מגילת תענית

המגילה והפירוש

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

§§01§§

מגילת תענית

פרק א

ניסן

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

המגילה — מהדורת ורד נעם (כ״י פרמה); הפירוש — נוסח ארוך: כ״י פרמה, ובחסרונו כ״י קמברידג׳; נוסח קצר: כ״י אוקספורד §§cover-end§§

מראש חודש ניסן עד שמונה בו: איתוקם תמידא

אהמגילה

מגילת תענית, פרק א, א · המגילה · פתיחת המגילה; מראש חודש ניסן עד שמונה בו הועמד התמיד

״ומקצתהון״ — התי״ו נוספה בכתב היד בין השיטין. ״מן רש ירחא״ — כך בפרמה; באוקספורד ״מריש ירחא״.

אלין יומיא דלא לאתענאה בהון,אלין יומיא… — אלה הימים שאין מתענים בהם, ומקצתם — שאין מספידים בהם. מראש חודש ניסן עד שמונה בו הוקם (הועמד) התמיד — אין מספידים.

אלה הימים שאין מתענים בהם,

ומקצתהון דלא למספד בהון.

ומקצתם — שאין מספידים בהם.

מן רש ירחא דניסן עד תמניא ביה

מראש חודש ניסן עד שמונה בו

איתוקם תמידא —

הוקם (הועמד) התמיד —

דלא למספד.

אין מספידים.

בהפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק א, א · פירוש, נוסח ארוך · הצדוקים שהביאו תמידים משל יחיד, והחכמים שקבעו אותם משל ציבור מתרומת הלשכה

נוסח ארוך: הלמה מכ״י פרמה; הפירוש מ״שהיו צדוקים אומרים״ ועד סופו — מכ״י קמברידג׳ (נוסח הכלאיים), שכתב יד פרמה קרוע כאן (נעם, עמ׳ 57–59).

״אף כאן מבקרין אותו ארבעה ימים קודם לשחיטתו״ — נוסף בגליון כתב היד.

מקבילות: מנחות פרק ו, סה ע״א (שהיו צדוקים אומרים…); ״את קרבני — זה הדם״ וכו׳ — ספרי במדבר קמב; ״מנין שלא יצא וירעה בעדר״ — ספרי שם, מכילתא דרבי ישמעאל בא, פסחא ה.

אלין יומיאאלין יומיא — אלה הימים דלא לאתענאה בהוןדלא לאתענאה בהון — שאין מתענים בהם ומקצתהון דלא למספד בהוןומקצתהון דלא למספד בהון — ומקצתם — שאין מספידים בהם. מן ריש ירחאמן ריש ירחא — מראש החודש דניסן עד תמניא ביהעד תמניא ביה — עד שמונה בו איתוקם תמידאאיתוקם תמידא — הוקם (הועמד) התמיד, דלא למספד(מגילת תענית א, א)

שהיו צדוקים אומרים:

מביאים תמידים משל יחיד —

זה מביא שבת אחד,

וזה מביא שתי שבתות,

וזה מביא שלשים יום.

ומה היו דורשים?

אמרו: כתוב בתורה:

אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר(במדבר כח, ד) —

ליחיד משמע.

אמרו להם חכמים:

אין אתם רשאים לעשות כן,

לפי שאין קרבן צבור בא אלא משל כל ישראל,

שנאמר: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אליהם(במדבר כח, ב):

אֶת קׇרְבָּנִי — זה הדם;

לַחְמִי — אלו חלבים;

לְאִשַּׁי — זה הקטרת;

רֵיחַ — זו הלבונה;

נִיחֹחִי — אלו הנסכים.

וכל שהוא כרֵיחַ נִיחֹחִי —

תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ,

שיהו כלם באים מתרומת הלשכהמתרומת הלשכה — מן השקלים שנתרמו ללשכת המקדש.

רבי עקיבא אומר:

מנין שלא יצא וירעה בעדר?

תלמוד לומר: תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ,

ולהלן הוא אומר: וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם(שמות יב, ו) —

מה להלן מבקריןמבקרין — בודקים (את הקרבן) שאין בו מום אותו ארבעה ימים קודם לשחיטתו,

אף כאן מבקרין אותו ארבעה ימים קודם לשחיטתו.

וכשגברו עליהם ונצחום —

התקינו שיהו שוקלים שקליהם ומניחים אותם בלשכה,

והיו תמידים קרבים משל צבור.

וכל אותן הימים שדנום — עשאום ימים טובים.

תרגום לעבריתאלין יומיא אלה הימים דלא לאתענאה בהון שאין מתענים בהם ומקצתהון דלא למספד בהון ומקצתם — שאין מספידים בהם מן ריש ירחא מראש החודש עד תמניא ביה עד שמונה בו איתוקם תמידא הוקם (הועמד) התמיד מבקרין בודקים (את הקרבן) שאין בו מום מתרומת הלשכה מן השקלים שנתרמו ללשכת המקדש

גהפירוש — נוסח קצר

מגילת תענית, פרק א, א · פירוש, נוסח קצר · הביתוסים אמרו תמידים משל יחיד, והחכמים: לרבים משמע; התקינו שקלים

בראש כתב היד הכותרת ״מגלת תענית״. ״אין התמידים באין משל צבור״ — כך בכתב היד (נעם, עמ׳ 57).

אילין יומיאאילין יומיא — אלה הימים דלא להתענאה בהוןדלא להתענאה בהון — שאין מתענים בהם ומקצתהון דלא למספד בהון. מריש ירחאמריש ירחא — מראש החודש דניסן עד תמניא ביה איתקם תמידאאיתקם תמידא — הוקם (הועמד) התמיד, לא למספד(מגילת תענית א, א)

שהיו חכמים אומרין:

אין התמידים באין משל צבור.

ביתוסיןביתוסין — הביתוסים אומרים: משל יחיד הן באין,

שנאמר: אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר(במדבר כח, ד) —

ליחיד משמע.

וחכמים אומרים: תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי(במדבר כח, ב) —

לרבים משמע.

התקינו שיהא היחיד שוקל שקליו ונותנן כל שנה ושנה,

ויהיה תמיד קרב משל צבור.

והיינו דאמרינןוהיינו דאמרינן — וזהו שאנו אומרים: ״איתוקם תמידא״.

תרגום לעבריתאילין יומיא אלה הימים דלא להתענאה בהון שאין מתענים בהם מריש ירחא מראש החודש איתקם תמידא הוקם (הועמד) התמיד ביתוסין הביתוסים והיינו דאמרינן וזהו שאנו אומרים

משמונה בניסן עד סוף המועד: איתקין חגא

דהמגילה

מגילת תענית, פרק א, ב · המגילה · משמונה בניסן ועד סוף המועד הוקם החג

באוקספורד: ״ומתמניא ביה עד סוף מועדא איתותב חגא דשבועא, דלא למספד ודלא להתענאה״.

מן תמניה ביה ועד סוף מועדאמן תמניה ביה… — משמונה בו ועד סוף המועד הותקן החג — אין מספידים.

משמונה בו ועד סוף המועד

איתקין חגא —

הותקן החג —

דלא למספד.

אין מספידים.

ההפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק א, ב · פירוש, נוסח ארוך · העצרת שהצדוקים אמרו לאחר השבת; רבן יוחנן בן זכאי והמפטפט; ספירה תלויה בבית דין

נוסח ארוך: כ״י פרמה; מ״ורבי אליעזר אומר: אינו צריך״ עד ״אף כאן רגל ותחלת רגל בסמוך לו״ — מכ״י קמברידג׳, שבפרמה חסר (נעם, עמ׳ 62–63).

״יודעים״ — בכתב היד ״יעים״, והשלמת מאגרים. בסוף כתב הסופר ״וכו׳ בתורת כהנים״ — הדרשות נמצאות בספרא, אמור, פרשה י (פרק יב); לא הושלמו כאן.

מקבילות: מנחות פרק ו, סה ע״א–ע״ב (רבן יוחנן בן זכאי והבייתוסי; רבי אליעזר, רבי יהושע, רבי ישמעאל, רבי יהודה בן בתירה).

מן תמניה ביהמן תמניה ביה — משמונה בו ועד סוף מועדאועד סוף מועדא — ועד סוף המועד איתקין חגאאיתקין חגא — הותקן החג דלא למספד(מגילת תענית א, ב)

ואי זה חג? זה יום טוב העצרת.

מפני שהיו הצדוקין אומרים:

אין עצרת אלא לאחר השבת.

ניטפלניטפל — נזקק, פנה אליהם להתווכח להם רבן יוחנן בן זכאי ואמר להם: מנין לכם?

ולא היו יודעים להביא ראיה מן התורה,

אלא אחד שהיה מפטפטמפטפט — מדבר דברי הבל, מלהג כנגדו ואומר:

מפני שהיה משה אוהב את ישראל, ויודע שעצרת יום אחד הוא,

אמר: יעשו אותה אחר השבת,

כדי שיהו להם שני ימים טובים.

קרא עליו רבן יוחנן בן זכאי המקרא הזה:

אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹורֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ(דברים א, ב) —

ואם משה אוהב את ישראל,

מפני מה עכבן ארבעים שנה במדבר?

אמר לו: הרי אתה משחק בנו?

אמר לו: שוטה שבעולם!

לא תהא תורה שלימה שלנו כשיחה בטלה שלכם?

אמר לו: בכך אתה מוציאני?

אמר לו: לאו.

כתוב אחד אומר: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹות תִּהְיֶינָה(ויקרא כג, טו),

וכתוב אחד אומר: תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם(ויקרא כג, טז).

הא כיצד?

חל להיות יום טוב בשבת — מונין שבע שבתות;

חל להיות אחר השבת — מונין חמשים יום.

וכשאתה קורא וּסְפַרְתֶּם לָכֶם —

מאחר יום טוב הראשון של פסח.

ורבי אליעזר אומר:

אינו צריך.

הרי הוא אומר: תִּסְפׇּור לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ(דברים טז, ט) —

הספירה התלויה בבית דין;

יצאתה שבת בראשית, שספירתה בכל אדם.

רבי יהושע אומר:

אמרה תורה:

מנה ימים וקדש ראש חדש,

מנה ימים וקדש עצרת —

מה ראש חדש סמוך לביאתו ניכר,

אף עצרת סמוך לביאתו ניכר.

רבי ישמעאל אומר:

אמרה התורה:

הבא עומרהבא עומר — הבא את מנחת העומר בפסח,

והבא שתי הלחםשתי הלחם — שתי ככרות לחם מן החיטים החדשות בעצרת —

מה להלן רגלרגל — חג, אחד משלושת הרגלים, אף כאן רגל.

רבי יהודה בן בתירה אומר:

נאמר שבת למטה ונאמר שבת למעלה —

מה להלן רגל ותחלת רגל בסמוך לו,

אף כאן רגל ותחלת רגל בסמוך לו.

רבי יהודה אומר:

כתוב אחד אומר: מִמׇּחֳרַת הַשַּׁבָּת,

וכתוב אחד אומר: מִמׇּחֳרַת הַפֶּסַח(יהושע ה, יא) —

מה מִמׇּחֳרַת שנאמר להלן — מאחר יום הראשון של פסח,

אף מִמׇּחֳרַת שנאמר כאן — ממחרת יום טוב הראשון של פסח.

וכו׳ בתורת כהנים.

תרגום לעבריתמן תמניה ביה משמונה בו ועד סוף מועדא ועד סוף המועד איתקין חגא הותקן החג ניטפל נזקק, פנה אליהם להתווכח מפטפט מדבר דברי הבל, מלהג הבא עומר הבא את מנחת העומר שתי הלחם שתי ככרות לחם מן החיטים החדשות רגל חג, אחד משלושת הרגלים

והפירוש — נוסח קצר

מגילת תענית, פרק א, ב · פירוש, נוסח קצר · הביתוסים: עצרת אחר השבת; החכמים: הכל קרוי שבת; הביתוסי ורבן יוחנן בן זכאי

״אתה פוטרני״ — לפניו שתי מילים קרועות בכתב היד (״…י …ך״).

ומתמניא ביהומתמניא ביה — ומשמונה בו עד סוף מועדא איתותב חגא דשבועאאיתותב חגא דשבועא — הושב (הוחזר) חג השבועות, דלא למספד ודלא להתענאהודלא להתענאה — ואין מתענים(מגילת תענית א, ב)

שהיו ביתוסים אומרים: עצרת אחר השבת,

שנאמר: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמׇּחֳרַת הַשַּׁבָּת(ויקרא כג, טו).

אמרו להם חכמים:

שבת בראשית קרויה שבת,

ויום טוב קרוי שבת — שנאמר: בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן(ויקרא כג, לט);

ויום הכפורים קרוי שבת — שנאמר: תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם(ויקרא כג, לב);

והכל קרוי שבת — שנאמר: מִלְּבַד שַׁבְּתֹות יְיָ(ויקרא כג, לח),

ואומר: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹות תִּהְיֶינָה.

ועוד כתיב: שִׁבְעָה שָׁבֻועֹות תִּסְפׇּר לָךְ(דברים טז, ט),

ואומר: וְחַג שָׁבֻועֹות תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים(שמות לד, כב),

וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיְיָ בְּשָׁבֻועֹותֵיכֶם(במדבר כח, כו).

ועוד כתיב: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמׇּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם,

ואומר: תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם(ויקרא כג, טז) —

לא יהיה ספירתך אלא אם כן חמשים;

ואם כן נמצאת — כי פעמים חמשים ואחד,

פעמים חמשים ושנים,

עד חמשים וששה.

ועוד: בעינןבעינן — צריכים אנו ספירה תלויה בבית דין.

ועוד:

כתוב אחד אומר: שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ(שמות יב, טו),

וכתוב: שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת(דברים טז, ח) —

היאך נתקיימו שניהם?

אלא שבעה בישןבישן — בתבואה הישנה, וששה בחדש.

ואם תאמר: אחר השבת הונף העומרהונף העומר — הונפה מנחת העומר — אינן ששה בחדש.

אמר חד ביתוסאחד ביתוסא — ביתוסי אחד לרבן יוחנן בן זכאי:

משה אוהב היה את ישראל,

והיה יודע שעצרת אינו אלא יום אחד,

וקבעה להם אחר השבת, שיהיו נחים שני ימים זה אחר זה.

נטפל לו רבן יוחנן בן זכאי ואמר לו:

אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹורֵב(דברים א, ב) —

אם משה אוהבן היה, למה אחרן במדבר ארבעים שנה?

אמר לו: [..] אתה פוטרניפוטרני — מסלק אותי (בתשובה כזו)?

אמר לו: שוטה שבעולם!

לא תהא תורה שלימה שלנו כשיחה בטלה שלכם?

והיינו דאמרינן: ״איתותב חגא דשבועיא״.

תרגום לעבריתומתמניא ביה ומשמונה בו איתותב חגא דשבועא הושב (הוחזר) חג השבועות ודלא להתענאה ואין מתענים בעינן צריכים אנו חד ביתוסא ביתוסי אחד בישן בתבואה הישנה הונף העומר הונפה מנחת העומר פוטרני מסלק אותי (בתשובה כזו)

חילופי נוסח והשלמות

המגילה — מהדורת ורד נעם (כ״י פרמה); הפירוש — נוסח ארוך: כ״י פרמה, ובחסרונו כ״י קמברידג׳; נוסח קצר: כ״י אוקספורד. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
היוד— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
מגילת תענית, המגילהכ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 2298 (מהדורת ורד נעם, תשס״ד)
מגילת תענית, הפירוש, נוסח ארוךכ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 2298; בחסרונו כ״י קמברידג׳ Add. 648 (נוסח הכלאיים)
מגילת תענית, הפירוש, נוסח קצרכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 867
§§02§§

מגילת תענית

פרק ב

אייר

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

המגילה — מהדורת ורד נעם (כ״י פרמה); הפירוש — נוסח ארוך: כ״י פרמה, ובחסרונו כ״י קמברידג׳; נוסח קצר: כ״י אוקספורד §§cover-end§§

שבעה באייר: חנכת שור ירושלם

אהמגילה

מגילת תענית, פרק ב, א · המגילה · בשבעה באייר חנוכת חומת ירושלם, ואין מספידים בו

״ירושלם״ — בכתב היד ״ירוש׳״. באוקספורד: ״בשבעה באייר חנוכת העיר ירושלם, דלא למספד״.

בשבעה לאיירבשבעה לאייר… — בשבעה באייר חנוכת חומת ירושלם — ואין מספידים בו.

בשבעה באייר

חנכת שור ירושלם —

חנוכת חומת ירושלם —

ודלא למספד.

ואין מספידים בו.

בהפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק ב, א · פירוש, נוסח ארוך · גוים סתרו את החומה; שתי חנוכות: בשיבת ציון ובימי החשמונאים

נוסח ארוך: עד ״עשאוהו יום טוב״ — כ״י פרמה; מ״בשני מקומות״ ועד סופו — כ״י קמברידג׳ (נוסח הכלאיים), שאינו בפרמה. לדברי נעם (עמ׳ 180–181) הפסקה הזאת לקוחה בנוסח הכלאיים מן הנוסח הקצר, והפסוק ״גם עד העת ההיא״ אף הוא כנראה ממקורו.

״וחמשה לאלול״ — קרוע בכתב היד; הושלם כנעם ועל פי הפסוק (נחמיה ו, טו). ״ויפקדו המשוררים והשוערים ועושי המלאכה״ — כך בכתב היד; בפסוק (נחמיה ז, א): ״ויפקדו השוערים והמשוררים והלוים״.

בשבעה לאייר חנכת שורחנכת שור — חנוכת החומה ירושלם ודלא למספדודלא למספד — ואין מספידים(מגילת תענית ב, א)

מפני שבאו גוים ונלחמו על ירושלם,

ולא יכלו לה,

וסתרו מחומתה.

יום שהתחילו לבנותו — עשאוהו יום טוב.

בשני מקומות כתוב במגלה הזאת: ״חנוכת שירחנוכת שיר — חנוכת החומה ירושלם דלא למספד״ —

אחד — כשעלו ישראל מן הגולה,

ואחד — כשפרצוהו מלכי יון, וגדרוהו בית חשמונאי.

שנאמר: וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל וגו׳(נחמיה ו, טו).

ואף על פי שנבנתה החומה — עדיין השערים לא עמדו,

שכן הוא אומר: גַּם עַד הָעֵת הַהִיא דְּלָתוֹת לֹא הֶעֱמַדְתִּי בַשְּׁעָרִים(נחמיה ו, א),

ואומר: הוּא יִבְנֶנּוּ וִיטַלְלֶנּוּויטללנו — ויקרה אותו (יעשה לו גג) וְיַעֲמִיד דַּלְתֹותָיו מַנְעֻולָיו וּבְרִיחָיו(נחמיה ג, טו),

ואומר: וַיִּפָּקְדוּ המשוררים והַשּׁוֹעֲרִים(נחמיה ז, א) ועושי המלאכה.

וכשגמרו למנותם — אותו היום עשאוהו יום טוב.

תרגום לעבריתחנכת שור חנוכת החומה ודלא למספד ואין מספידים חנוכת שיר חנוכת החומה ויטללנו ויקרה אותו (יעשה לו גג)

גהפירוש — נוסח קצר

מגילת תענית, פרק ב, א · פירוש, נוסח קצר · שתי חנוכות לחומה; השערים לא נבנו עד ימי נחמיה

בראש החודש בכתב היד הכותרת ״פרק ב׳״. ״ופעמים באייר״ — כך בכתב היד, ונעם (עמ׳ 181) מעירה שהלשון תמוהה. ״כשפרצוהו״ — בכתב היד ״כשצוהו״; תוקן כנעם וכנוסח הכלאיים (״כשפרצוהו מלכי יון״), והוא לשון המשנה במדות ב, ג: ״שפרצום מלכי יון, חזרו וגדרום״.

״ותשלם כל מלאכת החומה… באלול״ — בפסוק (נחמיה ו, טו): ״ותשלם החומה בעשרים וחמשה לאלול״. ״העיר״ — האותיות ״הע״ קרועות בכתב היד והושלמו כמאגרים, ו״יר״ מסופקות.

בשבעה באייר חנוכת העיר ירושלם, דלא למספדדלא למספד — שאין מספידים(מגילת תענית ב, א)

ופעמים באייר:

אחד — כשעלו בני הגולה,

ואחד — כשפרצוהו מלכי יון, וחזרו וגדרוהווגדרוהו — וסגרו את פרצותיו,

שנאמר: וַתִּשְׁלַם כל מלאכת הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה באלול(נחמיה ו, טו).

ואף על פי שנבנית — לא נבנו השערים,

שנאמר: יִבְנֶנּוּ וִיטַלְלֶנּוּ(נחמיה ג, טו),

ואומר: וַיִּפָּקְדוּ הַשּׁוֹעֲרִים וְהַמְשֹׁורְרִים וְהַלְוִיִּים(נחמיה ז, א),

ויעשו את חנוכת העיר.

תרגום לעבריתדלא למספד שאין מספידים וגדרוהו וסגרו את פרצותיו

ארבעה עשר באייר: פסחא זעירא

דהמגילה

מגילת תענית, פרק ב, ב · המגילה · בארבעה עשר באייר, הפסח השני, אין מספידים

באוקספורד: ״בארביסר ביה פסחא זעירא, דלא ודלא להתענאה״.

בארבעה עשר ביהבארבעה עשר ביה… — בארבעה עשר בו הפסח הקטן (פסח שני) — ואין מספידים בו.

בארבעה עשר בו

פסחא זעירא —

הפסח הקטן (פסח שני) —

ודלא למיספד.

ואין מספידים בו.

ההפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק ב, ב · פירוש, נוסח ארוך · תשובות רבי יהושע לרבי אליעזר בקל וחומר; פסח קטן ופסח גדול

נוסח ארוך: כ״י פרמה. אחרי ״אבר מן החי״ מסמנים מאגרים חסר, ואין כאן חסר בעניין (בנעם ובנוסח הכלאיים: ״אבר מן החי טמא ואבר מן המת טהור״). ״זכין״ (לגדול) — השלמת מאגרים; בנעם נוסף בין השיטין.

״אמר לו רבי יהושע: אם בשבת אמרת״ — חסר בכתב היד (מאגרים מסמנים חסר), והושלם מנוסח הכלאיים (נעם, עמ׳ 66: ״א״ל ר׳ יהושע אם בשבת אמרת ק״ו בחול״); שם דברי רבי אליעזר: ״צרכי המת נעשים בשבת ובחול עד שיכתוב״.

מקבילות: ״אבר מן המת״ — משנה עדויות ו, ב (שם רבי אליעזר אומר: ״לא אמרו אלא על אבר מן החי״, ורבי יהושע מטמא בקל וחומר); ״בשבת אמרו, קל וחומר בחול; כיוצא בו זכין לקטן ואין זכין לגדול; רבי יהושע אומר: לקטן אמרו, קל וחומר לגדול״ — משנה בבא בתרא ט, ז (שם הם דברי חכמים, ורבי יהושע משיב).

