מדרש

תנחומא (בובר)

פרשת משפטים

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

פרשת משפטים

  1. אואלה המשפטיםשמות כא, א
  2. באם כסף תלוה את עמישמות כב, כד
§§2001§§

מדרש תנחומא (בובר)

דרשה א

ואלה המשפטים

וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם(שמות כא, א)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים והערות בובר

על פי כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154; סוף סימנים ה ו־ח, שאינו בטקסט מאגרים של כתב היד — מהדורת בובר §§cover-end§§

חלק א

פתיחתא

במֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ — אדם הראשון, שהופרש בתרומה

פתיחתא שנייה · אדם הראשון — חלתו של עולם, שעבר על הציווי; התורה נפתחה במשפט; ״ואלה״ מוסיף על הראשונים

מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה(משלי כט, ד)

כתב יד אוקספורד 154 (מאגרים, פסקה ב), הוא סימן ב שבמהדורת בובר, כולו. בבובר לפניו סימן א (״ועוז מלך משפט אהב״) ואחריו ג–ד (״מגיד דבריו ליעקב״, ״אם יש דין למטה״), שאינם בכתב היד.

״זה שאמר הכתוב״ — בכתב היד ״זש׳ה״. ״ואיד יעלה מן הארץ״ — כך בכתב היד (במסורה ובבובר: ואד). ״ויצר יי״ — כך בכתב היד (במסורה ובבובר: וייצר). ״ארורה האדמה״ — בכתב היד ״האדמ׳״ (בבובר: ״ארורה האדמה בעבורך״). ״הראשנים״ (בפעם השנייה) — כך בכתב היד (בובר: הראשונים). ״חק״ — כך בכתב היד בשתי הפעמים (בובר בראשונה: חוק).

מקבילות: בראשית רבה יד, א — ״ואיש תרומות יהרסנה, זה אדם הראשון שהיה גמר חלתו של עולם… אמר ר׳ יוסי בן קצרתה: כאשה הזו שהיא משקשקת עיסתה במים ומגבהת חלתה מבינתיים, כך בתחילה ואד יעלה מן הארץ, ואחר כך וייצר״; שמות רבה ל, יג — ״ד״א ואלה המשפטים, הה״ד מלך במשפט יעמיד ארץ, זה הקב״ה… ואיש תרומות יהרסנה, זה אדם״; בראשית רבה יב, ג — ״כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים״ (על ״אלה תולדות השמים״); תנחומא (ורשא), שמות ב — ״א״ר אבהו: כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, וכל מקום שנאמר ואלה מוסיף שבח על הראשונים״ (על ״ואלה שמות״).

מדרשת ״ואלה המשפטים״ (סימני בובר א–ד) נמצא בכתב היד סימן ב בלבד, והוא שנערך כאן.

וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים(שמות כא, א).

זה שאמר הכתוב:

מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ(משלי כט, ד) — זה הקדוש ברוך הוא;

וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה — זה אדם הראשון, שהופרש בתרומהשהופרש בתרומה — שהורם ונבדל כתרומה (כחלה מן העיסה).

אמר רבי יוסי בן קצרתה:

מניין שהופרש בתרומה?

שנאמר: וְאֵיד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וגו׳(בראשית ב, ו),

ואחר כך: וַיצֶר יְיָ וגו׳(בראשית ב, ז) —

ככהנת הזו, הנותנת מים בתוך עיסתה, ואחר כך נוטלת חלה.

הוי אומר: וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה —

שצוהו הקדוש ברוך הוא: מזה אכול, ומזה לא תאכל; ועבר על הציווי.

מה גרם? אֲרוּרָה הָאֲדָמָה(בראשית ג, יז).

הוי: יֶהֶרְסֶנָּה.

דבר אחר:

מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד — זה הקדוש ברוך הוא:

כשבא ליתן תורה לישראל, פתח במשפט.

מה כתיב? שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט(שמות טו, כה).

וכאן למד משה את המשפטים שלמד לישראל.

אמר רבי אבהו:

כל מקום שנאמר ״אלה״ — פסל את הראשונים;

וכל מקום שנאמר ״ואלה״ — מוסיף על הראשונים.

כתיב: אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם(בראשית ב, ד) — מה פסל? פסל תהו ובהו וחשך.

וכן וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים — מוסיף על הראשנים: שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וגו׳.

