורה משמים אורתודוכסית, אם כי לא עם אמונת נוסח התנ"ך אורתודוכסית. [עד שמישהו אורתודוכסי סוף סוף ילמד את הבקורת וישקל אותה בעין קצת אובייקטיבי]

[האור' למשל לא קיבלה גם את סברות וסודות האב"ע,  ומ"מ מוסכם שמי שסובר כך אי אפשר לטעון עליו שטוען שאין התורה משמים. הלא כן?]  

תורת התעודות וכתבי האר"י

השאר תגובה