בארבעה עשר ביה פסחא זעיראפסחא זעירא — הפסח הקטן — פסח שני ודלא למיספדיודלא למיספדי — ואין מספידים(מגילת תענית ב, ב)

זו תשובה השיב רבי יהושע את רבי אליעזר,

שהיה רבי אליעזר אומר:

אבר מן החי — טמא,

אבר מן המת — טהור.

אמר לו רבי יהושע:

אם אבר מן החי טמא — אבר מן המת לא יהיה טמא?

כתוב במגלת תענית: ״פסחא זעירא דלא למספד״;

ואם ״פסחא זעירא דלא למספד״ — קל וחומר לפסח גדול.

עוד דבר אחד השיבו,

שרבי אליעזר אומר:

זכין לקטןזכין לקטן — מזכים לקטן (קונים בשבילו שלא בפניו), ואין זכין לגדול.

אמר לו רבי יהושע:

אם לקטן זכין — קל וחומר לגדול.

וכמצות פסח גדול — כן מצות פסח קטן.

ועוד דבר אחד השיבו,

שרבי אליעזר אומר:

מעשה המתמעשה המת — צוואת הנוטה למות עושין בשבת.

אמר לו רבי יהושע: אם בשבת אמרת —

קל וחומר בחול.

תרגום לעבריתפסחא זעירא הפסח הקטן — פסח שני ודלא למיספדי ואין מספידים זכין לקטן מזכים לקטן (קונים בשבילו שלא בפניו) מעשה המת צוואת הנוטה למות

והפירוש — נוסח קצר

מגילת תענית, פרק ב, ב · פירוש, נוסח קצר · קל וחומר לפסח הראשון; פסח שני מן התורה

״למספד״ — חסר בכתב היד (מאגרים מסמנים חסר: ״דלא + ודלא להתענאה״), והושלם כלשון המגילה.

בארביסרבארביסר — בארבעה עשר ביה פסחא זעיראפסחא זעירא — הפסח הקטן — פסח שני, דלא למספד ודלא להתענאהודלא להתענאה — ואין מתענים(מגילת תענית ב, ב)

קל וחומר בניסן — משום ״פסחא רבהפסחא רבה — הפסח הגדול — פסח ראשון״.

נמצא:

פסח שני — מן התורה,

ופסח ראשון — מקל וחומר.

תרגום לעבריתבארביסר בארבעה עשר פסחא זעירא הפסח הקטן — פסח שני ודלא להתענאה ואין מתענים פסחא רבה הפסח הגדול — פסח ראשון

עשרים ושלשה באייר: נפקו בני חקרא

זהמגילה

מגילת תענית, פרק ב, ג · המגילה · בעשרים ושלשה באייר יצאו אנשי החקרא מירושלם

באוקספורד: ״נפקו ביה הקראים מירושלם״.

בעשרים ותלתא ביהבעשרים ותלתא ביה… — בעשרים ושלשה בו יצאו אנשי החקרא (המצודה) מירושלם.

בעשרים ושלשה בו

נפקו בני חקרא מן ירושלם.

יצאו אנשי החקרא (המצודה) מירושלם.

חהפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק ב, ג · פירוש, נוסח ארוך · הם שהיו מצרים לבני ירושלם, שלא יצאו אלא בלילה

״מצרים״ — הסופר מחק ״מצילין״ וכתב ״מצרים״ (בנעם: ״מצירין״). נעם (עמ׳ 187) מביאה את פשר המועד ממקבים א יג, מט–נב: שמעון גירש את אנשי המצודה (החקרא) בירושלם בכ״ג לחודש השני.

בעשרים ותלתאבעשרים ותלתא — בעשרים ושלשה ביה נפקו בני חקראנפקו בני חקרא — יצאו אנשי החקרא מן ירושלם(מגילת תענית ב, ג)

מפני שהיו מצריםמצרים — מְצֵרים — מציקים להם לבני ירושלם,

ולא יכלו לצאת ולבא מפניהם ביום, אלא בלילה.

יום שיצאו משם — עשאוהו יום טוב.

תרגום לעבריתבעשרים ותלתא בעשרים ושלשה נפקו בני חקרא יצאו אנשי החקרא מצרים מְצֵרים — מציקים

טהפירוש — נוסח קצר

מגילת תענית, פרק ב, ג · פירוש, נוסח קצר · מצודת ציון היא עיר דוד, ובית חשמונאי הגלו את יושביה

״הקראים״, ״הקראין״ — כך בכתב היד, במקום ״בני חקרא״ שבמגילה; לדברי נעם (עמ׳ 187–189) שינוי של סופר מאוחר, ובנוסח הכלאיים: ״זהו מקום הקראים עכשו״.

בעשרין ותלתאבעשרין ותלתא — בעשרים ושלשה ביה נפקו ביה הקראיםנפקו ביה הקראים — יצאו בו הקראים מירושלם(מגילת תענית ב, ג)

שנאמר: וַיִּלְכֹּוד דָּוִד אֵת מְצֻודַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִד(שמואל ב ה, ז) —

זהו מקום הקראין.

וכשגברה מלכות בית חשמונאי — הגלו אותן.

תרגום לעבריתבעשרין ותלתא בעשרים ושלשה נפקו ביה הקראים יצאו בו הקראים

עשרים ושבעה באייר: איתנטילת כלילא

יהמגילה

מגילת תענית, פרק ב, ד · המגילה · בעשרים ושבעה באייר נטלו את הכלילא מירושלם ומיהודה

המועד כולו חסר בכ״י פרמה (וכן הפירוש עליו), והושלם כנעם מכ״י אוקספורד. בנוסח הכלאיים: ״אתנטילו כלילאי מיהודה ומירושלם״.

בעשרים ושבעה ביהבעשרים ושבעה ביה… — בעשרים ושבעה בו ניטל הכליל מירושלם ומיהודה — אין מספידים בו.

בעשרים ושבעה בו

איתנטילת כלילא מירושלם ומיהודה —

ניטל הכליל מירושלם ומיהודה —

דלא למספד.

אין מספידים בו.

יאהפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק ב, ד · פירוש, נוסח ארוך · עטרות של ורד על פתחי עבודה זרה, והכתיבה על מצח השור והחמור

נוסח ארוך: כ״י קמברידג׳ (נוסח הכלאיים), שהמועד חסר בפרמה. לדברי נעם (עמ׳ 191–192) הפירוש ״עטרות״ הוא פשר מאוחר של ״כלילא״; רוב החוקרים מפרשים מס הכלילא (מס הכתר) שהוסר מעל היהודים בימי שמעון (מקבים א יג, לט).

בעשרים ושבעה ביה איתנטילו כלילאיאיתנטילו כלילאי — ניטלו (הוסרו) הכלילים מיהודה ומירושלם(מגילת תענית ב, ד)

שבימי מלכות יון היו מביאין עטרות של ורדעטרות של ורד — זרי ורדים,

ותולין אותן על פתחי בתי עבודה זרה שלהם,

ועל פתחי החנויות,

ועל פתחי החצרות,

ושרין בשיר לעבודה זרה;

וכותבין על מצחו של שור ועל מצחו של חמור

שאין לבעליהם חלק באלהי ישראל —

כמו שהיו פלשתים עושין,

כמו שנאמר: וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא וגו׳(שמואל א יג, יט),

וְהָיְתָה וגו׳(שמואל א יג, כא).

וכשגברה יד בני חשמונאי — בטלום,

ויום שבטלום — עשאוהו יום טוב.

תרגום לעבריתאיתנטילו כלילאי ניטלו (הוסרו) הכלילים עטרות של ורד זרי ורדים

יבהפירוש — נוסח קצר

מגילת תענית, פרק ב, ד · פירוש, נוסח קצר · עטרות בפתחי החנויות; ״אין לבעליו חלק בעליון״ כמעשה הפלשתים

בעשרים ושבעה ביה איתנטילת כלילאאיתנטילת כלילא — ניטל (הוסר) הכליל מירושלם ומיהודה, דלא למספדדלא למספד — שאין מספידים(מגילת תענית ב, ד)

שבימי מלכות יון היו עושין עטרות בפתחי חנויות וחצרות,

ושרים בשיר לעבודה זרה,

וכותבין על קרניו של שור ועל מצחי חמורים:

אין לבעליו חלק בעליון —

כשם שהיו הפלשתים עושים,

שנאמר: וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא וגו׳(שמואל א יג, יט),

וְהָיְתָה הַפְּצִירָה פִים לַמַּחֲרֵשֹׁות וְלָאֵתִים(שמואל א יג, כא).

וכשגברה בית חשמונאי — ובטלום.

תרגום לעבריתאיתנטילת כלילא ניטל (הוסר) הכליל דלא למספד שאין מספידים

חילופי נוסח והשלמות

המגילה — מהדורת ורד נעם (כ״י פרמה); הפירוש — נוסח ארוך: כ״י פרמה, ובחסרונו כ״י קמברידג׳; נוסח קצר: כ״י אוקספורד. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
בוַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל— (הוספה)
גכשפרצוהוכשצוהו
גהע— (הוספה)
הזכין— (הוספה)
האמר לו רבי יהושע: אם בשבת אמרת —— (הוספה)
ולמספד— (הוספה)
יבעשרים ושבעה ביה— (הוספה)
יאיתנטילת כלילא מירושלם ומיהודה —— (הוספה)
ידלא למספד.— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
מגילת תענית, המגילהכ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 2298 (מהדורת ורד נעם, תשס״ד)
מגילת תענית, הפירוש, נוסח ארוךכ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 2298; בחסרונו כ״י קמברידג׳ Add. 648 (נוסח הכלאיים)
מגילת תענית, הפירוש, נוסח קצרכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 867
§§03§§

מגילת תענית

פרק ג

סיון

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

המגילה — מהדורת ורד נעם (כ״י פרמה); הפירוש — נוסח ארוך: כ״י פרמה, ובחסרונו כ״י קמברידג׳; נוסח קצר: כ״י אוקספורד §§cover-end§§

ארבעה עשר בסיון: אחידת מגדל צר

אהמגילה

מגילת תענית, פרק ג, א · המגילה · בארבעה עשר בסיון נכבש מגדל צר

באוקספורד: ״בארביסר בסיון אחידת מגדל צור״.

בארבעה עשר לסיוןבארבעה עשר לסיון… — בארבעה עשר בסיון נכבש מגדל צור (מגדל סטראטון, היא קיסריה).

בארבעה עשר בסיון

אחידת מגדל צר.

נכבש מגדל צור (מגדל סטראטון, היא קיסריה).

בהפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק ג, א · פירוש, נוסח ארוך · מגדל צר היא קסרי, שלא יכלו לכבשה מפני גבוריה

לדברי נעם (עמ׳ 193) מגדל צר (מגדל שר) הוא מגדל סטראטון, היא קיסריה, שעל מקומה בנה הורדוס את העיר. מקבילה: בבלי מגילה פרק א, ו ע״א (דרשת רבי אבהו: ״היו קורין אותה אחידת מגדל שר״).

בארבעה עשר לסיון אחידת מגדל צראחידת מגדל צר — נאחז (נכבש) מגדל צור(מגילת תענית ג, א)

היא קסריקסרי — קיסריה.

מפני שלא היו יכולים לכבשה,

מה שהיו בה גבורים.

יום שכבשוהו — עשאוהו יום טוב.

תרגום לעבריתאחידת מגדל צר נאחז (נכבש) מגדל צור קסרי קיסריה

גהפירוש — נוסח קצר

מגילת תענית, פרק ג, א · פירוש, נוסח קצר · קסרי בת אדום היתה יתד תקועה לישראל, ובית חשמונאי הושיבו בה ישראל

בראש החודש בכתב היד הכותרת ״פרק ג׳״.

בארביסרבארביסר — בארבעה עשר בסיון אחידת מגדל צוראחידת מגדל צור — נאחז (נכבש) מגדל צור(מגילת תענית ג, א)

היא קסרי בת אדום, היושבת בין החולות,

והיא היתה יתד תקועהיתד תקועה — מעוז נטוע (של האויב) בתוך הארץ לישראל בימי יון.

וכשגברה יד חשמונאי — הוציאום משם,

והושיבו בה ישראל.

תרגום לעבריתבארביסר בארבעה עשר אחידת מגדל צור נאחז (נכבש) מגדל צור יתד תקועה מעוז נטוע (של האויב) בתוך הארץ

חמשה עשר וששה עשר בסיון: גלו אנשי בית שאן ובקעתא

דהמגילה

מגילת תענית, פרק ג, ב · המגילה · בחמשה עשר ובששה עשר בסיון גלו אנשי בית שאן והבקעה

באוקספורד: ״בחמיסר ביה ובשיתסר ביה גלו בית בקעתא״.

בחמשת עשר ביה ובשיתא עשר ביהבחמשת עשר ביה… — בחמשה עשר בו ובששה עשר בו גלו אנשי בית שאן והבקעה.

בחמשה עשר בו ובששה עשר בו

גלו אנשי בית שאן ובקעתא.

גלו אנשי בית שאן והבקעה.

ההפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק ג, ב · פירוש, נוסח ארוך · כשנתחייבו לגלות, תקפה יד בני חשמונאי והגלו אותם

לדברי נעם (עמ׳ 196) המועד הוא כיבוש בית שאן ועמק יזרעאל בידי בני יוחנן הורקנוס.

בחמשת עשר ביה ובשיתא עשרובשיתא עשר — ובששה עשר ביה גלו אנשי בית שאן ובקעתאובקעתא — והבקעה(מגילת תענית ג, ב)

מפני שלא נתחייבו בראשונה לגלות;

אבל באחרונה, שנתחייבו לגלות —

תקפה יד בני חשמונאי עליהם, והגלו אותם.

יום שהגלו אותם — עשאוהו יום טוב.

תרגום לעבריתובשיתא עשר ובששה עשר ובקעתא והבקעה

והפירוש — נוסח קצר

מגילת תענית, פרק ג, ב · פירוש, נוסח קצר · הבקעה היתה תקועה לישראל; שמחה לפני המקום כשמלכות הרשעה מסתלקת

״שגם היא היתה לישראל תקועה״ — כך בכתב היד; בנוסח הכלאיים ״ואף הם היו יתד רעה״, ונעם (עמ׳ 197) סבורה שזו לשון הנוסח הקצר שנשתבשה כאן.

בחמיסרבחמיסר — בחמשה עשר ביה ובשיתסרובשיתסר — ובששה עשר ביה גלו בית בקעתאבית בקעתא — בית הבקעה(מגילת תענית ג, ב)

שגם היא היתה לישראל תקועה בימי יון,

וכשגברה בית חשמונאי — הגלו אותן.

ששמחה לפני המקום

שמלכות הרשעה מסתלקת מן העולם,

שנאמר: וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּוט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַיְיָ הַמְּלוּכָה(עובדיה א, כא).

תרגום לעבריתבחמיסר בחמשה עשר ובשיתסר ובששה עשר בית בקעתא בית הבקעה

עשרים וחמשה בסיון: נטלו דימוסנאי מן ירושלם

זהמגילה

מגילת תענית, פרק ג, ג · המגילה · בעשרים וחמשה בסיון נטלו הדימוסנאי מירושלם

״נטלו״ — בכתב היד ״נמלו״; תוקן כנעם, על פי תשובת גאון (אוצר הגאונים לסנהדרין, עמ׳ תפב) ושאר העדים. אחרי ״נטלו״ בכתב היד ״בני״, ונעם מוחקת אותה כתוספת מוטעית (חסרה באוקספורד ובעדי הבבלי).

באוקספורד: ״בעשרים וחמשה ביה אתנטילו דמתונאי מיהודה ומירושלם״; בבבלי סנהדרין פרק יא, צא ע״א: ״בעשרים וארבעה בניסן איתנטילו דימוסנאי מיהודה ומירושלים״.

בעשרים וחמשה ביהבעשרים וחמשה ביה… — בעשרים וחמשה בו ניטלו (הוסרו) הדימוסנאים — גובי המסים — מירושלם.

בעשרים וחמשה בו

נטלו דימוסנאי מן ירושלם.

ניטלו (הוסרו) הדימוסנאים — גובי המסים — מירושלם.

חהפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק ג, ג · פירוש, נוסח ארוך · גביהא בן פסיסא משיב לבני אפריקא, ישמעאל ומצרים; אלכסנדרוס בבית קדשי הקדשים

נוסח ארוך: עד ״נתן אברהם מתנות וגו׳״ — כ״י פרמה; מ״באו המצריים״ ועד סופו — כ״י קמברידג׳ (נוסח הכלאיים), שכתב יד פרמה חסר כאן. ״נמלו״ בלמה — כך בכתב היד (!), וצריך ״נטלו״.

״שבאו״ — בכתב היד כפול, והראשון מחוק בספק. ״לאדם הדיוט״ — כך במאגרים, ובנעם ״לאחד הדיוט״ (ספק). אחרי ״נתנו לו״ כתב הסופר ״תורה״ ומחקה. ״עבד שקנה נכסים, עבד״ — נוסף בין השיטין. ״אלא״ (מביאין ראיה אלא מן התורה) — השלמת מאגרים.

״וכו׳ כדכתיב בפרק חלק״ — הפניית הסופר לבבלי סנהדרין פרק יא, צא ע״א, ששם אחרי ״תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן״: ״אם ינצחוני — אמרו: הדיוט שבנו נצחתם… נתנו לו רשות, הלך ודן עמהן. אמר להם: מהיכן אתם מביאין ראייה?…״. נוסח הכלאיים אינו נושא את הקטע הזה (נעם, עמ׳ 72–73: ״אמרו ישמעאלים… השיב להם גביהא בן פסיסא״, כבנוסח הקצר), ולכן לא הושלם.

מקבילות: בבלי סנהדרין פרק יא, צא ע״א (בני אפריקיא, בני מצרים, בני ישמעאל ובני קטורה; שם בלי מעשה הכניסה לבית קדשי הקדשים); בראשית רבה סא, ו (מהדורת תיאודור–אלבק; שם ״גביעה בן קוסם״, ובני ישמעאל ובני קטורה עם הכנעניים והמצריים).

בעשרים וחמשה ביה נמלו בני דימוסנאינמלו בני דימוסנאי — ניטלו (הוסרו) הדימוסנאים — גובי המסים מן ירושלם(מגילת תענית ג, ג)

אלו בני אפריקאהאפריקאה — אפריקה,

שבאו לדון בימי אלסכנדרוס מוקדון, לאמר:

ארץ כנען שלנו היא,

שכן כתוב בתורת משה: אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻולֹותֶיהָ(במדבר לד, ב).

אמר להם בן פסיסא לחכמים:

תנו לי רשות, ואדון עמם.

אם נצחתים — יאמרו: תורתן של ישראל נצחתינו;

אם נצחוני — תאמרו: לא נצחתם אלא לאדם הדיוט.

נתנו לו חכמים רשות,

הלך ודן עמהם.

אמר להם:

כלום אתם מביאין לי ראיה אלא מן התורה?

אף אני לא אביא לכם ראיה אלא מן התורה:

וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו(בראשית ט, כה) —

עבד שקנה נכסים — עבד של מי, והנכסים של מי?

ולא דייכם שאכלתם כל השנים תבואתה,

ואתם צריכים להעלות לנו שכר מכל אותן שנים!

אמר להם אלסכנדרוס: מה אתם משיבים להם?

אמרו לו: תן לנו זמן עד למחר.

נתן להם זמן.

הלכו וישבו בינם לבין עצמם,

וראו שמתחייבין להם עבדים לישראל;

והניחו את הארץ שזרעו באותה שנה,

וברחו משם.

ערב שבת בין השמשות היה.

יום שברחו — עשאוהו יום טוב.

אף בני ישמעאל אמרו:

אחיכם אנחנו, נחלוק עמכם בארץ,

שכך כתוב בתורת משה: אֵלֶּה תֹּולְדֹות יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם וגו׳(בראשית כה, יב),

ואומר: בְּלֶדֶת הָגָר אֶת יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם(בראשית טז, טז).

אמר להם גביהא בן פסיסא לחכמים:

תנו לי רשות, ואלך ואדון עמהם.

וכו׳ כדכתיב בפרק חלק.

והלא אברהם כתבה מתנה לבנו ליצחק,

שנאמר: וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כׇּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק(בראשית כה, ה),

וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹות וגו׳(בראשית כה, ו).

באו המצריים ואמרו:

מתורתם אנו מביאין עליהם ראיה,

שנאמר: וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וגו׳(שמות ג, כב) —

ששים רבוא אנשים יצאו מאצלנו, כלם טעונים כסף וזהב,

שכן כתוב בתורתם: וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם(שמות יב, לו) —

יתנו לנו כספנו וזהבנו.

אמר להם גביהא בן פסיסא:

כלום אתם מביאין ראיה אלא מן התורה?

אף אני איני מביא לכם ראיה אלא מן התורה.

כתוב בתורה: וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה(שמות יב, מ).

ששים רבוא היו אבותינו,

והעבידום בחומר ולבנים ובכל עבדה, חנם בלא שכר.

ראו כמה שוה לנו פעולתנו:

לכל יום ויום סלע אחד, לכל אחד ואחד ביום.

ישבו פילוסופיםפילוסופים — חכמים, יודעי חשבון וחשבו,

ולא הגיעו למאת שנה — עד שהיתה מצרים שלהם.

והלכו משם בבשת פנים.

ובקש אלכסנדרוס מקדון לעלות לירושלם.

הלכו הכותיים ואמרו לו:

הזהר, שאינן מניחין אותך להכנס לבית קדשי הקדשים שלהם,

מפני שאתה ערל.

וכיון שהרגיש גביהא בן פסיסא —

הלך ועשה לו שתי אנפילאותאנפילאות — גרבי לבד, נעלי בד,

ונתן בהם שתי אבנים טובות, ובהם רבוא כסף.

וכיון שהגיע להר הבית, אמר לו:

אדני המלך, שלוף מנעליך ונעול שתי אנפילאות הללו,

מפני שהרצפה חלקה, שלא תחלוק רגלך.

וכיון שהגיע לבית קדשי הקדשים, אמר לו:

אדני המלך, עד כאן יש לנו רשות להכנס;

מכאן ואילך אין לנו רשות להכנס.

אמר לו: הרי אני נכנס,

וכשאצא — אשוה לך גביהתךגביהתך — גבנונך.

אמר לו: אם אתה עושה כן — רופא אומןרופא אומן — רופא מומחה תקרא, ושכר הרבה תטול.

אמרו: לא זזו משם עד שהכישו נחש.

אמרו חכמים לגביהא בן פסיסא:

עליך הכתוב אומר: יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ(משלי כג, כה),

וכתוב: חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי וְאָשִׁיבָה חֹרְפִי דָבָר(משלי כז, יא).