תרגום לעבריתשהופרש בתרומה שהורם ונבדל כתרומה (כחלה מן העיסה)

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154; סוף סימנים ה ו־ח, שאינו בטקסט מאגרים של כתב היד — מהדורת בובר. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומא בוברכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154 (טקסט מאגרים)
§§2002§§

מדרש תנחומא (בובר)

דרשה ב

אם כסף תלוה את עמי

אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ(שמות כב, כד)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים והערות בובר

על פי כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154; סוף סימנים ה ו־ח, שאינו בטקסט מאגרים של כתב היד — מהדורת בובר §§cover-end§§

חלק א

פתיחתא

הנִבְהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן — עפרון, והמלוה ברבית

פתיחתא ראשונה · למעלה מן העניין · עפרון שנבהל להון ונחסר וי״ו; המלוה ברבית — ״וחרה אפי״; ״מרבה הונו בנשך — לחונן דלים יקבצנו״

נִבְהָל־לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן וְלֹא־יֵדַע כִּי־חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ(משלי כח, כב)

מראש הסימן עד ״אם כסף תלוה את עמי״ (שאחרי ״וחרה אפי״) — כתב יד אוקספורד 154 (מאגרים, פסקה ה); משם עד סוף הסימן (״זה שאמר הכתוב: מרבה הונו בנשך״) אינו בטקסט מאגרים של כתב היד, ונוסחו כמהדורת בובר, סימן ה.

״ולא ידע״ — בכתב היד ״ולא״ פעמיים, והשני מחוק בידי הסופר. ״שמעני אדני״ — כך בכתב היד (בפסוק, בראשית כג, ו: שמענו אדני; וכך בבובר); ״שמעני״ מחוץ לפסוק. ״אברהם״ (״כשאמר אברהם״) — בכתב היד ״אברה׳״. ״לעפרן״ — בכתב היד ״לעפרון״, והוי״ו מחוקה בידי הסופר, כפסוק וכדרשה (״חסר ו׳״). ״מה כתיב למעלה מן העניין״ — בכתב היד ״מה כת׳״.

בקטע שמבובר: ״את״ (״מרבה את הונו״) — בובר מחק, והושאר, ונכתב מחוץ לפסוק. ״ונכרי מבקש ללוות ממנו״, ״בנשך ובתרבית לחונן דלים יקבצנו״ (בפעם השנייה) — הוספות בובר. ״ממונו״ — תיקון בובר במקום ״ממנו״.

מקבילות: בראשית רבה נח, ז — ״נבהל להון איש רע עין, זה עפרון שהכניס עין רע בממונו שלאברהם, ולא ידע כי חסר יבואינו, שחיסרתו התורה ו׳… וישקל אברהם לעפרן, עפרן תניינא חסר ו׳״; תנחומא (ורשא), משפטים יג — ״כך כל המלוה את חברו ברבית סוף שנצרך לבריות… מה כתיב אחריו: וחרה אפי והרגתי אתכם וגו׳, אימתי? אם כסף תלוה״ (שם ״איש רע עין זה קין״); תנחומא (ורשא), משפטים יד — ״מוטב שאלוה לגוי ואטול ממנו רבית… זה עשו, ועשו חונן דלים הוא? עושק דלים הוא! אלא שהמלכות… נוטלת ממונו ובונה ממנו דמוסיות ומרחצאות ואסטווניות שבמדינה״; שמות רבה לא, יז — ״ואיזה חונן דלים? זה עשו… אלא כגון הגמונים ודוכסים ואפרכין שהן יוצאין לעיירות וגוזלין ובוזזין״.

מדרשת ״אם כסף תלוה״ (סימני בובר ה–ט) נמצאו בכתב היד סימנים ה ו־ח, והם שנערכו כאן.

אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי וגו׳(שמות כב, כד).

זה שאמר הכתוב:

נִבְהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן(משלי כח, כב) —

כל מי שהוא מבהלמבהל — ממהר, נחפז לגזול ממון חבירו,

וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹואֶנּוּ — שחסרון בא עליו.

ומי היה? זה היה עפרון החתי:

כשאמר אברהם: תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר וגו׳(בראשית כג, ד),

וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת וגו׳(בראשית כג, ה) — שמעני אֲדֹנִי(בראשית כג, ו).

אמר לו עפרון: ואיזה מקום אתה מבקש?

אמר לו: במקום שדך אני מבקש.

אמר לו: אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹות שֶׁקֶל כֶּסֶף(בראשית כג, טו).

מיד: וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן(בראשית כג, טז) — חסר ו׳.

על ידי שנתאוה לקחת ממונו של אברהם — לֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹואֶנּוּ.

הוי: נִבְהָל לַהוֹן וגו׳.

כל מי שמלוה ברבית ומתאוה לממון — וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹואֶנּוּ:

הקדוש ברוך הוא קוצףקוצף — כועס עליו, ומאבדו מן העולם.