תרגום לעבריתנמלו בני דימוסנאי ניטלו (הוסרו) הדימוסנאים — גובי המסים אפריקאה אפריקה אנפילאות גרבי לבד, נעלי בד גביהתך גבנונך פילוסופים חכמים, יודעי חשבון רופא אומן רופא מומחה

טהפירוש — נוסח קצר

מגילת תענית, פרק ג, ג · פירוש, נוסח קצר · גביהה בן פסיסא שומר הבית משיב לכנעניים, לישמעאלים ולמצריים; אנפיליאות הזהב

״לגבולותיה״ — היו״ד השלמת מאגרים. ״יי את״ (כרת יי את אברם) — קרוע בכתב היד, ונשארה רק התי״ו בספק; הושלם על פי הפסוק. ״אלסכנדוס״ — כך בכתב היד. ״אפשוט״ — ״וט״ קרועות בכתב היד והושלמו כמאגרים. ״אשוה״ — בכתב היד ״אכניס״; תוקן כמאגרים וכנוסח הארוך (״וכשאצא אשוה לך גביהתך״). אחרי ״עושה״ כתב הסופר ״כך״, ומאגרים מוחקים (״עושה כן״).

״שמונה מאות וששים רבוא מנה״ — כך בכתב היד.

בעשרים וחמשה ביה אתנטילו דמתונאיאתנטילו דמתונאי — ניטלו הדמתונאים מיהודה ומירושלם(מגילת תענית ג, ג)

שבאו כנעניים לדון עם ישראל לפני אלסכנדרוס מוקדון,

ושתי משפחות עמהן: מצריים וישמעאלים.

כנעניים אמרו:

כתוב בתורה: אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻולֹותֶיהָ(במדבר לד, ב) —

יחזרו לנו את שלנו.

ולא שמע גביהה בן פסיסא שומר הביתשומר הבית — הממונה על שמירת המקדש, ואמר להם:

וכי יש גזר דין שמקצתו בטל ומקצתו קיים?

ואם כתוב בתורה: אָרֶץ כְּנָעַן —

כתוב: וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו(בראשית ט, כה).

ומה שקנה עבד — קנה רבו;

ואני ואתם לאדוננו המלך.

מיד ברחו להם.

אמרו ישמעאלים:

כתוב בתורה: בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְיָ אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת(בראשית טו, יח),

ואנו מזרעו של אברהם, שישמעאל בן אברהם —

ונחלוק עמכם.

השיב להם גביהה בן פסיסא שומר הבית:

כתוב בתורה: וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹות(בראשית כה, ו),

וכתיב: וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כׇּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק(בראשית כה, ה).

ברחו להם.

אמרו מצריים:

כתוב בתורה: וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב(שמות ג, כב) —

החזירו לנו את שלנו.

השיב להם גביהה:

ארבע מאות ושלשים שנה שנשתעבדו ישראל אצלכם,

שש מאות אלף רגלירגלי — אנשים רגלים (גברים) —

ותנו לכל אחד מהם מאתים זוז בשנה,

שהם שמונה מאות וששים רבוא מנה לכל אחד ואחד,

ונחזיר לכם את שלכם.

יצאו כולם בפחי נפשבפחי נפש — בנפש מאוכזבת.

בקש אלסכנדוס מוקדון לעלות לירושלם.

אמרו לו כותיים:

שרי יהודה אין מניחין לך ליכנס לבית קדשי הקדשים.

מה עשה גביהה בן פסיסא?

עשה שני אנפיליאות זהב, ובהם חמשת רבוא מנה.

אמר לו:

אפשוט מנעליך ואנעלך באנפיליאותבאנפיליאות — בגרבי לבד הללו, שהרצפה חלקה.

משהגיע למקום שאי איפשר ליכנס ממנו ולפנים, אמר לו:

מכאן ולפנים אי איפשר ליכנס.

אמר לו: אני נכנס,

וכשאצא — אשוה לך גביהיתיך.

אמר לו: אם אתה עושה כן — רופא אומן תקרא, ושכר הרבה תטול.

אמרו: לא זזו משם עד שהכישו נחש.

אמרו לו חכמים:

עליך הכתוב אומר: חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי וְאָשִׁיבָה חֹורְפִי דָבָר(משלי כז, יא).

תרגום לעבריתאתנטילו דמתונאי ניטלו הדמתונאים שומר הבית הממונה על שמירת המקדש רגלי אנשים רגלים (גברים) באנפיליאות בגרבי לבד בפחי נפש בנפש מאוכזבת

חילופי נוסח והשלמות

המגילה — מהדורת ורד נעם (כ״י פרמה); הפירוש — נוסח ארוך: כ״י פרמה, ובחסרונו כ״י קמברידג׳; נוסח קצר: כ״י אוקספורד. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
זנטלונמלו
חאלא— (הוספה)
טי— (הוספה)
טיְיָ אֶ— (הוספה)
טוט— (הוספה)
טאשוהאכניס

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
מגילת תענית, המגילהכ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 2298 (מהדורת ורד נעם, תשס״ד)
מגילת תענית, הפירוש, נוסח ארוךכ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 2298; בחסרונו כ״י קמברידג׳ Add. 648 (נוסח הכלאיים)
מגילת תענית, הפירוש, נוסח קצרכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 867
§§04§§

מגילת תענית

פרק ד

תמוז

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

המגילה — מהדורת ורד נעם (כ״י פרמה); הפירוש — נוסח ארוך: כ״י פרמה, ובחסרונו כ״י קמברידג׳; נוסח קצר: כ״י אוקספורד §§cover-end§§

ארבעה בתמוז: עדא ספר גזרתא

אהמגילה

מגילת תענית, פרק ד, א · המגילה · בארבעה בתמוז בטל ספר הגזרות

באוקספורד: ״בעשרה בתמוז בטילת ואעדיאת את ספר גזירתא״. לדברי נעם (עמ׳ 206) אין הכרע אם תאריך פרמה (ארבעה) או אוקספורד (עשרה) עדיף.

בארבעה בתמוזבארבעה בתמוז… — בארבעה בתמוז עבר (בטל) ספר הגזירות.

עדא ספר גזרתא.

עבר (בטל) ספר הגזירות.

בהפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק ד, א · פירוש, נוסח ארוך · ספר הגזירות של הצדוקים; עין תחת עין ככתבה; הלכות אין כותבין בספר

נוסח ארוך: כ״י פרמה; מ״אמרו להם חכמים: הלא כתוב״ עד ״אלו הלכות״ — כ״י קמברידג׳ (נוסח הכלאיים), שבפרמה חסר (נעם, עמ׳ 78–79); ״יום שבטלוהו״ — שוב פרמה.

לפני ״שכתוב ומונח״ מסמנים מאגרים חסר; בנעם (עמ׳ 206) הלשון רצופה: ״אלא שכתו׳ ומונח להם ספר גזירות״. ״בפיהם״ — הה״א השלמת מאגרים.

בארבעה בתמוז עדא ספר גזרתאעדא ספר גזרתא — עבר (בטל) ספר הגזירות(מגילת תענית ד, א)

מפני שכך כתוב ומונח להם לצדוקים ספר גזירותספר גזירות — ספר שנכתבו בו דיני העונשים:

אלו שהן נשרפין,

אלו שהן נהרגין,

אלו שהן נחנקין.

ומי שהוא אומר להם:

מנין שזה חייב סקילה, וזה חייב שריפה?

אין יודעין להביא ראיה מן התורה,

אלא שכתוב ומונח להם ספר גזירות.

אמרו להם חכמים:

הלא כתוב: עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וגו׳(דברים יז, יא) —

שאין כותבין הלכות בספר.

ועוד:

שהיו בייתוסיןבייתוסין — הביתוסים אומרים:

עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן(שמות כא, כד) —

הפיל אדם שנו של חבירו — יפיל את שנו;

סמאסמא — עיוור את עינו של חבירו — יסמא את עינו;

יהו שוים כאחד.

וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר(דברים כב, יז) — דברים ככתבן.

וְיָרְקָה בְּפָנָיו(דברים כה, ט) — שתהא רוקקת בפניו.

אמרו להם חכמים:

והלא כתוב: הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹותָם(שמות כד, יב) —

התורה — אשר כתבתי,

והמצוה — להורותם.

וכתיב: וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם(דברים לא, יט):

וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל — זה מקרא;

שִׂימָהּ בְּפִיהֶם — אלו הלכות.

יום שבטלוהו — עשאוהו יום טוב.

תרגום לעבריתעדא ספר גזרתא עבר (בטל) ספר הגזירות ספר גזירות ספר שנכתבו בו דיני העונשים בייתוסין הביתוסים סמא עיוור

גהפירוש — נוסח קצר

מגילת תענית, פרק ד, א · פירוש, נוסח קצר · הביתוסים כותבים הלכות בספר; עין תחת עין, שמלה גמורה; מקרא והלכות

הלמה כאן ״בעשרה בתמוז״. לפני ״על פי הדברים״ ולפני ״ספר גזירתא״ — מילים קרועות בכתב היד. לפני ״בייתוסין״ כתב הסופר ״אומ׳״ ומחקה.

בעשרה בתמוז בטילת ואעדיאתבטילת ואעדיאת — בטל והוסר את ספר גזירתא(מגילת תענית ד, א)

שהיו ביתוסיןביתוסין — הביתוסים כותבין הלכות בספר,

ואדם שואל — ומראין לו בספר.

אמרו להם חכמים:

והלא כבר נאמר: [..] עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל(שמות לד, כז),

עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וגו׳(דברים יז, יא) —

מלמד שאין כותבין בספר.

דבר אחר: ״[..] ספר גזירתא״ —

שהיו בייתוסין אומרים:

עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן(שמות כא, כד) —

הפיל שן חבירו — יפיל שינו;

סימא עין חבירו — יסמא את עינו;

ושניהן שוין.

וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר(דברים כב, יז) — שמלה גמורה.

וְיָרְקָה בְּפָנָיו(דברים כה, ט) — שתהא רוקקת בפניו.

אמרו להם חכמים:

והלא כבר נאמר: וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹותָם(שמות כד, יב),

וכתיב: וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם(דברים לא, יט):

וְלַמְּדָהּ — זו מקרא;

שִׂימָהּ בְּפִיהֶם — אלו הלכות.

תרגום לעבריתבטילת ואעדיאת בטל והוסר ביתוסין הביתוסים

חילופי נוסח והשלמות

המגילה — מהדורת ורד נעם (כ״י פרמה); הפירוש — נוסח ארוך: כ״י פרמה, ובחסרונו כ״י קמברידג׳; נוסח קצר: כ״י אוקספורד. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
בהֶ— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
מגילת תענית, המגילהכ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 2298 (מהדורת ורד נעם, תשס״ד)
מגילת תענית, הפירוש, נוסח ארוךכ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 2298; בחסרונו כ״י קמברידג׳ Add. 648 (נוסח הכלאיים)
מגילת תענית, הפירוש, נוסח קצרכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 867
§§05§§

מגילת תענית

פרק ה

אב

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

המגילה — מהדורת ורד נעם (כ״י פרמה); הפירוש — נוסח ארוך: כ״י פרמה, ובחסרונו כ״י קמברידג׳; נוסח קצר: כ״י אוקספורד §§cover-end§§

חמשה עשר באב: זמן אעי כהניא

אהמגילה

מגילת תענית, פרק ה, א · המגילה · בחמשה עשר באב זמן קרבן העצים של הכהנים, ואין מספידים בו

באוקספורד: ״בחמשה עשר באב זמנא דאעי דכהניא, דלא למספד״.

בחמשה עשר באבבחמשה עשר באב… — בחמשה עשר באב זמן עצי הכהנים — ואין מספידים בהם.

זמן אעי כהניא —

זמן עצי הכהנים —

ודלא למספד בהון.

ואין מספידים בהם.

בהפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק ה, א · פירוש, נוסח ארוך · קרבן העצים; גונבי עלי, קוצעי קציעות ובני סלמי; נדבת בני זתואל

נוסח ארוך: עד ״או בכורין״ — כ״י פרמה; מ״ומה הוא זמן אעי כהניא״ ועד סופו — כ״י קמברידג׳ (נוסח הכלאיים), שבפרמה חסר (נעם, עמ׳ 81–85).

״יהן אף הן צריכין״ — כך בכתב היד (!). ״אעין״ — נוסף בין השיטין. ״הסלים״ (ונוטלים הסלים) — השלמת מאגרים.

״והכהנים והלוים… ולבית אבותינו בעתים מזומנים״ — כך בכתב היד; בפסוק (נחמיה י, לה): ״הכהנים הלוים… לבית אבתינו לעתים מזמנים״. ״לבבו לדרוש בתורת יי״ — כך בכתב היד, ולפני ״לבבו״ כתב הסופר ״את״ ומחקה; בפסוק (עזרא ז, י): ״לדרש את תורת יהוה״.

מקבילות: משנה תענית ד, ה (״בחמשה עשר בו בני זתוא בן יהודה ועמהם כהנים ולוים וכל מי שטעה בשבטו ובני גונבי עלי בני קוצעי קציעות״); תוספתא תענית ג (מהדורת ליברמן: ״מה ראו זמן עצי כהנים והעם לימנות…״, ״אותן ימים אסורין בהספד ובתענית…״ — שם ״מבני סנואה בן בנימן״, ״מהו בני גונבי עלי…״, ״מהו בני סלמאי הנטופתי…״); בבלי תענית פרק ד, כח ע״א (״פרוזדאות על הדרכים״, ״שני עגולי דבילה״; שם בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות הם בני סלמאי הנתופתי).

בחמשה עשר באב זמן אעי כהניאזמן אעי כהניא — זמן עצי הכהנים ודלא למספד בהוןודלא למספד בהון — ואין מספידים בהם(מגילת תענית ה, א)

מפני שכשעלתה גולה בראשונה,

התקינו להם את יום תשעה באב שיהו מביאין בו קרבן עצים.

אמרו חכמים:

כשיעלו למחר הגליות — יהן אף הן צריכין.

התקינו להם את יום חמשה עשר באב שיהו מביאין בו קרבן עצים.

וכל המתנדב קרבן למקדש, אפילו עצים — פטור מן ההספד באותו יום.

לכך הוא אומר:

״ואנש דילהוין עלוהי אעין או בכורין״.״ואנש דילהוין… — ״ואדם שיהיו עליו (חובת) עצים או ביכורים״.

״ואדם שיהיו עליו (חובת) עצים או ביכורים״.

ומה הוא ״זמן אעי כהניא״?

זה הוא שאתה אומר:

בחמשה עשר בו —

בני זתואל בן יהודה,

ועמהם כהנים ולוים וישראלים,

גרים ועבדים ונתינים וממזרים,

וכל מי שטעה בשבטו,

בני גונבי עליגונבי עלי — גונבי העלי — שם משפחה,

ובני קוצעי קציעותקוצעי קציעות — מייבשי תאנים — שם משפחה,

ובני סלמי הנטופתי.

בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות

ומה הן בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות?

אלא פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל שלא יעלו בכורים לירושלם,

והושיבו מלכי יון פרדסיאותפרדסיאות — משמרות על הדרכים על הדרכים,

כדרך שהושיב ירבעם בן נבט משמרות על התחומין שלא לעלות לירושלם;

ולא היה אדם מעשרת השבטים יכול לעלות לירושלם.

מה עשו הכשרים שבאותו הדור ויראי חטא שבאותו הדור?

הביאו בכורים ונתנום בסלים,

וחפווחפו — וכיסו אותם בקציעותבקציעות — בתאנים מיובשות,

ונוטלים הסלים והעלום על כתיפם.

כיון שהגיעו למשמר, אמרו להם: לירושלם אתם עולים?

אמרו להם: לאו;

אלא לעשות שני פלחי דבלהפלחי דבלה — עיגולי תאנים דחוסות במכתשת זו שלפנינו,

ובעליובעלי — ובעלי — בוכנת המכתשת הלז שעל כתפנו.

וכיון שעברו מהם — עטרום בסלים, והעלום לירושלם.

בני סלמי הנטופתי

ומה הן בני סלמי הנטופתי?

אלא פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד שלא יביאו עצים למערכה,

והושיבו מלכי יון פרדסיאות על הדרכים,

כדרך שעשה ירבעם בן נבט משמרות על התחומין שלא לעלות לירושלם;

ולא היה אדם אחד מעשרת השבטים יכול לעלות לירושלם.

מה עשו הכשרים ויראי חטא שבאותו הדור?

היו מביאין שני גיזריןגיזרין — גזירי עץ, קורות,

ועושין אותן כמין סולמות,

ומניחין אותם על כתפם ועולין.

כיון שבאו לאותו משמר, אמרו להם: לירושלם אתם עולין?

אמרו להם: לאו;

אלא להביא גוזלות מן השובך הזה שלפנינו,

בסולם הזה שעל כתפנו.

וכיון שעברו מהם —

התירו השלביםהשלבים — חווקי הסולם ופירקום,

והשליכום מעל כתפם,

ונטלו הגיזרים ועלו לירושלם.

ולפי שמסרו עצמם על המצות —

לכך נכתב להם שם טוב במגלה הזאת, וזכר טוב לדורות.

ועליהם ועל כיוצא בהם נאמר: זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה(משלי י, ז),

ועל ירבעם בן נבט וחביריו נאמר: וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב.

בני זתואל בן יהודה

ומה ראו בני זתואל בן יהודה ליטול להם שם טוב וזכר טוב לדורות?

אלא שכל הרוצה ליטול את השם — יטול.

וכשעלו בני הגולה, לא מצאו עצים בלשכה;

עמדו אלו והתנדבו עצים משל עצמם,

ומסרו אותם לצבור,

וקרבו מהם קרבנות צבור.

וכך התנו עמהם הנביאים שביניהם:

שאפילו הלשכה מלאה עצים, ואפילו משל צבור —

יהו אלו מתנדבים עצים זמן הזה, ומביאין כל זמן שירצו,

ולא יהיה קרבן מתקרב אלא משלהם תחלה.

שנאמר: וְהַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ עַל קֻרְבַּן הָעֵצִים והכהנים והלוים וְהָעָם לְהָבִיא לְבֵית אֱלֹהֵינוּ ולבית אֲבֹותֵינוּ בעתים מְזֻומָּנִים שָׁנָה בְשָׁנָה לְבַעֵר עַל מִזְבַּח יְיָ אֱלֹהֵינוּ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה(נחמיה י, לה),

ואומר: כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרֹושׁ בתורת יְיָ וְלַעֲשֹׂות וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט(עזרא ז, י).

דבר אחר:

שהסכימו עליהם הרבים, ועשו אותם יום טוב.

ואותן הימים אסורים בהספד ובתענית,

בין משחרב הבית, בין שלא חרב.

רבי יוסי אומר:

משחרב הבית — מותרין, מפני שאבל הוא להם.

אמר רבי אלעזר בר צדוק:

אני הייתי מבני בניו של סנואה בן בנימן,

ואירע תשעה באב להיות בשבת,

ודחינוהו עד לאחר השבת,

והתענינו בו ולא השלמנוהו —

מפני שיום טוב שלנו היה.

תרגום לעבריתזמן אעי כהניא זמן עצי הכהנים ודלא למספד בהון ואין מספידים בהם גונבי עלי גונבי העלי — שם משפחה קוצעי קציעות מייבשי תאנים — שם משפחה פרדסיאות משמרות על הדרכים וחפו וכיסו בקציעות בתאנים מיובשות פלחי דבלה עיגולי תאנים דחוסות ובעלי ובעלי — בוכנת המכתשת גיזרין גזירי עץ, קורות השלבים חווקי הסולם

גהפירוש — נוסח קצר

מגילת תענית, פרק ה, א · פירוש, נוסח קצר · זמן עצי הכהנים שבמשנה; גונבי עלי בימי ירבעם; בני זתוא ונדבת העצים

בראש החודש בכתב היד הכותרת ״פרק ה״. ״שירצו״ — בכתב היד ״שאינן״; תוקן כנעם (עמ׳ 217) וכנוסח הארוך (״ומביאין כל זמן שירצו״), וכן בתוספתא תענית ג: ״וכל שעה שירצו״. ״והניחום״ — היו״ד השלמת מאגרים.

״סנואב״ — כך בכתב היד; בנוסח הארוך ובתוספתא ״סנואה״, ובמשנה תענית ד, ה ״בני סנאה בן בנימין״ (בעשרה באב).

בחמשה עשר באב זמנא דאעי דכהניאזמנא דאעי דכהניא — זמן עצי הכהנים, דלא למספד(מגילת תענית ה, א)

וזהו ששנינו: זמן עצי הכהנים(משנה תענית ד, ה).

וזהו שאומר:

בחמשה עשר בו: בני זתוא בן יהודה ועמהם בני הכהנים ולוים(משנה תענית ד, ה)

וגרים ונתינים וממזרים ועבדים משוחררים,

וכל מי שטעה בשבטו, ובני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות(משנה תענית ד, ה).

מה הם גונבי עלי?

גונבים העלי והבכורים,

בימי ירבעם בן נבט, שהושיב משמרות שלא יעלו ישראל לרגל.

והיו הם מעטריןמעטרין — מכסים, מקשטים סליהם בתאנים, ועלי עץ על כתפיהם.

מצאו משמרות, ואמרו להם: להיכן אתם הולכין?

אמרו להם: למקום פלוני,

לעשות צמוקין במכתשת שלפנינו,

ובעלי שעל כתפינו.

הגיעו לירושלם —

הורידום והניחום לפני המזבח:

הסלים — לביכורים,

והגוזלות — לקיץ המזבחלקיץ המזבח — לקינוח המזבח.

על דבר זה נכתב להם שם במגלה לדורות.

בני זתוא בן יהודה — למה נכתבו?

שכשעלו בני הגולה, לא היה להם עצים בלשכה;

התנדבו בני זתוא עצים, ומסרום לצבור.

התקינו שאף על פי שהלשכה מלאה עצים,

יתנדבו עצים למערכה כל זמן שירצו.

דבר אחר:

שנתמנו להם הרבים, ועשאום יום טוב.

אמר רבי אלעזר ברבי צדוק:

אני הייתי מבני בניו של סנואב בן בנימן,

וחל תשעה באב להיות בשבת,

ודחינוהו לאחר השבת,

והיו מתענין ולא משלימין —

מפני שהיו מימים טובים שלהן.

תרגום לעבריתזמנא דאעי דכהניא זמן עצי הכהנים מעטרין מכסים, מקשטים לקיץ המזבח לקינוח המזבח

עשרים וארבעה באב: תיבנא לדיננא

דהמגילה

מגילת תענית, פרק ה, ב · המגילה · בעשרים וארבעה באב חזרנו לדיננו

באוקספורד: ״בעשרים וארבעה ביה תבנא דיננא״; בבבלי בבא בתרא פרק ח, קטו ע״ב: ״בארבעה ועשרים בטבת תבנא לדיננא״.

בעשרים וארבעה ביהבעשרים וארבעה ביה… — בעשרים וארבעה בו שבנו לדיננו.

בעשרים וארבעה בו

תיבנא לדיננא.

שבנו לדיננו.

ההפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק ה, ב · פירוש, נוסח ארוך · הצדוקים: הבת יורשת עם בת הבן; רבן יוחנן בן זכאי והמפטפט

לפני הפסוק ״הוא ענה״ ואחריו מסמנים מאגרים חסר. בנעם (עמ׳ 223) הלשון רצופה; בנוסח הכלאיים ובבבלי בבא בתרא פרק ח, קטו ע״ב מובאים במקומו הפסוקים ״אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ לוטן ושובל וצבעון וענה״ ו״אלה בני צבעון ואיה וענה״ והדרשה ״מלמד שבא צבעון על אמו והוליד ענה״. לא הושלם, שכתב יד פרמה מביא פסוק אחר.

מקבילה: בבלי בבא בתרא פרק ח, קטו ע״ב (״שאינן אלא מעשה צדוקין״; שם ״מה לבת בנו שכן יפה כחה במקום אחין…״).

בעשרים וארבעה ביה תיבנא לדיננאתיבנא לדיננא — שבנו לדיננו(מגילת תענית ה, ב)

שהיו הצדוקין דנין בדיניהם, לאמר:

הבת יורשת עם בת הבן.

אמר להם רבן יוחנן בן זכאי: מנין לכם?

ולא היו יודעים להביא ראיה מן התורה,

אלא אחד שהיה מפטפטמפטפט — מדבר דברי הבל, מלהג כנגדו, ואומר לו:

אם בת הבן, הבאה מחמת אביה הבא מכחי — יורשתני,

בת הבאה מכחי — לא כל שכן שתירשני?

קרא לו רבן יוחנן בן זכאי את המקרא הזה:

הוּא עֲנָה אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִים בַּמִּדְבָּר בִּרְעֹותוֹ אֶת הַחֲמֹורִים לְצִבְעוֹן אָבִיו(בראשית לו, כד).

אמר לו: הרי אתה משחק בנו?

אמר לו: שוטה!

ולא יהו דברי תורה שלנו כשיחה בטלה שלכם?

אמר לו: בכך אתה מוציאנימוציאני — מסלק אותי (בתשובה כזו)?

אמר לו: לאו.

אמר לו:

אם אמרת כבת הבן, שייפה כחהשייפה כחה — שכוחה יפה (חזק) לחלוק עם הבנים —

תאמר בבת, שלא יפה כחה לחלוק עם הבנים?

הואיל ואין כחה יפה לחלוק עם הבנים — לא תירשני.

יום שנצחום — עשאוהו יום טוב.

תרגום לעבריתתיבנא לדיננא שבנו לדיננו מפטפט מדבר דברי הבל, מלהג מוציאני מסלק אותי (בתשובה כזו) שייפה כחה שכוחה יפה (חזק)

והפירוש — נוסח קצר

מגילת תענית, פרק ה, ב · פירוש, נוסח קצר · בימי יון דנו בדיני גוים, ובית חשמונאי החזירו את דיני ישראל

בעשרים וארבעה ביה תבנא דיננאתבנא דיננא — שבנו לדיננו(מגילת תענית ה, ב)

בימי מלכות יון, שהיו דנין בדיני גוים;

וכשגברה מלכות בית חשמונאי — חזרו לדון בדיני ישראל.

תרגום לעבריתתבנא דיננא שבנו לדיננו

חילופי נוסח והשלמות

המגילה — מהדורת ורד נעם (כ״י פרמה); הפירוש — נוסח ארוך: כ״י פרמה, ובחסרונו כ״י קמברידג׳; נוסח קצר: כ״י אוקספורד. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
בהסלים— (הוספה)
גי— (הוספה)
גשירצושאינן

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
מגילת תענית, המגילהכ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 2298 (מהדורת ורד נעם, תשס״ד)
מגילת תענית, הפירוש, נוסח ארוךכ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 2298; בחסרונו כ״י קמברידג׳ Add. 648 (נוסח הכלאיים)
מגילת תענית, הפירוש, נוסח קצרכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 867
§§06§§

מגילת תענית

פרק ו

אלול

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

המגילה — מהדורת ורד נעם (כ״י פרמה); הפירוש — נוסח ארוך: כ״י פרמה, ובחסרונו כ״י קמברידג׳; נוסח קצר: כ״י אוקספורד §§cover-end§§

ארבעה באלול: חנכת שור ירושלם

אהמגילה

מגילת תענית, פרק ו, א · המגילה · בארבעה באלול חנוכת חומת ירושלם, ואין מספידים בו

״ירושלם״ — בכתב היד ״ירוש׳״. באוקספורד: ״בארבעה באלול חנכת שורי הבית, דלא למספד״; בנוסח הכלאיים ״בשבעה באלול״, ולדברי נעם (עמ׳ 180) ״ארבעה״ הוא הנכון.

בארבעה באלולבארבעה באלול… — בארבעה באלול חנוכת חומת ירושלם — ואין מספידים בו.

חנכת שור ירושלם —

חנוכת חומת ירושלם —

ודלא למספד.

ואין מספידים בו.

בהפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק ו, א · פירוש, נוסח ארוך · בניין החומה; אין מוסיפין על העיר אלא במלך ובנביא; שתי ביצים

נוסח ארוך: ״מפני שסתרו אותו גוים״ ו״יום שהתחילו לבנותו״ — כ״י פרמה; ביניהם, מ״וגברה ידם של ישראל״ עד ״כל תורפות של ירושלם״ — כ״י קמברידג׳ (נוסח הכלאיים), שאינו בפרמה. לדברי נעם (עמ׳ 180–181) הפסקה ״ואף על פי שנבנתה החומה… ועושי המלאכה״ לקוחה מן הנוסח הקצר לשבעה באייר, ו״לפי שאין מוסיפין״ מן הנוסח הקצר כאן, בתוספת ברייתות.

״ועושי המלאכה״ — כך בכתב היד (!); בפסוק (נחמיה ז, א): ״והלוים״. ״העליונה שלא היתה קדושתה גמורה… תחתונה…״ — כך בכתב היד (מאגרים מסמנים ״!…!״), והדינים מהופכים: בתוספתא סנהדרין ג, ד ״התחתונה שהיתה קדושתה גמורה עמי הארץ אוכלין בה קדשים קלים וחברים קדשים קלים אבל לא מעשר שני, והעליונה לא היתה קדושתה גמורה… וחברים לא קדשים קלים ולא מעשר שני״. אחרי ״ואוכלים״ כתב הסופר ק׳ ומאגרים מוחקים. ״שהתחילו״ — כך בכתב היד (!).

מקבילות: משנה שבועות ב, ב (״אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא ואורים ותומים ובסנהדרין של שבעים ואחד ובשתי תודות ובשיר״); תוספתא סנהדרין ג, ד (שתי תודות; ״אבא שאול אומר: שתי בצעין היה בירושלם״; ״מפני שתורפה של ירושלם משם״).

בארבעה באלול חנכת שורחנכת שור — חנוכת החומה ירושלם ודלא למספדודלא למספד — ואין מספידים(מגילת תענית ו, א)

מפני שסתרו אותו גוים.

וגברה ידם של ישראל ובנאוהו,

שכן הוא אומר: וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל(נחמיה ו, טו).

ואף על פי שנבנתה החומה — עדיין השערים לא נבנו,

שכן הוא אומר: הוּא יִבְנֶנּוּ וִיטַלְלֶנּוּ(נחמיה ג, טו),

ואומר: וַיִּפָּקְדוּ הַשּׁוֹעֲרִים וְהַמְשֹׁורְרִים(נחמיה ז, א) ועושי המלאכה.

לפי שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות

אלא במלך,

ובנביא,

ובכהן גדול,

ובאורים ותומים,

ובסנהדרין של שבעים ואחד,

ובשתי תודות,

ובשיר.

שנאמר: וְהַתּוֹדָה הַשֵּׁנִית הַהוֹלֶכֶת לְמוֹאל וַאֲנִי אַחֲרֶיהָ(נחמיה יב, לח).

ובית דין מידדיןמידדין — מהלכים (בתהלוכה) והולכין אחריהן,

שנאמר: וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵיהֶם הוֹשַׁעְיָה וַחֲצִי שָׂרֵי יְהוּדָה וגו׳(נחמיה יב, לב).

הפנימית — נאכלת,

והחיצונה — נשרפת.

ואם לא נתקדשה בכל אלו — הנכנס לשם אינו חייב.

אבא שאול אומר:

שתי ביציםביצים — ביצות, שטחים נמוכים היו בהר המשחהבהר המשחה — בהר הזיתים,

אחת למעלה ואחת למטה.

התחתונה — נתקדשה בכל אלו;

והעליונה — לא נתקדשה אלא בבני הגולה, שלא במלך ושלא באורים ותומים.

העליונה, שלא היתה קדושתה גמורה —

חבריםחברים — המקפידים על טהרה ומעשרות ועמי הארץ נכנסין לשם, ואוכלים שם קדשים קלים,

לא כל שכן מעשר שני.

תחתונה —

חברים נכנסין לשם, ואין אוכלין שם לא קדשים קלים ולא מעשר שני.

אלא למה לא קדשה?

מפני שהוא תורפהתורפה — מקום חולשתה, שממנו נוח לכבשה של ירושלם,

ולשם היו מוציאין כל תורפות של ירושלם.

יום שהתחילו לבנותו — עשאוהו יום טוב.

תרגום לעבריתחנכת שור חנוכת החומה ודלא למספד ואין מספידים מידדין מהלכים (בתהלוכה) בהר המשחה בהר הזיתים ביצים ביצות, שטחים נמוכים חברים המקפידים על טהרה ומעשרות תורפה מקום חולשתה, שממנו נוח לכבשה

גהפירוש — נוסח קצר

מגילת תענית, פרק ו, א · פירוש, נוסח קצר · אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא בשתי תודות ובבית דין

בראש החודש בכתב היד הכותרת ״פרק ו׳״. ״למאולו… אני אחריה״ — כך בכתב היד, ומאגרים מוחקים אות אחרי ״למאולו״; בפסוק (נחמיה יב, לח): ״למואל ואני אחריה״.

בארבעה באלול חנכת שורי הביתחנכת שורי הבית — חנוכת חומות הבית, דלא למספד(מגילת תענית ו, א)

שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות

אלא במלך,

ונביא,

וכהן גדול,

וסנהדרין של שבעים ואחד,

ושתי תודות,

ושיר,

ותודה:

וְהַתּוֹדָה הַשֵּׁנִית הַהוֹלֶכֶת למאולו אֲנִי אַחֲרֶיהָ(נחמיה יב, לח),

ובית דין מידדיןמידדין — מהלכים (בתהלוכה) אחריה.

לפיכך ״דלא למספד״.

תרגום לעבריתחנכת שורי הבית חנוכת חומות הבית מידדין מהלכים (בתהלוכה)

שבעה עשר באלול: נפקו רומאי מן ירושלם

דהמגילה

מגילת תענית, פרק ו, ב · המגילה · בשבעה עשר באלול יצאו הרומאים מירושלם

״ירושלם״ — בכתב היד ״ירוש׳״. באוקספורד: ״בשיבסר ביה איתנטילו ביה חומאי ביהודאי מיהודה ומירושלם״.

בשבעה עשר ביהבשבעה עשר ביה… — בשבעה עשר בו יצאו הרומאים מירושלם.

בשבעה עשר בו

נפקו רומאי מן ירושלם.

יצאו הרומאים מירושלם.

ההפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק ו, ב · פירוש, נוסח ארוך · קסטריאות של מלכי יון לענות את הכלות; קול ריחים בבורני; בת מתתיה

נוסח ארוך: הלמה ומשפט הפתיחה, ו״יום שיצאו משם״ — כ״י פרמה; מ״ובמה היו מצרים״ עד ״והרגום״ — כ״י קמברידג׳ (נוסח הכלאיים), שאינו בפרמה (נעם, עמ׳ 90–92).

״והשבתי מהם קול ששון…״ — כך בכתב היד (!); בפסוק (ירמיה כה, י): ״והאבדתי מהם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול רחים ואור נר״. ״בידן״ — בכתב היד ״בידו״; תוקן כמאגרים.

מקבילות: ירושלמי כתובות א, ה (״גזרו שיהא איסטרטיוס בועל תחילה… מה סימן היה להן? קול מגרוס בעיר — משתה שם משתה שם; אור הנר בברור חיל — שבוע בן שבוע בן״); בבלי סנהדרין פרק ד, לב ע״ב (״קול ריחים בבורני — שבוע הבן שבוע הבן; אור הנר בברור חיל — משתה שם משתה שם״).

בשבעה עשר ביה נפקו רומאינפקו רומאי — יצאו הרומאים מן ירושלם(מגילת תענית ו, ב)

מפני שהיו מצרין לבני ירושלם,

ולא יכלו לצאת ולבא מפניהם ביום, אלא בלילה.

ובמה היו מצרים להם מלכי יון?

מושיבין קסטריאותקסטריאות — חיילות מצב, מחנות צבא בעיירות,

להיות מענים את הכלות,

ואחר כך היו נשואות לבעליהן;

ומנעו את ישראל שלא לשמוח עם נשותיהם,

לקיים מה שנאמר: אִשָּׁה תְאָרֵשׂ וְאִישׁ אַחֵר יִשְׁכָּבֶנָּה(דברים כח, ל).

ולא היה אדם מבקש לישא אשה, מפני הקסטרואות.

חזרו מכניסין אותן בחשאי,

שנאמר: והשבתי מֵהֶם קוֹל שָׂשׂוֹן קול שִׂמְחָה קוֹל חָתָן קול כַּלָּה קוֹל רֵיחַיִם וְאוֹר נֵר(ירמיה כה, י).

וכשהיו שומעים קול ריחים בבורניבבורני — בבורני (שם מקום) — היו אומרין: שבוע הבןשבוע הבן — משתה הבן, שבוע הבן;

וכשהיו רואים אור נר בברור חילבברור חיל — בברור חיל (שם מקום) — היו אומרין: משתה שם, משתה שם.

ובת אחת היתה למתתיה בן יוחנן הכהן הגדול.

וכשהגיע זמנה להנשא — בא הקסטריןהקסטרין — איש הצבא, המפקד לטמאה,

ולא הניחו אותו.

וקנאו מתתיה ובניו,

וגברה ידם על מלכות יון,

ונמסרו בידן, והרגום.

יום שיצאו משם — עשאוהו יום טוב.

תרגום לעבריתנפקו רומאי יצאו הרומאים קסטריאות חיילות מצב, מחנות צבא הקסטרין איש הצבא, המפקד בבורני בבורני (שם מקום) בברור חיל בברור חיל (שם מקום) שבוע הבן משתה הבן

והפירוש — נוסח קצר

מגילת תענית, פרק ו, ב · פירוש, נוסח קצר · קופסאות לענות הבתולות; הכניסו בחשאי; סימני המשתה ושבוע הבן

״חומאי ביהודאי״ — כך בכתב היד (!), במקום ״רומאי״; לדברי נעם (עמ׳ 229) המילים ״ביה חומאי ביהודאי״ משובשות. ״מושיבין קסטראות״ — בכתב היד ״קופסאות״ (!), והסמ״ך מסופקת, ו״מושיבין״ אינו; ״לקיים״ — בכתב היד ״לענות״ (חוזר על הקודם). שלושתם תוקנו כנעם (עמ׳ 229) וכלשון הנוסח הארוך (״מושיבין קסטריאות בעיירות״, ״לקיים מה שנאמר״). ״מלכות״ — הכ״ף מסופקת. ״קול מגרסת בבורני [שם]״ — ״שם״ הזאת בכתב היד נמחקה כאן כנעם (עמ׳ 229): היא כפולה לפני ״משתה שם״.

בשיבסרבשיבסר — בשבעה עשר ביה איתנטילואיתנטילו — ניטלו (הוסרו) ביה חומאי ביהודאי מיהודה ומירושלם(מגילת תענית ו, ב)

בימי מלכות יון — מושיבין קסטראותקסטראות — חיילות מצב בעיירות לענות הבתולות,

לקיים מה שנאמר: אִשָּׁה תְאָרֵשׂ וְאִישׁ אַחֵר יִשְׁכָּבֶנָּה(דברים כח, ל).

חזרו להיות מכניסין בחשאי,

לקיים מה שנאמר: וְהִשְׁבַּתִּי כׇּל מְשׂוֹשָׂהּ חַגָּהּ חׇדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ(הושע ב, יג).

קול מגרסתמגרסת — ריחיים של גריסה בבורני — משתה שם, משתה שם;

אור הנר בברור חיל — שבוע הבן, שבוע הבן.

ויש אומרים: ישוע הבןישוע הבן — שמחת הבן.

נוטלו בימי יון, והיו מתאוין, ואומרים:

לשבת — פת,

למועד ושבת — יין.

תרגום לעבריתבשיבסר בשבעה עשר איתנטילו ניטלו (הוסרו) קסטראות חיילות מצב מגרסת ריחיים של גריסה ישוע הבן שמחת הבן

עשרים ושנים באלול: תבו לקטלא משמדיא

זהמגילה

מגילת תענית, פרק ו, ג · המגילה · בעשרים ושנים באלול חזרו להרוג את המשומדים

באוקספורד: ״…ותרתין ביה תבנא לקטלא מטממא״, ולדברי נעם (עמ׳ 45) ״מטממא״ שיבוש גרפי של ״משמדיא״.

בעשרין ותרין ביהבעשרין ותרין ביה… — בעשרים ושנים בו חזרו להרוג את המשומדים.

בעשרים ושנים בו

תבו לקטלא משמדיא.

חזרו להרוג את המשומדים.

חהפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק ו, ג · פירוש, נוסח ארוך · הרשעים נהרגו אחרי צאת הגוים; בית דין עונשין שלא מן התורה

נוסח ארוך: כ״י פרמה; מ״אמר רבי אליעזר בן יעקב״ ועד סופו — כ״י קמברידג׳ (נוסח הכלאיים), שאינו בפרמה (נעם, עמ׳ 92–93).

״רבי לוי״ — בכתב היד ״דבית לוי״; תוקן כמאגרים. אחרי ״תחת״ כתב הסופר ״האת״, ומאגרים מוחקים.

מקבילות: בבלי סנהדרין פרק ו, מו ע״א (״רבי אליעזר בן יעקב אומר: שמעתי שבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה… ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת בימי יונים… שוב מעשה באדם אחד שהטיח את אשתו תחת התאנה״); משנה סנהדרין ו, ד (״שמעון בן שטח תלה נשים באשקלון״).

בעשרין ותרין ביה תבו לקטלא משמדיאתבו לקטלא משמדיא — חזרו להרוג את המשומדים(מגילת תענית ו, ג)

מפני שהיו גוים שרויים בארץ ישראל,

ולא יכלו ישראל לשלוח יד ברשעים שבהם עד שיצאו משם.

וכיון שיצאו משם — המתינו להם שלשה ימים, אם יעשו תשובה.

כשראו שאין עושין תשובה — נמנו עליהם והרגום.

יום שהרגום — עשאוהו יום טוב.

אמר רבי אליעזר בן יעקב:

שמעתי שבית דין מלקין והורגין שלא מן התורה.

רבי לוי אמר רבי שמעון:

שמעתי שבית דין עונשין ממון ומכים שלא מן התורה;

לא מפני שכתוב בתורה,

אלא משום שנאמר: וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ(דברים כא, כא).

ומעשה באדם אחד שהטיחשהטיח — ששכב (עם אשתו בפרהסיה) באשתו תחת התאנה,

והוליכוהו לבית דין, והלקוהו.

וכי חייב היה?

אלא שהיתה השעה צריכה לכך, כדי שילמדו אחרים,

מפני שנהג בה מנהג זנות.

שוב מעשה באחד שרכב על הסוס בשבת,

והביאוהו לבית דין, וסקלוהו.

וכי חייב היה?

אלא שהיתה השעה צריכה לכך, כדי שילמדו אחרים.

שמעון בן שטח תלה שמנים נשים באשקלון.

וכי חייבות הריגה ותליה היו?

אלא שהיתה השעה צריכה לכך, כדי שילמדו ממנו אחרות:

וְכׇל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְייִרָאוּ.

תרגום לעבריתתבו לקטלא משמדיא חזרו להרוג את המשומדים שהטיח ששכב (עם אשתו בפרהסיה)

טהפירוש — נוסח קצר

מגילת תענית, פרק ו, ג · פירוש, נוסח קצר · בית דין מכין ועונשין שלא מן התורה

בראש הלמה קרוע בכתב היד: הבי״ת הושלמה כמאגרים, ו״עשרים״ מסופקת.

בעשרים ותרתין ביה תבנא לקטלא מטממאתבנא לקטלא מטממא — שבנו להרוג את ה״מטממא״(מגילת תענית ו, ג)

אמר רבי אליעזר בן יעקב:

שבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה.

תרגום לעבריתתבנא לקטלא מטממא שבנו להרוג את ה״מטממא״

חילופי נוסח והשלמות

המגילה — מהדורת ורד נעם (כ״י פרמה); הפירוש — נוסח ארוך: כ״י פרמה, ובחסרונו כ״י קמברידג׳; נוסח קצר: כ״י אוקספורד. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
הבידןבידו
ומושיבין— (הוספה)
וקסטראותקופסאות
ולקייםלענות
ושם
חרבי לוידבית לוי
טב— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
מגילת תענית, המגילהכ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 2298 (מהדורת ורד נעם, תשס״ד)
מגילת תענית, הפירוש, נוסח ארוךכ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 2298; בחסרונו כ״י קמברידג׳ Add. 648 (נוסח הכלאיים)
מגילת תענית, הפירוש, נוסח קצרכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 867
§§07§§

מגילת תענית

פרק ז

תשרי

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

המגילה — מהדורת ורד נעם (כ״י פרמה); הפירוש — נוסח ארוך: כ״י פרמה, ובחסרונו כ״י קמברידג׳; נוסח קצר: כ״י אוקספורד §§cover-end§§

שלשה בתשרי: אתנטלת אדכרתא מן שטרא

אהמגילה

מגילת תענית, פרק ז, א · המגילה · בשלשה בתשרי בוטלה הזכרת השם מן השטרות

באוקספורד: ״בתלתא בתשרי איתבטילת אדרכתא מן שטריא״.

בתלתא בתשריבתלתא בתשרי… — בשלשה בתשרי נוטלה ההזכרה מן השטרות.

בשלשה בתשרי

אתנטלת אדכרתא מן שטרא.

נוטלה ההזכרה מן השטרות.

בהפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק ז, א · פירוש, נוסח ארוך · מלכות יון גזרה לכפור בשמים; בית חשמונאי כתבו את השם בשטרות, והחכמים גנזום

״מלכות״ — בכתב היד ״מלכון״ (טעות סופר; נעם, עמ׳ 94, מדפיסה כמות שהוא); בנוסח הכלאיים ״גזרה מלכות הרשעה״. ״באלינו״ — כך בכתב היד (כנראה ״באלהינו״ חסר); בנוסח הכלאיים ״אין לכם חלק באלהי ישראל״.

מקבילה: בבלי ראש השנה פרק א, יח ע״ב (״בתלתא בתשרי בטילת אדכרתא מן שטרייא… וכששמעו חכמים בדבר אמרו: למחר זה פורע את חובו ונמצא שטר מוטל באשפה, וביטלום״) — כנימוק הנוסח הקצר כאן.