מה כתיב למעלה מן העניין? וְחָרָה אַפִּי וגו׳(שמות כב, כג).

אימתי?

אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי.

מרבה הונו בנשך ובתרבית

זה שאמר הכתוב:

מַרְבֶּה את הוֹנוֹ בְּנֶשֶׁךְ(משלי כח, ח).

כיצד?

היה ישראל מבקש ללוות ממנו, ונכרי מבקש ללוות ממנו;

אמר: מוטב לי שאני מלוה לנכרי, שאטול רבית ממנו — והלוה לו.

עליו שלמה קורא: מַרְבֶּה הוֹנוֹ בְּנֶשֶׁךְ וְבתַרְבִּית לְחוֹנֵן דַּלִּים יִקְבְּצֶנּוּ.

מי הוא ״חונן דלים״? זה עשו.

ועשו חונן דלים הוא?

אלא שהמלכות נתגרה בו, ונוטלת ממונו, ועושה בו צרכי רבים — איסטוטיןאיסטוטין — סטווים, אכסדראות מקורות ברחוב ודימוסיותודימוסיות — ומרחצאות ציבוריים, מבני ציבור.

הוי: לְחוֹנֵן דַּלִּים יִקְבְּצֶנּוּ.

לפיכך אמר להם משה: הזהרו שלא תלוו ברבית.

תרגום לעבריתמבהל ממהר, נחפז קוצף כועס איסטוטין סטווים, אכסדראות מקורות ברחוב ודימוסיות ומרחצאות ציבוריים, מבני ציבור

חלק ב

גוף הדרשה

חאֶת הֶעָנִי עִמָּךְ — עני קרובך קודם; ביום טובה היה בטוב

דרשת הפסוק · ״אם כסף… את העני עמך לא תהיה לו כנשה״ · לא כסף בלבד; עני שבחצרך ועני קרובך קודמין; גלגל הוא בעולם; רבי תנחום והפרשת חלק העניים

מראש הסימן עד ״יכול אני להחזירך לעשות עני אתך״ — כתב יד אוקספורד 154 (מאגרים, פסקה ח); משם עד סוף הסימן (״אמר רב נחמן״ עד ״ואת העני עמך״) אינו בטקסט מאגרים של כתב היד, ונוסחו כמהדורת בובר, סימן ח.

״לא תהיה לו כנושה״ (בפעם הראשונה) — בכתב היד ״לא תהיה לא לו כנוש׳״, ומאגרים מחקו ״לא״ השני (בספק). ״בחצר שלך״ — בגיליון כתב היד, ובבובר בסוגריים מרובעים. ״עני קרובך קודם״ — הבי״ת מסופקת; ״אותו העני״ — הנו״ן והעי״ן מסופקות. ״לנכרי תשיך״ — בגיליון כתב היד, בסוגרי מאגרים (בבובר בסוגריים מרובעים). ״ואת העני עמך״ — כך בכתב היד, בוי״ו. ״לעשות עני אתך״ — כך בכתב היד (בובר: אותך). ״אם כסף״ (״שנאמר: אם כסף וגו׳״) — בנוסח בובר ״שנאמר אם כסף תלוה את עמי את העני עמך״; ובראש הסימן הוסיף בובר ״[תלוה את עמי]״. ״להלות בריבית״ — כך בכתב היד (בובר: להלוות ברבית).

בקטע שמבובר: ״ראה״ (״אמר רב נחמן״), ״וגו׳״ (אחרי ״נתן תתן לו״), ״וגו׳ מאחיך״ (אחרי ״לא תאמץ את לבבך״) — הוספות בובר. ״אם״ (״כי אם בגלל״) — בובר מחק, והושאר, ונכתב מחוץ לפסוק.

מובאה בפסיקתא דרב כהנא, ״ביום השמיני עצרת״ ג (״דבר אחר: ביום טובה היה בטוב — אמר רבי תנחום ברבי חייא״): כאן ״רבי תנחום בן חנילאי״, ובתנחומא (ורשא) ״רבי תנחום בר חנילאי״; בויקרא רבה לד, ה ״רבי תנחום ברבי חייה״, כבפסיקתא — הבדל ייחוס.