בתלתא בתשרי אתנטלתאתנטלת — ניטלה, בוטלה אדכרתאאדכרתא — ההזכרה — הזכרת שם שמים מן שטראשטרא — השטר, השטרות(מגילת תענית ז, א)

מפני שגזרה מלכות יון הרשעה שמדשמד — גזרה לעקור את הדת על ישראל,

ואמר להם:

כפרו במלכות שמים,

ואמרו: אין לנו חלק באלינובאלינו — באלהינו שבשמים.

וכשתקפה יד בית חשמונאי —

נטלוהו מהן,

והיו כותבין שם שמים בשטרות.

וכך היו כותבין:

״בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליוןלאל עליון — כהן לאל עליון — כלשון בראשית יד, יח״.

אמרו חכמים זכרונם לברכה:

אפשר שיכתב שם שמים בשטרות?

נמנונמנו — נמנו ברוב דעות, הצביעו והחליטו עליהם וגנזום.

יום שגנזום — עשאוהו יום טוב.

תרגום לעבריתאתנטלת ניטלה, בוטלה אדכרתא ההזכרה — הזכרת שם שמים שטרא השטר, השטרות שמד גזרה לעקור את הדת באלינו באלהינו לאל עליון כהן לאל עליון — כלשון בראשית יד, יח נמנו נמנו ברוב דעות, הצביעו והחליטו

גהפירוש — נוסח קצר

מגילת תענית, פרק ז, א · פירוש, נוסח קצר · בימי יון כתבו בשטרות; בית חשמונאי כתבו שם כהן לאל עליון, ובית דין ביטלו

״אדרכתא״ — כך בכתב היד (חילוף אותיות של ״אדכרתא״). ״וכשגברה עליהן מלכות בית חשמונאי כותבין״ — כך בכתב היד, בלא ״היו״ (נעם, עמ׳ 94).

בתלתא בתשרי איתבטילתאיתבטילת — בוטלה אדרכתאאדרכתא — ההזכרה מן שטריאשטריא — השטרות(מגילת תענית ז, א)

בימי מלכות יון היו כותבין בשטרות

שלא יהיה חלק לשונאי ישראללשונאי ישראל — לישראל — לשון נקייה בעולם הבא.

וכשגברה עליהן מלכות בית חשמונאי — כותבין:

״בשנת כך וכך לכהן גדול דהואדהוא — שהוא כהן לאל עליון״.

כשראו בית דין

שאדם נוטל שטרו כשהוא פרועפרוע — שכבר נפרע החוב שבו,

וזורקו לאורלאור — לאש או לאשפה —

תקנו שלא יכתב שם בשטרות.

תרגום לעבריתאיתבטילת בוטלה אדרכתא ההזכרה שטריא השטרות לשונאי ישראל לישראל — לשון נקייה דהוא שהוא פרוע שכבר נפרע החוב שבו לאור לאש

חילופי נוסח והשלמות

המגילה — מהדורת ורד נעם (כ״י פרמה); הפירוש — נוסח ארוך: כ״י פרמה, ובחסרונו כ״י קמברידג׳; נוסח קצר: כ״י אוקספורד. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
במלכותמלכון

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
מגילת תענית, המגילהכ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 2298 (מהדורת ורד נעם, תשס״ד)
מגילת תענית, הפירוש, נוסח ארוךכ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 2298; בחסרונו כ״י קמברידג׳ Add. 648 (נוסח הכלאיים)
מגילת תענית, הפירוש, נוסח קצרכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 867
§§08§§

מגילת תענית

פרק ח

מרחשון

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

המגילה — מהדורת ורד נעם (כ״י פרמה); הפירוש — נוסח ארוך: כ״י פרמה, ובחסרונו כ״י קמברידג׳; נוסח קצר: כ״י אוקספורד §§cover-end§§

עשרים ושלשה במרחשון: סתור סורגיא מן עזרתא

אהמגילה

מגילת תענית, פרק ח, א · המגילה · בעשרים ושלשה במרחשון נסתר הסורג מן העזרה

באוקספורד: ״בעשרים ותלתא במרחשון סיתרו ית טירתא דעזרתא ואותיב ענא״; בנוסח הכלאיים: ״אסתתר סוריגה מן עזרתא״.

בעשרים ותלתא למרחשוןבעשרים ותלתא למרחשון… — בעשרים ושלשה במרחשון נסתר הסורג מן העזרה.

בעשרים ושלשה במרחשון

סתור סורגיא מן עזרתא.

נסתר הסורג מן העזרה.

בהפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק ח, א · פירוש, נוסח ארוך · הגוים בנו מקום בעזרה והעמידו בו זונות; בית חשמונאי סתרוהו, והאבנים גנוזות עד אליהו

השווה: משנה מדות א, ו (״בה גנזו בני חשמונאי את אבני המזבח ששקצום מלכי יון״), והובאה בבבלי יומא פרק א, טז ע״א.

בעשרים ותלתא למרחשון סתורסתור — נסתר סורגיאסורגיא — הסורג — גדר הסבכה בהר הבית מן עזרתאעזרתא — העזרה(מגילת תענית ח, א)

מפני שבנו שם גוים מקום,

והעמידו עליו את הזונותהזונות — הזונות — מקום זנות (או עבודה זרה).

וכשתקפה יד בית חשמונאי —

נטלוהו מהן וסתרוהו.

ומצאו שם אבנים טובות,

והן מונחות עד היום הזה,

עד שיבא אליהו ויעיד עליהן

אם טמאות הן,

אם טהורות.

יום שסתרוהו — עשאוהו יום טוב.

תרגום לעבריתסתור נסתר סורגיא הסורג — גדר הסבכה בהר הבית עזרתא העזרה הזונות הזונות — מקום זנות (או עבודה זרה)

גהפירוש — נוסח קצר

מגילת תענית, פרק ח, א · פירוש, נוסח קצר · בית חשמונאי הוציאו מן העזרה את הגוים שישבו בה

הלמה של אוקספורד שונה מלשון המגילה: ״סיתרו ית טירתא דעזרתא ואותיב ענא״ (״סתרו את הטירה שבעזרה והושיבו צאן״?); הפירוש קצר מאוד ואינו מפרש את מי הוציאו (נעם, עמ׳ 95–96).

בעשרים ותלתא במרחשון סיתרו ית טירתא דעזרתאסיתרו ית טירתא דעזרתא — סתרו את הטירה (המצודה) שבעזרה ואותיב ענאואותיב ענא — והושיב צאן(מגילת תענית ח, א)

וכשגברו בית חשמונאי —

הוציאום משם.

תרגום לעבריתסיתרו ית טירתא דעזרתא סתרו את הטירה (המצודה) שבעזרה ואותיב ענא והושיב צאן

עשרים וחמשה במרחשון: אחידת שומרון שורא

דהמגילה

מגילת תענית, פרק ח, ב · המגילה · בעשרים וחמשה במרחשון נכבשה חומת שומרון

באוקספורד: ״בעשרים ותמניא ביה אחידת שומרון שורא״ (עשרים ושמונה).

בעשרים וחמשה ביהבעשרים וחמשה ביה… — בעשרים וחמשה בו נכבשה חומת שומרון.

בעשרים וחמשה בו

אחידת שומרון שורא.

נכבשה חומת שומרון.

ההפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק ח, ב · פירוש, נוסח ארוך · בני הגולה שלא הניחום הכותים ישבו בים בוסטי, והקיפוה חומה

״אחידת שומרון רבה״ — כך בכתב היד; נעם (עמ׳ 46, הערה) מעירה עליו. ״הניחום״ — המ״ם נוספה בגליון כתב היד; נעם (עמ׳ 96) קוראת ״ולא הניחו באוליס בוסטי ושבוה״.

״ערי נברכתא״ — כך בכתב היד ובנוסח הכלאיים; באוקספורד ״עיר נרבונא״.

בעשרים וחמשה ביה אחידתאחידת — נאחזה, נכבשה שומרון שוראשורא — החומה(מגילת תענית ח, ב)

ומה היא ״אחידת שומרון רבהרבה — הגדולה״?

מפני שכעלתה גלות בראשונה —

באו למטלתלמטלת — לתחום (מקום מושבם של הכותים) של כותיים,

ולא הניחום.

באו לים בוסטילים בוסטי — לסבסטי, היא שומרון ושבוה,

והיקפוה ערי חומה,

ונסמכו לה עיירות הרבה,

והיו קורין לה ״ערי נברכתאנברכתא — שם (או כינוי) לעיירות שסביב שומרון״.

תרגום לעבריתאחידת נאחזה, נכבשה שורא החומה רבה הגדולה למטלת לתחום (מקום מושבם של הכותים) לים בוסטי לסבסטי, היא שומרון נברכתא שם (או כינוי) לעיירות שסביב שומרון

והפירוש — נוסח קצר

מגילת תענית, פרק ח, ב · פירוש, נוסח קצר · העולים מן הגולה ישבו בסבסטיא ועשו בה חומה בצורה

״כל״ — הלמ״ד מסופקת בכתב היד. ״נרבונא״ — כך בכתב היד (מאגרים מסמנים ״ונ״ כמשובש); בנוסח הארוך ובנוסח הכלאיים ״נברכתא״.

בעשרים ותמניא ביה אחידת שומרון שורא(מגילת תענית ח, ב)

כשעלו בני ישראל מן הגולה

לא רצו לישב במטליתבמטלית — בתחום (מקום מושבם של הכותים) של כותיים,

אלא באו לסיבסטאלסיבסטא — לסבסטי, היא שומרון וישבוה,

ועשו שם חומה בצורה,

ונסמכו להם עיירות הרבה,

ומלאו כל עיר נרבונאנרבונא — שיבוש של ״נברכתא״.

תרגום לעבריתבמטלית בתחום (מקום מושבם של הכותים) לסיבסטא לסבסטי, היא שומרון נרבונא שיבוש של ״נברכתא״

עשרים ושבעה במרחשון: תבת סולתא למיסק למדבחא

זהמגילה

מגילת תענית, פרק ח, ג · המגילה · בעשרים ושבעה במרחשון חזרה הסולת לעלות על המזבח

באוקספורד: ״ובעשרים ושבעה ביה תבת מטא למסק למדבחא״.

בעשרים ושבעה ביהבעשרים ושבעה ביה… — בעשרים ושבעה בו חזרה הסולת לעלות על המזבח.

בעשרים ושבעה בו

תבת סולתא למיסק למדבחא.

חזרה הסולת לעלות על המזבח.

חהפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק ח, ג · פירוש, נוסח ארוך · הצדוקים אכלו מנחת בהמה; רבן יוחנן בן זכאי והמפטפט: ״הילך רכיך, הילך בשר״

״את אהרן״ — בכתב היד ״את ישראל אהרן״; ״ישראל״ נמחקה במאגרים, ונעם (עמ׳ 97) מקיפה אותה בסוגריים. ״סלת״ (הראשונה) ו״רכיך״ (פעמיים) — מסומנות במאגרים כמשובשות, וכך בכתב היד; בנוסח הכלאיים ״אל יאכל סלת לבדה… הילך רכיך הילך בשר״.

״הילך בשר, הילך רכיך הילך בשר״ — נוסף בין השיטין. אחרי ״רבן יוחנן״ כתב הסופר ״בן יוחנן״ ומחקו.

הפסוק האחרון כלשון ויקרא כג, יח (״יהיו עלה ליי ומנחתם ונסכיהם״; נעם, עמ׳ 98). השווה את המפטפט כנגד רבן יוחנן בן זכאי לעיל, פרק א, ב.

בעשרים ושבעה ביה תבת סולתאסולתא — הסולת למיסקלמיסק — לעלות למדבחאלמדבחא — למזבח(מגילת תענית ח, ג)

מפני שהיו הצדוקין אומרין:

אוכלין מנחת בהמהמנחת בהמה — המנחה הבאה עם זבח הבהמה (מנחת נסכים).

אמר להם רבן יוחנן בן זכאי: מנין לכם?

ולא היו יודעין להביא ראיה מן התורה,

אלא אחד שהיה מפטפטמפטפט — מדבר דברים בטלים כנגדו ואומר:

מפני שהיה משה אוהב את אהרן,

אמר: אל יאכל סלת לבדה,

אלא יאכל סלת ובשר —

כאדם שהוא אומר:

הילך רכיךרכיך — רך — מאכל רך, כאן הסלת, הילך בשר;

הילך רכיך, הילך בשר.

קרא לו רבן יוחנן בן זכאי:

וַיָּבֹאוּ אֵלִימָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עיינות מַיִם(שמות טו, כז).

אמר לו: הרי אתה משחק בנומשחק בנו — מתלוצץ בנו?

אמר לו: ולא תהא תורה שלימה שלנו כשיחה בטלה שלך?

אמר לו: בכך אתה מוציאני?

אמר לו: לאו.

הרי הוא אומר: יהיה עֹולָה לַיְיָ וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם(ויקרא כג, יח).

תרגום לעבריתסולתא הסולת למיסק לעלות למדבחא למזבח מנחת בהמה המנחה הבאה עם זבח הבהמה (מנחת נסכים) מפטפט מדבר דברים בטלים רכיך רך — מאכל רך, כאן הסלת משחק בנו מתלוצץ בנו

טהפירוש — נוסח קצר

מגילת תענית, פרק ח, ג · פירוש, נוסח קצר · הביתוסים: משה נתן לאהרן סלת ובהמות; רבן יוחנן בן זכאי משיב

״שאומר״ ו״בשר״ — האותיות מסופקות בכתב היד. ״אילימה״ — היו״ד השלמת מאגרים. ״אשה״ (בפסוק האחרון) — מסופקת בכתב היד.

הפסוק האחרון כלשון ויקרא כג, יח (״ומנחתם ונסכיהם אשה ריח ניחח ליי״).

ובעשרים ושבעה ביה תבת מטאתבת מטא — חזרה… (״מטא״ — כנראה שיבוש) למסק למדבחאלמסק למדבחא — לעלות למזבח(מגילת תענית ח, ג)

אמרו ביתוסיןביתוסין — הבייתוסים — כת קרובה לצדוקים לרבן יוחנן בן זכאי:

אוהב משה לאהרן — שנתן לו סלת ובהמות.

משל לאדם שאומר לחברו:

הילך בשר, הילך רכיך.

אמר לו:

וַיָּבֹואוּ אֵילִימָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עינות מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים(שמות טו, כז).

אמר לו הביתוסי: מה ענין זה אצל זה?

אמר לו: שוטה!

לא יהיו דברי תורה שלנו כשיחה בטילה שלכם?

והלא כבר נאמר: וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹוחַ לַיְיָ(ויקרא כג, יח).

תרגום לעבריתתבת מטא חזרה… (״מטא״ — כנראה שיבוש) למסק למדבחא לעלות למזבח ביתוסין הבייתוסים — כת קרובה לצדוקים

חילופי נוסח והשלמות

המגילה — מהדורת ורד נעם (כ״י פרמה); הפירוש — נוסח ארוך: כ״י פרמה, ובחסרונו כ״י קמברידג׳; נוסח קצר: כ״י אוקספורד. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
חישראל
טי— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
מגילת תענית, המגילהכ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 2298 (מהדורת ורד נעם, תשס״ד)
מגילת תענית, הפירוש, נוסח ארוךכ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 2298; בחסרונו כ״י קמברידג׳ Add. 648 (נוסח הכלאיים)
מגילת תענית, הפירוש, נוסח קצרכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 867
§§09§§

מגילת תענית

פרק ט

כסלו

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

המגילה — מהדורת ורד נעם (כ״י פרמה); הפירוש — נוסח ארוך: כ״י פרמה, ובחסרונו כ״י קמברידג׳; נוסח קצר: כ״י אוקספורד §§cover-end§§

שלשה בכסלו: אתנטלו סמואתא מן דרתא

אהמגילה

מגילת תענית, פרק ט, א · המגילה · בשלשה בכסלו נוטלו הסמלים מן החצר

באוקספורד: ״בתלתא בכסלו עדו סמותא מן דרתא״; בנוסח הכלאיים: ״בתלתא בכסליו אתנטילו סימואתא מן דרתא״.

בתלתא בכסלובתלתא בכסלו… — בשלשה בכסלו נוטלו הסמלים מן החצר (העזרה).

בשלשה בכסלו

אתנטלו סמואתא מן דרתא.

נוטלו הסמלים מן החצר (העזרה).

בהפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק ט, א · פירוש, נוסח ארוך · הגוים בנו סמלים בעזרה, ובית חשמונאי ביטלום

״וכשגברה יד בית חשמונאי בטלום והוציאום משם״ — אין בכ״י פרמה (מאגרים מסמנים כאן חסר), והושלם מנוסח הכלאיים, כ״י קמברידג׳ (נעם, עמ׳ 99).

בתלתא בכסלו אתנטלו סמואתאסמואתא — סמלים — נסי צבא שעליהם צלמי הקיסר מן דרתאדרתא — החצר — העזרה(מגילת תענית ט, א)

מפני שבנו שם גוים סמואתא.

וכשגברה יד בית חשמונאי —

בטלום והוציאום משם.

יום שנטלוהו — עשאוהו יום טוב.

תרגום לעבריתסמואתא סמלים — נסי צבא שעליהם צלמי הקיסר דרתא החצר — העזרה

גהפירוש — נוסח קצר

מגילת תענית, פרק ט, א · פירוש, נוסח קצר · מלכות יון עשתה סמלים בעזרה, ובית חשמונאי הוציאום

הפסוק כלשון מלכים ב טז, יח, ושם: ״ואת מיסך השבת״ (נעם, עמ׳ 99).

בתלתא בכסלו עדועדו — הוסרו סמותאסמותא — הסמלים (נסי הצבא) מן דרתא(מגילת תענית ט, א)

בימי מלכות יון עשו סמותא בעזרה.

וכשגברה בית חשמונאי — הוציאום.

וכן הוא אומר: וְאֶת מסד הַשַּׁבָּת אֲשֶׁר בָּנוּ בַבַּיִת(מלכים ב טז, יח).

תרגום לעבריתעדו הוסרו סמותא הסמלים (נסי הצבא)

שבעה בכסלו: יומא טבא

דהמגילה

מגילת תענית, פרק ט, ב · המגילה · בשבעה בכסלו יום טוב

״יומא טבא״ — חסר בכ״י פרמה, והושלם כנעם (עמ׳ 46) מכ״י אוקספורד. בנוסח הכלאיים: ״בשבעה ביה יום טוב״.

בשבעה בובשבעה בו… — בשבעה בו יום טוב.

יומא טבא.

יום טוב.

ההפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק ט, ב · פירוש, נוסח ארוך · יום שמת הורדוס שונא החכמים; שמחה לפני המקום כשהרשעים מסתלקין

נוסח ארוך: כ״י פרמה עד ״את החכמים״; מ״ששמחה היא לפני המקום״ ועד סופו — כ״י קמברידג׳ (נוסח הכלאיים), שאינו בפרמה (נעם, עמ׳ 99–100).

״יום טוב״ שבלמה — נוסף בין השיטין בכ״י פרמה. ״הודורוס״ — הוי״ו השלמת מאגרים (בנעם: ״ה+ו+דורוס״, נוספה בין השיטין).

״ויפגע בו וימיתהו״ — כלשון מלכים א ב, לד (״ויפגע בו וימתהו״, ביואב); בפסוק מו (בשמעי): ״ויצא ויפגע בו וימת״.

בשבעה בו יום טוב(מגילת תענית ט, ב)

יום שמת הדורוסהדורוס — הורדוס המלך,

מפני שהיה הודורוס שונא את ישראל את החכמים.

ששמחה היא לפני המקום כשהרשעים מסתלקין מן העולם,

שנאמר: וְגַם יַד יְיָ הָיְתָה בָּם לְהֻומָּם(דברים ב, טו) וכו׳,

וכתיב: וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ כׇּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת מִקֶּרֶב הָעָם(דברים ב, טז),

וַיְדַבֵּר יְיָ אֵלַי לֵאמֹר(דברים ב, יז).

וכן הוא אומר: אִישׁ טוֹב זֶה וְאֶל בְּשׂוֹרָה טוֹבָה יָבא(שמואל ב יח, כז),

ואומר: וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע(מלכים א ב, מו),

וַיִּפְגַּע בּוֹ וימיתהו וגו׳.

ובאותו היום שמת הורודוס — עשאוהו יום טוב.

תרגום לעבריתהדורוס הורדוס המלך

והפירוש — נוסח קצר

מגילת תענית, פרק ט, ב · פירוש, נוסח קצר · מת הורדוס רוצח החכמים, ובאבוד רשעים רנה

השווה: בבלי סנהדרין פרק יא, קיג ע״ב (״רשע אבד מן העולם טובה באה לעולם, שנאמר: ובאבד רשעים רנה״).

בשבעה ביה יומא טבא(מגילת תענית ט, ב)

שמת הודורוס, רצחןרצחן — רוצח של תלמידי חכמים.

ששמחה לפני המקום כשהרשעים מסתלקין מן העולם,

שנאמר: בַאֲבֹוד רְשָׁעִים רִנָּה(משלי יא, י),

ונאמר: וְגַם יַד יְיָ הָיְתָה בָּם לְהֻומָּם(דברים ב, טו).

תרגום לעבריתרצחן רוצח

עשרים ואחד בכסלו: יום הר גריזים

זהמגילה

מגילת תענית, פרק ט, ג · המגילה · בעשרים ואחד בכסלו יום הר גריזים

באוקספורד: ״בעשרים וחד ביה אגרזים״; בנוסח הכלאיים: ״בעשרים וחד ביה יום הר גרזים דלא למספד״.

בעשרים ואחד בובעשרים ואחד בו… — בעשרים ואחד בו יום הר גריזים.

יום הר גריזים.

חהפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק ט, ג · פירוש, נוסח ארוך · הכותים שאלו את המקדש מאלכסנדרוס; שמעון הצדיק בבגדי כהונה, והמלך משתחוה לפניו

״דלא למספד״ שבלמה — נוסף בין השיטין בכ״י פרמה. ״הוא וכל גדולי ירושלם״ — אחרי ״וכל״ כתב הסופר שוב ״וכל״ ומחקו. ״ירושלם״ — בכתב היד ״ירוש׳״. ״הצדיק״ — היו״ד מסופקת.

״אמר להם: מי הטעוני״ — כך בכתב היד (מאגרים מסמנים ״להם״ כמשובש). ״נקב את נקביהן״ — כך בכתב היד ובנעם (עמ׳ 102); בנוסח הכלאיים ובבבלי: ״נקבום בעקביהם, ותלאום בזנבי סוסיהם״.

מקבילה: בבלי יומא פרק ז, סט ע״א (״יום שבקשו כותיים את בית אלהינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו…״), ושם התאריך ״בעשרים וחמשה [בטבת] יום הר גרזים״; הסיפור שם קרוב לנוסח הכלאיים (״אבוקות של אור… כיון שהגיע לאנטיפטרס זרחה חמה… דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי… נקבום בעקביהם ותלאום בזנבי סוסיהם״).

בעשרים ואחד בו יום הר גריזים, דלא למספד(מגילת תענית ט, ג)

יום ששאלו הכותיים את בית המקדש מאלסכנדרוס מוקדוןמאלסכנדרוס מוקדון — מאלכסנדר מוקדון,

ונתנו להם.

באו ישראל והודיעו את שמעון הצדיק.

לבש בגדי כהונה,

ויצא לפניו הוא וכל גדולי ירושלם.

וכשהם מהלכים בהרים —

ראו אבוקות של אור.

אמר המלך: מה זה?

אמרו לו המסורותהמסורות — המוסרים — המלשינים: הם הם יהודאיןיהודאין — יהודים שמרד בך.

הגיע לאנטפטרסלאנטפטרס — לאנטיפטריס, עיר בגבול יהודה — זרחה החמה.

ראה את שמעון הצדיק שהוא לובש בגדי כהונה —

נפל ממרכבתו והשתחוה לארץ לפניו.

אמרו לו: לזה אתה משתחוה? והלא בן אדם הוא!

אמר להם: בדמותו של זה אני רואה כשארד למלחמה ונוצח.

אמר לו: מה אתה מבקש?

אמר לו: בית שאנו מתפללין בו על מלכותך —

הטעוךהטעוך — הטעו אותך, רימו אותך גוים ונתתוונתתו — ונתת אותו להם.

אמר להם: מי הטעוני?

אמר לו: הן הן כותיים.

אמר לו: הרי נתונים לך.

נקב את נקביהן,

ותלאום אחרי סוסים,

וגררום על הקוצים ועל הברקנים עד הר גריזים.

כיון שהגיעו שם להר גריזים —

חרשוהו וזרעוהו,

כדרך שחשבו לעשות לבית המקדש.

יום שעשו כן — עשאוהו יום טוב.

תרגום לעבריתמאלסכנדרוס מוקדון מאלכסנדר מוקדון המסורות המוסרים — המלשינים יהודאין יהודים לאנטפטרס לאנטיפטריס, עיר בגבול יהודה הטעוך הטעו אותך, רימו אותך ונתתו ונתת אותו

טהפירוש — נוסח קצר

מגילת תענית, פרק ט, ג · פירוש, נוסח קצר · הכותים קיבלו את המשמרין שבהר המוריה; שמעון הצדיק יוצא לקראת אלכסנדרוס

״להם״, ״מלובשין״, ״ברגלי״ — אותיות מסופקות בכתב היד. ״אנו״ — נוסף בין השיטין (נעם, עמ׳ 101; מאגרים כהשלמה).

״על היד״ — כך בכתב היד (נעם, עמ׳ 101). ״וזרעו בו מלח״ — בנוסח הכלאיים ״וזרעוהו כרשינין״.

בעשרים וחד ביה אגרזיםאגרזים — הר גריזים(מגילת תענית ט, ג)

שבאו כותיים ואמרו לאלסכנדרוס מוקדון:

המשמריןהמשמרין — המקום השמור (המקדש) שבהר המוריה — תנם לנו.

נתן להם.

כשבאו — יצאו יושבי ירושלם ודחפום במקלות,

עד שהגיעו לאנטפטרס.

הביאו עליהן אלסכנדרוס מוקדון.

שמע שמעון הצדיק,

ונהג עמו אלף בליטיןבליטין — חברי מועצה, נכבדי העיר מירושלם מכוסין,

ואלף פרחי כהונהפרחי כהונה — כהנים צעירים מלובשין בכלי שרת,

ואבוקות אור בידם.

הגיעו למשמר הראשון.

אמרו לו: מי אתם?

אמרו להם: אנו אנשי ירושלם, באנו להקביל את פני המלך.

הגיעום לפני אלסכנדרוס.

כשראה אלסכנדרוס את רבי שמעון —

נשתטחנשתטח — השתטח, נפל על פניו לפניו על היד.

אמרו לו עבדיו: אדוננו, לזה תשתחוה?

אמר להם: דמות דיוקנודמות דיוקנו — צורת פניו מנצחת לפני במלחמה,

ומוציאני לשלום.

מיד נתנו סכין ברגלי הכותיים וגררום,

ונתן הר גריזים, שהיה בית תפלתם, ביד ישראל,

וחרשוהו וזרעו בו מלח.

תרגום לעבריתאגרזים הר גריזים המשמרין המקום השמור (המקדש) בליטין חברי מועצה, נכבדי העיר פרחי כהונה כהנים צעירים נשתטח השתטח, נפל על פניו דמות דיוקנו צורת פניו

עשרים וחמשה בכסלו: חנכת יומין תמניא

יהמגילה

מגילת תענית, פרק ט, ד · המגילה · בעשרים וחמשה בכסלו שמונת ימי חנוכה, ואין מספידים בהם

באוקספורד: ״בעשרים וחמשה ביה יומי חנוכה, דלא למספד״; בנוסח הכלאיים: ״בעשרין וחמשה ביה יום חנוכה תמניא יומין דלא למספד״.

מקבילה: בבלי שבת פרק ב, כא ע״ב (״בכ״ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון״).

בעשרים וחמשה בובעשרים וחמשה בו… — בעשרים וחמשה בו חנוכה, שמונה ימים — ואין מספידים בהם.

חנכת יומין תמניא —

חנוכה, שמונה ימים —

ודלא למספד.

ואין מספידים בהם.

יאהפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק ט, ד · פירוש, נוסח ארוך · השמן הטהור; למה שמונה ימים ולא שבעה; ההלל; נר איש וביתו ומחלוקת בית שמאי ובית הלל

נוסח ארוך: כ״י פרמה. בסופו הפנה הסופר ״והמהדרין מן המהדרין וכו׳, כדאיתא בבמה מדליקין״ (בבלי שבת, פרק ב); דבריו נשארו, והמשך הדין הושלם מנוסח הכלאיים, כ״י קמברידג׳ (נעם, עמ׳ 106–107), מ״בית שמאי אומרים״ ועד ״ודיו״.

״וחברום בבעץ״ — כך בכתב היד; בבבלי ״וחיפום בבעץ״ (בעץ = בדיל), ובנוסח הכלאיים ״וחפום בעץ״. בפסוק עזרא ג, יא כתב הסופר אחרי ״ויענו״ ״כל העם״ ומחקו.

מקבילות שנבדקו: ״כשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים… פך אחד״ ו״מצות חנוכה נר איש וביתו… בית שמאי אומרים… ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו״ — בבלי שבת פרק ב, כא ע״ב; ״שפודין של ברזל היו וחיפום בבעץ״ (מנורת בית חשמונאי) — בבלי מנחות פרק ג, כח ע״ב, ראש השנה פרק ב, כד ע״ב; הנימוק ״כפרי החג… מעלין בקדש ואין מורידין״ ושני הזקנים בצידן — בבלי שבת פרק ב, כא ע״ב.

בעשרים וחמשה בו חנכת יומין תמניאחנכת יומין תמניא — חנוכה, שמונה ימים ודלא למספד(מגילת תענית ט, ד)

מפני שטמאו גוים את בית המקדש.

וכשתקפה מלכות בית חשמונאי —

בדקוהו ומצאו בו שמן טהור,

והדליקו בו את הנרות.

כל אותן ימים שהדליקו בהם את הנרות —

עשאום יום טוב.

למה שמונה ימים

והלא חנכה שעשה משה אינה אלא שבעה,

שנאמר: וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קׇרְבָּנוֹ(במדבר ז, יב),

ובשביעי בשבת הקריב אפרים.

והלא חנכה שעשה שלמה אינה אלא שבעה,

שנאמר: כִּי חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ שִׁבְעַת יָמִים וְהֶחָג שִׁבְעַת יָמִים(דברי הימים ב ז, ט).

מה ראו לעשות זו שמונה?

אלא בימי יון נכנסו בני חשמונאי להר הבית,

ושבעה שפודיןשפודין — שיפודים, מוטות של ברזל היו בידיהם,

וחברום בבעץבבעץ — בבדיל,

והיו מתעסקין בהם כל שמנה.

גמר ההלל

ומה ראו לגמור בהם את ההלל?

ללמדך שכל תשועה ותשועה שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל —

הן מקדימין לפניו בהלל ובשבח.

וכן הוא אומר בספר עזרא:

וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹות לַיְיָ כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל(עזרא ג, יא),

וְכׇל הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה בְהַלֵּל לַיְיָ עַל הוּסַד בֵּית יְיָ.

ואומר: לַיְיָ הַיְשׁוּעָה עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה(תהלים ג, ט).

להקדוש ברוך הוא — לעשות לנו נסים ונפלאות,

ולנו — להללו ולברכו,

שנאמר: עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה.

נר חנוכה

מצות נר חנכה — נר אחד לכל בית;

והמהדרין — נר אחד לכל נפש;

והמהדרין מן המהדריןהמהדרין — המהדרים, המחמירים במצוה — וכו׳, כדאיתאכדאיתא — כמו שנמצא (כתוב) בבמה מדליקיןבבמה מדליקין — בפרק ״במה מדליקין״ — מסכת שבת, פרק ב.

בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך;

ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך.

שני זקנים היו בצידןבצידן — בעיר צידון:

אחד עושה כדברי בית שמאי,

ואחד עושה כדברי בית הלל.

זה נותן טעם לדבריו, וזה נותן טעם לדבריו:

זה אומר: כפרי החגכפרי החג — כפרי החג — כקרבנות סוכות, שמספרם פוחת והולך;

וזה אומר: מעלין בקדשמעלין בקדש — מוסיפים בקדושה ואין מורידין.

מצות הדלקתה — משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק.

ומצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ;

ואם היה דר בעליה — מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים;

ואם מתירא מן הגוים — מניחה על פתח ביתו מבפנים;

ובשעת הסכנה — מניחה על שלחנו, ודיו.

תרגום לעבריתחנכת יומין תמניא חנוכה, שמונה ימים שפודין שיפודים, מוטות בבעץ בבדיל המהדרין המהדרים, המחמירים במצוה כדאיתא כמו שנמצא (כתוב) בבמה מדליקין בפרק ״במה מדליקין״ — מסכת שבת, פרק ב בצידן בעיר צידון כפרי החג כפרי החג — כקרבנות סוכות, שמספרם פוחת והולך מעלין בקדש מוסיפים בקדושה

יבהפירוש — נוסח קצר

מגילת תענית, פרק ט, ד · פירוש, נוסח קצר · חנוכת משה, חנוכת שלמה וחנוכת בית חשמונאי; פך השמן ונס שמונה הימים

״זאת״ — הזי״ן מסופקת בכתב היד. ״לדורות״ (בשאלה) — התי״ו מסופקת, ונעם (עמ׳ 104) מסמנת אותה כקרועה; ״שעשאום״ — השי״ן מסופקת.

״משנטל בית הלבנון״ — הוא המקדש. הפסוק ״כי חנוכת המזבח… שבעת ימים״ — כלשון דברי הימים ב ז, ט, ושם: ״כי חנכת המזבח עשו שבעת ימים״.

״והיתה חנכת המזבח״ — המילה האחרונה נקטעה בכתב היד (״המזב[ח]״), וכאן נפסק הפירוש בכ״י אוקספורד; נעם (עמ׳ 105): ״מכאן ואילך אינו מצטט״.

בעשרים וחמשה ביה יומי חנוכה, דלא למספד(מגילת תענית ט, ד)

בימים הראשונים — חנוכת משה:

זֹאת חֲנֻוכַּת הַמִּזְבֵּחַ(במדבר ז, פד).

משלמה ואילך — חנוכת משה וחנוכתו,

שנאמר: כִּי חֲנֻוכַּת הַמִּזְבֵּחַ שִׁבְעַת יָמִים(דברי הימים ב ז, ט).

ושמונה משנטל בית הלבנוןבית הלבנון — המקדש —

חנוכת בית חשמונאי לדורות.

ולמה נוהגת לדורות?

שעשאום בצאתם מצרה לרוחה,

ואמרו בה הלל,

והדליקו בה נרות בטהרה.

שכשנכנסו יונים להיכל —

טמאו כל הכלים,

ולא היה שמן במה להדליק.

וכשגברו מלכות בית חשמונאי —

מצאו פךפך — כד קטן אחד בחותמו של כהן גדול,

ונעשה נס, והדליקו ממנה עד שמונה ימים.

ומצאו מזבח סתור,

ותקנוהו כל שמנה, וכלי שרת.

ולכך נוהגת שמונה.

והיתה חנכת המזבח.

תרגום לעבריתבית הלבנון המקדש פך כד קטן

חילופי נוסח והשלמות

המגילה — מהדורת ורד נעם (כ״י פרמה); הפירוש — נוסח ארוך: כ״י פרמה, ובחסרונו כ״י קמברידג׳; נוסח קצר: כ״י אוקספורד. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
בוכשגברה יד בית חשמונאי —— (הוספה)
בבטלום והוציאום משם.— (הוספה)
דיומא טבא— (הוספה)
הו— (הוספה)
טאנו— (הוספה)
יאבית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך;— (הוספה)
יאובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך.— (הוספה)
יאשני זקנים היו בצידן:— (הוספה)
יאאחד עושה כדברי בית שמאי,— (הוספה)
יאואחד עושה כדברי בית הלל.— (הוספה)
יאזה נותן טעם לדבריו, וזה נותן טעם לדבריו:— (הוספה)
יאזה אומר: כפרי החג;— (הוספה)
יאוזה אומר: מעלין בקדש ואין מורידין.— (הוספה)
יאמצות הדלקתה — משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק.— (הוספה)
יאומצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ;— (הוספה)
יאואם היה דר בעליה — מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים;— (הוספה)
יאואם מתירא מן הגוים — מניחה על פתח ביתו מבפנים;— (הוספה)
יאובשעת הסכנה — מניחה על שלחנו, ודיו.— (הוספה)
יבח— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
מגילת תענית, המגילהכ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 2298 (מהדורת ורד נעם, תשס״ד)
מגילת תענית, הפירוש, נוסח ארוךכ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 2298; בחסרונו כ״י קמברידג׳ Add. 648 (נוסח הכלאיים)
מגילת תענית, הפירוש, נוסח קצרכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 867
§§10§§

מגילת תענית

פרק י

טבת

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

המגילה — מהדורת ורד נעם (כ״י פרמה); הפירוש — נוסח ארוך: כ״י פרמה, ובחסרונו כ״י קמברידג׳; נוסח קצר: כ״י אוקספורד §§cover-end§§

עשרים ושמונה בטבת: יתיבת כנשתא על דינא

אהמגילה

מגילת תענית, פרק י, א · המגילה · בעשרים ושמונה בטבת ישבה הכנסת על הדין

״בי״ (לפני ״כנשתא״) — כך בכ״י פרמה; נעם (עמ׳ 46) מקיפה אותה בסוגריים כמחוקה, שאינה בשאר העדים. באוקספורד: ״[ב]עשרים ותמניא בטבת יתיבת כנישתא על דינא״; בנוסח הכלאיים: ״יתיבא כנשתא על דינא״.

בעשרים ותמניא לטבתבעשרים ותמניא לטבת… — בעשרים ושמונה בטבת ישבה הכנסת (בית הדין) על הדין.

בעשרים ושמונה בטבת

יתיבת כנשתא על דינא.

ישבה הכנסת (בית הדין) על הדין.

בהפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק י, א · פירוש, נוסח ארוך · שמעון בן שטח והצדוקים בסנהדרין; המפטפט שבוש לשוב, ותלמיד יושב במקומו

״סנדרי״ — כך כותב כתב היד את שם הסנהדרין, ובסופו ״סנדי של צדוקים״. ״ואחד״ — הוי״ו השלמת מאגרים.

השווה את המפטפט שאינו יודע להביא ראיה מן התורה לעיל, פרק א, ב ופרק ח, ג.

בעשרים ותמניא לטבת יתיבתיתיבת — ישבה בי כנשתאכנשתא — הכנסת, האספה — בית הדין על דינאעל דינא — על הדין(מגילת תענית י, א)

מפני שהיו הצדוקין יושבין בסנדריבסנדרי — בסנהדרין,

ואינן יודעין להביא ראיה מן התורה.

אמר להם שמעון בן שטח:

כל מי שהוא יודע להביא ראיה מן התורה — כשר לישב בסנדרי.

נפל דבר מעשהדבר מעשה — שאלה של הלכה למעשה אחד ביניהם,

ואינם יודעים להביא ראיה מן התורה,

אלא אחד שהיה מפטפט כנגדו ואומר:

תן לי זמן, ולמחר אשוב.

נתן לו זמן.

והלך וישב לו בינו לבין עצמו,

ואינו יכול להביא ראיה מן התורה.

למחר בוש לבא ולישב בסנדרי,

והעמיד שמעון בן שטח אחד מן התלמידים והושיבו במקומו.

אמר להם: אין פוחתין בסנדרי משבעים ואחד.

וכן עשה להם עד שנסתלקו כלם.

יום שנסתלקה סנדיסנדי — סנהדרין של צדוקים — עשאוהו יום טוב.

תרגום לעבריתיתיבת ישבה כנשתא הכנסת, האספה — בית הדין על דינא על הדין בסנדרי בסנהדרין דבר מעשה שאלה של הלכה למעשה סנדי סנהדרין

גהפירוש — נוסח קצר

מגילת תענית, פרק י, א · פירוש, נוסח קצר · בימי ינאי ושלציון לא היה בסנהדרין אלא שמעון בן שטח, והביא מתלמידיו עד שנתמלאה

״בעשרים״ בלמה — הבי״ת קרועה בכתב היד והושלמה, ו״עש״ מסופקות.

״עד שנתמלאה סנהדרין בעשרים ותלתא״ — כך בכתב היד, כלומר סנהדרין של עשרים ושלשה.

בעשרים ותמניא בטבת יתיבת כנישתאכנישתא — הכנסת, האספה על דינא(מגילת תענית י, א)

כי בימי ינאי המלך ושלציוןושלציון — ושלומציון — המלכה, אשת ינאי המלכה היו יושבין,

ולא היה עמהם אלא שמעון בן שטח.

והביא מתלמידיו עד שנתמלאה.

והיו שואלין שאלות והלכות,

ולא היו יודעין מה להשיב.

שלחו והביאו שמעון בן שטח,

והביא מתלמידיו עד שנתמלאה סנהדרין בעשרים ותלתאבעשרים ותלתא — בעשרים ושלשה — סנהדרין קטנה של עשרים ושלשה.

תרגום לעבריתכנישתא הכנסת, האספה ושלציון ושלומציון — המלכה, אשת ינאי בעשרים ותלתא בעשרים ושלשה — סנהדרין קטנה של עשרים ושלשה

חילופי נוסח והשלמות

המגילה — מהדורת ורד נעם (כ״י פרמה); הפירוש — נוסח ארוך: כ״י פרמה, ובחסרונו כ״י קמברידג׳; נוסח קצר: כ״י אוקספורד. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
אבי
בו— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
מגילת תענית, המגילהכ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 2298 (מהדורת ורד נעם, תשס״ד)
מגילת תענית, הפירוש, נוסח ארוךכ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 2298; בחסרונו כ״י קמברידג׳ Add. 648 (נוסח הכלאיים)
מגילת תענית, הפירוש, נוסח קצרכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 867
§§11§§

מגילת תענית

פרק יא

שבט

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

המגילה — מהדורת ורד נעם (כ״י פרמה); הפירוש — נוסח ארוך: כ״י פרמה, ובחסרונו כ״י קמברידג׳; נוסח קצר: כ״י אוקספורד §§cover-end§§

שנים בשבט: יום טוב ודלא למספד

אהמגילה

מגילת תענית, פרק יא, א · המגילה · בשנים בשבט יום טוב, ואין מספידים בו

באוקספורד: ״בתרתין בשבט יום טוב״; בנוסח הכלאיים: ״בשנים בשבט יום טוב דלא למספד״.

בתרין בשבטבתרין בשבט… — בשנים בשבט יום טוב — ואין מספידים בו.

בשנים בשבט

יום טוב —

ודלא למספד.

ואין מספידים בו.

בהפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק יא, א · פירוש, נוסח ארוך · למה כתוב כאן ״ולא למספד״; ינאי המלך שציוה להרוג את הזקנים, ושלמנצון שהתירתם

״אמרו: כשחלה ינאי המלך״ — נוסף בין השיטין בכתב היד (בנעם, עמ׳ 109, אינו בטור פרמה; בנוסח הכלאיים: ״אמרו: כשחלה ינאי המלך שלח ותפש…״).

״לו ידוו״ — כך נכתב בין השיטין, ובשורה כתב הסופר ״להדיוו״ ומחקו; נעם (עמ׳ 110) קוראת את התיקון ״לי ידוו״; בנוסח הכלאיים ״לו ידוו״. ״רבך נחלם״ — כך בכתב היד; בנוסח הכלאיים ״רבך בחלום התיר אותן הזקנים״.

״ובזה כתוב בו ׳ולא למספד׳… בראשון מת הודורוס״ — כנגד שבעה בכסלו, שאין כתוב בו ״דלא למספד״ (לעיל, פרק ט, ב).

בתרין בשבט יום טוב ודלא למספדודלא למספד — ואין מספידים(מגילת תענית יא, א)

ובזה כתוב בו: ״ולא למספד״.

ולמה שנו זה מזה?

אלא שבראשון אינו כתוב ״ולא למספד״,

ובזה כתוב:

בראשון — מת הודורוס,

ובזה — מת ינאי המלך.

אמרו: כשחלה ינאי המלך —

שלח ותפש שבעים זקנים מזקני ישראל,

וחבשן בבית האסורין,

וצוה לרבלרב — לשר, לממונה בבית האסורין:

אם מתי — הרוג את הזקנים ההם,

עד שישראל שמחין — לו ידוולו ידוו — שיהיו דוויים — יתאבלו על רבותיהם.

אמרו: אשה טובה היתה לו,

שלמנצוןשלמנצון — שלומציון המלכה, אשת ינאי המלכה שמה.

אמרה לו: רבך נחלםנחלם — חלם (חלום): התיר את הזקנים.

התירם, והלכו להם לבתיהם.

הודיעום שמת ינאי המלך.

יום שמת בו ינאי המלך — עשאוהו יום טוב.

תרגום לעבריתודלא למספד ואין מספידים לו ידוו שיהיו דוויים — יתאבלו לרב לשר, לממונה שלמנצון שלומציון המלכה, אשת ינאי נחלם חלם (חלום)

גהפירוש — נוסח קצר

מגילת תענית, פרק יא, א · פירוש, נוסח קצר · בו מת ינאי המלך, ובאבוד רשעים שמחה לפני המקום

בתרתין בשבט יום טוב(מגילת תענית יא, א)

שבו מת ינאי המלך,

ששמחה לפני המקום באבוד רשעים.

עשרים ושנים בשבט: בטילת עבידתא דאמיר סנאה

דהמגילה

מגילת תענית, פרק יא, ב · המגילה · בעשרים ושנים בשבט בטלה הגזרה שאמר השונא להכניס להיכל

באוקספורד: ״בעשרים ותרתין ביה בטילת עבידתא דסנאה דאמר להיתאה להיכלא, דלא למספד״.