מקבילות: תנחומא (ורשא), משפטים טו — ״את העני עמך מכאן אז״ל: ענייך ועניי עירך — ענייך קודמין… א״ר נחמן… כי בגלל… אני הופך את הגלגל… א״ר שילא: בא וראה מה כתיב לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון, מה הוא מאחיך? לא כתיב מעני אלא מאחיך, ששניכם שוים… אמרו עליו על רבי תנחום בר חנילאי: כשהיה לוקח לביתו בשר או ירק או כל דבר היה אומר לבני ביתו הפרישו לעניים חלקם, שלא לקחתי לכם אלא ליטרא אחת של בשר ולעניים חצי ליטרא, שהיה מקיים ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה״; ויקרא רבה לד, ה — ״ר׳ תנחום בר׳ חייה כך היה עושה: בשעה שהייתה אמו לוקחת לו ליטרא שלבשר מן השוק היתה לוקחת שתים, אחת לו ואחת לעניים״.

אִם כֶּסֶף(שמות כב, כד) —

לא תאמרו כסף, אלא אפילו כל דבר שתלוה אותו — לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹושֶׁה.

ולא תאמר: כסף אמרה תורה שלא להלות בריבית — אני מלוה אותו בחטים;

שנאמר: אִם כֶּסֶף וגו׳.

הוי מביט בעני כאילו הוא עמך.

ואֶת הֶעָנִי עִמָּךְ —

מיכאן אמרו רבותינו:

עני שבשוק ועני בחצר שלך — שבחצר קודם;

עני קרובך ודר בעיר אחרת — עני קרובך קודם.

אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ — אותו העני שהוא עמך ומשלך.

לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹושֶׁה —

לא בשביל שאמרתי לך: לַנׇּכְרִי תַשִּׁיךְ(דברים כג, כא) — תהא מלוה לנכרי ומניח לישראל,

לומר: שאני משתכר מן הנכרי.

אמר הקדוש ברוך הוא: הוי יודע, שאני שעשיתי אותו עני ולך עשיר — יכול אני להחזירך לעשות עני אתך.

אמר רב נחמן:

ראה מה כתיב: נָתן תִּתֵּן לוֹ(דברים טו, י) וגו׳ —

״כי למען״ אין כתיב כאן — כִּי אם בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה.

מהו בִּגְלַל? הוי יודע: גלגל הואגלגל הוא — העולם כגלגל החוזר — העני מתעשר והעשיר מעני.

אני עשיתי אותו עני ואותך עשיר; לא תגרום לי להחזיר את הגלגל, ואעשה אותך עני.

אמר רבי שילה:

ראה מה כתיב: לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ(דברים טו, ז) וגו׳ מאַחֶיךָ.

מהו מאַחֶיךָ?

״מעני״ אין כתיב כאן, אלא מאַחֶיךָ — ששניכם שוים;

לא תגרום לי שאחזיר את הגלגל, ואעשה אותך כמותו.

מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן.

רבי תנחום והפרשת חלק העניים

אמרו עליו על רבי תנחום בן חנילאי:

כשהיה לוקח לביתו בשר או ירק או כל דבר, היה אומר לבני ביתו: הפרישו לעניים חלקם,

שלא לקחתי אלא ליטראליטרא — ליטרה, מידת משקל (כשליש קילוגרם) אחת של בשר בשבילי, ולעני חצי ליטרא;

שהיה מקיים: בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה(קהלת ז, יד) — שתבא על אחרים.

למה? שאין אתה רחוק מן העניות — אצלך הוא:

ואֶת הֶעָנִי עִמָּךְ.

תרגום לעבריתגלגל הוא העולם כגלגל החוזר — העני מתעשר והעשיר מעני ליטרא ליטרה, מידת משקל (כשליש קילוגרם)

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154; סוף סימנים ה ו־ח, שאינו בטקסט מאגרים של כתב היד — מהדורת בובר. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
הונכרי מבקש ללוות ממנו— (הוספה)
הבְּנֶשֶׁךְ וְבתַרְבִּית לְחוֹנֵן דַּלִּים יִקְבְּצֶנּוּ— (הוספה)
הממונוממנו
חלַנׇּכְרִי תַשִּׁיךְ(דברים כג, כא)— (הוספה)
חראה— (הוספה)
חוגו׳— (הוספה)
חוגו׳ מאַחֶיךָ— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומא בוברכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154 (טקסט מאגרים), עד ״אם כסף תלוה את עמי״ בסימן ה ועד ״לעשות עני אתך״ בסימן ח; סוף סימנים ה ו־ח — מהדורת בובר (קובץ פרויקט השו״ת)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
תנחומא בוברכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154 (טקסט מאגרים)
תנחומא בוברכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 154 (טקסט מאגרים), עד ״אם כסף תלוה את עמי״ בסימן ה ועד ״לעשות עני אתך״ בסימן ח; סוף סימנים ה ו־ח — מהדורת בובר (קובץ פרויקט השו״ת)