בעשרין ותרין ביהבעשרין ותרין ביה… — בעשרים ושנים בו בטלה המלאכה (הגזרה) שאמר השונא להכניס להיכל — ואין מספידים בו.

בעשרים ושנים בו

בטילת עבידתא דאמיר סנאה לאיתאה להיכלא —

בטלה המלאכה (הגזרה) שאמר השונא להכניס להיכל —

ולא למספד.

ואין מספידים בו.

ההפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק יא, ב · פירוש, נוסח ארוך · קסגלגס שלח צלמים להעמידם בהיכל; צעקת ישראל בכל כרך, ומות הקיסר

״שגררו״ — בכתב היד ״שגדרו״ (מאגרים מסמנים את הדל״ת כמשובשת); נעם (עמ׳ 114) קוראת ״יום שגררו אותם״, וכן בנוסח הכלאיים.

בנוסח הכלאיים (נעם, עמ׳ 112–113) לפני הסיפור הזה מעשה שמעון הצדיק ששמע קול מבית קדשי הקדשים (״בטילת עבידתא דאמר סנאה להייתאה להיכלא, איקטיל נסקלנס ובטלו גזרותיו״), ואין בכ״י פרמה הפניה אליו. מקבילה לבת הקול: בבלי סוטה פרק ז, לג ע״א (״ונהרג גסקלגס ובטלו גזירותיו״).

בעשרין ותרין ביה בטילת עבידתאעבידתא — המלאכה — המעשה, הגזרה דאמיר סנאהסנאה — השונא לאיתאה להיכלאלאיתאה להיכלא — להביא אל ההיכל ולא למספד(מגילת תענית יא, ב)

מפני ששלח קסגלגסקסגלגס — גאיוס קליגולה, הקיסר הרומי את הצלמים להעמידם בהיכל.

וכשנודע הדבר —

יצאו לפניו כל גדולי ירושלם.

אמרו: נמות, ולא תהא זו!

והיו מתחננים וצועקים לשליח.

אמר להם השליח:

עד שאתם צועקים ומתחננים לי —

צעקו והתחננו לאלהיכם שבשמים.

והיו מקדימין אותו לכל כרך וכרך.

וכיון שהגיע לכרכיןלכרכין — לערים הגדולות —

היה השליח אומר: כך הם ישראל מרובין?

אמרו לו המסורותהמסורות — המוסרים — המלשינים:

הן הן יהודאיןיהודאין — יהודים, שהן מקדימין אותך לכל כרך וכרך.

נכנס לכרכין,

וראה את בני אדם שהן מוטלין בשוק על השקין ועל האפר.

לא הגיע לאנטפטרסלאנטפטרס — לאנטיפטריס, עיר בגבול יהודה

עד שבאתה לו שמועה שמת קסגלגס.

מיד נטל את הצלמים ונתנם לישראל,

וגררום.

יום שגררו אותם — עשאוהו יום טוב.

תרגום לעבריתעבידתא המלאכה — המעשה, הגזרה סנאה השונא לאיתאה להיכלא להביא אל ההיכל קסגלגס גאיוס קליגולה, הקיסר הרומי המסורות המוסרים — המלשינים יהודאין יהודים לכרכין לערים הגדולות לאנטפטרס לאנטיפטריס, עיר בגבול יהודה

והפירוש — נוסח קצר

מגילת תענית, פרק יא, ב · פירוש, נוסח קצר · שמעון הצדיק: עשו מועדיכם בשמחה; המלאכים בצור, בצידן ובכזיב; קול מן ההיכל

שני מקומות חסרים בכתב היד (מאגרים מסמנים חסר, ונעם, עמ׳ 112–113: ״בבית הזה [...]״): אחרי ״מי ששכן כבודו בבית הזה״, ואחרי ״מלאך אחד״.

״ושמע״ — האותיות ״שמ״ מסופקות. ״בטילת קלקלתיס״ — כך בכתב היד; נעם (עמ׳ 284) מגיהה ״איקטיל קסקלגס״ (נהרג קסקלגס), כלשון נוסח הכלאיים. ״עד שתמות תיהוי דא, עד שתמות תחזי דא״ — לדעת נעם (עמ׳ 285) שריד משובש של לשון ארמית קדומה (״עד שנמות… תהוי דא״), שבנוסח הארוך תורגמה ״נמות ולא תהא זו״. בבבלי סוטה פרק ז, לג ע״א: ״שמעון הצדיק ששמע בת קול מבית קדש הקדשים שהוא אומר: בטילת עבידתא דאמר שנאה לאייתאה על היכלא, ונהרג גסקלגס ובטלו גזירותיו״.

בעשרים ותרתין ביה בטילת עבידתא דסנאה דאמר להיתאה להיכלא, דלא למספד(מגילת תענית יא, ב)

שבימי קלוסקוסקלוסקוס — קליגולה (בשיבוש השם) גזרו להעמיד צלם בהיכל.

ובאה שמועה לירושלם ערב החג.

אמר להם שמעון הצדיק:

עשו מועדיכם בשמחה;

אין דבר מכל מה ששמעתם מוציאין יום טוב אל האולם.

ואמרו: מי ששכן כבודו בבית הזה [..]

שמשמשין ובאיןשמשמשין ובאין — שהולכים ובאים, מתקרבים — רחם נא.

יצאו מלאכים וקדמו לפניהם:

מלאך אחד [..],

והשני לצור,

והשלישי לצידן,

והרביעי לכזיבלכזיב — לכזיב, עיר בגבול הצפון.

ואמרו:

עד שתמות — תיהוי דא;עד שתמות —… — עד שנמות — תהיה זאת; עד שנמות — תיראה זאת.

עד שנמות — תהיה זאת;

עד שתמות — תחזי דא.

עד שנמות — תיראה זאת.

ושמע שמעון קל:ושמע שמעון קל… — ושמע שמעון קול: המלאכה (הגזרה) שאמר השונא להכניס להיכל — בטלה; (נהרג) קליגולה, ובטלו גזירותיו.

ושמע שמעון קול:

עבידתא דאמר סנאה להיתאה להיכלא — בטילת;

המלאכה (הגזרה) שאמר השונא להכניס להיכל — בטלה;

קלקלתיס, ובטלו גזירותיו.

(נהרג) קליגולה, ובטלו גזירותיו.

תרגום לעבריתקלוסקוס קליגולה (בשיבוש השם) לכזיב לכזיב, עיר בגבול הצפון שמשמשין ובאין שהולכים ובאים, מתקרבים

עשרים ושמונה בשבט: נטל אנטיוכוס מן ירושלם

זהמגילה

מגילת תענית, פרק יא, ג · המגילה · בעשרים ושמונה בשבט סר אנטיוכוס מירושלם

״ירושלם״ — בכתב היד ״ירוש׳״. באוקספורד: ״בעשרים ותמניא נטל אנטיוכוס בירושלם״; בנוסח הכלאיים: ״אתנטיל אנטיוכס מלכא מירושלם״.

בעשרים ותמניה ביהבעשרים ותמניה ביה… — בעשרים ושמונה בו סר אנטיוכוס מירושלם.

בעשרים ושמונה בו

נטל אנטיוכוס מן ירושלם.

סר אנטיוכוס מירושלם.

חהפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק יא, ג · פירוש, נוסח ארוך · אנשי אנטיוכוס בירושלם הצרו לישראל, ולא יצאו אלא בלילה

״ירושלם״ — בכתב היד ״ירוש׳״. מאגרים מסמנים את המשפט ״שהיו בירושלם… אלא בלילה״ כמשובש (כך הוא בכתב היד ובנעם, עמ׳ 115). ״שיצא״ — בכתב היד ״שיצאו״, והוי״ו מחוקה.

בדפוס מנטובה רע״ד (נוסח הכלאיים): ״בעשרין ותמניא ביה אתנטיל אנטיוכס מלכא מירושלם — מפני שהיה מיצר לבני ירושלם, ובא להחריב את ירושלם ולהשמיד את כל היהודים, ולא היו ישראל יכולין לצאת ולבא ביום אלא בלילה; ושמע שמועות רעות והלך לו ונפל במקומו. ואותו היום שנטלוהו משם עשאוהו יום טוב״.

בעשרים ותמניה ביה נטל אנטיוכוס מן ירושלם(מגילת תענית יא, ג)

שהיו בירושלם,

והיו מצריןמצרין — מציקים להם לישראל,

ולא יכלו לצאת ולבא מפניהם ביום אלא בלילה.

יום שיצא משם — עשאוהו יום טוב.

תרגום לעבריתמצרין מציקים

טהפירוש — נוסח קצר

מגילת תענית, פרק יא, ג · פירוש, נוסח קצר · אנטיוכוס יצא להחריב את ירושלם, ושמועות רעות הבהילוהו ונפל במקומו

״ירושלם״ — היו״ד קרועה בכתב היד. לפני ״עמד״ קרועות אותיות (״[..]ל״). לשון ״להשמיד… ויבהילוהו שמועות״ — השווה דניאל יא, מד (״ושמעות יבהלהו… להשמיד ולהחרים רבים״; נעם, עמ׳ 115).

בעשרים ותמניא נטל אנטיוכוס בירושלם(מגילת תענית יא, ג)

שיצא להשמיד ולהרוג ולהחריב ירושלם.

[..]ל עמד,

ויבהילוהו שמועות רעות מארצו,

ונפל במקומו.

חילופי נוסח והשלמות

המגילה — מהדורת ורד נעם (כ״י פרמה); הפירוש — נוסח ארוך: כ״י פרמה, ובחסרונו כ״י קמברידג׳; נוסח קצר: כ״י אוקספורד. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
הגררוגדרו
טי— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
מגילת תענית, המגילהכ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 2298 (מהדורת ורד נעם, תשס״ד)
מגילת תענית, הפירוש, נוסח ארוךכ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 2298; בחסרונו כ״י קמברידג׳ Add. 648 (נוסח הכלאיים)
מגילת תענית, הפירוש, נוסח קצרכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 867
§§12§§

מגילת תענית

פרק יב

אדר

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

המגילה — מהדורת ורד נעם (כ״י פרמה), י״ב באדר מנוסח הכלאיים; הפירוש — נוסח ארוך: כ״י פרמה, ובחסרונו כ״י קמברידג׳ ודפוס מנטובה רע״ד; נוסח קצר: כ״י אוקספורד §§cover-end§§

שמונה ותשעה באדר: יום תרועת מטרא

אהמגילה

מגילת תענית, פרק יב, א · המגילה · בשמונה ובתשעה באדר יום תרועה על הגשמים

באוקספורד: ״בתמניא ובתשעה באדר יום תרועת מטרא״.

בתמניה ובתשעה לאדרבתמניה ובתשעה לאדר… — בשמונה ובתשעה באדר יום תרועה (ותענית) על הגשם.

בשמונה ובתשעה באדר

יום תרועת מטרא.

יום תרועה (ותענית) על הגשם.

בהפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק יב, א · פירוש, נוסח ארוך · שתי תרועות משתי שנים; לא כל הכתוב ראשון הוא ראשון

״לא כל כתוב״ — בכתב היד ״לא כך כתוב״, ״כך״ נמחקה ו״כל״ נכתבה בגליון; נעם (עמ׳ 116) מדפיסה ״לא כך כתוב״. ״אחרון״ — נוסף בכתב היד. ״חדש״ — הדל״ת מסופקת.

בתמניה ובתשעה לאדר יום תרועת מטראתרועת מטרא — תרועה על הגשם — תענית ציבור על עצירת הגשמים(מגילת תענית יב, א)

אם התריעו בראשון — למה מתריעין בשני?

אלא הראשון משנה אחת,

והשני משנה אחרת.

לא כל כתוב ראשון הוא ראשון,

אחרון הוא אחרון.

וכך תפסותפסו — קבעו, נקטו ואמרו להם:

חדש ראשון וכל שיש בו,

שני וכל שייש בו,

שלישי וכל שייש בו.

תרגום לעבריתתרועת מטרא תרועה על הגשם — תענית ציבור על עצירת הגשמים תפסו קבעו, נקטו

גהפירוש — נוסח קצר

מגילת תענית, פרק יב, א · פירוש, נוסח קצר · התריעו בשמיני ובתשיעי בשתי שנים; תפשו חדש ראשון וכל שיש בו

בתמניא ובתשעה באדר יום תרועת מטרא(מגילת תענית יב, א)

אם התריעו בשמיני — למה הוצרכו להתריע בתשיעי?

אלא שמיני בשנה זו,

ותשיעי בשנה אחרת.

ולא כל שכתוב ראשון הוא ראשון,

ולא הכתוב אחרון הוא אחרון,

אלא תפשו להם חדש ראשון וכל שיש בו.

שנים עשר באדר: יום טוריינוס

דהמגילה

מגילת תענית, פרק יב, ב · המגילה · בשנים עשר באדר יום טוריינוס

השורה חסרה בכ״י פרמה ובכ״י אוקספורד, ונעם (עמ׳ 48) מניחה את מקומה ריק; היא מובאת כאן מנוסח הכלאיים: כ״י קמברידג׳, כ״י ניו יורק ודפוס מנטובה (באפראט שם: ״בתרין עשר ביה יום טוריינוס״, ובכ״י ניו יורק ״טורינוס״), וכך גם בדפוס ורשא ובלמת הפירוש בנוסח הארוך כאן. בירושלמי תענית ב, יב (מהדורת על־התורה): ״לא כן תני: בתרין עשר ביה יום טיריון. ואמר רבי יעקב בר אחא: בטל יום טיריון, יום שנהרג לוליינוס ופופוס״.

בבבלי תענית פרקים ב–ג, יח ע״ב: ״יום טוריינוס הוא… יום טוריינוס גופיה בטולי בטלוהו, הואיל ונהרגו בו שמעיה ואחיה אחיו״. לדברי נעם (עמ׳ 296) המועד אינו בעדיה הישירים של המגילה, והוא מוכר מתוך שני התלמודים בלבד.

בתרין עשר ביהבתרין עשר ביה… — בשנים עשר בו יום טוריינוס.

בשנים עשר בו

יום טוריינוס.

ההפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק יב, ב · פירוש, נוסח ארוך · טוריינוס ולוליינוס ופפוס בלודקיא; עונשו של המלך הרשע

נוסח ארוך: כ״י קמברידג׳ (נוסח הכלאיים) — המועד אינו בכ״י פרמה ובכ״י אוקספורד (נעם, עמ׳ 117). אין לו נוסח קצר.

״היו״ — כתב הסופר ״הוא״ ומחקו, ובגליון ״היו״; נעם קוראת ״צדיקים כשרים הוא״.

מקבילה: בבלי תענית פרק ב, יח ע״ב (״כשבקש טוריינוס להרוג את לולינוס ופפוס אחיו בלודקיא… אמרו לו: חנניה מישאל ועזריה צדיקים גמורין היו… לא זזו משם עד שבאו דיופלי מרומי ופצעו את מוחו בגזירין״).

בתרין עשר ביה יום טוריינוסטוריינוס — טוריינוס — שם המושל (בבבלי תענית פרקים ב–ג, יח ע״ב: ״יום טוריינוס״)(מגילת תענית יב, ב)

שתפס את לוליינוסלוליינוס — לוליינוס — אחד משני האחים, ראשי היהודים בלודקיא ואת פפוס אחיו בלודקיאבלודקיא — בלודקיא — לאודיקיאה שבסוריה.

אמר:

אם מעמיו של חנניה מישאל ועזריה אתם —

יבא אלהיכם ויציל אתכם מידי,

כדרך שהציל לחנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנאצר.

אמרו לו:

חנניה מישאל ועזריה צדיקים כשרין היו,

ונבוכדנצר מלך הגוןהגון — ראוי, כשר היה,

וראוי ליעשות נס על ידו;

אבל אתה מלך רשע אתה,

ואין ראוי ליעשות נס על ידך.

ואנו חייבין מיתה;

ואם אין אתה הורגנו — הרבה הורגים יש למקום:

הרבה דובים,

הרבה אריות,

הרבה נחשים,

הרבה עקרבים שיפגעו בנו.

ואם אתה הורגנו — עתיד הקדוש ברוך הוא לתבוע את דמינו מידך.

אמרו:

לא נסע משם עד שבאת עליו דיופלהדיופלה — שני שלוחים (רשמיים) של רומי של רומי,

ופצעו את מוחו בגיזרין ובבקעותבגיזרין ובבקעות — בגזרי עץ ובבקעיות.

תרגום לעבריתטוריינוס טוריינוס — שם המושל (בבבלי תענית פרקים ב–ג, יח ע״ב: ״יום טוריינוס״) לוליינוס לוליינוס — אחד משני האחים, ראשי היהודים בלודקיא בלודקיא בלודקיא — לאודיקיאה שבסוריה הגון ראוי, כשר דיופלה שני שלוחים (רשמיים) של רומי בגיזרין ובבקעות בגזרי עץ ובבקעיות

שלשה עשר באדר: ניקנור

והמגילה

מגילת תענית, פרק יב, ג · המגילה · בשלשה עשר באדר יום ניקנור

״בתלת״ — התי״ו נוספה בכתב היד בין השיטין. באוקספורד: ״בתליסר ביה ניקנור״; בנוסח הכלאיים: ״בתליסר ביה יום ניקנור״.

בתלת עשר ביהבתלת עשר ביה… — בשלשה עשר בו (יום) ניקנור.

בשלשה עשר בו

ניקנור.

(יום) ניקנור.

זהפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק יב, ג · פירוש, נוסח ארוך · ניקנור שר צבא יון חירף כנגד המקדש; בית חשמונאי חתכו ראשו ותלוהו

״בתלת״ בלמה — התי״ו השלמת מאגרים (בכתב היד נוספה בין השיטין). ״ירושלם״ — בכתב היד ״ירוש׳״. ״פולמורדוס״ — כך בכתב היד; נעם (עמ׳ 299) מגיהה ״פולימרכוס״ (שר צבא) ומוחקת ״אמר על״.

מקבילה: בבלי תענית פרק ב, יח ע״ב (״ניקנור אחד מאפרכי יוונים היה… קצצו בהונות ידיו ורגליו ותלאום בשערי ירושלים, ואמרו: פה שהיה מדבר בגאוה וידים שהיו מניפות…״).

בתלת עשר ביה ניקנור(מגילת תענית יב, ג)

אמר על ניקנור:

פולמורדוספולמורדוס — שר צבא של מלכי יון היה,

והיה מניף ידו כנגד ירושלם וכנגד בית המקדש,

ומחרף ומגדף:

מתי תפול בידי ואהרסנה?

וכשתקפה יד בית חשמונאי —

ירדו לתוך חילותיו,

וחתכו את ראשו,

וקצצו את איבריו,

ותלאום כנגד בית המקדש.

אמרו:

פה שדבר בגאיותבגאיות — בגאוה,

ויד שהניפה כנגד בית המקדש —

נקמות יעשה בהן.

יום שעשו כן — עשאוהו יום טוב.

תרגום לעבריתפולמורדוס שר צבא בגאיות בגאוה

חהפירוש — נוסח קצר

מגילת תענית, פרק יב, ג · פירוש, נוסח קצר · מלכות יון הניפה ידה על ירושלם; אחד מבית חשמונאי פסק ראשו

״וקבע״ — כך בכתב היד (מאגרים מסמנים כמשובש; אולי ״ובקע״). ״תקצצנה״ — האותיות ״תקצ״ מסופקות.

בתליסר ביה ניקנור(מגילת תענית יב, ג)

ומלכותא דיונאיומלכותא דיונאי — ומלכות היוונים —

שהן מניפין ידיהן על ירושלם והר ציון.

וקבעוקבע — ובקע (?) אחד מבית חשמונאי,

ופסק ראשו,

ותלאום בשער ירושלם.

ואמר:

פה שדבר בגאוה — תעשה בו נקמה,

וידים המניפות על ירושלם — תקצצנה.

תרגום לעבריתומלכותא דיונאי ומלכות היוונים וקבע ובקע (?)

ארבעה עשר וחמשה עשר באדר: יומי פוריא

טהמגילה

מגילת תענית, פרק יב, ד · המגילה · בארבעה עשר ובחמשה עשר באדר ימי הפורים, ואין מספידים בהם

באוקספורד: ״בארביסר ובחמישר ביה יומי פוריא אינון, דלא למספד״. בבבלי תענית פרקים ב–ג, יח ע״ב: ״יום ארבעה עשר בו ויום חמשה עשר בו יומי פוריא אינון דלא למיספד בהון״.

בארבעה עשר ביה ובחמשת עשר ביהבארבעה עשר ביה… — בארבעה עשר בו ובחמשה עשר בו ימי הפורים הם — ואין מספידים בהם.

בארבעה עשר בו ובחמשה עשר בו

יומי פוריא אנון —

ימי הפורים הם —

ולא למספד.

ואין מספידים בהם.

יהפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק יב, ד · פירוש, נוסח ארוך · מצות פורים שחידשו; גאולת מרדכי ואסתר יום אחד, וקל וחומר מגאולת מצרים

נוסח ארוך: כ״י פרמה עד ״עשאום ימים טובים״; מ״אמר רבי יהושע בן קרחה״ ועד סופו — כ״י קמברידג׳ (נוסח הכלאיים), שאינו בפרמה (נעם, עמ׳ 119–120).

״שלא נגזרה גזירה״ — נוסף בגליון כתב היד.

בארבעה עשר ביה ובחמשת עשר ביה יומי פוריא אנוןיומי פוריא אנון — ימי הפורים הם ולא למספד(מגילת תענית יב, ד)

ימים שנעשו בהם נסים לישראל על ידי מרדכי ואסתר —

עשאום ימים טובים.

אמר רבי יהושע בן קרחה:

מיום שמת משה לא עמד נביא וחדש מצות לישראל,

חוץ ממצות פורים.

אלא שגאולת מצרים נוהגת שבעת ימים,

וגאולת מרדכי ואסתר אינה נוהגת אלא יום אחד.

דבר אחר:

ומה גאולת מצרים, שלא נגזרה גזירה אלא על הזכרים —

אנו עושין אותם ימים ימים טובים;

גאולת מרדכי ואסתר, שנגזרה גזרה על הזכרים ועל הנקבות,

מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד(אסתר ג, יג) —

על אחת כמה וכמה שאנו חייבין לעשות אותם ימים טובים בכל שנה ושנה.

תרגום לעבריתיומי פוריא אנון ימי הפורים הם

יאהפירוש — נוסח קצר

מגילת תענית, פרק יב, ד · פירוש, נוסח קצר · לא חידש נביא מצוה חוץ ממצות פורים, והיא נוהגת יום אחד

״גאולות״ — הוי״ו השלמת מאגרים; ״מרדכי״ — היו״ד קרועה; ״אינה״ — ״אי״ מסופקות. ״לא מת נביא״ — כך בכתב היד (בנוסח הארוך: ״לא עמד נביא״).

בארביסר ובחמישרבארביסר ובחמישר — בארבעה עשר ובחמשה עשר ביה יומי פוריא אינון, דלא למספד(מגילת תענית יב, ד)

אמר רבי יהושע בן לוי:

מימות משה לא מת נביא וחדש מצוה,

חוץ ממצות פורים.

אלא גאולות מצרים נוהגת שבעה,

וגאולת מרדכי אינה נוהגת אלא יום אחד.

תרגום לעבריתבארביסר ובחמישר בארבעה עשר ובחמשה עשר

ששה עשר באדר: שריאו למבני שור ירושלם

יבהמגילה

מגילת תענית, פרק יב, ה · המגילה · בששה עשר באדר התחילו לבנות את חומת ירושלם

״ירושלם״ — בכתב היד ״ירוש׳״. באוקספורד: ״בשיתסר ביה שריו למבנא שוריא דירושלם״.

בשיתת עשר ביהבשיתת עשר ביה… — בששה עשר בו התחילו לבנות את חומת ירושלם — ואין מספידים בו.

בששה עשר בו

שריאו למבני שור ירושלם —

התחילו לבנות את חומת ירושלם —

ולא למספד.

ואין מספידים בו.

יגהפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק יב, ה · פירוש, נוסח ארוך · הגוים סתרו את החומה; שמחה לפני המקום שירושלם נבנית

נוסח ארוך: כ״י פרמה עד ״עשאוהו יום טוב״; מ״ששמחה היא״ ועד סופו — כ״י קמברידג׳ (נוסח הכלאיים), שאינו בפרמה. ״ירושלם״ בלמה — בכתב היד ״ירוש׳״.

״שסתרוהו גוים״ — בכתב היד ״גוים גוים״, והראשונה נמחקה במאגרים (כפל).

בשיתת עשר ביה שריאו למבני שורשריאו למבני שור — התחילו לבנות את החומה ירושלם ולא למספד(מגילת תענית יב, ה)

מפני שסתרוהו גוים.

וכשהתחילו לבנותו — עשאוהו יום טוב.

ששמחה היא לפני הקדוש ברוך הוא שירושלם נבנית,

שנאמר: כֹּה אָמַר יְיָ שַׁבְתִּי אֶל צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם(זכריה ח, ג),

וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם עִיר הָאֱמֶת וְהַר יְיָ צְבָאוֹת הַר הַקֹּדֶשׁ.

ואומר: שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלִַם בְּרַחֲמִים בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ נְאֻם יְיָ צְבָאוֹת וגומר(זכריה א, טז).

ואומר: הוּא יִבְנֶה עִירִי וְגָלוּתִי יְשַׁלֵּחַ לֹא בִמְחִיר וְלֹא בְשֹׁחַד אָמַר יְיָ צְבָאוֹת(ישעיה מה, יג).

תרגום לעבריתשריאו למבני שור התחילו לבנות את החומה

ידהפירוש — נוסח קצר

מגילת תענית, פרק יב, ה · פירוש, נוסח קצר · שמחה לפני המקום בבנין ירושלם

בשיתסר ביה שריו למבנא שוריאשריו למבנא שוריא — התחילו לבנות את החומה דירושלם(מגילת תענית יב, ה)

ששמחה לפני המקום בבנין ירושלם,

שנאמר: בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם יְיָ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס(תהלים קמז, ב).

תרגום לעבריתשריו למבנא שוריא התחילו לבנות את החומה

שבעה עשר באדר: קמו עממיה על פליטת ספריה

טוהמגילה

מגילת תענית, פרק יב, ו · המגילה · בשבעה עשר באדר קמו הגוים על פליטת הסופרים, והייתה הצלה

באוקספורד: ״בשיבסר ביה קמו עממיא על פליטת ספרא במדינות בליקות בבית זבדי והוא פרקן״.

בשבעה עשר ביהבשבעה עשר ביה… — בשבעה עשר בו קמו הגוים על פליטת הסופרים במדינת כלקיס בבית זבדי — והייתה הצלה.

בשבעה עשר בו

קמו עממיה על פליטת ספריה

קמו הגוים על פליטת הסופרים

במדינת כלבוס בבית זבדי —

במדינת כלקיס בבית זבדי —

והוה פורקין.

והייתה הצלה.

טזהפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק יב, ו · פירוש, נוסח ארוך · החכמים ברחו לבית זבדי; הסוס הקשור על הפתח; הים השחית שליש הישוב

נוסח ארוך: כ״י פרמה עד ״עשאוהו יום טוב״; דברי רבי חידקא — כ״י קמברידג׳ (נוסח הכלאיים), שאינם בפרמה (נעם, עמ׳ 123).

בשבעה עשר ביה קמו עממיהקמו עממיה — קמו העמים, הגוים על פליטת ספריהפליטת ספריה — שארית הסופרים — החכמים במדינת כלבוסכלבוס — כלקיס (Chalcis) שבסוריה בבית זבדי והוה פורקיןוהוה פורקין — והייתה הצלה(מגילת תענית יב, ו)

מפני שבקשו גוים להרוג את חכמי ישראל,

והלכו להם לבית זבדי,

וישבו שם עד שחשכה,

וברחו משם.

רבי יהודה אומר:

סוס היה קשור על הפתח;

כל מי שהוא רואה את הסוס — כמדומה שאין שם יהודי.

וישבו שם עד שחשכה,

וברחו משם.

יום שברחו משם — עשאוהו יום טוב.

רבי חידקא אומר:

יום שבקשו גוים להרוג חכמי ישראל —

עלה הים והשחית שליש ביישוב.

תרגום לעבריתקמו עממיה קמו העמים, הגוים פליטת ספריה שארית הסופרים — החכמים כלבוס כלקיס (Chalcis) שבסוריה והוה פורקין והייתה הצלה

יזהפירוש — נוסח קצר

מגילת תענית, פרק יב, ו · פירוש, נוסח קצר · בורחים מפני ינאי המלך לסוריא, והקדוש ברוך הוא הרעיש על אנשי בליקוס

״פליטת״ בלמה — הפ״א מסופקת; ״להורגן״ — ״להו״ מסופקות. ״בוקינוס ובוקיוס״ — כך בכתב היד.

בשיבסר ביה קמו עממיא על פליטת ספרא במדינות בליקות בבית זבדי והוא פרקן(מגילת תענית יב, ו)

כשראה ינאי המלך הרג בוקינוס ובוקיוסבוקינוס ובוקיוס — שמות שני האחים אחיו —

וברחו מלפניו,

והלכו לסוריא.

ובמדינת בליקוסבליקוס — כלקיס (?) נתכנסו כל אנשי המקום להורגן,

והרעיש עליהן הקדוש ברוך הוא רעש גדול,

והיתה בתוכם מכה גדולה.

תרגום לעבריתבליקוס כלקיס (?) בוקינוס ובוקיוס שמות שני האחים

עשרים באדר: צמו עמא על מטרא

יחהמגילה

מגילת תענית, פרק יב, ז · המגילה · בעשרים באדר צם העם על הגשם, וירד להם

באוקספורד: ״בעשרים ביה צמו על מיטרא ונחית מיטרא״.

בעשרים ביהבעשרים ביה… — בעשרים בו צם העם על הגשם — וירד להם.

בעשרים בו

צמו עמא על מטרא —

צם העם על הגשם —

ונחת להון.

וירד להם.

יטהפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק יב, ז · פירוש, נוסח ארוך · רעבון שלש שנים, עד שירד חוני המעגל לפני התיבה

״שלש שנים״ — בכתב היד ״ג׳ שנים״.

בנוסח הכלאיים (נעם, עמ׳ 123–127) בא כאן מעשה חוני המעגל באריכות (עג עוגה, ״לא כך שאלתי״, פר הודאה, שמעון בן שטח), ואין בכ״י פרמה הפניה אליו; לא הושלם. מקבילות: משנה תענית ג, ח (״מעשה שאמרו לו לחוני המעגל התפלל שירדו גשמים״) ובבלי תענית פרק ג, כג ע״א.

בעשרים ביה צמו עמא על מטראצמו עמא על מטרא — צם העם על הגשם ונחת להון(מגילת תענית יב, ז)

מפני שהיה רעבון ובצרתובצרת — ובצורת בארץ ישראל,

ולא ירדו להם גשמים שלש שנים זו אחר זו,

עד שירד חוני המעגלחוני המעגל — חוני המעגל — החסיד שהתפלל על הגשמים לפני התיבהלפני התיבה — לפני התיבה — עבר לפני ארון הקודש כשליח ציבור,

והתפללו,

וירדו גשמים.

יום שירדו גשמים — עשאוהו יום טוב.

תרגום לעבריתצמו עמא על מטרא צם העם על הגשם ובצרת ובצורת חוני המעגל חוני המעגל — החסיד שהתפלל על הגשמים לפני התיבה לפני התיבה — עבר לפני ארון הקודש כשליח ציבור

כהפירוש — נוסח קצר

מגילת תענית, פרק יב, ז · פירוש, נוסח קצר · הגשמים יורדים בשביל ישראל; משל המלך שכעס על בנו בימי שמעון הצדיק

״אוצרו״ — ״או״ קרועות בכתב היד, ו״צ״ מסופקת. בנוסח הכלאיים המשל הוא דברי שמואל הקטן (נעם, עמ׳ 127).

בעשרים ביה צמו על מיטרא ונחית מיטראונחית מיטרא — וירד הגשם(מגילת תענית יב, ז)

שאין הגשמים יורדים אלא בשביל ישראל,

שנאמר: יִפְתַּח יְיָ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם(דברים כח, יב).

וזה היה בימי שמעון הצדיק.

ואמר להם:

משל למלך שכעס על בנו,

ואמר לבן ביתולבן ביתו — לממונה על ביתו:

אל תתן לבני פרנסה עד שיבכה ויתחנן לפני.

תרגום לעבריתונחית מיטרא וירד הגשם לבן ביתו לממונה על ביתו

עשרים ושמונה באדר: אתת בשורתא טבא ליהודאי

כאהמגילה

מגילת תענית, פרק יב, ח · המגילה · בעשרים ושמונה באדר באה בשורה טובה ליהודים שלא יסורו מן התורה

באוקספורד: ״בעשרין ותמניא אתת בשורתא טבתא ליהודאי, דלא למספד״.

בעשרים ותמניה ביהבעשרים ותמניה ביה… — בעשרים ושמונה בו באה בשורה טובה ליהודים שלא יסורו מן התורה — ואין מספידים בו.

בעשרים ושמונה בו

אתת בשורתא טבא ליהודאי

באה בשורה טובה ליהודים

דלא יעידון מן אוריתא —

שלא יסורו מן התורה —

ולא למספד.

ואין מספידים בו.

כבהפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק יב, ח · פירוש, נוסח ארוך · גזרת השמד; יהודה בן שמוע וחבריו מפגינים בלילה, ושלש מצוות מותרות

״עבודה זרה״ — בכתב היד ״ע׳ז״ (פעמיים).

מקבילות: בבלי ראש השנה פרק א, יט ע״א ותענית יח ע״א (״מה עשה יהודה בן שמוע וחביריו? הלכו ונטלו עצה ממטרוניתא אחת… בואו והפגינו בלילה… אי שמים, לא אחיכם אנחנו…״; שם הגזרה ״שלא יעסקו בתורה ושלא ימולו את בניהם ושיחללו שבתות״).

בעשרים ותמניה ביה אתת בשורתא טבא ליהודאיבשורתא טבא ליהודאי — בשורה טובה ליהודים דלא יעידון מן אוריתאדלא יעידון מן אוריתא — שלא יסורו מן התורה ולא למספד(מגילת תענית יב, ח)

מפני שגזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל:

שלא ימולו את בניהם,

ושלא ישמרו את השבת,

ושיעבדו עבודה זרה.

עד שהלך יהודה בן שמוע וחביריו אצל מטרוניתמטרונית — גבירה (רומית) חשובה אחת,

ונתנה להם עצה.

באו והפגינווהפגינו — וצעקו ברבים, מחו בקול בלילה,

ואמרו:

אי שמים!

לא אחיכם אנחנו?

בני אב אחד אנחנו,

בני אם אחת אנחנו —

מה נשתנינו מכל האומות, שאתם גוזרים עלינו גזרות הללו?

ולא זזו משם עד שהותרו שלש מצות לישראל:

שימולו את בניהם,

ושישמרו את השבת,

ושלא יעבדו עבודה זרה.

יום שהותרו להם — עשאוהו יום טוב.

תרגום לעבריתבשורתא טבא ליהודאי בשורה טובה ליהודים דלא יעידון מן אוריתא שלא יסורו מן התורה מטרונית גבירה (רומית) חשובה והפגינו וצעקו ברבים, מחו בקול

כגהפירוש — נוסח קצר

מגילת תענית, פרק יב, ח · פירוש, נוסח קצר · מלכות יון גזרה שלא יקרא אדם בתורה, וברית כרותה לתורה

״בשורתא״ בלמה — ״בש״ קרועות בכתב היד; ״הזה״ בפסוק — הה״א קרועה.

בעשרין ותמניא אתת בשורתא טבתאבשורתא טבתא — בשורה טובה ליהודאי, דלא למספד(מגילת תענית יב, ח)

שבימי מלכות יון הרשעה גזרו שמד

שלא יקרא אדם בתורה.

וברית כרותה,

שנאמר: וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר יְיָ(ישעיה נט, כא),

לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ(יהושע א, ח).

תרגום לעבריתבשורתא טבתא בשורה טובה

להן אנש דאיתי עלוהי אסיר בצלו

כדהמגילה

מגילת תענית, פרק יב, ט · המגילה · סיום המגילה: מי שקיבל עליו תענית, יאסור את עצמו בתפילה

בנוסח הכלאיים: ״לכן כל אנש דאיתי עלוהי מן קדמת דנא יאסר בצלו״; בבבלי תענית פרק א, יב ע״א: ״להן כל איניש דייתי עלוהי מקדמת דנא ייסר״ (ושם מחלוקת אם ״ייסר״ או ״יאסר״).

להן אנש דאיתי עלוהילהן אנש דאיתי… — אבל אדם שיש עליו (נדר תענית מקודם) — יאסור (את עצמו) בתפילה.

אבל אדם שיש עליו (נדר תענית מקודם) —

אסיר בצלו.

יאסור (את עצמו) בתפילה.

כההפירוש — נוסח ארוך

מגילת תענית, פרק יב, ט · פירוש, נוסח ארוך · נדר וגזרה; לפני הימים הכתובים ולאחריהם; שני אדרים; מי כתב מגילת תענית

נוסח ארוך: הלמה ו״כיצד… מפני גזרתנו״ — כ״י פרמה; ״כל הכתוב במגילה… כיום טוב״ — דפוס מנטובה רע״ד (בכ״י קמברידג׳ ובדפוס הפסקה הזאת באה אחרי הפירוש לשנים בשבט, ובכ״י ניו יורק אחרי עשרים ושמונה באדר; נעם, עמ׳ 110 ו־130); ״ואין בין אדר הראשון… נכתב״ — כ״י קמברידג׳; ״סיעתו של רבי אליעזר… באזמל״ — כ״י פרמה (נעם, עמ׳ 130–132).

״גזרתנו״ (בסוף ״וכל שגזירתנו קודמת״) — הוי״ו האחרונה מסופקת. ״לבלריים״ — הרי״ש מסופקת.

״אבל בזמן הזה שהם למודים בצרות והצרות באות עליהם״ — אין בכ״י פרמה (מאגרים מסמנים כאן חסר), והושלם מנוסח הכלאיים, כ״י קמברידג׳ (נעם, עמ׳ 132), ש״לפיכך״ נשען עליו. בסוף כ״י פרמה: ״נגמרה מגלת תענית בס״ד״ (נעם, שם).

מקבילות שנבדקו: ״כיצד, יחיד שקיבל עליו… אם נדרו קודם לגזרתנו״ — בבלי תענית פרק א, יב ע״א; ״כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד לפניו אסור לאחריו מותר, רבי יוסי אומר…״ — משנה תענית ב, ח; ״אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים״ — משנה מגילה א, ד (בבלי מגילה פרק א, ו ע״ב); ״מי כתב מגילת תענית? חנניה בן חזקיה וסיעתו… דבר אחר: אין שוטה נפגע״ — בבלי שבת פרק א, יג ע״ב.

להן אנש דאיתי עלוהי אסיר בצלו(מגילת תענית יב, ט)

כיצד?

יחיד שקבל עליו להיות מתענה,

אירע יום טוב הכתוב במגלת תענית —

הרי זה מפסיק.

זה הכלל:

כל שנדרו קודם לגזרתנו — תבטל גזרתנו מפני נדרו;

וכל שגזירתנו קודמת לנדרו — יבטל נדרו מפני גזרתנו.

לפניו ולאחריו

כל הכתוב במגילה ״דלא למספד״ —

מתענין לאחריו,

ואין מתענין לפניו.

רבי יוסי אומר: לא לפניו ולא לאחריו.

וכל שאין בו ״דלא למספד״ אלא ״דלא להתענאה״ לחודלחוד — בלבד —

מתענין לפניו ולאחריו.

רבי יוסי אומר: לאחריו, אבל לא לפניו.

אבל בימים טובים ובראשי חדשים —

מותר לפניו ולאחריו.

ולמה באלו אסרו ובאלו התירו?

אלא אלו דברי תורה, ואין דברי תורה צריכין חזוק;

ואלו דברי סופרים, ודברי סופרים צריכין חזוק.

רבי יוסי בן דוסי אומר משום רבי יוסי הגלילי:

כל הנשבע להתענות בערבי שבתות ובערבי ימים טובים —

הרי זו שבועת שואשבועת שוא — שבועה לשוא — שאי אפשר לקיימה,

שמקצת ערב שבת כשבת,

ומקצת ערב יום טוב כיום טוב.

אדר הראשון ואדר השני

ואין בין אדר הראשון לאדר השני

אלא מקרא מגלה ומתנות לאביונים.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:

כל מצוה שנוהגת באדר הראשון אינה נוהגת באדר השני,

חוץ מן ההספד ותענית, שנוהגין בזה ובזה.

וכותבין בשטר ״אדר ראשון״,

אלא שכותבין ״תניין״.

רבי יוסי אומר: אין כותבין אלא ״תניין״.

רבי יהודה אומר: ״אדר השני״ נכתב.

מי כתב מגילת תענית

סיעתו של רבי אליעזר בן חנינא בן חזקיהו איש גורוןגורון — גורון — שם מקום או משפחה —

הם כתבו מגלת תענית,

מפני שאין למדין בצרות,

ואין הצרות מצויות לבא עליהם.

אבל בזמן הזה, שהם למודים בצרות, והצרות באות עליהם —

לפיכך אם יהיו כל הימים דיו,

וכל הנחלים קנים,

וכל העולם לבלרייםלבלריים — לבלרים, סופרים —

אין מספיקין לכתוב צרות הבאות עליהם

ותשועות הנעשות להם.

דבר אחר:

אין השוטה נפגע,

ואין בשר המת מרגיש באזמלבאזמל — בסכין המנתחים.

תרגום לעבריתלחוד בלבד לבלריים לבלרים, סופרים באזמל בסכין המנתחים שבועת שוא שבועה לשוא — שאי אפשר לקיימה גורון גורון — שם מקום או משפחה

כוהפירוש — נוסח קצר

מגילת תענית, פרק יב, ט · פירוש, נוסח קצר · הקבלת תענית בשבוע; לפני הימים הכתובים ולאחריהם; שבועת שוא בערב שבת

בכ״י אוקספורד אין כאן לשון המגילה, והפירוש פותח ״[..]ל שקבל עליו״ (נעם, עמ׳ 130).

״לאחריו מותר״ — ״יו מ״ קרועות בכתב היד. ״ודברי [..] אין צריכין חיזוק״ — מילה קרועה אחרי ״ודברי״ (כנראה ״תורה״); ״אין״ — כך קוראת נעם (עמ׳ 131: ״ודברי […] אין צר[ ]כין חיזוק״), ואינה במאגרים.

הפירוש נקטע בכ״י אוקספורד אחרי ״אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא״ (״אמר״ הראשונה מסופקת; מאגרים מסמנים חסר) — כנגד ״סיעתו של רבי אליעזר בן חנינא״ שבנוסח הארוך (נעם, עמ׳ 132).

כל שקבל עליו להתענות בשבוע —

אינו מפסיק לימים שבתוכה,

אבל מפסיק לימים טובים שבתוכה.

וכל הכתוב במגלת תענית ״דלא למספד״ —

לפניו אסור,

לאחריו מותר.

רבי יוסי אומר: בין לפניו בין לאחריו אסור.

אבל בימים טובים וראשי חדשים —

מותרין לפניהן ולאחריהן.

ולמה התירו באלו ואסרו באלו?

שדברי סופרים צריכין חיזוק,

ודברי [..] אין צריכין חיזוק.

אמר רבי יוסי בן דוסתאי משום רבי יוסי הגלילי:

כל שנשבע להתענות בערב שבת —

הרי זו שבועת שוא,

שמקצת ערב שבת כשבת,

ומקצת ערב יום טוב כיום טוב.

אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא [..]

חילופי נוסח והשלמות

המגילה — מהדורת ורד נעם (כ״י פרמה), י״ב באדר מנוסח הכלאיים; הפירוש — נוסח ארוך: כ״י פרמה, ובחסרונו כ״י קמברידג׳ ודפוס מנטובה רע״ד; נוסח קצר: כ״י אוקספורד. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
דבתרין עשר ביה— (הוספה)
דיום טוריינוס.— (הוספה)
יאו— (הוספה)
יאי— (הוספה)
יגגוים
כאוֹ— (הוספה)
כגהַ— (הוספה)
כהאבל בזמן הזה, שהם למודים בצרות, והצרות באות עליהם —— (הוספה)
כויו מ— (הוספה)
כואין— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
מגילת תענית, המגילהכ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 2298 (מהדורת ורד נעם, תשס״ד); י״ב באדר — נוסח הכלאיים (כ״י קמברידג׳ Add. 648, כ״י ניו יורק, דפוס מנטובה רע״ד; האפראט של נעם)
מגילת תענית, הפירוש, נוסח ארוךכ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 2298; בחסרונו כ״י קמברידג׳ Add. 648 (נוסח הכלאיים) ודפוס מנטובה רע״ד
מגילת תענית, הפירוש, נוסח קצרכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 867

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
מגילת תענית, המגילהכ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 2298 (מהדורת ורד נעם, תשס״ד)
מגילת תענית, הפירוש, נוסח ארוךכ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 2298; בחסרונו כ״י קמברידג׳ Add. 648 (נוסח הכלאיים)
מגילת תענית, הפירוש, נוסח קצרכ״י אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 867
מגילת תענית, המגילהכ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 2298 (מהדורת ורד נעם, תשס״ד); י״ב באדר — נוסח הכלאיים (כ״י קמברידג׳ Add. 648, כ״י ניו יורק, דפוס מנטובה רע״ד; האפראט של נעם)
מגילת תענית, הפירוש, נוסח ארוךכ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 2298; בחסרונו כ״י קמברידג׳ Add. 648 (נוסח הכלאיים) ודפוס מנטובה רע״ד